טים ברטון

"ביטלג'וס ביטלג'וס" – ביקורת #2: קריצה נוסטלגית ולא מעבר

"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון, וינונה ריידר.

26 שנים אחרי יציאת הסרט הראשון, מגיעה אלינו "ביטלג'וס ביטלג'וס", קומדיית האימה שחוזרת אל הדמויות האהובות וממשיכה בקפיצת זמן בהתאמה את עלילותיהן עם שדים, רוחות והעולם שמעבר. יש הישענות מאוד גדולה על הנוסטלגיה מהסרט הראשון, ולחיוב היא נעשית ללא חזרתיות עלילתית, אלא רק בקריצות בטוב טעם. הבעיה היא שהעלילה שכן קיבלנו לא מאוד מעניינת ומתפרשת ליותר מדי כיוונים. לפחות נשאר להנות מהעיצוב המושקע. למי שלא ראו או אהבו את הסרט הראשון אין מה לצפות בחדש, ולא בטוח שזו צפיית חובה גם למי שכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ביטלג'וס ביטלג'וס" – ביקורת #1: יזכיר למעריצי הסרט הראשון למה הם אוהבים אותו

"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון.

"ביטלג'וס ביטלג'וס" הוא סרט המשך בעל שם נהדר לסרט מ-1988, וחלק מגל הנוסטלגיה האיום ששוטף את הוליווד ביותר-מדי-השנים-האחרונות שכולל החייאה של סדרות טלוויזיה ("ויל וגרייס", "פרייז'ר" ועוד) וסרטי המשך לסרטים אהובים ומצליחים. על כל "אהבה בשחקים: מאווריק" שהצליח מאוד, נעשים גם עוד "השוטר מבוורלי הילס" (שבא והלך), והשנה גם נזכה -לא לבקשת הקהל- ב"גלדיאטור 2" ואחרים. הסרט לא ממש עומד בפני עצמו, ומעריצי הסרט הראשון ישמחו לחזור לאווירה ולדמויות שהם מכירים ואוהבים, אך יתאכזבו מהתוצאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דמבו" – ביקורת #3

"דמבו". אווה גרין.

"דמבו" החדש של דיסני הוא חידוש בגרסה חיה לסרט המצויר משנת 1941, כחלק מהמגמה של החברה להפוך את כל הקלאסיקות המצוירות שלהם לסרטים "חיים". לעומת החידושים הקודמים, הקשר בין העלילה המקורית לזו החדשה כללי בלבד. הפעם החיות לא מדברות (פילים מעופפים זה הגיוני, אבל מדברים? השתגעתם?!), ולכן בני האדם ממלאים תפקידים מרכזיים יותר. השפה הקולנועית של טים ברטון אפלה כהרגלה, ולכן קשה לי לומר שהסרט מתאים בכלל לילדים, מה שמותיר אותי לתהות למי הוא כן מתאים.

טים ברטון מרבה להשתמש באותם שחקנים בסרטיו, הוא יודע מה הוא אוהב. אבל הוא לא יכול להאשים אותי שכשהוא מראה חבורת עובדי קרקס שמונהגים על ידי דמות שמגלם דני דה-ויטו בסביבת העיצוב הייחודי שלו, זה מחזיר אותי ל"באטמן חוזר" (1991), בייחוד לנוכח קטר הרכבת המחייך, שמזכיר את האביזרים המעוותים של הפינגווין (דני דה-ויטו בתפקידו האגדי). הצילום הרחב של סצינות המציגות את העיצוב המקסים והמופלא שמאפיין כל כך את סרטיו נותר מרשים, גם אם ממוחזר. האנשים שחיים בשולי החברה הם הנושא האהוב על ברטון, ולכן החיבור לקרקס של דמבו טבעי כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דמבו" – ביקורת #2

"דמבו".

"דמבו" הוא כנראה הסרט עם הכי הרבה תקריבים לעיני פילים שתראו אי פעם.

הסרט הוא, כמובן, חלק מגל הגרסאות החיות לסרטי האנימציה של דיסני שהוכח כמשתלם מאוד בשבילם. אחרי ההצלחות הענקיות של "ספר הג'ונגל" ו"היפה והחיה" נוכל לראות השנה את "מלך האריות" ו"אלאדין", ובשנים הקרובות גם את "מולאן", "היפהפיה והיחפן" ועוד ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דמבו" – ביקורת #1

"דמבו".

"דמבו", גרסת הלייב אקשן לסרט המצויר הרביעי של וולט דיסני שיצא ב-1941, הוא סרט ילדים מקסים שמצליח להחזיר את האמונה שהבמאי טים ברטון עוד יכול להוציא תחת ידיו סרט טוב. מדובר בסרטו הטוב ביותר של ברטון מזה שנים, ובכל הקשור לעיצוב, הסרט הזה מתהדר ביופי ויזואלי רב. דמותו של דמבו מסתדרת עם הדמויות החריגות והמנודות שברטון כל כך אוהב, והוא מטפל בה באהבה רבה.

"דמבו", בגרסתו המקורית, היה ניסיון להוציא את חברת וולט דיסני מהבוץ הפיננסי בו היתה שרויה החברה באותן שנים. בעקבות מלחמת העולם השניה, שני סרטיה הקודמים של חברת דיסני, "פינוקיו" ו"פנטזיה" היו כשלונות שהסבו לה נזק כלכלי רב. במקור, דמבו היה סיפור קצרצר, שהופיע בעיקר בתמונות במכשיר שנקרא Roll a Book. דיסני החליטה להפוך את הסיפור הקצרצר לסרט באורך מלא, אך כיוון שהסיפור היה כל כך קטן הוסיפו לו אלמנטים רבים. אף על פי כן, הסרט היה קצר ביותר, 64 דקות. למרות התקציב הנמוך והשימוש באנימציה פחות מורכבת, ללא הקפדה על הפרטים הקטנים (כפי שנהגה בסרטיה האחרים), דמבו הצליח והפך לסרט רווחי מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" – ביקורת

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים".

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" כולל מאפיינים רבים של הבמאי טים ברטון. העבודה המשמעותית הראשונה שכתבתי בזמן לימודי הקולנוע שלי היתה על יצירותיו של טים ברטון, והשורה התחתונה היתה שהוא אוהב לעסוק בחריג בחברה. זה יכול להיות חריגוּת ברורה כמו ב"המספריים של אדווארד" או חריגות שדורשת הכרות מעמיקה כדי להיחשף אליה כמו ב"אד ווד". למרות שעבר יותר מעשור מאז כתבתי את העבודה, הרבה לא השתנה. יחד עם זאת, בעקבות "אליס בארץ הפלאות" הפסקתי לראות את סרטיו מפני שהם הרגישו יותר כמו פרודיה על סרטים של טים ברטון ופחות הדבר האמיתי.

משהו בטריילר של "המעון של מיס פרגרין" עשה לי חשק לתת לברטון צ'אנס. התוצאה הסופית היא איפשהו באמצע: בין ברטון האדיר לבין הפרודיה. מין גרסה דהויה עם ניצוצות של גאונות. נתוני הקופות מסופה"ש הראשון מחזקים את התחושה שלי: לראשונה מאז 2010 שסרט של ברטון ניצב בראש רשימת שוברי הקופות בארה"ב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרנקנוויני" – ביקורת

"פרנקנוויני".

"פרנקנוויני" הוא סרט סטופ-מושן (stop motion, שבו עוסקים אנשים בעלי הסבלנות הגדולה בעולם, ולפיו מזיזים בובות במילימטרים ספורים בכל פעם כדי ליצור תנועה רציפה של סרט), שיטה שבה יש לטים ברטון ניסיון כבמאי "חתונת רפאים" וכמפיק "הסיוט שלפני חג המולד" ו"ג'יימס והאפרסק הענק". הסרט נראה מדהים, ויש בו תנועות מצלמה יפות, אפקטים ודמויות מצחיקות עד שלגמרי שוכחים שמדובר בבובות קטנטנות בשחור-לבן. "פרנקנוויני" הוא סרט טים ברטון טיפוסי, עם לא מעט הומור. השעה הראשונה שלו נהדרת, ואז יש עוד 25 דקות.

יש מעט מאוד במאים עם סגנון ייחודי וקל לזיהוי כמו זה של טים ברטון. מספיק לראות פריים מסרט ולדעת שזה סרט שלו. בשנים הראשונות העיצוב שירת את הסיפורים והסרטים שלו: "ביטלג'וס", "באטמן", "המספריים של אדוורד" ועד "סליפי הולו". אך בשנים האחרונות ההשקעה בעיצוב עלתה על איכות הסרטים: "אליס בארץ הפלאות", "צ'רלי בממלכת השוקולד", "צללים אפלים".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צללים אפלים" – ביקורת

"צללים אפלים". ג'וני דפ.

"צללים אפלים" הוא מימוש פנטזיה אישית של במאי הסרט, טים ברטון, שכל מטרתה סיפוקו של ברטון ותו לא. מה הכוונה? השנה היא 1960 ומשהו, ברטון הילד נתקל באופרת סבון בשם "צללים אפלים" בה הדמות הראשית הינה ערפד בריטי – והתאהב. מאז, אובססיית "צללים אפלים" כנראה לא עוזבת אותו, והנה, 40 ומשהו שנים אחרי, הוא מגשים אותה. וכפי שכבר ציינו, ההגשמה הינה עצמית, התוצאה מרהיבה מבחינת איפור, השקעה, תלבושות, אותנטיות וכיו"ב – אבל לא יותר מזה.

שלא תבינו לא נכון, אנחנו מעריכים מאד את ברטון. היוצר מוכשר בטירוף, ובאמתחתו סרטים מעולים, עליהם אין עוררין ("המספריים של אדוארד", "ביטלג'וס", "סליפי הולו", "צ'רלי בממלכת השוקולד", "סוויני טוד" האהוב עלינו ביותר, "אליס בארץ הפלאות" הקצת פחות אהוב, ועוד). כשרואים סרט של ברטון, יודעים בוודאות, בדרך כלל עוד מהפוסטר (אפילו לפני הטריילר או השניות הראשונות של הסרט), שמדובר בסרט של ברטון. יש לו חותמת ייחודית, שלא רבים היוצרים שאפשר לזהות אותם בנקל כמותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אווה גרין וג'קי ארלי היילי מצטרפים לג'וני דפ ב"צללים אפלים"

השחקנים אווה גרין ("קזינו רויאל"), ג'קי ארלי היילי ("סיוט ברחוב אלם") ובלה הית'קוט (בקרוב תשמעו עליה בסרט "איזורי הדמדומים") הצטרפו לסרט "צללים אפלים" (ש.ל.ר, Dark Shadows), לצידו של ג'וני דפ. טים ברטון יביים על פי תסריט של סת' גרהם-סמית' ("החיים הקשים של אר-ג'יי ברגר"), המבוסס על אופרת סבון גותית-ערפדית שרצה בשנות ה-1960.

העלילה מספרת על 'חייו' של הערפד ברנבס קולינס (דפ), שנאלץ להתמודד על מינים שונים של מפלצות, רוחות רפאים ויצורים על-טבעיים באופן כללי. גרין מתעתדת לגלם את התפקיד הנשי הראשי של אנג'ליק, הערפדית שהפכה את קולינס לערפד גם כן, איפה-שהוא שם במאה ה-18; ארלי היילי יגלם את לומיס, הפושע שהופך למשרתו של קולינס; והית'קוט תגלם את ויקטוריה ווינטרס, אם הבית של קולינס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ג'וני דפ וטים ברטון שוב יחד ל"צללים אפלים"

השחקן ג'וני דפ והבמאי טים ברטון מתאחדים שוב, הפעם לסרט "צללים אפלים" (ש.ל.ר, Dark Shadows) המבוסס על אופרת סבון גותית-ערפדית שרצה בשנות ה-1960. סת' גרהם-סמית' ("החיים הקשים של אר-ג'יי ברגר") כתב את התסריט.

דפ היה להוט לככב בתפקיד הראשי של העיבוד הזה (ברנבס קולינס) כבר שלוש שנים. ההפקה נדחתה שוב ושוב, ועכשיו נודע כי אולפני האחים וורנר שמו סוף ויהיה זה הפרויקט הבא של דפ ושל ברטון. החשש העיקרי היה לקלקל לחובבי הסדרה המקורית, שרצה מדי יום בין 1966 ועד 1971 והכילה לבסוף 1,225 פרקים. בין חובבי הסדרה המקורית נמנה אגב, גם דפ עצמו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת DVD: אליס בארץ הפלאות

מתוך אליס בארץ הפלאות.

ותרו על כל סרטי הקיץ (כן כן גם על "התחלה" שמהללים בכל מקום) למען אחד הסרטים היפים והמהנים ביותר שנראו – לא רק בשנה האחרונה – אלא בכלל לטעמי: "אליס בארץ הפלאות" של הבמאי המצוין טים ברטון אשר מגיע במהדורת DVD המחזירה את כולנו לקסם הצבעוני, מלא הדימיון של לואיס קרול מנקודת מבט מעט שונה מהמקור. אם אתם מחפשים שעתוק של הספר לא תקבלו את זה כאן, אלא תזכו בעיבוד אחר ומעניין מנקודת המבט של הבמאי שמתעלה על עצמו בכל פעם (נשכח לו גם את הסרט הפחות טוב – "כוכב הקופים") ומביא בכל פעם מחדש עולם עשיר, מרגש ואסתטי בכמה מהקלאסיקות המודרניות בקולנוע בסרטים כמו: "המספריים של אדוארד", "סוויני טוד", "ביטלג'וס", "הסיוט שלפני חג המולד","באטמן" ועוד רבים וטובים אחרים. אין ספק שמי שבאמת אוהב את ברטון יהנה מהסרט הזה ולא משום שהוא יחזיר אותו לעולם הילדות עם טוויסט מחוכם בהתאם לעקרונות של במאי שלא פונה כאן לקהל הילדים (לא שהמקור של קרול אי פעם פנה לקהל הזה) ומעניק סיפור שובה לב ויותר מכל מהנה מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

טים ברטון יביים סרט על פי משחק הקופסה "מונסטרפוקליפס"

Monsterpocalypse

טים ברטון מפתח ומיועד גם לביים גרסה קולנועית בתלת מימד של משחק הקופסה המיניאטורי (קרי, שיש בו בובות מיניאטוריות לאספנות) "מונסטרפוקליפס" (Monsterpocalypse) עבור אולפני דרים-וורקס, עם הפצה של דיסני. את המשחק יצר מאט ווילסון, והוא יעזור בהפקה, ובכתיבת התסריט עליה אמון ג'ון אוגוסט ("חתונת רפאים").

העלילה תספר על מפלצות ענק שתתקופנה את כדור הארץ, אבל תאלצנה גם להתמודד עם בני האדם שישיבו מלחמה – ולמראית עין גם יצליחו להביס אותן. אבל מדובר על מראין עין בלבד…