"אור ירח" – ביקורת #1
"אור ירח". מהרשלה עלי, אלכס ר. היברט.
"אור ירח", שזכה בגלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר ומועמד ל-8 פרסי אוסקר, הוא סרט עצמאי טיפוסי במובן הרע ביותר של ההגדרה: הוא אטי, צפוי, יומרני, עם עלילה רזה, תיאור מצב עצוב.
לולא הפרסים שמרעיפים עליו לא היה מגיע הסרט הזה לבתי קולנוע בארץ. פרסים הם עניין של יחסי ציבור. על אף שאני אוהב לעקוב אחרי המועמדים והזוכים באוסקר, אני יודע שלא הטובים ביותר מועמדים או זוכים. רשימת הסרטים, השחקנים, הצלמים והמלחינים (וכו') שלא היו מועמדים ארוכה מאוד.
הבעיה עם סרטים כמו "אור ירח" שזוכים להערכה היא שאנשים עלולים לחשוב שככה נראה סרט טוב. צופים ישמעו ניתוחים והסברים, תיאוריות והמצאות, ולא יבינו מאיפה זה בא. זהו סרט "אמנותי" וריקני, שבו הפערים בין שלושת קווי הזמן ומה שלא מספרים הם חסרי משמעות. הכותרות לכל חלק לא מוסיפות דבר, הם שם בשביל הקטע. ותראו, הוא משתמש במוזיקה קלאסית אז זה בטח סרט משמעותי.
