ביקורות קולנוע (עמוד 70)

"שומרי הגלקסיה" – ביקורת

"שומרי הגלקסיה".

"שומרי הגלקסיה".

בעוד כמה שנים הטקסונומיה של הקולנוע האמריקאי תשתנה ולצד הוליווד וקולנוע עצמאי יתפתח ענף מיוחד עבור אולפני מארוול. ובתוך זה, "שומרי הגלקסיה" יהיו ענף משל עצמם. לא רק כי הם לא קשורים לענף המרכזי של "הנוקמים" (לפחות לא כרגע. זה רק שאלה של זמן עד שגם אלו ייפגשו) אלא כי הם לא עשויים מאותו חומר. הדבר בא לידי ביטוי בשני היבטים עיקריים: הגיבורים הם חבורה של דחויים, שמה שמאחד אותם הוא בעיקר בצע כסף. דבר שני, בתור גיבורים לא שגרתיים, ההתנהגות שלהם היא בהתאם: הם מקללים בלי הרף, לא חושבים יותר מדי על השלכות המעשים שלהם – פועלים מאינסטינקט טהור כמעט.

והחריגות של הדמויות גם הופכת את הסרט לשונה בנוף המארוולי ומהנה יותר. אלו אולי גיבורים עם כוחות על, אבל הם ללא ספק לא גיבורי על. זו לא הפעם הראשונה שסרטי מארוול מציגים אנטי גיבורים, למעשה רוב "הנוקמים" ברחו בשלב כזה או אחר מהאחריות הנלווית לכוחות שלהם, אבל אצל "שומרי הגלקסיה" ההתלבטות בכלל לא קיימת, לפחות לא בהתחלה. המעבר ממשימה תמורת כסף למשימה של הקרבה ושמירה על הגלקסיה היא בלי דיאלוגים רבים מדי והתחבטויות פסיכולוגיות. הגיבורים עושים את זה, כי זו הדרך היחידה לשרוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קסם לאור ירח" – ביקורת #1

"קסם לאור ירח". אמה סטון.

"קסם לאור ירח". אמה סטון.

וודי אלן מנפק סרט בכל שנה וסרטו החדש הוא "קסם לאור ירח". הוא יוצר שראיתי את כל הסרטים שלו, אני מחכה לסרט השנתי שלו על אף שאני יודע שהוא לא יגיע לפסגות העבר שלו ("הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה", "חנה ואחיותיה"). מאז 1997 היו סרטים שלו שנהניתי מהם (ב"חצות בפריז" היה בו מעט מן הקסם של אלן משנות ה-80 וה-90) אך היו לו הרבה סרטים בינוניים: סבלתי קשות מ"לרומא באהבה", "יסמין הכחולה" לא היה סרט טוב (המשחק הטוב של קייט בלנשט לא מחפה על התסריט), והתחושה העיקרית שהיתה לי בזמן הצפייה של "קסם לאור ירח" ובסופה היא סתמיות. סתם סרט של וודי אלן. מעוצב ומצולם להפליא, המוסיקה נהדרת, וזהו. סיפור העלילה קטנטן והוא נעדר כל מעוף או מקוריות, ואין לפחות הומור טוב שיחפה על כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרנק" – ביקורת

"פרנק". דומנל גליסון.

"פרנק". דומנל גליסון עם מייקל פסבנדר תחת המסיכה.

מרגע הפתיחה שלה ברור כי "פרנק", קומדיית הרוק המוזרה והמיוחדת, עומדת להיות חוויה שונה. העלילה מתמקדת בלהקת אוונגרד העושה את דרכה משולי המוסיקה אל תוך המיינסטרים ובוחנת מה נדרש על מנת להחזיק מעמד בכל אחד מהקצוות. ביזארי ומשעשע, הסרט "פרנק" בוחן את הקשר בין יצירה לבין נבכי הנפש ומציע מבט מעניין על החופש להיות יצירתי ויותר מכך, על החופש להיות עצמך.

מי שכתבו את התסריט של "פרנק" הם ג'ון רונסון ופיטר סטרוהן. כפי שניתן היה לראות בסרטם "גברים שבוהים בעזים" (רונסון כתב את הסרט וטרוהן ביים), לשניים חיבה לסיפורים המשחקים עם גבולות המציאות. אחד המאפיינים של הסרט האקסנטרי ההוא היה ההקפדה המתמשכת של יוצריו לתעתע במידת אמיתות העלילה. ב"פרנק" לעומת זאת, אין בכך צורך; לא רק שבמקרה הזה עלילת הסרט נשענת על מקרה אמיתי אלא גם אמת זו כל כך ביזארית עד כי נראה שהיא מומצאת- גיבור הסרט, פרנק, מתכתב עם המוסיקאי והקומיקאי האנגלי כריס סייבי, שזכה לפירסום בעיקר בזכות דמותו האניגמטית Frank Sidebottom. בכל פעם שסייבי הופיע בציבור כדמות זו, הוא עשה זאת כאשר הוא לובש מסכת ענק עשויה מעיסת נייר. רונסון, שבעבר ניגן בלהקתו של סייבי, ביסס את קו האישיות המרכזי של גיבור הסרט- פרנק- על סייבי ובהתאם, למסיכה אותה לובש פרנק בסרט דימיון מדויק כמעט לזו של הדמות הקומית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שושנה חלוץ מרכזי" – ביקורת

"שושנה חלוץ מרכזי".

"שושנה חלוץ מרכזי". אושרי כהן עם גל גדות.

"שושנה חלוץ מרכזי" מספר את סיפורו של שחקן כדורגל המעיז להביע עניין בחברתו של איש עולם תחתון ירושלמי וכעונש חינוכי מאולץ להכריז בפומבי כי הוא הומוסקסואל גאה. כשהוא מסתמך על שלל סטריאוטיפים מעליבים וקאסט מנצח הכולל את אלי ומריאנו, גל גדות וחביב הבנות אושרי כהן, "שושנה חלוץ מרכזי" הוא סרט קיץ עממי ומשעשע, אך לא נטול סיכון; מה שוודאי יצליח בקופות, גם עשוי לעודד לעג והנצחת תוויות חברתיות פוגעות ומסוכנות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סקס טייפ" – ביקורת #2

"סקס טייפ". קמרון דיאז, ג'ייסון סיגל.

"סקס טייפ". ג'ייסון סגל, קמרון דיאז

"סקס טייפ" הוא סרט משעשע שנשען רבות על שני השחקנים הראשיים שלו, קמרון דיאז וג'ייסון סגל, שגם חתום על התסריט. הסרט מרגיש כמו גרסה עדכנית לסרט משנות ה-80 כמו "לילה מגניב" (Adventures in Babysitting), ועלילתו בקלות היתה יכולה להוות בסיס לפרק בסדרה קומית בימינו. גם פה, כמו ביותר מדי סרטים בשנים האחרונות, יש אזכורים לא מצחיקים לסרטים ולסדרות עכשוויות, אך לא הרבה למרבה המזל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סקס טייפ" – ביקורת #1

"סקס טייפ". קמרון דיאז, ג'ייסון סיגל.

"סקס טייפ". קמרון דיאז, ג'ייסון סיגל.

הכנת קלטת פורנו ביתית עשויה להיות חוויה מרגשת אך כפי שמוכיח הסרט "סקס טייפ", גם כזו הטומנת בחובה פוטנציאל לצרות צרורות. זוג נשוי המאבד שליטה על קלטת הסקס שהכין מבלה לילה חסר שינה בניסיון למצוא את כל העותקים שדלפו החוצה. בניגוד לצפוי, בטח לאור הכוכבת הראשית- קמרון דיאז, הסרט בהחלט מצליח לרסן את עצמו ורוב הזמן נמנע משימוש בוולגריות קומית מיותרת. כך, גם אם אינו מוותר על ההזדמנות להיות טיפשי ופיזי, המינון של אלה סביר ונוצר סרט משעשע למדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כוכב הקופים: השחר" – ביקורת

"כוכב הקופים: השחר".

"כוכב הקופים: השחר".

בערך באמצע הצפייה ב"כוכב הקופים: השחר" התחלתי לאבד סבלנות לחוסר הגיון שמניע את הדמויות ואת העדר האחריות שהן מפגינות בעת קבלת החלטות. אבל אז האורות עולים ואתה נזכר איפה אתה חי, ושחוסר הגיון והיעדר אחריות הוא מה שמניע את העולם שלנו. לכן למרות שהוא כולל בתוכו קופים מדברים ווירוס שמחסל את רוב האנושות ואת האינטרנט הוא ראליסטי באופן בו הוא מתאר בני אדם (וקופים כמטאפורה להם) בצורה אפלה ופסימית.

את השינוי הסגנוני ניתן לזקוף דבר ראשון לשינוי בכיסא הבמאי. מאט ריבס ("קלוברפילד", "תן לי להיכנס") מביא איתו את הסגנון שאפיין את הסרטים הקודמים שלו. גם כאן המרחבים החשוכים והעדר הכמעט מוחלט של אור שמש מחזקים את התחושות של האפלה האנושית (ואנושי זה גם שימפנזה משדורגת) ששוררת בעולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסלולים" – ביקורת

"מסלולים". מיה ווסיקובסקה.

"מסלולים". מיה ווסיקובסקה.

שבוע הקולנוע האוסטרלי – רובין דיווידסון היא צעירה אוסטרלית שהחליטה לצאת למסע בן 2700 קילומטרים במדברות אוסטרליה, כשהיא מלווה רק בארבעה גמלים וכלבתה הנאמנה. מאוחר יותר כתבה דווידסון את "מסלולים", ספר המתאר מסע זה וכעת מגיע העיבוד הקולנועי. על אף כי המסע רגשי מוגבל על ידי בחירת יוצרי הסרט להיאחז במאורעות הקונקרטיים שהתרחשו בו, בכל זאת "מסלולים" הוא דרמה ביוגרפית מרשימה, המצליחה לתפוס את האישיות יוצאת הדופן של הגיבורה ולעורר מחשבה.

את "מסלולים" הפיק אותו הצוות שעמד מאחורי "נאום המלך", המצליח ומי שביים אותו הוא ג'ון קורן ("סטון", "הצעיף הצבעוני"). הניסיון של קורן בסרטי דרמה שמה שצריך או רוצה להיאמר בין הדמויות בו עולה על מה שבפועל נאמר, הופכים אותו במובנים רבים למתאים לתפקיד. אחרי הכל, סרטי מסע של אדם יחיד הם סרטים בהם נאמר מעט והשקט הוא כוכב משנה משמעותי. לצד זאת, היכולת להציג מתח או דממה בין שני אנשים (או יותר) היא שונה מהיכולת להציג את מלוא הריקנות והבדידות הנלווית לאדם במסע עצמאי וכאן קורן מצליח פחות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גוף שלישי" – ביקורת #2

"גוף שלישי". ג'יימס פרנקו.

"גוף שלישי". ג'יימס פרנקו עם לואן שבנול.

"גוף שלישי" הוא סרט יומרני, ריקני, מטופש, מעצבן ובנוסף לכול גם משעמם. פול האגיס כתב וביים סרט עם שלל כוכבים ומורן אטיאס (לנצח "שלנו") שבבסיסו רעיון ספרותי שהיה צריך לקבל טיפול של סופר, ולהתפרסם בספר, ולחסוך מאתנו שעתיים ועשר דקות מחיינו.

פול האגיס כתב שני סרטים ברציפות שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: "מיליון דולר בייבי" (2004) שביים קלינט איסטווד ו"התרסקות" (2005) שהוא עצמו ביים. הסרט הבינוני "התרסקות" עסק במתיחות בין שחורים ללבנים בלוס אנג'לס דרך סיפוריהם של מספר דמויות שונות. ב"גוף שלישי" הוא עושה ניסיון כושל להשתמש בשלושה קווי עלילה עם קו מקשר, הצטלבויות והקשרים, כדי לעסוק בנושא שמתגלה בהדרגה במהלך הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרז הצעיר" – ביקורת

"פרז הצעיר". בראהים אסלום.

"פרז הצעיר". בראהים אסלום.

"פרז הצעיר" מביא את סיפורו האמיתי של המתאגרף התוניסאי-יהודי, ויקטור פרץ, שהפך מאלוף העולם באגרוף ויקיר פריז, ליהודי הנלחם על חייו באושוויץ. הניגוד בין המעמד המכובד שרכש פרץ בעבודה קשה וכוח רצון לבין התנאים המזוויעים בהם סיים את חייו מעצם היותו יהודי, ממחישים באופן מרגש את כוחה ומגבולותיה של הרוח האנושית ולצידה את האקראיות האכזרית הנלווית לשואה. עם זאת, הסרט מציג את מסלול חייו המלא של פרץ מבלי להצליח לתת דגש מספק על אלמנטים אלה המייחדים אותו. כך הוא הופך לסרט שואה "נוסף" בלבד ומפספס גיבור המציע הזדמנות שיש בה מן היוצא דופן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גוף שלישי" – ביקורת #1

"גוף שלישי". אדריאן ברודי.

"גוף שלישי". אדריאן ברודי עם מורן אטיאס.

בשפה העברית גוף שלישי מציין אדם שלישי נסתר; זה שאינו נוכח או שלא פונים אליו ישירות על אף שהדברים האמורים נוגעים לו. הדרמה הרומנטית "גוף שלישי" מבקשת לצייר שלושה סיפורים מקבילים שכל אחד מהם נסוב על עיקרון זה בדיוק- בכל סיפור מככבת מערכת יחסים, אחת או יותר, המנסות לשרוד, להיווצר או להתחדש כאשר כל אחת מהן מונעת או נרדפת על ידי ישות שלישית נעדרת. עם זאת, לולא שם הסרט, היה קשה להבין מהו המכנה המשותף בין שלושת הסיפורים המוצגים וזו רק אחת מהבעיות בו. סרט עם משחק טוב והתחלה מבטיחה אך מבנה עלילתי חלש והתעקשות להימרח על פני יותר משעתיים שהולכות והופכות למייגעות.

במאי הסרט, פול האגיס, הוא יוצר בעל רקורד עשיר של כתיבת תסריטים וכן בימוי של חלק מהם. ב- 2005, רק שנה לאחר שכתב את התסריט המצויין של הסרט זוכה האוסקר "מיליון דולר בייבי", כתב האגיס- והפעם גם ביים, את "התרסקות", סרט עטור פרסים, שזכה בפרס המכובד גם הוא. זכיה זו הייתה מרגשת במיוחד לא רק עקב השבחים המרובים שקיבל "התרסקות" אלא גם מאחר ובניגוד לסרטים זוכים אחרים, הן "מיליון דולר בייבי" והן "התרסקות" היו קונצנזוס לאיכות קולנועית המחזיק מעמד גם כיום, כמעט עשור לאחר מכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אפס ביחסי אנוש" – ביקורת

"אפס ביחסי אנוש". נלי תגר.

"אפס ביחסי אנוש". נלי תגר.

חסרות בארץ קומדיות המתעסקות במקומי. לא סתם נחרטו בזיכרון סרטים כמו "הלהקה" או "מבצע סבתא". הקהל נהנה מסרטים שרוצחים בעברית פרות קדושות; מהשימוש בעגה מקומית על מנת להגחיך מציאות ישראלית מוכרת ולרוב רצינית מדי. זו בדיוק הסיבה לציפייה העצומה המלווה את הקומדיה השחורה החדשה של טליה לביא– "אפס ביחסי אנוש".

את סרטה ממקדת לביא ברצינות המטופשת והפאתוס השחוק המלווים כבר עשרות שנים את בנות ישראל, אלה המעבירות את זמנן במטלות מגוחכות תחת אמתלה צבאית הירואית. מבחינה זו, זהו סרט נהדר שרק חיכה להיוולד. עם זאת, ב"אפס ביחסי אנוש" ביקשה לביא לספק יותר מאשר רגעים קומיים וכך יש בו סצינות לא מעטות המניחות בצד את הקומדיה אך לא בהצלחה. הסרט נע בין רגעים קומיים מתוקים, מוצלחים רובם, לבין רגעי דרמה חלשים הרבה יותר ולא אחידים. המזל ובעצם גם הבעיה הם, שבשם הצחוקים הקהל מתייחס אל אלה בסלחנות וכך נתפס הסרט בעיקר כקומדיה עממית כיפית על אף שברור שכשנוצר, הוא יועד להיות יצירה חכמה ומורכבת מזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »