"הדירה" – ביקורת
אנשים רבים מוצאים חפצים יקרי ערך כאשר הם מפשפשים בין מה שהותירו מאחוריהם יקיריהם שהלכו לעולמם, אך במקרה של הקולנוען ארנון גולדפינגר, נמצאה תעלומה. מה שהתחיל כתיעוד של מפגש משפחתי ופינוי ביתם של סבו וסבתו המנוחים, הפך למסע חקר מדהים ורצוף הפתעות ומתח, שנארז לסרט "הדירה" – מהסרטים הפופולרים ביותר שידעו הסינמטקים בישראל בזמן האחרון.
דרכו הנפלאה של "הדירה" להצלחה הקופתית החלה בפסטיבל ירושלים אשתקד, שעה שזכה בפרס ון ליר לבמאי הטוב ביותר בסרט תעודה. בצעד מחוכם, גולדפינגר ניצל את המומנטום, ועלה בתוך פחות מחודשיים להקרנות סדירות בסינמטקים. הסרט הפך להצלחה מסחררת, וכבר למעלה מחצי שנה שהוא מוקרן בתכיפות גבוהה וחריגה בסינמטקים. כולם שמעו על הסרט, שנעשה בתמיכת ערוץ 8 והקרן החדשה לקולנוע ולטלויזיה, מה שדי בקלות זיכה אותו גם בפרס אופיר לסרט התעודה הטוב ביותר: כשיש כל כך הרבה סרטים תיעודיים שמתחרים על פרס אחד, הדרך לזכות מתחילה (ואולי גם נגמרת) בפופולריות שתמשוך את חברי האקדמיה לצפות בכלל בסרט שלך.











