מגזין סרטים (עמוד 269)

"לצוד פילים" – ביקורת

"לצוד פילים". מימין: פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי ומוני מושונוב. צילום: ורד אדיר

שני זקנים לוחמניים ומתבגר מחליטים לשדוד בנק יחד עם זקן שלישי בעל קלאסה של אצולה ושאיפות תיאטרליות. החבורה הלא שגרתית רוקמת תוכנית פעולה ובדרך מגלה כי הצורך הכספי הוא לא הצורך האמיתי הדורש טיפול. בצורה משעשעת אך גם קצת מאכזבת, "לצוד פילים" מגלה את עצמו כסרט בו היתרון הוא גם החיסרון- היותו יצירה מקומית.

על פניו אין בכך טעם לפגם אלא להיפך, אך השאיפות של הסרט להיות יותר מכך הן שהופכות למכשלה. אין ספק שהאלמנטים של הישראליות המוכרת וההומור המוצלח הם מיתרונות הסרט. לצד זאת, "לצוד פילים" מנסה להציג תסריט שפורץ את גבולות מיקומו ומציע עלילה שאינה מוגבלת למגרש המקומי בו היא מצולמת, ניסיון הניכר בו לאורכו אך הוא אינו מוצלח. על אף צוות שחקנים ישראלי מרשים ביותר ותוספת של סר פטריק סטיוארט לקאסט (הלא הוא קפטן לוק פיקארד), הדיסוננס בין השאיפה לתוצר בולטים וכך הופך הסרט לחמוד ותו לא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

החלו צילומי הסרט "הגננת" של נדב לפיד

"הגננת".

החלו צילומי "הגננת", סרטו השני של הקולנוען הישראלי נדב לפיד ("השוטר"). לתפקיד הראשי בסרט בחר לפיד בשרית לארי, שהופיעה עד כה בשלל תפקידי משנה, בינהם ב"זמן אויר" ו"טירונות". עוד יופיעו בסרט גם אסתר ראדה, יחזקאל לזרוב, ליאור רז, גלעד בן דוד ודן תורן.

העלילה מספרת על גננת בשם נירה (לארי), שיש לה בעל אוהב, בן בצבא ובת בתיכון. היא מסורה לעבודתה ולילדים בהם היא מטפלת, אך יש לה כמיהה סודית: אהבה קנאית לשירה. היא חולמת להיות משוררת ולכתוב שירה גדולה. המפגש של נירה עם יואב (אבי שניידמן), ילד בן 5 מהגן, שמדקלם את שיריו, ישלח אותה למסע, להציל את מילותיו המופלאות של הילד מהבינוניות, הבנאליות והגסות של העולם שמסביב. עולם שמתנכר לשירה ובז למשוררים. היחסים בין הילד המשורר לגננת העומדים במרכז הסרט ינועו בין אושר לכאב, בין חיבה לעוינות ובין גאולה לאבדון.

הסרט מופק בקו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית, בין פאי סרטים וקרן יהושוע רבינוביץ', לבין Haut et court ו-Simon Arnal.

"לדפוק התמחות" – ביקורת

"לדפוק התמחות".

יש משהו ב"לדפוק התמחות" שמקשה עלי להתלהב ממנו עד הסוף, למרות שהוא סרט מצחיק, מרגש ומהנה – כל מה שאנחנו מצפים מקומדיה הוליוודית. אפילו לא מורגש שהוא נמשך שעתיים, זה אולי  קשור לכך שבימינו הסטנדרט ההוליוודי הוא מינימום שעתיים, אבל בזמן הצפייה בו קשה להתחמק מתחושה של אי נוחות, שמטרידה כמו זבוב באוזן. אולי זו העובדה שכל הסרט הוא פרסומת אחת מתמשכת ל"גוגל" (למרות שהיא לא היוזמת של הסרט או הייתה מעורבת במימונו) וכתוצאה מכך אף אחד לא אומר מילה רעה עליה. לא שמצפים מקומדיית התבגרות (מאוחרת) להיות ביקורתית, אבל כשאחד מהגופים שמעורבים כל כך בחיינו נמצא במרכז – היית מצפה לביקורת, אפילו קומית, משהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הישראלים כבשו את הבית הלבן

צ'אנינג טאטום וג'ררד באטלר.

סרט הפעולה ההוליוודי "המטרה: הבית הלבן" מבית היוצר הישראלי אבי לרנר–דני לרנר–בועז דוידזון–דני דימבורט, הצליח להאפיל על סרט הפעולה המתחרה על המיקום: "וושינגטון על הכוונת" שפתח בסוף השבוע האחרון בארה"ב. "וושינגטון על הכוונת" הסתפק בפתיחה בת כ-25.7 מיליון דולרים בקופות (על פי הערכות, כרגע), לעומת "המטרה: הבית הלבן" שפתח רק לפני שלושה חודשים עם 30.3 מיליון דולרים.

כבוד לישראלים, אבל לכאורה ההפרש אינו גבוה כל כך. מאידך, "המטרה: הבית הלבן" היה סרט בתקציב קטן יותר (70 מיליון דולרים), שהשפיעו והפכו את האפקטים לזולים יותר, ולוהק צוות שחקנים סולידי יותר (ג'ררד באטלר וארון אקהארט). כל זאת בהשוואה לתקציב הכפול (150 מיליון דולרים) שקיבל הבמאי המוכר והותיק רולנד אמריך ("2012"), שליהק לתפקיד הראשי את צ'אנינג טאטום לו שלושה סרטים שפתחו אשתקד עם למעלה מ-36 מיליון דולרים כל אחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קיץ 2013 מציע קולנוע ישראלי לקהל הרחב

"מי מפחד מהזאב הרע". צחי גראד.

קיץ 2013 הוא ללא ספק עוד קיץ גדוש בסרטי אקשן הוליוודים וגיבורי קומיקס ותיקים (איירון מן, וולברין וסופרמן למשל), אבל יש לו משהו מיוחד אחר להציע גם: סרט ישראלי אחד בכל חודש שמתאים לקהל הרחב. לא רק סרטי דרמה שיוקרנו בעיקר בסינמטקים, אלא גם סרטים שרוב העם בהחלט יכול להנות מהם.

התוספת הטריה התרחשה בימים האחרונים, עת הצטרף המותחן הישראלי "מי מפחד מהזאב הרע" לרשימת הסרטים שיעלו בקיץ הזה על המסכים הגדולים. "מי מפחד" של אהרון קשלס ונבות פפושדו ("כלבת") יעלה ב-15 אוגוסט, מעט יותר מחודש אחרי שהקומדיה "לצוד פילים" מאת רשף לוי תעלה לאקרנים (4.7, כשבמקביל תפתח את פסטיבל ירושלים). בינתים (מתחילת יוני), רצה לה על המסכים דרמת המתח הקלילה "פלאות" של אבי נשר, וכבר הציגה נתונים מרשימים בקופות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרט התעודה הישראלי "רוקדים ביפו" נמכר להפצה בארה"ב, צרפת וגרמניה

"רוקדים ביפו".

סרט התעודה הישראלי "רוקדים ביפו" של הילה מדליה נמכר לחברת Sundance Selects/IFC Films, להפצה בארה"ב. עוד, נרכש הסרט בידי החברות Pretty Pictures להפצה בצרפת ו- MFA+ להפצה בגרמניה.

הסרט עוקב אחר סיפורו של הרקדן פייר דוליין, ערבי-נוצרי המשוכנע שריקוד יכול לגשר על פערים חברתיים ותרבותיים. דוליין, שנולד ביפו בתקופת המנדט לאם פלשתינאית ולאב בריטי, חוזר לעיר הולדתו כדי לישם את אמונתו בפרויקט המפגיש בין ילדים יהודים וערבים.

"אנו מלאי ציפיה כי סרט עם מסר גלובלי רב עוצמה שכזה," מסר ג'ונתן סהרינג מחברת ההפצה האמריקאית, "יעורר שיח בקרב הצופים מעבר לקהילת המחול."

"בלינג רינג" – ביקורת

"בלינג רינג". אמה ווטסון.

"בלינג רינג" מספר את עלילותיה של חבורת מתבגרים הנסחפת לתוך מעשי שוד של בתי סלבריטאים. המניע למעשים אינו מתוחכם או פלילי אלא תמים וילדותי כמו האמונה כי יחד עם קניית בגד המופיע בפרסומת יגיע גם סגנון החיים הניבט מן התמונה. הסרט מבקש להתמקד במפגש הקטלני בין דור ה-N לתרבות צריכה וטכנולוגיה אינטנסיביים. התוצאה עם זאת, היא סרט חלש ולא מחדש, שטחי כמו מושאי הביקורת שלו וריק כמו התרבות ממנה הוא מבקש להתנתק.

סופיה קופולה היא במאית מוערכת, שנודעה כבעלת נקודת מבט מעניינת ושונה. העיסוק של קופולה ביופי חיצוני התחיל כבר עם סרט ביכוריה "חמש ילדות יפות". בסרט המהפנט ההוא, הציבה קופולה בחזית הבמה 5 נערות בעלות יופי מושלם, שהפער בין החוץ לפנים שלהן גרם לקריסתן. אותו מוות אלים שידעו הנערות הקנה ליופיין את הנצחיות שלו ובכך הצהירה קופולה על המחיר הנלווה לשימור חיצוניות מהפנטת. הפנים והחוץ נפרדים ואחד מהם קורס על מנת לשלם על אחיזה באחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #3

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

"איש הפלדה" הוא סופרמן, קלארק קנט, הניצול היחיד של כוכב קריפטון, שאומץ בידי זוג שמתגורר בחווה בסמולוויל, קנזס, שמכיר את העיתונאית לויס ליין שעובדת ב"דיילי פלאנט" בעיר מטרופוליס. והסרט החדש אודות סופרמן הוא מאוד לא אחיד. יש בו חלקים מרשימים מאוד, שריתקו אותי והלהיבו אותי, ולצדם חלקים מיותרים, משעממים וארוכים.

חצי השעה הראשונה של הסרט בן השעתיים ו-23 דקות עוסקת בעיקר בכוכב קריפטון המתמוטט ובתחילת חייו של קאל אל. בהמשך קופצים לקלארק קנט בגיל 33 שלא בדיוק מוצא את מקומו ועדיין מתמודד בהדחקת כוחותיו האדירים. ואז הוא מגלה את גלימת הסופרמן ובמקביל, במקרה, מגלים גנרל זוד וחבריו את קאל אל שאותו הם מחפשים כבר המון זמן. היצורים מהחלל נלחמים בבן קריפטון שגדל בכדור הארץ, ובני האדם נפגעים בקרב ביניהם בשעה שסופרמן מתמודד עם הפרסום העולמי של קיומו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בית ספר למפלצות" – ביקורת

"בית ספר למפלצות".

"בית ספר למפלצות", סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ" (2001), הוא הסרט ה-14 של חברת פיקסר. ככל 13 הסרטים הקודמים שלהם, הוא הולך להיות הצלחה קופתית ענקית ולהרוויח מאות מיליוני דולרים – ובצדק. הדמויות המוכרות מצחיקות, הדמויות החדשות טובות גם הן, הסרט צבעוני ומשעשע מאוד עם לא-מעט בדיחות נהדרות. הסרט מוצלח ומהנה, אך הוא פחות טוב מהראשון (שצפיתי בו שוב לאחרונה, לראשונה מאז הצפייה בקולנוע). החולשה העיקרית שלו היא העלילה, והוא גם מעט ארוך מדי.

סרט ההמשך הזה הוא סרט מקדים (prequel) שבו מלווים את מייק וסאלי (סאליבן), המפלצות בסרט הראשון, שנים לפני שעבדו יחד במפעל, כשרק הכירו באוניברסיטה (אוניברסיטה למפלצות). הסרט מתמקד במייק (בילי קריסטל) שמגיע לאוניברסיטה ופוגש את סאלי (ג'ון גודמן) ואת ראנדי (סטיב בושמי, גם הוא מהסרט הראשון). מייק מגלה שכמפלצת ירוקה וקטנה הוא לא כל כך מאיים ומפחיד כמו שהוא חשב. אגב, ב"מפלצות בע"מ" מייק זרק משפט על כך שהם מכירים מכיתה ד', אבל ניחא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #2

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

זה מטוס? זו ציפור? לא, אבל זה גם לא ממש סופרמן. זו וורסיה של סופרמן שמשתדלת לחדש אבל בעיקר הולכת לאיבוד. "איש הפלדה" מציג גירסה עדכנית של הקומיקס המדובר, עם התמקדות בפרטי רקע על כוכב קריפטון והאופן בו ההיסטוריה שלו משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הגיבור. חלק מהפרטים המוכרים שונים לרעה ויותר בעייתית היא העלילה הלא ממוקדת או אחידה. הסרט נראה כמו עדכון מתמשך של הצופה בעוד ועוד פרטי רקע וניסיון להכין אותו לדבר האמיתי. מאחר וכנראה לא לזה התכוון התסריטאי, כשהדבר האמיתי מגיע הוא בעצם רק לקראת תום הסרט והוא באופן מאכזב סתם קרב מתמשך בין סופרמן לאויביו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #1

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל עם איימי אדמס.

אני יוצא בפנייה נרגשת לקורא סם ריימי: אנא ממך, אם בעוד כמה שנים יבואו אליך ויציעו לך לקחת חלק בריבוט הבא (עלינו לרעה) של סופרמן, אנא ממך, בכל לשון של בקשה – המנע מכך. כי אחרי שבריאן סינגר, הבמאי של שני סרטי ה"אקס-מן" הראשונים כשל בכך, מגיע תורו של כריסטופר נולאן, האיש שהכניס ריאליזם ואפלה לסרטי הקיץ עם טרילוגיית "האביר האפל" ליפול עם סופרמן. נכון שהוא לא ביים את הגרסה הגרסה החדשה של סופרמן – "איש הפלדה" – אלא רק הפיק אותו (והדבר מורגש בטון הרציני של הסרט), אבל אם שני אנשים שיודעים דבר או שניים על גיבורי על לא הצליחו, לא הייתי ממליץ לבמאי של "ספיידרמן" (הטרילוגיה הקודמת) לטבול ידו בקלחת. זה שלא ש"איש הפלדה" כזה נוראי, וביחס לגרסתו של סינגר זו יצירת מופת, אבל היא לא מעניינת, לא מעמיקה ולא סוחפת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

כוכב "הסופרנוס", ג'יימס גנדולפיני, הלך לעולמו

כוכב הטלויזיה והקולנוע ג'יימס גנדולפיני, טוני סופרנו בסדרה "הסופרנוס", הלך לעולמו כתוצאה מהתקף לב, והוא בן 51. הוא לקה בליבו במהלך חופשה ברומא, איטליה, במהלכה גם אמור היה להשתתף בפסטיבל הסרטים בסיציליה.

גנדולפיני היה יליד ניו ג'רזי למשפחה ממוצא איטלקי. הוא למד תואר ראשון בתקשורת, אך פנה למשחק והופיע על המסך הגדול ועל בימות ברודווי במהלך שנות ה-1990. בין הסרטים בהם נטל תפקיד משנה: "רומן על אמת" ו"המושבעת", עד שהגיע תפקידו הגדול בטלויזיה בתור ראש המאפיה טוני סופרנו, בסדרה "הסופרנוס" כאמור. התפקיד זיכה אותו בשלושה פרסי אמי ובפרס גלובוס הזהב, ולאחרונה גם נבחרה הסדרה לטובה ביותר בהיסטוריה, על פי איגוד התסריטאים האמריקאי. לבד מעבודות המשחק שהחלו להתרבות בעקבות תפקידו זה ב"סופרנוס", גנדולפיני הפיק בשנים האחרונות גם סרטי תעודה, בינהם "Alive Day Memories: Home from Iraq" שזיכה אותו במועמדות לפרס האמי.

גנדולפיני הותיר אחריו אישה, הדוגמנית לשעבר דבורה לין, ושני ילדים: ליליאנה רות בת החצי-שנה, ומייקל בן ה-13 מנישואיו הקודמים למרסי וודארסקי.