"פלאפל אטומי". שי אביבי, מלי לוי.
"פלאפל אטומי" הוא סרט קומדיה שמרוויח נקודות על רלבנטיות ורוח טובה, אבל אינו מצליח להצחיק ונשען בעיקר על וולגריות, בוטות ואינפנטיליות. ניכר בהחלט שהיוצר מבקש להדגיש את הבהמיות הישראלית על פני האירופאיות המעודנת. כתוצאה מכך, הסרט המתרחש בישראל, מתנהל כמעט כולו בצעקות, וזהו למעשה הבסיס לחלק ניכר מן הבדיחות – מה שכמובן לא מבדח אדם בוגר, ואינו ביקורת חברתית נוקבת.
"סטרייט אאוטה קומפטון". ניל בראון ג'וניור.
ההימור של חברת ההפצה גלובוס מקס על "סטרייט אאוטה קומפטון" התברר כמשתלם מספיק: בתוך שלושה סופי שבוע משך הסרט כ-20 אלף צופים (כ-200 אלף דולרים של הכנסות). זהו לא מספר גבוה לסרט הוליוודי באופן כללי, אפילו לא לסרט דרמה הוליוודי, אבל בהתחשב בכך שהסרט יצא ללא קמפיין פרסום ובהפצה זריזה לבתי הקולנוע כדי להנות מאדי ההצלחה בקופות בארה"ב, כן ניתן לומר שהיתה זו השקעה חיובית מצד גלובוס מקס. כפי שכתבתי בעבר, סרטים למגזר השחור לא ממש מצליחים בארץ, והיה מפתיע לראות את גלובוס מנסים.
"באבא ג'ון".
הוכרזו הזוכים בפרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובקטגוריה הראשית של הסרט העלילתי הטוב ביותר זכה "באבא ג'ון". הסרט גם זכה במירב הפרסים (5), אמנם אף אחד מהם לא בקטגוריות הבולטות: פרסי הבימוי והשחקן הראשי הלכו ל"ארץ פצועה" (סך הכל 3 פרסים), והתסריט הלך ל"היורד למעלה" (עם 3 פרסים גם כן). המוביל במספר המועמדויות, "המילים הטובות", לא זכה באף אחת מתריסר המועמדויות שלו, והוא דווקא היחיד מבין כל הסרטים העלילתיים הזוכים שהוקרן בבתי הקולנוע באופן סדיר.
הסרט העלילתי הטוב ביותר
"באבא ג'ון"
בימוי
ארז תדמור, "ארץ פצועה"
"משחקי הכס". לנה הידי מתוך הפרק זוכה שני הפרסים "רחמיה של אם" (Mother's Mercy)
הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2015 (ה-67 במספר) בטקס הלילה (בין ראשון לשני), והעניקו הפתעות מעניינות: הסדרה "משחקי הכס" (בעונתה החמישית) קטפה את פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר, ומעבר לכך שהיא סדרת הפנטזיה הראשונה שעושה זאת, היא גם קבעה שיא חדש של 12 זכיות בשנה אחת. בין הזכיות הנוספות של הסדרה מבית HBO, ישנן קטגוריות שחקן המשנה לפיטר דינקלייג', הבימוי והתסריט לפרק המטלטל "רחמיה של אם" (Mother's Mercy) ועוד. זכיתה של "משחקי הכס" בקטגוריה הראשית הינה הפתעה משום שרוב ההימורים הלכו לסדרה "מד מן" בעונתה האחרונה, שהיתה אמורה לקבוע שיא של חמש זכיות בפרס הראשי, וכמובן לא הצליחה בסופו של דבר. עוד מענין בדרמה הוא זכיתה של ויולה דיויס על תפקידה הראשי בסדרה "המדריך לרוצח", שהפכה אותה לאישה השחורה הראשונה שזכתה בקטגוריה. ג'ון האם שהיה מועמד 8 פעמים על 7 עונות (האחרונה מפוצלת) של "מד מן", סוף סוף זכה בפרס השחקן הראשי. ואחרונה היא אוזו אדובה שזכתה אשתקד כשחקנית אורחת בסדרה קומית והשנה זכתה כשחקנית משנה בסדרת דרמה על "כתום הוא השחור החדש" (תנאי המועמדות בקטגורית האירוח השתנו השנה, לחובה להופיע בפחות מחצי מפרקי העונה).
בתחום הקומי, "ויפ" התעלתה על "טרנספרנט" וקטפה את פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר, כשכוכב "טרנספרנט" ג'פרי טמבור הסתפק בפרס השחקן הראשי. אליסון ג'ייני זכתה בפעם השניה על הופעת המשנה בסדרה "ממי". עונתה האחרונה של "הדיילי שואו" עם ג'ון סטוארט" זכתה בפרס על עונתה האחרונה שוב.
דרמה
סדרת הדרמה הטובה ביותר
"משחקי הכס" (עונה חמישית)
"פלאפל אטומי". שי אביבי.
סרט הקומדיה הישראלי "פלאפל אטומי" של דרור שאול קטף את פירותיהם של יום הקולנוע הישראלי וראש השנה העברי, כך שפתח מול כ-50 אלף צופים במהלך השבוע הראשון שלו על המסך הגדול (רביעי עד רביעי). לא מדובר בפתיחה אימתנית (30 אלף צופים בסופ"ש אחד ורגיל בלבד נחשבת לפתיחה כזו), אך בכל זאת איתנה.
הסרט, בו מככבים מלי לוי, מיכל טרבס ושי אביבי, מביא את סיפורן שתי נערות מעיירות כור בישראל ואיראן, הקושרות קשר חברות דרך האינטרנט בימים האחרונים לפני המלחמה, ויוצאות לקרב טכנולוגי במטרה למנוע שואה גרעינית.
"ילדות פרא".
עוד לפני שהוא שימש כמפלט מן החיים, אולם הקולנוע היה מקום אליו הלכו לראות את החיים כפי שהם. הכמיהה לראות את העולם ואת האנשים החיים בו היא היסוד של הסגנון הראליסטי. כתוצאה מכך, לרוב הוא עוסק בנושאים לא פשוטים שכן אין עניין רב מדי בחיי שגרה הכוללים הצלחות וחגיגות (המקטרגים יגידו שגם בסבל אין עניין – אבל זה כבר דיון אחר) – בשביל זה יש את פייסבוק. "ילדות פרא" הטורקי העולה כעת בישראל בנוי על היסודות הללו, אבל זוכה לטיפול מיוחד בידי הבמאית, דניז גמזה-ארגובן לה זהו סרט ביכורים. בתוך הקושי של העולם אותו היא מציגה היא עדיין מצליחה להעניק רגעים של שמחה ולא נופלת למניפולציות רגשיות זולות. לא קראתי את נימוקי השופטים, אך אני משער שאלו חלק מהסיבות בגללם זכתה בפרס סינמה אירופה בפסטיבל קאן האחרון.
"הביקור". פיטר מק'רובי.
השלושים על ווס קרייבן עוד לא תמו, וכבר ניתן להכריז שאולי נמצא יורש לאמן האימה: מ. נייט שאמאלאן. נכון, הוא לא חדש בסביבה, כבר לא כל כך צעיר, ולמעשה אף סרט שלו חוץ מסרטו החדש "הביקור" לא מוגדרים כאימה קלאסית אבל למעשה חלקם היו מלאי אימה (ואני לא מדבר על האימה בעצם הצפיה בשניים הקודמים).
לא רק ש"הביקור" הוא סרט ז'אנרי לכל דבר. יותר מכך: עם סרט האימה הראשון שלו, שאמאלאן כבר חורג מהקלאסיות, ובדומה ל"צעקה", כבר נמצא בשלב הרפלקסיבי של הז'אנר. אצל שאמאלאן המודעות הקולנועית לא נעשית דרך מטא דיון בסרטי הסלשרים אלא באמצעות עשיית סרט דוקומנטרי. נכון שהוא לא מחדש כאן, וזה אחד הטרנדים החמים בקולנוע בשנים האחרונות ובסרטי אימה בפרט (אני אישית הייתי שמח לראות קומדיה בפאונד-פוטג') אבל יש לסרט שני מרכיבים שמבליטים אותו מעל השאר: הגיבורים הם ילדים וקשישים והרבה הומור.
"היורד למעלה". אורי קלאוזנר, איתי טיראן.
הסרטים הישראלים "היורד למעלה" של אלעד קידן ו"מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט מתמודדים על פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע 2015 (ה-28 במספר), וינסו להיכנס לחמישיות הסופיות המועמדות לפרסים. האקדמיה האירופית מאפשרת ל-20 המדינות עם מספר חברי האקדמיה הגדול ביותר לשלוח סרט אחד שיצג את המדינה, ולהם מתווספים סרטים שנבחרים על ידי ועדה מטעם האקדמיה, כך שהשנה מתמודדים על הפרסים 52 סרטים.
"היורד למעלה" מספר על גבר קשה יום ועל גבר צעיר – הראשון יוצא למסע סיזיפי במעלה הר הכרמל, בעקבות עגיל שאבד לאישתו; והשני יורד מהכרמל ברגל, כדי לעלות לאניה ולברוח מכל מה שהוא מכיר. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ויתחרה אוטוטו בפסטיבל חיפה.
המפיק מוש דנון ימונה ליו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה במקומו של איתן אבן המסיים קדנציה בת 4 שנים, לאחר שבחרה בו הנהלת האקדמיה ללא מתמודדים אחרים.
דנון הוא מפיק ותיק בתעשיה, ובין היתר הפיק את "פלורנטין" ו"סיפורי בית קפה". הוא כיהן כמנהל JCS הפקות, ולימים הקים חברת ההפקות משלו, ינוסן הפקות, דרכה הפיק בין היתר את "איים אבודים" ו"עג'מי". מ-2009 כיהן כיו"ר איגוד המפיקים, אך פרש כעבור שנתיים כדי להתמקד שוב בהפקה, והביא לעולם את "הבן של אלוהים". לאחר הרעש הגדול שהצליחה לעורר רוני קידר עם "ג'ו ובל", חבר אליה דנון ועזר לה לנסות להשיג תמיכה ממסדית לסרטה הבא, כשלבסוף הפיק את סרטה "סופעולם", שלא עורר הדים רבים.
על בחירתו לתפקיד יו"ר האקדמיה, מסר דנון: "לאקדמיה ולחברי ההנהלה תפקיד חשוב – לקרב גם את הקולנוע הפחות פופולרי וגם את היוצרים המייצגים את כל הזרמים בתעשית הקולנוע והטלויזיה – לקהל הרחב מדן ועד אילת. ברצוני להפוך את האקדמיה לגורם משמעותי בעל השפעה בשיח התרבותי המקומי והעולמי."
איתן אבן ילווה את האקדמיה בדרך אל פרסי אופיר בהמשך החודש, ודנון יחליף אותו בתפקיד ב-1 בנובמבר.
מוחסן מחמלבאף
פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2015 (ה-31 במספר) יעניק לבמאי התיעודי קלוד לנצמן בן ה-90 ("אחרון הלא צדיקים", "שואה") פרס מפעל חיים, ויעמיד בראש חבר השופטים של תחרות הקולנוע העלילתי הישראלי את הבמאי האיראני מוחסן מחמלבאף ("רגע של תמימות"). סרטו הידוע של לנצמן "שואה" יוקרן בעותק דיגיטלי חדש והוא גם יקיים כיתת אמן פתוחה לקהל הרחב, כמו גם מפגש עם סטודנטים לקולנוע תיעודי. מחמלבאף יגיע לפסטיבל עם סרטו האחרון "הנשיא" מאשתקד, כמו גם כמה מסרטיו הבולטים כגון "רגע של תמימות" ו"הגנן" שצולם בגנים הבהאיים בחיפה. גם הוא יקיים כיתת אמן פתוחה לקהל הרחב.
יום הקולנוע הישראלי 2015
יום הקולנוע הישראלי 2015 (השני במספר) יתקיים השנה ביום רביעי ה-9 בספטמבר, והוכרזו כעת הסרטים הישראלים שיוקרנו בו בעלות של 10 ש"ח בלבד. מלבד הסרטים שכבר רצים בבתי הקולנוע כמו "מה כבר יכול לקרות?", "איביזה", "המילים הטובות", "גויאבות", "10% ילדה שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך", אפשר כצפוי למצוא בעיקר טרום בכורות. המאכזב הוא למצוא את סרט הפעולה "כיפה אדומה" עדין במצב הזה, זו השנה השניה. נקוה שעד השנה הבאה הוא יגיע להקרנות סדירות גם. "פלאפל אטומי", אגב, עולה למסכים יום למחרת.
אשתקד היה ליום הקולנוע הישראלי את "אפס ביחסי אנוש" שמשך כרבע מ-110 אלף הכרטיסים שנמכרו באותו יום (עכשיו כבר טוענים שזה 120 אלף). השנה לא סומן להיט שכזה, בטח לא כזה שכבר רץ באקרנים קודם לכן וצבר מוניטין. על כן קשה לראות איך שוברים השנה את מחסום מאה אלף הכרטיסים, אבל אפשר לקוות.
הסרטים שיוקרנו ביום הקולנוע הישראלי 2015:
"איביזה"
"המילים הטובות"
"הקפות"
"גויאבות"
"מה כבר יכול לקרות?"
"טוביאנסקי"
"פלאפל אטומי"
"סבנה"
"באבא ג'ון" (טרום בכורה)
"ארץ פצועה" (טרום בכורה)
"עמק" (טרום בכורה)
"ציפורי חול" (טרום בכורה)
"סיפור על אהבה וחושך"
"דץ הבלץ" (טרום בכורה)
"המסע לכוכב המינימיקים"
"אבוללה" (טרום בכורה)
"עיר מקלט" (טרום בכורה)
"כיפה אדומה" (טרום בכורה)
"סוף עידן התמימות" (טרום בכורה)
"נדיה – שם זמני" (טרום בכורה)
"תיקון" (טרום בכורה)
"ירח בבית 12" (טרום בכורה)
"מסווג חריג" (טרום בכורה)
"חתונה מנייר" (טרום בכורה)
"קמטי צחוק" (טרום בכורה)
"10% ילדה שלי"
"אני לא מאמין, אני רובוט!"
"היורד למעלה" (טרום בכורה)
"האיש שבקיר" (טרום בכורה)
"תפוחים מן המדבר"
"סטרייט אאוטה קומפטון". אלדיס הודג', או'שיאה ג'קסון ג'וניור, קורי הוקינס, ג'ייסון מיטשל, ניל בראון ג'וניור.
הבחירה להפיץ את הסרט המוסיקלי-היסטורי "סטרייט אאוטה קומפטון" (Straight Outta Compton) בישראל, רק בגלל ההצלחה הקופתית המפתיעה והמרשימה שלו בארה"ב, אינה מובנת מאליה. הסרט, שעלה לאקרנים אמש (ה'), מספר על להקת ההיפ-הופ NWA, שהכירה לעולם את המוסיקאים ד"ר דרה, אייס קיוב ועוד כמה ששמם לא נפוץ כל כך בארץ.
על אף שד"ר דרה הביא לעולם את אוזניות 'ביטס' המצליחות גם במחוזותינו, אייס קיוב הוא כנראה המוכר ביותר בארץ בזכות הופעותיו הטלויזיוניות והקולנועיות. מן הסתם שלא סצינת ההיפ הופ האמריקאית היא שמעניינת כאן ביותר, כי הגנגסטא-ראפ הכי גדול שהיה לנו פה הוא כש'הצל' נתן סטירה ל'סגול 59' (מי?) או שאותו 'הצל' ושותפו 'סאבלימינל' הסתכסכו בכאילו. ההצלחות הגדולות של ההיפ הופ בישראל גם כן מאחורינו, כשהשחקנים הכי בולטים מסחרית הם 'סאבלימינל והצל' שאלבום הלהיט שלהם היה אי שם ב-2002 ומאז הם בעיקר שורדים על אדי היח"צ; ו'הדג נחש' שממשיכים ליצר מוסיקה מחאתית מושמעת מסחרית אך קשה להגדיר אותה עוד כהיפ הופ. פה ושם עוד מצליח ההיפ הופ בארץ להרים ראש, עכשיו עם ההרכב האתיופי 'קפה שחור חזק', אבל זה לא תופס לאורך זמן.