ניקול קידמן (עמוד 2)

"שקרים קטנים גדולים" והטוויסט הטלוויזיוני

"שקרים קטנים גדולים". ניקול קידמן, ריס ווית'רספון, שיילין וודלי.

מי מאתנו לא זוכר איפה הוא היה כשספיילרו לו את "החתונה האדומה"? או כשגילו לו מי הוא בעצם רובוט ב"ווסטוורלד"? או סיפרו לו מי הם האחרים ב"אבודים"? טוב, האמת שאני אשמח להסבר לזה, כי אני מנסה להבין את זה כבר כמעט שבע שנים. באופן פרדוקסלי, נדמה שככל שנהיה יותר קל להפיץ מידע (אמיתי או שקרי) כך גם עולה כמות התוכניות שמתבססות על גילויים שמשנים את התפיסה שלנו או שיוצרים תפנית בעלילה באופן קיצוני. זה לא רק בגלל הרשתות החברתיות המאפשרות הפצה של מידע מהיר, אלא גם הקלות של כתיבת בלוגים והקלטת פודקאסטים שעוקבות אחרי סדרות באופן קבוע. כך יוצא שאו שפשוט חושפים לנו מה קרה: "לא ייאמן שהם הרגו דווקא את קני!" או שמספקים ניתוחים אינסופיים שמנבאים את העתיד להתרחש שבסופו של דבר מישהו מהם ייפגע, מין גרסה מודרנית של משפט הקוף המקליד.

אבל יצירה טובה לא תלויה בגילויים או בטוויסטים שלה, הם רק תוצר שלה. זו הסיבה שגם כשאני צופה ב"היוקרה" בפעם המי יודע כמה אני נרגש ונפעם למרות שאני יודע בדיוק מי הוא מי ומה הולך לקרות. כשסרט או סדרה מתבסס על טוויסט, הוא לא יותר מיצירה זולה וחד פעמית. המקרה של המיני סדרה "שקרים קטנים גדולים" שהסתיימה השבוע הוא מעניין אף יותר. לא רק שיש גילוי, אלא עליו מבוססת כל הסדרה ואנחנו יודעים את זה מהרגע הראשון פחות יותר. הסדרה מתרחשת בעיירת החוף העשירה מונטה-ריי בקליפרוניה ועוקבת אחר מספר אימהות (וגם כמה אבות וילדים) בזמן שבין פתיחת הלימודים בבית הספר לערב התרמה שבית הספר מקיים ומסתיים ברצח. לאורך כל הסדרה אנחנו לא יודעים מי הקורבן ומי רצח, רק נחשפים לעדים למקרה בעת חקירת משטרתית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת פאנג" – ביקורת

"משפחת פאנג". ג'ייסון בייטמן, מרין אירלנד.

"משפחת פאנג" הוא סרט בעל שאיפות אמנותיות שעוסק בין השאר במהות האמנות. ברם הדיון האמנותי הזה הינו אמנותי מדי. סרט קולנוע, כמו כל יצירה אחרת, צריך בראש ובראשונה לגעת ולעורר רגש, והסרט הזה – על אף הרעיונות המעניינים שבו – לא נגע בי, ופרט לרוגז בחלקים מסוימים גם לא עורר בי שום רגש פרט לשעמום.

את "משפחת פאנג", המבוסס על ספר בעל שם זהה מאת קווין ווילסון, ביים השחקן ג'ייסון בייטמן ("איך להיפטר מהבוס", "משפחה בהפרעה"). זהו אמנם לא סרטו הראשון של בייטמן כבמאי ("בגסות"), אבל הבימוי שלו כאן הוא לכל היותר "פרווה". נכון, הוא אמנם מצליח להוליך אותנו לאורך העלילה מבלי שנאבד את הדרך, אך לא מצליח להביא שום ערך מוסף למדיה הקולנועית שלא יכל להמצא בגרסה הכתובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונאקו" – ביקורת #3

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

סינדרלה פוגשת את המפקח קלוזו; רומן לעקרות בית בכריכה רכה; המדריך להצלת העולם מאת מרתה סטיוארט (או כיצד תערכי מסיבה שתשנה את פני האומה) – כל אחד מאלה יתאר נאמנה את סרט הדרמה המביך "גרייס ממונאקו". סיפורה של מי שהזינה את דמיונם של רבים כאשר הגשימה את חלום הנסיכות האולטימטיבי, זוכה כעת לגירסה קולנועית המביעה ניסיון לאמירה משמעותית אך עיקרה פיתוי ילדותי לפנטזיה מיושנת והקטנת ביוגרפיה עם פוטנציאל מקסים לכדי סרט זול ומגוחך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונקו" – ביקורת #2

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

בפסטיבל קאן, לרוב, נמצא הדגש דווקא על סרט הנעילה. סרט הפתיחה נועד בעיקר להיות הסחת דעת מסחרית, מעין ספתח נעים למערבולות הקולנוע המתקרבת. כנראה שמסיבה זו נבחר "גרייס ממונקו" לפתוח השנה את הפסטיבל. הסרט מביא פיסה קצרה מסיפור חייה הנרחב של אחת הכוכבות הגדולות ביותר שידעה הוליווד, אולם בניגוד לסיפור חייה האמיתי והמרתק של גרייס קלי, הסרט הוא מיותר ומשעמם.

הסרט הוא תוצר של שיתוף הפעולה בין התסריטאי אראש אמל, שכתב סרטי פעולה בעבר ("אקס-פטריוט"), לבין אוליבייה דהאן, שביים גם את "אדית פיאף – החיים בוורוד". בעוד "החיים בורוד" הביא למריון קוטיאר את האוסקר על גילום דמותה של אדית פיאף, אין סיכוי ממשי ש"גרייס ממונקו" יעשה חסד דומה עם הקריירה של הכוכבת הראשית בו, ניקול קידמן. "גרייס ממונקו" מגיע מספר חודשים לאחר סרט ביוגרפי אחר על נסיכה, "דיאנה", שגם בו גילמה שחקנית אוסטרלית בהירת שיער את הדמות הראשית. המשותף לשני הסרטים הוא שהם מתמקדים באפיזודות משמימות יחסית בחייהן של בנות המלוכה, ונעים על קו התפר שבין מלודרמה מוקצנת לערבוב היסטורי. כאמור, התוצאה לא ממש נעימה לעין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונקו" – ביקורת #1

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

"גרייס ממונקו", שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן השנה, הוא סרט רע. השיקולים שהביאו לבחירתו ברורים: הוא עוסק בזוהר, תהילה, כוכבי קולנוע, הוא של במאי צרפתי, בתפקיד הראשי כוכבת קולנוע אמריקאית שמגלמת שחקנית מפורסמת, הסרט מתרחש במונקו (נסיכות בדרום צרפת, לא רחוק מהעיר קאן) ועוסק ביחסים בין מונקו וצרפת. אך הסיבה שהוא אכן נבחר לא ברורה; מדובר בסרט גרוע, לעתים מגוחך, וחסר סגנון אחיד באופן מעורר תמיהה.

הבמאי אוליביה דהן הוכיח את יכולתו לספר בצורה מקורית וטובה ביוגרפיה של זמרת צרפתייה מפורסמת ב"אדית פיאף – החיים בוורוד". הפעם הדרמה האנושית קטנה יותר ומתמקדים בפרק זמן קצר יותר, אך מעבר לסיפור העלילה המצומצם יחסית, משתלטת על הסרט העשייה שלו: בימוי השחקנים האיום ושלל אמצעים קולנועיים מיושנים שלא משרתים את הסיפור, כולל תקריבים שסיבתם לא ברורה, דיאלוגים שחוקים, מוסיקה איומה (של כריסטופר גאנינג), שורות דיאלוג שחוזרים בקטע הבא כמהדהדים בתודעה של הדמות ורגעים של הילוך אטי שבמקום להוסיף לדרמה מוסיפים שעמום. איך יכול להיות שב-2014 עדיין מראים בהילוך אטי צלחת נשברת על הרצפה כשמישהו כועס?! בסוף הסרט -שלא מגיע- זה הופך להיות סרט "אמנותי" במובן הכי רע של המילה ולא ממש מצליח לספר דבר בדימויים במונטז' חסר הדיאלוגים שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העיתונאי" – ביקורת

"העיתונאי". זאק אפרון.

יש באנגלית את המושג "זבל לבן" (white trash) שמתייחס לאנשים לבנים ממעמד נמוך הגרים בדרום ארצות הברית. סרט על אנשים מהאוכלוסיה הזאת יכול להיות מהוגן, לא נצלני ולא מטופש, אך כזה הוא "העיתונאי" – סרט זבל (לבן).

במאי הסרט לי דניאלס, ביים גם את "פרשס", זוכה פסטיבל סאנדאנס, שזכה באוסקר על תסריט מעובד ושחקנית משנה. הסרט ההוא עסק בהתעללות קשה שעברה ועוברת נערה שחורה צעירה וקהת חושים למה שעובר עליה, וכך גם אני הרגשתי בשעת הצפייה ב"פרשס": לא נגע ללבי סיפורה של הגיבורה. ב"העיתונאי" אין אפילו ניסיון לרגש. הסרט עוסק, כביכול, באסיר נידון למוות שנלחמים על הוכחת חפותו, אך כמו שלאסיר לא ממש אכפת מכך, כך גם לצופים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ניקולס קייג' וניקול קידמן "מסיגים גבול"

מימין: ניקול קידמן, ניקולס קייג', ג'ואל שומאכר

השחקנים ניקול קידמן וניקולס קייג' החליטו "להסיג את הגבול" (ש.ל.ר, Trespass) בסרט ההרפתקאות-פעולה של ג'ואל שומאכר ("מספר 23"). את התסריט כתבו אלי ריצ'בורג (שהפיק בפועל את "מספר 23" של שומאכר) וקארל גאג'דוסק (סרט ביכורים).

העלילה מספרת על בעל ואישה (קייג' וקידמן) שנלקחים כבני ערובה בידי ארבעה עבריינים אכזרים שמנסים להשיג כסף קל. התסבוכת מגיעה כאשר הונאה ובגידה מתגלית.

ההפקה מתוכננת לצאת לדרך באוגוסט הקרוב. על המפיקים נמנים גם אבי לרנר, דני דימבורט, ובועז דוידזון בתור מפיק בפועל.

ביקורת: ניין (NINE)

מתוך ניין (NINE).

מה משותף ל"אמריקאי בפריז", "צלילי המוסיקה", "אוליבר" ו"רוקדת בחשיכה"? כולם סרטים מוסיקליים טובים עם סיפור ממשי מאוכלס בדמויות בעלות אישיות שהשירים בהם הם חלק אינטגרלי בעלילה שלהם ומקדמים אותה. ב"ניין" השירים הם קטעים מרשימים שממלאים תפקיד אחד בלבד: להרשים. (Nine פירושו "תשע", כמובן. זה אינו שם של מישהו ולא היתה שום סיבה לקרוא לסרט "ניין" בעברית או באותיות לטיניות.)

על אף השיר הנפלא "כל הג'ז הזה", מאד-מאד לא אהבתי את "שיקגו"; הבמאי והצוות מאחורי המצלמה של "שיקגו" אחראים ל"ניין" שטוב ממנו. זהו סרטו השלישי של רוב מרשל, כוריאוגרף שהפך לבמאי, אחרי "שיקגו" ו"זיכרונותיה של גיישה" – בשניהם נשים בולטות בתפקידים הראשיים, שחזור תקופתי מרשים, תלבושות מרהיבות וצילום יפה. ב"ניין" דניאל דיי-לואיס בתפקיד הראשי, והוא מוקף שחקניות וגם הפעם העיצוב משגע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

גווינת' פאלטרו מצטרפת לקידמן ב"נערה הדנית"

השחקנית גווינת' פאלטרו תככב לצידה של ניקול קידמן בסרט העצמאי "הנערה הדנית" (ש.ל.ר, The Danish Girl) המבוסס על סיפורם האמיתי של אינר וגרטה וגנר. את הסרט יביים תומאס אלפרדסון השוודי (שסרטיו לא הופצו בארץ, למיטב ידיעתנו) על פי תסריט שעיבדה לוסינדה קוקסון ("לב חצוי") מספרו של דיויד אברשולף.

אינר (קידמן) וגרטה (פאלטרו) התחתנו כגבר ואישה רגילים לחלוטין בסביבות תחילת גיל העשרים שלהם. גרטה היתה ציירת, וכשביקשה מבעלה להחליף דוגמנית למען ציור פורטרטים, אינר הבין שהוא נוטה בהחלט ללבישת השמלות. הפורטרטים הפכו לפופולרים מאד בשנות ה-1920, וגרטה האיצה בבעלה לעטות חזות נשית כדרך קבע. ב-1931 עשה אינר וגנר היסטוריה, כאשר היה הראשון (המתועד) שעבר ניתוח לשינוי מין; אך עשית היסטוריה אינה בהכרח דבר שהיטיב עם היחסים בין הזוג.

הפרויקט הוכרז כבר לפני כשנה, אז שרליז ת'רון היתה מיועדת לגלם את גרטה. ת'רון פרשה בעקבות חוסר ההתקדמות בפרויקט ועברה לשחק בסרטים אחרים. גם כרגע לא נקבע תאריך לתחילת הצילומים של הסרט.

קצרים: טום קרוז וקמרון דיאז יחד שוב; קווייד כביל קלינטון; קידמן לוודי

הבמאי ג'יימס מנגולד ("3:10 ליומה") יביים קומדיה רומנטית נטולת שם כרגע (פעם קראו לה Trouble Man ועוד יותר פעם קראו לה Whichita), והוא רוצה לאחד שוב את טום קרוז עם קמרון דיאז בה (זוכרים? היו יחד ב"ונילה סקיי").

—–

אגב קמרון דיאז, השחקנית תככב (זה כבר בטוח) בעוד קומדיה רומנטית בשם "סווינגלרס" (ש.ל.ר, Swinglers), ולהבדיל ממה שאולי ציפיתם מהשם – היא תגלם בחורה חצופה שעוזרת לבחור שהיא ממש שונאת למצוא דייטים אחרי שארוסתו זרקה אותו. יש שמועות שאשטון קוצ'ר (שהיה איתה יחד בלהיט "מה שקורה בווגאס") יהיה הבחור.

—–

האם שלושת הסטוג'ס (המוקיונים – Three Stooges) החדשים יהיו שון פן (לארי), ג'ים קארי (קרלי) ובניסיו דל טורו (מו)? בינתים רק פן חתם על חוזה, ודל טורו נמצא בכלל רק בגדר שמועות, אבל זה יהיה נורא נחמד לראות את שלושתם נכנסים לנעלים הגדולות, לא? על כל פנים, לפי ההוליווד ריפורטר, אולפני MGM מתכננים להתחיל הפקה רק בסתיו 2010, אז יש זמן…

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

שוברי קופות 01.12.08: ווהן ווית'רספון מחממים לחג

חג המולד נחגג רק לקראת סוף דצמבר, ברם ניחוחות החג כבר מיתמרים. "ארבעה חגי מולד" (ש.ל.ר, Four Christmases) בכיכובם של ווינס ווהן, ריס ווית'רספון וחברים אחרים, דחק את "דמדומים" מהפסגה, וגרף על פי הערכות 31.7 מיליון דולרים בסוף השבוע האחרון בארה"ב. הקרב על המקום השני צמוד מאד בין "דמדומים" ו"בולט", והשניים על פי הערכות גרפו כ-26.5 מיליון דולרים.

בסך הכל מדובר בסוף שבוע מוצלח באקרנים: שביעית סרטים הצליחה לגרוף מעל 10 מיליון דולרים, שלושה מהם סרטים חדשים בארה"ב. "אוסטרליה" עם ניקול קידמן ויו ג'קמן הצליח לגרוף 14.8 מיליון דולרים, והתמקם במקום החמישי בטבלת שוברי הקופות אחרי "קוואנטום של נחמה" (19.5 מ"ד). 14.8 מיליון דולר אמנם לא הצלחה מסחררת, שזה בדיוק מה שקידמן זקוקה לו כדי לשקם את התדמית שלה מכוכבת שמשתכרת הרבה יותר מאשר היא מכניסה להפקה, אך עדין ביחס לז'אנר של הסרט בתקופה זו מדובר בסכום גבוה.

סרט הפעולה "המשלח 3" עם ג'ייסון סטתהם, פתח השבוע על פי הערכות עם 12.3 מיליון דולרים שזה ממש טיפה פחות מ "לוחמי הדרכים" (ש.ל.ר, Death Race) – גם בו כיכב סטתהם – ופתח עם 12.6 מיליון. "המשלח 3" תפס לו את המקום השביעי בטבלה, ובינו לבין אוסטרליה נמצא "מדגסקר 2" עם 14.5 מיליון דולרים למצבור ה-159.5 מיליון דולרים שלו.

קצרים: סינקדוכה יוקרן; תסריטאים לאקס מן וקפטן אמריקה; עתידה של ניקול קידמן

סרט הביכורים של צ'ארלי קאופמן כבמאי, "סינקדוכה, ניו יורק" אמנם לא יזכה להפצה רחבה בארץ מבית פורום פילם, אך כן יחל בהקרנות מוגבלות לסינמטקים בתל אביב, ירושלים, חיפה והרצליה כבר מתחילת דצמבר. "סינקדוכה" זכה להרבה תשומת לב עולמית, ואף הוקרן וזכה לתשבוחות בפסטיבל ירושלים האחרון, אך נחשב סרט 'ארט-האוס' ועד כה לא היתה כוונה להקרין אותו שוב בארץ. טוב שיש סינמטקים.

—–

השחקנית ניקול קידמן זכתה לא מזמן בתואר המפוקפק, השחקנית הכי פחות משתלמת לסרט, ועל אף שסרטה "אוסטרליה" צפוי לשנות את מעמדה הזה, היא כבר הודיעה שבכוונתה אולי להוליד עוד ילדים ולשים בהמתנה את הקריירה שלה מול המצלמה. לקידמן (41) כבר שלושה ילדים, שנים מהם אומצו בתקופה שהיתה עם טום קרוז.

—–

יוצר להיט הנוער, "אחת שיודעת", ג'וש שוורץ, נשכר לכתוב (והוצע לו גם לביים, אך סירב) פרק חדש בסדרת "אקס- מן" שינדוד החוצה מבעלי התפקידים הרגילים אל גרסה צעירה יותר של חלק מהדמויות. גרסת הקומיקס של הסרט המיועד, "אקס- מן: הכיתה הראשונה" (X- Men: First Class), הציגה את אייס-מן, רוג, קולוסוס, ג'ובילי ואפילו את צ'ארלס אקסווייר הצעירים יותר, כולם מגיעים להתחנך אצל הפרופסור (חוץ ממנו עצמו כמובן).

—–

עוד בענין הקומיקסים של "מארוול": כריסטופר מרקוס ("סיפורי נרניה – הנסיך כספיאן") וסטפן מק'פילי ("סיפורי נרניה") יכתבו את התסריט לסרט-מבוסס-הקומיקס, "האוונג'ר הראשון: קפטן אמריקה", אליו כבר הצטרף לאחרונה הבמאי ג'ו ג'ונסטון.

—–

לפי שמועות בהוליווד, בן סטילר עובד על פרק שלישי בסדרת "פגוש את (ההורים/הפוקר'ס)", שנקרא כרגע "הפוקר'ס הקטנים" (ש.ל.ר, Little Fockers).

—–

באולפני יוניברסל (Universal) ואימג'ין (Imagine) זורקים רעיונות באויר (ונקוה שאף אחד מהם לא יתפוס) לסרט שלישי בסדרת "הפרופסור המטורף" של אדי מרפי (למרות שהזה עדין לא הביע התעניינות).