מגזין סרטים (עמוד 224)

"מלחמת הכוכבים 7: הכוח מתעורר" – ביקורת #1

"מלחמת הכוכבים: פרק 7 – הכוח מתעורר". ג'ון בויגה, דייזי רידלי.

קשה לכתוב על "מלחמת הכוכבים 7: הכוח מתעורר" מבלי לגלות דברים שעדיף לראות. אולי אפרסם בקרוב ביקורת שכוללת פרטים רבים יותר על העלילה ומה חשבתי על הגילויים, האזכורים והתפניות שבו. את זו אפתח בכך שחיכיתי מאוד לסרט הזה (כמו עוד כמה אנשים בעולם) ומדובר בסרט המשך טוב ומהנה. הסרט הוא המשך ישיר לטרילוגיה המקורית. מלבד הדמויות המוכרות שחוזרות -האן סולו, ליאה, לוק, צ'ואי ועוד- הוא גם מתבסס על הסרטים הראשונים, מזכיר ומאזכר אותם. עם כל הדברים הטובים שיש להגיד על הסרט הראשון הזה בטרילוגיה החדשה (סרטי ההמשך יגיעו ב-2017 וב-2019), החיסרון הגדול שלו הוא שאין בו מספיק דברים חדשים ומקוריים ואני מקווה שבסרט השני יצליחו להשתחרר מהעבר. זהו גשר טוב לחזרה לאיכות הסיפור של שלושת הסרטים הראשונים, ואני מקווה שיתקדמו בכיוון הנכון. ולמרבה הצער, כצפוי אין שום סיבה לראות את הסרט בתלת-מימד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו זוכי פסטיבל אוטופיה 2015: "תיקון" הטוב ביותר

"תיקון".

הוכרזו זוכי פסטיבל אוטופיה 2015 (ה-3 במספר), ובהם "תיקון" של אבישי סיון זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר. חבר השופטים שכלל את המפיצה והמפיקה אניק מהנרט משוויץ, הבמאי אלכסנדר פיליפ האמריקאי, ומנהלת פסטיבל פנטסיה מונטריאול, לינדסי פיטרס מקנדה, נימקו את בחירתם ב"עבור בחינתו חסרת הפשרות של זהות ומיניות דתית, ויכולתו להעמיד פרספקטיבה יחודית הפוסעת על התפר שבין מציאות ופנטסיה."

רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל אוטופיה 2015:

הסרט הישראלי הטוב ביותר
"תיקון", אבישי סיון

הסרט הישראלי הטוב ביותר – ציון לשבח
"אינרציה", עידן חגואל

הסרט הקצר הטוב ביותר
"אסון טבע", ליאור הר-לב

קרן רבינוביץ' תשקיע 4 מיליון ש"ח ב"לפני הזיכרון" של יהונתן אינדורסקי ו"נווה ברושים" שכתב רן דברת

קרן רבינוביץ' – פרויקט קולנוע אישרה תקציבים גבוהים לשני סרטים: "לפני הזיכרון" של יהונתן אינדורסקי, ו"נווה ברושים" שכתב רן דברת (ללא במאי כרגע). הקרן תשקיע כ-2 מיליון ש"ח בכל אחד מהפרויקטים.

"לפני הזיכרון" מתמקד באדם העוזר לאנשים לספר את 'הסיפור הנכון' בפני נדבנים ידועים, כדי לעורר בהם את יצר הצדקה. בוקר אחד הוא חוזר מעיסוקי הלילה המפוקפקים כדי לגלות שאישתו נטשה אותו לבד עם בתם בת התשע. כעת הוא נאלץ לצרף את בתו למסעותיו הליליים, ויחד הם מוצאים את הילדות האבודה של שניהם. זהו הסרט העלילתי הראשון של אינדורסקי ("זמן פוניבז'", "שטיסל") שיופק כקו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית בידי טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן קרן מ'פאי סרטים', בתמיכה נוספת של קרן גשר ושל קרן אבי חי.

הקומדיה "נווה ברושים" מספרת על הייטקיסט מובטל, נשוי פלוס שניים, שמתקבל לעבודה בתור מורה למחשבים בבית ספר בעיירה דרומית עניה. גם החיים החדשים לא מאירים לו פנים, ובדיוק כשהוא רוצה להתאבד, הוא פוגש ברב העירוני והשניים מגבשים יחד תוכנית לחלץ את שניהם ממצוקתם הכלכלית. רן דברת ("לה פמיליה", "ארץ נהדרת") כתב את התסריט ששי כנות היה אמור לביים, אבל הזה נתקל בבעיות לוח זמנים שכנראה מאלצות אותו לפרוש. 'ארצה הפקות' יפיקו.

הוכרזו זוכי פסטיבל הקולנוע היהודי 2015: "איך לזכות באויבים" בפרס הראשי; ציון לשבח ל"קאפו בירושלים"

"קאפו בירושלים". גיל פרנק.

הוכרזו הזוכים בפרסי פסטיבל הקולנוע היהודי 2015 (ה-17 במספר) בירושלים, ובראשם "איך לזכות באויבים" של גבריאל ליכטמן הארגנטינאי, שזכה בפרס הראשי של 3,500 אירו תרומת העיתונאית הלן שומן. חבר השופטים בתחרות העלילתית כלל את חוקרת הקולנוע מרלין וניג, העורך יואל קמינסקי והמרצה הפרופסור אילן אבישר, והם נימקו את בחירתם בכך ש"הסרט מציג בדקות ובשנינות את הדרמות האנושיות של אהבה, תשוקה, נאמנות והונאה". עוד, ציינו לשבח השופטים את הסרט הישראלי "קאפו בירושלים" של אורי ברבש בנימוק: "מציע גישה אינטליגנטית, יחודית ורגישה לנושא הקשה של הקאפו היהודי במחנות ההשמדה, ומאיר באופן מקורי ומרתק סוגיה מורכבת בהיסטוריה היהודית ובתודעה הישראלית."

הזוכים בפרסי פסטיבל הקולנוע היהודי 2015:

פרס שומן לקולנוע יהודי
"איך לזכות באויבים", גבריאל ליכטמן

פרס שומן לקולנוע יהודי – ציון לשבח
"קאפו בירושלים", אורי ברבש

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אבוללה" מכר כ-35 אלף כרטיסים בתוך 10 ימים

"אבוללה".

סרט הפנטסיה המשפחתי והישראלי "אבוללה" של יוני גבע מכר כ-35 אלף כרטיסים בתוך 10 ימים (חמישי 3.12 ועד שבת 12.12). אין ספק שהסרט נהנה מחג החנוכה שנחוג החל מיום ראשון שאחרי הפצתו (וחופשת החג לילדים שהחלה יומיים מאוחר יותר); ומהביקורות המשבחות.

"אבוללה" מספר על ילד בן 10 (יואב סעדיאן רוזנברג), שחייו משתנים ביום שהוא פוגש במקלט שמתחת לביתו את מפלצת החושך 'אבוללה'. במהרה הופך 'אבוללה' החביב לחבר הסודי והיחיד של הילד, אבל דינם של הדברים להסתבך, ועל הילד יהיה להתגבר על פחדיו הגדולים כדי להציל את חברו.

"אל סף הפחד" יוקרן במקביל בארבעה סינמטקים: אצבע משולשת לשרת התרבות מירי רגב?

"אל סף הפחד".

הסרט הלטבי-רוסי-ישראלי "אל סף הפחד" של הרץ פרנק המנוח ואלמנתו מריה קרבצ'נקו, יוקרן במקביל בארבעה סינמטקים, כחצי שנה אחרי שהוסר מהקרנות סדירות בפסטיבל ירושלים בעקבות פניותיה של שרת התרבות מירי רגב.

"אל סף הפחד" עוסק במשפחתו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין. אישתו של עמיר היא לריסה, מהגרת מרוסיה שהיתה גרושה ואם לארבעה מנישואיה הראשונים. היא נישאה לו לאחר שכבר נכלא על פשעו, וילדה לו בן שהכיר את אביו רק מאחורי סורג ובריח.

ההקרנה המקבילה, שתתקיים ביום ב' 21.12 בשעה 19:00 בסינמטקים תל אביב, ירושלים, חיפה וחולון, נשמעת בעיקר כמו אצבע משולשת לשרת התרבות. אבל מאידך, היות ונראה שאין עוד הקרנות באופק – לא נראה שלמירי רגב יש הרבה מה להתלונן על פירות עמלה.

הוכרזו המועמדים לגלובוס הזהב 2016: "קרול" מוביל במספר המועמדויות

"קרול". קייט בלאנשט, רוני מארה.

הוכרזו המועמדים לפרסי גלובוס הזהב 2016 (ה-73 במספר). את הטקס שיתקיים ב-10 בינואר, ינחה (בפעם הרביעית) ריקי ג'רוויס. פרס מפעל חיים יינתן לדנזל וושינגטון, שהיה מועמד לגלובוס הזהב שבע פעמים וזכה פעמיים (על "גלורי" ועל "הוריקן"), וסרט שביים The Great Debaters אף היה מועמד לסרט הטוב ביותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרק הסיום של "כפולים" רשם 29.4% רייטינג: שיא של שנים

"כפולים".

פרק הסיום של סדרת הדרמה-מתח הישראלית "כפולים" רשם שיא של שנים לז'אנר: 29.4 אחוזי רייטינג בקרב הקהל היהודי (807.2 אלף צופים) ו-25.4 אחוזי רייטינג בכלל האוכלוסיה (836 אלף צופים). ממוצע הרייטינג של פרקי הסדרה בקרב הקהל היהודי עמד על 26.5 אחוזים (שהם כ-746 אלף צופים), ובאתר מאקו ממוצע הצפיות (VOD) עמד על כמעט 400 אלף.

דנה בלנקשטיין-כהן תמונה למנכ"ל האקדמיה לקולנוע לאחר 26 שנות אילנה שרון

דנה בלנקשטיין-כהן נבחרה לתפקיד מנכ"ל האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ותחליף את אילנה שרון שפרשה לאחר 26 שנים בתפקיד (מאז הקמת האקדמיה).

בנלקשטיין-כהן היא בוגרת סם שפיגל בהצטינות יתרה, ובין הישגיה הקמת מחלקת הקולנוע והטלויזיה בחברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא, שמטרתה קידום הפקות שיצולמו בעיר והקמת מיזמי תרבות כמו 'דרייב אין כפר סבא'.

לכתה של אילנה שרון, שהוכרזה בדואר אלקטרוני לחברי האקדמיה באוקטובר האחרון, היא דבר חיובי ביותר. כבודה של שרון במקומה (עבודת האקדמיה נעשתה ברובה מביתה למשל), אך אין לי ספק שהאנכרוניסטיות של האקדמיה וצעידתה במקום נבעו מהנהגתה של שרון. יושבי ראש באו והלכו, אבל את היום-יום ניהלה שרון משך 26 שנה, ואין הרבה הישגים שאפשר לזקוף לאקדמיה הישראלית, בטח כשמשווים לאקדמיות לקולנוע בחו"ל.

יו"ר האקדמיה מוש דנון רמז לשינוים שעשוים לקרות באקדמיה, כעת כששרון מחוץ לתמונה: "האקדמיה נכנסת בימים אלו לתקופה מרתקת בה יחולו שינויים מהותיים שאני תקווה יעזרו להצעיד את התעשיה לעידן חדש. אין לי ספק שדנה אשר נחנה בכישורי יזמות לצד הבנה טובה בתחום הקולנוע והטלויזיה תוביל את השינויים בחכמה וביעילות."

הסרטים הישראלים "סופת חול" ו"המתנחלים" יתחרו בפסטיבל סאנדנס 2016

"סופת חול". למיס עמאר, ג'לאל מסרווה. צילום: ורד אדיר

הסרטים הישראלים "סופת חול" של עילית זקצר ו"המתנחלים" של שמעון דותן, יתחרו בפסטיבל סאנדנס 2016 (ה-32 במספר). השניים יתחרו בתחרויות הקולנוע העלילתי והתיעודי מהעולם, בהתאמה.

"סופת חול", המרחיב את סרטה הקצר של זקצר "תסנים", מספר על אם בדואית ובנותיה שמתחבטות בין המחויבות למסורת ולנאמנות המשפחתית, כאשר האב מתחתן עם אישה צעירה ועובר לגור בבית הצמוד. "המתנחלים", קו-פרודוקציה עם צרפת-קנדה-גרמניה, מנסה להביא את סיפורו של מפעל ההתנחלויות בשטחים מראשיתו, דרך סיפורי מנהיגיו, ועד השפעתו על המדינה כיום.

פסטיבל סאנדנס יתקיים בין ה-21 ועד ה-31 בינואר 2016 בפארק סיטי, יוטה, ארה"ב.

"טנדר הפקות" שמאחורי "כפולים" ו"פאודה" מתפצלת בידי השותפות מריה פלדמן וליאת בנאסולי

חברת 'טנדר הפקות' של מריה פלדמן וליאת בנאסולי מתפרקת בעקבות חילוקי דעות בין צמד השותפות המפיקות, לגבי אופיה העתידי של החברה. בעוד פלדמן רצתה לשמור על חברה קטנה, לבנאסולי יש רצון להרחיב את חברת ההפקה והפיק מספר פרויקטים במקביל.

בעקבות הפיצול, פלדמן תיקח איתה את "כפולים" שיצרה יחד עם עמית כהן (עבור 'קשת'); ואילו בנאסולי תיקח איתה סדרות בולטות אחרות, בינהן "פאודה" (שהיא הפקה משותפת עם 'קסטינה' עבור יס). ישנן סדרות ששתי המפיקות תחלוקנה זו עם זו על חברותיהן החדשות, בינהן "הפרלמנט".

"גשר המרגלים" – ביקורת

"גשר המרגלים". טום הנקס, מארק ריילנס.

רגע לפני כותרות הסיום של "גשר המרגלים", גיבור הסרט מביט מחוץ לחלון ברכבת הלוקחת אותו מהפרבר הניו יורקי בו הוא גר אל העיר הגדולה ורואה ילדים משחקים. הוא נזכר במה שהוא ראה בעת שהיה במזרח ברלין כחלק ממו"מ לחילופי שבויים אותו הוא ניהל. זהו דימוי זול שיחד עם עוד מחווה שמתרחשת ברכבת באים לסמל לנו שבארצות הברית הכול טוב לעומת רוסיה הקומוניסטית. דימוי פשטני שאני מאמין שאין צופה שלא יקלוט אותו. אני נאנחתי מהקלישתאיות, ועל כך אמרה שותפתי לצפייה: למה ציפית משפילברג?

ואכן, לטוב או לרע, שפילברג הוא שפילברג. לפעמים התוצאה הסופית מצוינת ("אי.טי", "דו"ח מיוחד") ולעיתים בלתי נסבלת ("מינכן"). ובהתאם ליוצר שעוד רגע מתחיל את העשור השמיני של חייו, הרבה פעמים התוצאה היא סבירה ומהנה. החלוקה הזו אף קיימת בתוך "גשר המרגלים" עצמו: חלקו הראשון היא דרמה משפטית עם קמצוץ מתח, מעט דרמה והרבה אידיאולוגיה גלויה. חלק זה לא מתרומם אבל ייאמר לזכותו שהוא גם לא מביך. מנגד, ברגע בו הגיבור של הסרט מעורב בעסקת חילופי מרגלים הסרט נהיה יותר מעניין, מותח ומוצלח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »