5 באוגוסט 2011 בשעה 16:00, מאת
יואב מלמד

"גרין לנטרן". ריאן ריינולדס.
בין אם מדובר בניסיון לחידוש מרענן של מוסכמות הז'אנר ובין אם מדובר בבחירה שנועדה למשוך פלח שוק של נערות רומנטיקניות, "גרין לנטרן" שונה מיתר סרטי הקומיקס בציר העלילתי הבסיסי שלו. בדרך כלל, הגיבור הנבחר נרתם כולו להצלת העולם ומשלם מחיר בזוגיות. פה ושם הוא מנהל איזו מערכת יחסים קצרת טווח בלי לחשוף את זהותו, אבל חיי משפחה לא יצאו לו מזה. וגם אם הוא משיג את העלמה הנאווה, שהציל ממצוקתה בתחילת הפיצ'ר, זה קורה בסוף ומהווה חלק שולי מהסרט. פה, להבדיל, המתח והזמן העיקריים מוקדשים ליחסי הגיבור ואהובתו ולשאלה האם יזכה בה, ולא למלחמה חסרת הדיחוי ברוע הטהור ולשאלה סביב עתיד האנושות.
את הסרט ביים מרטין קמפבל, שבתור הבמאי של שני סרטי ג'יימס בונד ("גולדן איי" ו"קזינו רויאל") יודע דבר או שניים על טיפול בסרטי אקשן. גם הטיפול בגיבור עם מסכה על העיניים לא חדש לו, לאחר שביים את שני סרטי "זורו" בכיכוב אנטוניו בנדראס. עם זאת, בתור סרט פעולה עתיר משאבים, הסרט די מתקמצן על מכות ופיצוצים מרשימים. אין פה איזו בשורה בתחום האפקטים המיוחדים, ובקצב והעוצמה של האקשן לא ממשים את הפוטנציאל של העלילה. הקרב המכריע בסרט קצר מדי ולא מספיק מרשים, ולכל אורך הסרט יש הרבה מאוד ירוק ומעט מדי התגוששויות.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »