"הפלאש".
למרות הציפיות הנמוכות שהיו לי ממנו, סרט גיבורי-העל של די-סי "הפלאש" מפתיע ומתגלה כסרט גיבורי-על מצוין. הסרט עוסק בצורה יפה מאוד בנושא חרטות, כשהוא מצליח לשלב בין רגעים מצחיקים מאוד לרגעים מרגשים.
הסרט מסיים את היקום הקולנועי של די-סי. שהחל עם זאק סניידר, יקום קולנועי שידע לא מעט משברים (כולל התפטרותו-פיטוריו של סניידר בזמן צילומי "ליגת הצדק", שם הופיעה לראשונה דמותו של הפלאש). "הפלאש" כמעט נגנז מכיוון שהכוכב שלו, עזרא מילר, הואשם במעשי אלימות שונים. לשמחת הצופים, האולפנים שלחו את מילר לטיפול והחליטו, לאחר דחיות של מועד ההפצה, להוציא את הסרט בתקווה שהאווירה הציבורית של מעשיו לא תשפיע על הצפייה.
הסרט מספר על בארי אלן (מילר), שעובד במעבדה לזיהוי פלילי, למעט הזמן שהוא מקדיש להצלת העולם בתור פלאש. כשהיה ילד אמו נרצחה ואביו הואשם ברצח. הוא משוכנע שאביו חף מפשע. כשהוא מגלה במקרה שהוא מסוגל לרוץ במהירות שתחזיר אותו אחורה בזמן הוא מחליט להציל את אמו. כפי שתמיד קורה בסרטי מסע בזמן, ההתערבות במימד זמן אחר תמיד תשנה דברים שלא התכוונת, לא משנה כמה זהיר אתה. כך יוצא שהוא נקלע לעבר אלטרנטיבי יחד עם בן דמותו בן ה-18 (מילר בתפקיד כפול).
"הפלאש". עזרא מילר.
עזרא מילר מתגלה כשחקן מעולה. שתי הדמויות שהוא מגלם כל כך שונות אחת מהשנייה, ועם זאת משלימות זו את זו. גם אם לא מצליחים להתנתק לגמרי ממעשיו, אי אפשר שלא להתרשם ממנו, והוא הסיבה המרכזית לכך שהסרט מוצלח מאוד.
זה לא סוד, מכיוון שזה פורסם בכל מקום: את באטמן של העבר הזה מגלם מייקל קיטון, שגילם את באטמן בשני סרטיו המעולים של טים ברטון. הליהוק שלו פונה לבני גילי, אלה שקיטון הוא הבאטמן שלהם מאז נעוריהם ולנצח. זה מעורר נוסטלגיה בצורה עמוקה מאוד ואני חושב שמייקל קיטון צריך להופיע בכמה שיותר סרטים. אבל פה מתעוררת גם הבעיה המרכזית של הסרט. סביב דמותו של קיטון יש כל כך הרבה ניסיון לרצות את המעריצים, ששכחו לכתוב לו דמות. משפטים מהסרטים המקוריים מופיעים שוב ושוב כתשובות של הדמות כדי לסחוט מחיאות כפיים. אני כצופה משלים את מה שאני יודע על הבאטמן הזה מהעבר, אבל הוא לא מרגיש באמת חשוב לעלילה. זה חבל, גם אם הצפייה בקיטון היא תענוג.
אם אנחנו עוסקים בבעיות, הבעיה השנייה היא המערכה מול קפטן זוד (מייקל שאנון) שמגיע כמו ב"איש הפלדה", הסרט הראשון ביקום הזה, לקחת את קאל-אל. זה חלק משעמם מאוד שלא מתחבר בצורה אורגנית לסרט, הוא מאט אותו ומסיט אותו מכיוונו.
לשמחתי, רוב הסרט כתוב ומבוים מצוין. יש רגעים מצחיקים מאוד והתסריט מטפל יפה ברעיונות של חרטה גם בהתייחס לעולם הקולנוע. לכן למרות שאין ספק שהסרט מכוון את עצמו מאוד לריצוי המעריצים, בראייה כללית הוא מצליח להצדיק את זה, וגם זו מעלה שלו.
"הפלאש".
המראה הוויזואלי של הריצה של הפלאש והמקום שדרכו הוא חוזר בזמן מביא איתו מראה קצת שונה מכל השטאנץ הקבוע שהתרגלנו לראות בסרטים של "מארוול" בשנים האחרונות.
חבל שדווקא אחרי סרט כל כך מספק הכול הולך להשתנות עכשיו ביקום של "די-סי". אנו יודעים שהשחקנים הנוכחיים בתפקיד סופרמן ובאטמן סיימו את תפקידם. לגבי עזרא מילר, אחרי כל ההסתבכויות שלו מי יודע אם ישחק בזמן הקרוב. בכל מקרה, אין ספק שאם צריך לסיים אז זוהי הדרך. משמח מאוד שאחרי כל כך הרבה סרטי גיבורי-על סתמיים שגרמו לי לחשוב שמיציתי את הז'אנר, מגיע הסרט הזה ומצליח להחיות את ההתלהבות שלי.
דירוג: 
הפלאש (ארה"ב, 2023)
בימוי: אנדי מוצ'יטי | תסריט: כריסטינה הודסון, הארי למפרט, גרדנר פוקס | משחק: עזרא מילר, מייקל קיטון, סשה קולי, רון ליוינגסטון, מריבל ורדו | מוסיקה מקורית: בנג'מין וולפיש
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-15.06.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: