ביקורות טלויזיה (עמוד 2)

"סרטים ביתיים מגרמניה הנאצית" – ביקורת: מומלץ עם חומרים שטרם נראו

"סרטים ביתיים מגרמניה הנאצית". באדיבות HOT.

היבריס ונמסיס הם שני מונחים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית ומתייחסים בתרבות המערבית לגאווה המביאה בעקבותיה תבוסה ולנקמה ותגמול, בהתאמה. מונחים אלה "השאילו" את שמם לביוגרפיה המהוללת של איאן קרשאו על אדולף היטלר שחולקה לשני חלקים ונקראת היבריס (כרך א') ונמסיס (כרך ב') ובאופן מסקרן, אלו גם שמם של שני החלקים בפרוייקט התיעודי-טלויזיוני של הבי.בי.סי (ומשודר בארץ בהוט) בשם "סרטים ביתיים מגרמניה הנאצית", וזאת למרות שאין ליצירה זאת קשר ישיר לקרשאו, למעט הנושא בו היא עוסקת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צל של אמת: ההכרעה" – ביקורת: מטלטל בחשיפת שלל מחדלים

"צל של אמת: ההכרעה".

היצירה המדוברת ומעוררת המחלוקת של ארי פינס, יותם גנדלמן ומיקה תימור, חוזרת לפרשת תאיר ראדה בפרק אחד אחרון "צל של אמת: ההכרעה", שעלה לשידור ביום הכרעת הדין של משפטו החוזר של רומן זדורוב. צפיה בפרק ולאחר מכן עיון ובדיקת הכתוב בפסק הדין הטרי מלמדים כי כל טענה וטענה שהועלתה בפרק מופיעה גם במסמך המשפטי והתקבלה על ידי השופטים בבואם לזכות את רומן זדורוב זיכוי מלא ברוב של שניים לעומת אחת. זוהי הוכחה כי למרות כל ההלעזות והתביעות המשפטיות (שחלקן מוצדקות), מדובר ביצירת בעלת תוקף וערך שהוא מעבר לטלויזיוני נטו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנגליה הזו" – ביקורת: קנת' בראנה מביך

"זוהי אנגליה". קנת' בראנה. באדיבות סלקום TV.

מייקל וינטרבוטום, שבאמתחתו 47 עבודות בימוי קודמות בטלויזיה ובקולנוע (כגון "הרוצח שבתוכי" ו"בכוח הלב"), חוזר עם כותר מספר 48 בקריירה שלו "זוהי אנגליה" (בשותפות עם יוצרים נוספים) ומוכיח שלפעמים, לפחות בהסתמך על פרק הבכורה, יש אמת בביטוי "תפסת מרובה – לא תפסת".

"אנגליה הזו" היא מיני-סדרה דוקו-דרמטית בת 6 פרקים, שנכתבה על ידי מייקל וינטרבוטום בשותפות עם קירון קווירק ובוימה על ידי וינטרבוטום ובמאים נוספים, ועוסקת בתקופת כהונתו הסוערת למדי של בוריס ג'ונסון כראש ממשלת בריטניה, בין משבר הברקזיט לבין משבר הקורונה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ההתרסקות" – ביקורת: מותחת, מרתקת וריאליסטית

"ההתרסקות". (C) Big Blue / KRO-NCRV, 2022 – באדיבות סלקום TV.

הסדרה ההולנדית "ההתרסקות" (סלקום טי-וי) עוסקת באסון התרסקות מטוס התובלה של "אל על" בהולנד לפני שלושים שנה, ובנסיונות הטיוח שהתלוו אליו. לאורך 5 פרקי הסדרה, שזכתה לפני ימים אחדים בפרס הדרמה ההולנדית הטובה ביותר בפסטיבל אוטרכט, נחשפים הסודות והקונספירציות שגורמים רשמיים ניסו להסתיר מעין הציבור ושהתגלו בסופו של דבר לאחר תחקירים עיתונאיים מאומצים וקפדניים.

ב-4 באוקטובר 1992, מטוס מטען מתוצרת בואינג שהיה בשימוש חברת "אל על" הישראלית, התרסק רגעים ספורים לאחר המראתו מנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם על שכונת המהגרים ביילמר – התרסקות שהביאה למותם של 43 אנשים, מתוכם 39 אנשים על הקרקע ועוד 4 שהיוו את צוות הטיסה – במה שהיה ונשאר כהתרסקות הראשונה והיחידה בתולדות "אל על" בשל כשל טכני במטוס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בוגד" – ביקורת: דרמה פונקציונלית אך אפקטיבית ומותחת

"בוגד". ליאור אשכנזי, עוז זהבי.

"בוגד", הסדרה החדשה שיצרו רון לשם ("בופור", "אופוריה") ועמית כהן ("כפולים") ועלתה ב"הוט", עוסקת בבגידות מסוגים שונים, סודות ושקרים שנחשפים בעת חקירת היעלמותו של מטוס נוסעים ישראלי שהיה בדרכו למומבאי.

[ספוילרים קלים לשני הפרקים הראשונים] אישה נשואה, שבעלה טס לחופשה ביחד עם גרושתו לשעבר מבלי לספר לה ועכשיו מסתבכת עם טיפוס מפוקפק (שי אביבי) שטוען שבעלה הנעדר והוא שותפים עסקיים והוא זקוק לעזרתה, גיבור צה"ל שהפך בחשאי לתומך בשחרור פלשתין וטס להודו עם חברו הערבי הטוב ביותר, בחורה מסתורית שעלתה על הטיסה אבל זהותה לא ברורה מכיוון שמספר הדרכון שלה זהה למספר דרכון של בחורה אחרת לגמרי עם שם דומה, ואחד מהטייסים, שלאחר שני פרקים שבהם צפיתי, ניכר שגם הוא מסתיר סוד כלשהו [/ספוילר] – כל אלה חשודים פוטנציאלית בהעלמותו של המטוס, כשליאור אשכנזי (בתור שב"כניק שאיבד את מאור עיניו), עוז זהבי ואורנה בנאי הם החוקרים שאמורים לפתור את תעלומת היעלמות המטוס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מינכן 72" – ביקורת פרק 1: תחקיר מושקע ללא חידושים

"מינכן 72". ענת וקסמן.

במלאות 50 שנה לרצח הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן, הופקו ועלו להקרנה/שידור כמה וכמה כותרים העוסקים בנושא (ספרתי לפחות ארבעה רק בחודש האחרון). "מינכן 72", בבימוי רומן שומונוב ושני חזיזה, שעולה לשידור בהוט השבוע, היא יצירה דוקומנטרית, בת שלושה פרקים, שמשלבת אלמנטים דוקו-דרמטיים, כגון שחקנים שמגלמים את הדמויות בסצינות המשוחזרות. הפרק הראשון נפתח בסצינה משוחזרת שבה מתוארת הפריצה וההשתלטות של המחבלים על בני הערובה לפנות בוקר ה-5 לספטמבר 1972 ולאחר מכן מתוארת השתלשלות, פחות או יותר כרונולוגית, של הפרשה באמצעות קטעי ארכיון, ראיונות עם דמויות מפתח, צילומי רחפן עדכניים של הלוקיישנים הרלבנטים, סצינות משוחזרות נוספות וליווי בווייס-אובר של איש התקשורת והספורט, יורם ארבל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חזרה גנרלית" – ביקורת: פוטנציאל לקאלט מיידי

"חזרה גנרלית". ניית'ן פילדר.

ניית'ן פילדר ("מי זו אמריקה?") חוזר אלינו בסדרה "חזרה גנרלית" מבית ענקית התוכן HBO (הוט, יס, וסלקום טי-וי), שפורצת את הגבול בין יצירת ריאליטי ליצירה עלילתית, נעה בין המופרך להזוי לעוד יותר הזוי וקורעת מצחוק בדרך לשם.

לפני כעשרים שנה פרץ לחיינו ז'אנר הריאליטי, שלא רק שלא נעלם, אלא ממשיך לצבור תאוצה וצופים אדוקים, ואם פעם היינו צריכים להסתפק בתחרויות שירה, הישרדות ואוכל, הרי שהיום המבחר הוא כמעט בלתי מוגבל: החל מהתערבויות לגמילת מכורים למינהם, עבור בנגרים, נפחי זכוכית ומחשלי חרבות באש וכלה באפיית עוגות שאסור להן להראות כמו עוגות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרך הולינגטון" – ביקורת: בימוי ומשחק טובים מתקלקלים מתסריט מרושל

"דרך הולינגטון". אנה מקסוול מרטין, רייצ'ל סטירלינג.

"דרך הולינגטון" ("הולינגטון דרייב") היא מיני סדרת מתח בריטית, בעלת 4 פרקים ובאורך כולל של 3 שעות, אשר נוצרה על ידי סופי פטצל ("דם סמיך") ועוסקת בהיעלמותו של אלכס בוייד, ילד שנהג לספוג השפלות בבית הספר על ידי חבריו. גיבורת הסרט היא תרזה (אנה מקסוול מרטין), שחושדת שבנה קשור להיעלמות וחשדה נופל גם על אווה, שהיא אחייניתה, בת גילו של בן וחברתו הטובה ביותר. מנגד ניצבת הלן (רייצ'ל סטירלינג), אמה של אווה, שעושה הכל כדי להסיט את החשד מהבת שלה לעברו של בן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אייכמן: ההקלטות האבודות" – ביקורת: לשמוע את אייכמן בקולו, בלי ערך מוסף

"אייכמן: ההקלטות האבודות". אלי גורנשטיין (משמאל) מגלם את אדולף אייכמן. צילום: אליתיאל ציון.

בשנת 1963 פירסמה הפובליציסטית והפילוסופית הנודעת, חנה ארנדט, את סיפרה המפורסם "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע", שנכתב בעקבות הסיקור שהעניקה ארנדט למשפט אייכמן, מטעם מגזין "הניו יורקר". הספר עורר מחלוקת רבה, משום שבניגוד להנחה המקובלת, ארנדט טענה שהשואה לא נגרמה אך ורק בגלל האידאולוגיה ותורת הגזע האנטישמיות, אלא גם בגלל הבנאליות של העדר שנגרר אחר ההמונים לביצוע מעשי הזוועה. לראייתה, אייכמן לא היה אידאולוג גדול אלא בורג קטן.
סוגיה זו היא גם העומדת במרכז הסדרה הדוקומנטרית "אייכמן: ההקלטות האבודות" של "כאן 11".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ירושלים" – ביקורת: יותר מדי דמויות ועלילות משנה, ללא טיפול מעמיק

"ירושלים". צילום: אוהד רומנו.

"ירושלים היא עיר שההיסטוריה שלה היא ההיסטוריה של העולם. היא מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות והיא גם מוקד של מתחים לאומיים ודתיים ויעד לתיאוריות קונספירציה סהרוריות ולמיתוסים חדשים. מדוד המלך ועד מלחמת ששת הימים, מהולדת היהדות, הנצרות והאסלאם ועד הסכסוך הישראלי פלסטיני, תולדותיה של העיר הזאת מחזיקות שלושת אלפים שנות אמונה ומעשי טבח, פנאטיות ודו קיום."
הציטוט הזה נלקח מתקציר הביוגרפיה (המשובחת) של סיימון סבאג "מונטיפיורי על ירושלים" והשתמשתי בו על מנת להדגים שלא כל מה שעובד מצויין בפורמט אחד, יעבוד באותה מצויינות בפורמט אחר. בספר של כמעט 700 עמודים יש מקום לכל זה, בעוד בסדרה שמשתרעת על פני כמה שעות בודדות יש הרבה פחות. וכשמכניסים ללופ גם שוטרים מושחתים וסוחרי סמים מפחידים, אז הסדרה "ירושלים" נדמית כמו מקרה קלאסי של "תפסת מרובה- לא תפסת". לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רצח בשישה חלקים" – ביקורת סדרה: עומס פרטים בלי הפרדה מה חשוב

"רצח בשישה חלקים". הנרי לויד-יוז, לוסי הייל.

"רצח בשישה חלקים" ("ראג-דול" במקור, כלומר "בובת טלאים") היא קו-פרודוקציה אמריקנית-בריטית שכוללת שישה פרקים ומבוססת על ספר מאת דניאל קול באותו שם, ועוסקת ברוצח סדרתי שמבתר את גופות קורבנותיו, תופר אותם מחדש וגם מפרסם מראש את רשימת האנשים שהוא עומד לחסל.

מי שמנסה לעצור אותו הוא הבלש הבריטי נת'ן רוז ושותפותיו לצוות: אמילי בקסטר הבריטית גם כן ולייק אדמונדס האמריקנית (שמגולמת על ידי השחקנית וזמרת הקאנטרי לוסי הייל, "שקרניות קטנות", "מת או חובה").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מינקס" – ביקורת: תעוזה מינית ודיאלוגים משעשעים

"מינקס". אופיליה לוביבונד, ג'ייק ג'ונסון.

היסטוריה אלטרנטיבית הוא תת-ז'אנר ספרותי שהפך לאחרונה לנפוץ גם בתחומים אחרים של התרבות הפופולרית, כגון: סרטים, סדרות טלויזיה ואפילו גיימינג.
ההיסטוריה האלטרנטיבית (או "היסטוריה חלופית", בעברית תקנית) בהגדרתה, מציגה ארוע היסטורי מוכר וידוע, אבל שלפחות אחת העובדות בו עברה רביזיה משמעותית, כמו למשל ניצחון מדינות הציר במלחמת העולם השניה, ביצירתו פורצת הדרך של פיליפ ק. דיק, "האיש במצודה הרמה", שהיוותה השראה ליוצרים נוספים בתת-סוגה זו, כשהמטרה העיקרית שלהם בהסטת העובדות ההיסטוריות ממסלולם הידוע היא לבחון "מה היה קורה אילו".
הבעיה עם השימוש ההולך וגובר בז'אנר זה מופיעה כשהוא הופך מכלי שנועד לצורך דיון היסטורי לכלי שמשרת צרכים אסקפיסטים, מה שעלול להוביל לבלבול בין בדיה להיסטוריה ובכך לתת תוקף לעובדות שקריות שעלולות להיות מנוצלות על ידי גורמים שמרנים וקונספירטיבים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »