ביקורות קולנוע (עמוד 64)

"הנסיך הקטן" – ביקורת #1

"הנסיך הקטן".

"הנסיך הקטן" הוא סרט אנימציה צרפתי שמשתמש בספר באותו השם מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, והוא השני לעשות כן אחרי שהספר עובד לסרט מוסיקלי כושל בבימוי סטנלי דונן ב-1974. ספר האגדות המודרני הוא ספר דק שחייבים להוסיף לו משהו כדי להפוך אותו לסרט באורך מלא, ובמקרה של סרט האנימציה החדש מדובר בסיפור על אם ובתה שעוברות לגור בשכנות לטייס זקן שכותב את הסיפור שיהפוך לספר "הנסיך הקטן".

השעה הראשונה עובדת מצוין, ואני מעריך את הרעיון מאחורי החלק השלישי של הסרט, הניסיון להעביר את רוח הספר, אך מרגע שהמטוס ממריא (בקטע מקסים ומרהיב) הסרט עובר לגמרי לפנטזיה ועובר למחוזות שעובדים פחות טוב. החלק הזה במיוחד אינו מתאים לילדים, ואף יכול להפחיד חלק מהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חופשה בהפרעה" – ביקורת

"חופשה בהפרעה". כריסטינה אפלגייט, אד הלמס והילדים.

"חופשה בהפרעה" הוא דוגמה קלאסית של סרט בעידן הפוסטמודרניזם, שכן הוא בו בזמן רימייק וריבוט של הסרט "חופשה מטורפת" מ-1983, אבל גם המשך של הסרט האחרון בסדרה. איך הדבר בכלל אפשרי? הוא המשך (סיקוול) שכן הוא ממשיך את קורותיהם של משפחת גריזוולד, ומתמקד הפעם בבן הצעיר ראסטי (אד הלמס, שלא גילם אותו בסרטים קודמים). אבל זהו גם רימייק לסרט המקורי, שכן כמו אבא שלו, גם ראסטי חושב שמה שיאחד את המשפחה הוא מסע חוף לחוף אל הפארק הנפלא "עולמו של וולי". מצד שלישי, זהו ריבוט, כי התקווה של המפיקים (אני משער) היא להמשיך ולהפיק סרטים עם המשפחה של ראסטי: אירופה, וגאס, מי יודע, אולי יגיעו למזרח התיכון אפילו. ואם זה לא מספיק, אז במיטב המסורת הפוסטמודרנית, הסרט ספוג במודעות עצמית להיותה חיקוי – אך טוב יותר – של החופשה המקורית. ברם אפילו זה כבר לא מקורי, ו"רחוב ג'אמפ 21" עשו את זה טוב יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש ללא הגיון" – ביקורת

"איש ללא היגיון". חואקין פיניקס, אמה סטון.

אני לא יכול לא ללכת לראות סרט חדש של וודי אלן על אף שמרבית מ-18 הסרטים האחרונים שלו היו לא טובים. את סרטיו מ-1969 עד 1997 ראיתי המון פעמים. את "איש ללא הגיון" לא אראה שוב. כשצופים בסרט הדרמה "איש ללא הגיון" יש הרגשה שצופים בלקט סרטים של אלן, ולמרבה הצער הוא לא בחר את הקטעים הטובים.

נקודת הפתיחה כבר מעוררת הרגשה שמדובר בפרודיה עצמית: אייב (חואקין פיניקס) הוא פרופסור לפילוסופיה ומגיע (מלווה בקריינות) לקמפוס חדש כששמו הולך לפניו כגבר שקשה לעמוד בפניו. עד מהרה מרצה נשואה (פרקר פוסי) ותלמידה (אמה סטון, שהופיעה גם בסרטו הנשכח הקודם של אלן, "קסם לאור ירח"), שיש לה חבר, נשבות בקסמו. האהבה/אהבות החדשות האלה משפיעות על חייו של אייב. ואז אלמנט הפשע משתלט על הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים" – ביקורת

"משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים" אינו סרט משימה בלתי אפשרית. אחרי הסרט הרביעי, שהיה הטוב בסדרה, קיוויתי להמשך מוצלח גם אם לא טוב כמו הקודם. בסרט הנוכחי יש קטעי פעולה ומרדפים מרתקים (אלה של המכות פחות מוצלחים בגלל העריכה בהם), אך סיפור העלילה שחוק והחלק האחרון צפוי מדי. מזל שיש את סיימון פג וחוץ מזה, הנעימה המפורסמת והמושלמת של לאלו שיפרין פשוט נפלאה, לא חשוב כמה פעמים שומעים אותה ועל רקע מה משמיעים אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פיקסלים" – ביקורת

"פיקסלים".

באיחור של שלושים שנה, יצורים מהחלל מקבלים שדר מכדור הארץ הכולל תיעוד של אליפות משחקי וידאו משנות השמונים (כנראה שלחו את זה דרך דואר ישראל) ומפרשים את מה שהם רואים במשחקים כהכרזת מלחמה. בתגובה, הם תוקפים את כדור הארץ עם דמויות בהשראת המשחקים של אותו עשור: פק מן, דונקי קונג, טטריס ואחרים. זוהי האקספוזיציה של "פיקסלים", אבל באופן פרדוקסלי, יש בו דברים יותר מוזרים, ובראשם העובדה שקווין ג'יימס מגלם את נשיא ארה"ב. כשזוהי נקודת המוצא, מתקפת חוצנים בצורת קיוברט נראית כדבר אפשרי. ובאופן מפתיע, השילוב בין עלילת מד"ב, נוסטלגיית אייטיז, הומור חנונים, מעט רומנטיקה ואדם סנדלר עובד ומהנה לרוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אסון מהלך" – ביקורת

"אסון מהלך". איימי שומר.

אם "אסון מהלך" לא היה סרט מצוין (אבל הוא כן, ולראיה, לראשונה אני נותן לסרט חמישה כוכבים), הייתי מקדיש את כל הביקורת לתיאור ההופעה המבריקה של לברון ג'יימס שכביכול מגלם את עצמו. ובעוד שעל המגרש לנצח יימשך הדיון מי גדול יותר לברון או מייקל ג'ורדן (אסור להשוות. אם כבר, לברון הוא יותר מג'יק או טים דאנקן), בכל הנוגע למסך הגדול, לברון בכלל לא באותה ליגה של הוד אוויריותו. אם כבר מישהו נותן לו פייט זה ריי אלן ב"יש לו את זה". ספק אם כוכבי הוליווד צריכים להתחיל לדאוג שיגנוב להם תפקידים, אבל ההופעה שלו מצחיקה להחריד.

כמובן שלברון ג'יימס הוא לא הסיפור המרכזי כאן, והכוכבת הראשית של הסרט שגם כתבה אותו היא איימי שומר, הקומיקאית שנמצאת כעת בשיא תהילתה, ושממש לא דופקת חשבון. בדומה ללברון, גם היא מגלמת את עצמה, או לפחות את הפרסונה שלה כפי שאנו מכירים מתוכנית המערכונים שלה ומההופעות הציבוריות שלה (לדמות אפילו קוראים איימי). לאור זאת, היה בליבי חשש קל, שהסרט ייגרר לסדרת דאחקות מבוססת מערכונים כמו תוכנית הטלוויזיה שלה. אין בעיה עם ההומור שלה, הבעיה היא בסרטים המבוססים רק על בדיחות ("טד 2" למשל). ההומור השומרי עטוף בעלילה מהודקת ורגעים אנושיים נפלאים (כולל אחת מהמחוות הרומנטיות המקסימות ביותר בתולדות הקולנוע).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנטמן" – ביקורת

"אנטמן".

בכתיבה על "אנטמן", קשה להימנע מלהתייחס לאדגר רייט. רייט שהחל לכתוב תסריט לסרט כבר ב-2006 (עם ג'ו קורניש) ואף צילם מעט חומרים ראשוניים, "התפוטר" זמן קצר לפני שההפקה החלה (אך עדיין קיבל קרדיט כמפיק ותסריטאי). את מקומו על כיסא הבמאי תפס פייטון ריד ("מעודדות צמודות"), כשהבדלי הסגנונות בין השניים הם תהומיים. קל מאד להגיד שהחזון הוויזואלי (שהוא המרשים ביותר של מארוול עד היום – על כך בהמשך) בא מרייט, שהוא אחד הבמאים הכי מרתקים כיום. אבל בכל זאת, זה יהיה לא הוגן לקחת מריד את הקרדיט הסופי שהוא ראוי לו. ואני אישית לא מוכן לקחת את זה ממנו, אז בעיקר נותר לי לפנטז איך זה היה נראה עם רייט היה נשאר עד הסוף (ומה היה חלקו של סיימון פג).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שליחות קטלנית: ג'נסיס" – ביקורת #2

"שליחות קטלנית: ג'נסיס". אמיליה קלארק.

"שליחות קטלנית: ג'נסיס" הוא סרט אקשן קיצי שעומד היטב במלאכה הנדרשת מהז'אנר, ואפילו מיטיב עם עלילה חכמה יותר מהצפוי. את הטוויסט העלילתי החשוב, משום מה החליטו האולפנים לגלות לכולם בטריילרים (למורת רוחו הנכונה של הבמאי), אבל עצם ההתכתבות המוצלחת של העלילה עם הסרטים הראשונים בסדרה הזו שהגיעה כבר לפרק החמישי שלה (לא כולל סדרת הטלויזיה), היא כבר ראויה לשבחים. חוסר ההצלחה של הסרט בקופות בארה"ב הינה רק תוצאה של ציפיה ותיאום ציפיות, לדעתי.

לפעמים ציפיה ותיאום ציפיות הם הדברים שיכולים להמליך ולהפיל סרטים. אחרי שני סרטים מוצלחים מאד לפני 24-30 שנה, שקיבעו סטנדרטים עלילתיים וטכנולוגים מכובדים (באדיבותו של ג'יימס קמרון), הגיעו שני סרטים חלשים מאד (וסדרת טלויזיה) שהוציאו את כל האויר מסדרת הסרטים הזו. זה טיפל בציפיה. "שליחות קטלנית 2" היה סרט אקשן מעולה, וכנראה הסרט הטוב ביותר ברזומה של הכוכב הראשי ארנולד שוורצנגר, שמאז מכריז חדשות לבקרים שהוא יחזור (ומקיים). להגיע לשיא הזה הינו דבר קשה, וזה טיפל בתיאום הציפיות של הקהל. עם בעיות של ציפיה ותיאום ציפיות, קשה להצליח. הדבר הנכון הוא להגיע אל הסרט החדש עם ציפיות לסרט קיץ מטופש, ולהתעלם מהמשחק הגרוע במיוחד של השחקנים הראשיים, כמו גם מכמה בעיות תסריטאיות (סרט אקשן של קיץ, כבר אמרתי, לא?)

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקול בראש" – ביקורת #2

"הקול בראש".

לי דווקא קשה להסתכל על "הקול בראש" מבית דיסני–פיקסאר בתור סרט ילדים. אמנם יש לו אנימציה צבעונית במיוחד, אבל אין הרבה הומור פשטני ונון-סנס שילדים צעירים כמהים להם כל כך (ודי להסתכל על ההצלחה הרבה יותר של "המיניונים" כדי להבחין בכך). במקום, יש בסרט תוכן עמוק, ומבלי לזלזל באינטיליגנציה של ילדים, לדעתי יפספס את רובם. למעשה, "הקול בראש" הוא סרט למבוגרים, ולהורים בעיקר, שעל אף אמצע קצת מדשדש, גבוהים הסיכוים שגם יזילו בו דמעה.

את הסרט כתב וביים פיט דוקטר, שגם סרטו הקודם על כיסא הבמאי "למעלה", היה מקסים. הצבעים והעיצוב של "הקול בראש" נפלאים, ועל כן כנראה שכדאי לצפות בסרט בתלת מימד (לא ניסיתי את שתי האופציות להשוואה פרטנית), כדי להימנע מהכהות שמוסיפות משקפי התלת מימד. אני מתקשה לחשוב על סצינות בסרט שבהן היה נראה שהתלת מימד היה מוסיף אלמנט כדאי כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שליחות קטלנית: ג'נסיס" – ביקורת

"שליחות קטלנית: ג'נסיס". ארנולד שוורצנגר.

לא ברור לי איך ארנולד שוורצנגר הצליח לזכות בשתי מערכות בחירות לתפקיד מושל קליפורניה. בניגוד לרוב הפוליטיקאים, שוורצנגר הוא אחד האנשים האמינים ביותר הקיימים, בכל זאת, הוא ביסס קריירה שלמה על כך שהוא מבטיח שהוא יחזור – והוא גם מקיים. ובגדול. אחרי היעדרות מהסרט הרביעי בסדרה, ארני חוזר לסרט החמישי "שליחות קטלנית: ג'נסיס" כדי לגלם את התפקיד שהוא הכי מזוהה אתו, "המחסל" – וכמו ואן דאם בימיו הטובים, הוא אפילו נלחם נגד עצמו.

בשלושים שנים שעברו מאז הסרט הראשון בסדרה, הזכויות על המותג עברו תחת הרבה אולפנים לפני שהפרויקט הנוכחי (שאף קיבל את אישורו האמנותי של ג'יימס קמרון) יצא לדרך. קמרון, שעסוק בעיקר ביצירת ההמשכים (כן, ברבים) ל"אוואטר" לא היה מעורב בעשיה, אבל בסך הכול יכול להיות מרוצה מהעבודה שעשה אלן טיילור ("תור: העולם האפל" ופרקים במיטב סדרות הטלוויזיה ב-20 שנה האחרונות). אמנם הסרט לא מחדש ולא פורץ דרך כמו שני הראשונים בכל הנוגע לטכנולוגיה ואפקטים, אבל הוא כן משכלל את העולם שקמרון בנה ובעיקר לא מנסה להרשים את הצופים לשם ההרשמה רק כי הסרט הקודם עשה כבר משהו גדול לפני. לא תראו כאן דברים מופרכים (מדי) כמו רובוט קטן שנזרק מרובוט ענק בזמן נסיעה. המקסימום זה ארני קופץ ממסוק מעופף למסוק מעופף ומפוצץ אותו. אל"ף-בי"ת של סרטי אקשן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמא שלי" – ביקורת

"אמא שלי". מרגריטה ביי, נאני מורטי

יש סופרים שכל ספר שלהם יתורגם לעברית כי הם מפורסמים, כי יצירה קודמת שלהם זכתה להערכה ולהצלחה בארץ. לפעמים אותו ספר לא היה נמכר בארץ לולא היה מתנוסס שמו של הסופר על הכריכה. כך הדבר ביוצרים בתחומים נוספים, כולל בימוי. היום כל סרט של פדרו אלמודובר ווודי אלן ימצא את דרכו לקולנוע בישראל. זהו המקרה גם עם "אמא שלי" של הבמאי האיטלקי נאני מורטי. לו את "אמא שלי" היה סרט ישראלי או של במאי איטלקי לא מוכר, ספק אם היה מגיע לבית קולנוע בארץ, והוא גם לא היה מתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן או פותח הערב את פסטיבל הקולנוע בירושלים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טד 2" – ביקורת

"טד 2".

נדמה שיותר מכל יוצר אחר הפועל כיום, סת' מקפרלן פשוט נהנה ממה שהוא עושה. הוא מגיע עם חיוך כל יום לעבודה. זה יכול להיות באחת מסדרות האנימציה שהוא יצר, סרטי הקולנוע או הנחיית אירועים – רציניים יותר כמו האוסקר או קלילים כמו ה"רוסטים" של קומדי סנטרל – הכול בא ממקום של כיף. קודם כל עבורו ובתקווה שזה גם יעבור אל הקהל. והתחושה הזו גוברת על 'איכותה' של התוצאה הסופית. כך למשל במקרה של "טד 2" ההמשך ללהיט מ-2012 – בו הוא דיבב את הגיבור טד, כתב, ביים, הפיק ואף שר – התסריט של הסרט מורכב כמו טיעונים של עודד קוטלר ונשכח אף מהר יותר מהם. אבל בניגוד לזה האחרון, הוא גם לא לוקח את עצמו ברצינות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »