סיכום שנת 2019 בקולנוע.
התחלת הסיכום הזה יכולה להוות חלק מישיבת בעלי המניות של חברת דיסני, ששולטת בחלק נכבד משוק הקולנוע.
בהמשך למגמה שהתחילה לפני שנים ונראה גם בשנים הקרובות, קיבלנו שלושה סרטים שמבוססים על סרטי אנימציה של דיסני: "דמבו", "אלאדין" ו"מלך האריות", שני האחרונים הצליחו מאוד-מאוד. "מלך האריות" החדש הוא בעצם סרט אנימציה, רק שבמקום הציורים מ-1994 הוקמו לחיים הדמויות באמצעות המחשב.
סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" הגיעה לסיומה עם הסרט השלישי בטרילוגיה הנוכחית, שגם סוגר את התשיעייה שהחלה ב-1977.
כל סרטי "איירון-מן", "ת'ור", "אנט-מן" ו"שומרי הגלקסיה" הסתכמו בשני סרטי "הנוקמים", והפכו את האחרון שבהם "סוף המשחק" (Endgame) לסרט המצליח ביותר אי פעם עם הכנסות של 2.7 מיליארד דולר! זה הסרט האחרון של כריס אוונס כקפטן אמריקה ושל רוברט דאוני ג'וניור כאיירון-מן ונראה שיתקשו לשחזר את ההישג הזה.
המשיכה לסרטי גיבורי-על גלשה גם ל"ג'וקר", שעוסק בנבל הנודע של באטמן אך הוא סרט דרמה לכל דבר, והצליח מעבר לכל הציפיות (עם מעל מיליארד דולר).
ב"ג'וקר" וב-Last Christmas (אני מסרב לחזור על השם העברי של הסרט שכתבה אמה תומפסון ומתרחש בחג המולד על רקע שירים של ג'ורג' מייקל) יש משהו משותף ואפשר היה לסלוח לחוסר המקוריות באלמנט הזה לולא בשני המקרים רגע הגילוי היה נעשה בצורה שמזלזלת בצופים.
התגלה גם תת-ז'אנר חדש: שלושה סרטים זרים שהוקרנו השנה בארץ (ספרדי, איטלקי וצרפתי) שבכל אחד מהם גבר נידון לעבודות שירות: "צ'מפיונס" הספרדי, "טעימה לחיים" האיטלקי ו"זה בידיים שלך" הצרפתי. בשני הראשונים הגבר בתפקיד הראשי מתחיל לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות (בשלישי מדובר בסתם עבודה עם בחור צעיר מרקע לא טוב), ובשלושת הסרטים יש תחרות בחצי השני של הסרט: כדורסל, בישול ונגינה על פסנתר, בהתאמה.
"האירי". רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו.
בהמשך למגמה נוספת שהחלה בשנים האחרונות, שירות הסטרימינג "נטפליקס" משך אליו יוצרים מובילים. "האירי" של מרטין סקורסיזה (ורוברט דה-נירו, ג'ו פשי ואל פצ'ינו) ו"סיפור נישואים" עם אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון הגיעו לקולנוע לפני שהפכו לזמינים לצפייה מתי ואיפה שאנשים רוצים.
מהבמאים הוותיקים שעדיין פועלים לא הגיעו סרטים מוצלחים במיוחד. אנג לי, שכל סרט שלו מסקרן מראש, לא הצליח לרומם את "איש מזל התאומים" עם ויל סמית'. וודי אלן צילם בטעות דפים שאסף מסרטים קודמים שלו עם "יום גשום בניו יורק", הסרט הראשון שלו שלא הופץ בארה"ב. לעומת זאת, "כאב ותהילה" של פדרו אלמודובר זכה להצלחה ולהערכה בסרט שבו שבים כוכביו הגדולים ביותר מהעבר, אנטוניו בנדרס ופנלופה קרוז. סטיבן סודרברג צילם, ביים וערך שני סרטים לנטפליקס: "ציפור בשחקים" שהפסקתי באמצע ו"המכבסה" שמופיע בהמשך הרשימה הזאת. וטים ברטון, הבחירה הצפויה והמתבקשת לבימוי הגרסה החיה של "דמבו" המתרחש בקרקס, לא הצליח לשחזר את הישגי הקריירה הגדולים שלו משנות ה-80 וה-90.
הסרט הטוב ביותר השנה:
"פרזיטים"
סרט מדרום קוריאה, שבנוסף להיותו חכם, מדוד ולא היסטרי, וטוב מאוד (הביקורת שלי), יש בו לא מעט דברים בלתי נשכחים: העיצוב של בית העשירים, השימוש בטלפון ניד ככלי נשק, השימוש באפרסקים ככלי נשק מסוג אחר. הסרט זכה להצלחה גדולה בארץ ובארה"ב, והפעם בצדק.
סרטים טובים נוספים:
"הבטחה עם שחר" – סרט צרפתי אפוסי, מרשים, עם שחזור תקופתי נהדר, דמות של אמא יוצאת דופן, וכמה קטעים שממש הצחיקו אותי. וגם דמות משנית (פחות מעשר דקות) של בריטית פטפטנית.
"הבטחה עם שחר". שרלוט גינסבורג, פייר ניני.
"שלושה זרים זהים" – סרט תיעודי עם סיפור מדהים במרכזו, שגם מוצג בצורה טובה. (ביקורת)
"מה הסיכוי?" – שרליז ת'רון כבר הראתה שהיא שחקנית טובה ומצחיקה, ובקומדיה הרומנטית המעט-שונה הזאת היא מוכיחה זאת שוב. היא יפה מאוד, חסרת פחד ויכולה להגיד הכול וזה יהיה מצחיק. היא טובה גם בחלקים הדרמטיים של הסרט. וראוי לציון קטע קצר שבו רוגן עומד על שפת ים ומסתכל עליו מאבטח. (ביקורת)
"הנוקמים: סוף המשחק" – קודם כל עצם קיומו, אחרי שב"הנוקמים" (2012) התאספו גיבורי-העל מסרטים שונים (איירון-מן, קפטן אמריקה, ת'ור) מגיע הסרט הזה שמסכם 21 סרטים קודמים לאפוס של שלוש שעות.
"סגן הנשיא". כריסטיאן בייל.
וכמו בכל שנה, אספתי רגעים, קטעים, משחק, שורה או משהו יוצא מן הכלל גם מהסרטים הפחות טובים:
- סגן הנשיא הקטע שהוא כמו סיום של סרט (באמצע הסרט) והקטע עם הדיאלוג השייקספירי. (הביקורת שלי על הסרט)
- מיסטר גלאס מוכיח (פעם נוספת למי שצריך) את כוחה של מוזיקה להלביש כוונה, לתת אופי לדיאלוג שעם מוזיקה אחרת לא היה בו שום מתח או דרמה יוצאת דופן. הקרדיט הולך לווסט דילן ת'ורדסון עם סרטו השביעי בלבד (כולל "ג'וי" עם ג'ניפר לורנס ו"ספליט", סרטו הקודם של אם. נייט שאלאמן).
- המועדפת התלבושות, הדרך הנהדרת שבה מגוללים את היחסים המורכבים המתפתחים והמשתנים בין שלוש הדמויות הראשיות: המלכה אן (אוליביה קולמן), שרה (רייצ'ל וייז) ובת דודתה אביגייל (אמה סטון).
קולמן זכתה על התפקיד באוסקר וזיכתה אותנו באחד מנאומי הזכייה הטובים בשנים האחרונות, שראיתי לנכון לתרגם כאן. אגב, הילדים שלה (שהיא מזכירה בנאום) שהו באותו זמן בלוס אנג'לס ולא באנגליה.
באמת מלחיץ כאן. זה קורע. זכיתי באוסקר. עליי להודות למלא אנשים. אם אני שוכחת מישהו, אמצא אתכם אחר כך ואתן לכם נשיקה ענקית ואני מתנצלת אם אשכח עכשיו. יורגוס, הבמאי הטוב ביותר שלי, לסרט הטוב ביותר, עם אמילי [אמה סטון] ורייצ'ל [וייז], שתי הנשים המקסימות ביותר להתאהב בהן ולעבוד עמן כל יום. אתם יכולים לתאר לעצמכם שזה לא היה קושי גדול. ולהיות בקטגוריה הזאת עם הנשים המופלאות האלה. וגלן… קלוז, אני מעריצה אותך הרבה זמן ולא רציתי שזה יצא ככה. אני חושבת שאת מדהימה, אני אוהבת אותך מאוד. אני אוהבת את כולכן. תודה רבה, לינדי קינג, הסוכנת שהחתימה אותי לפני 20 שנה. תודה ר-ב-ה לך! ואוליב והִילדי, וברינר שגרמה לי לעשות דברים שלא רציתי אבל היא צדקה. ואמא ואבא שלי … טוב, אתם יודעים. הילדים שלי, שצופים בבית. תראו. אם אתם לא צופים אז … כל הכבוד, אבל אני מקווה שאתם צופים. זה לא יקרה שוב. וכל ילדה קטנה שמתאמנת על הנאום שלה לטלוויזיה – אף פעם אי אפשר לדעת. עבדתי פעם כמנקה ואהבתי לעבוד בזה, ביליתי הרבה מהזמן בלדמיין את זה. (קוראת מהטלפרומפטר) "נא לסיים." (מוציאה לשון וממשיכה) ולבעלי אד, החבר הכי טוב שלי. אני אוהבת אותך כל כך. 25 שנה שאתה התומך הכי גדול שלי. הוא עומד לבכות… אני לא. תודה רבה לכם, [אולפני] "פוקס", כולם, השחקנים, צוות ההפקה, פרנסיס [מקדורמנד], סם [רוקוול], תודה רבה. תודה רבה לכם. ליידי גאגא. מליסה [מקארת'י]. (לקהל) תודה רבה!
- בן חזר הביתה ג'וליה רוברטס שחקנית נהדרת, וזה בא לידי ביטוי במיוחד בקטע שבו היא הולכת עם בנה (לוקאס הדג'ס) מהמכונית אל תוך פגישת תמיכה של מכורים.
- צ'מפיונס באימון הראשון של מרקו (חוויאר גוטיארז), עוזר המאמן המקצועי שנאלץ לאמן קבוצה של מוגבלים כעבודת שירות, יש קטע מצחיק ביותר שבו הוא פוגש את אנשי הקבוצה ושניים מהם מדברים בלי הפסקה זה לזה ולא מבינים אותו וזה נהדר.
"צ'מפיונס".
- דמבו ברור שהעיצוב של הסרט יהיה מהמם כי זה סרט של טים ברטון, שכל סרטיו -כולל הגרועים שבהם- נראים מקסים עם החתימה הייחודית שלו. ופה צד את עיניי הטרפז המעופף בקרקס: ברטון לא ירשה-יקבל סתם משהו דמוי הנדנדה המוכרת. (ביקורת)
- Missing Link [השם באנגלית כי יש לי בעיה עם התרגום שלו לעברית: "מיסטר לינק", אני לא מבין מה הבעיה ב"מר לינק"] שלושה דברים שיכולים להיחשב כהפתעות אז אציין אחד מהם שלא ממש מקלקל את הצפייה, ארמוז לאחר ואסביר על השלישי: כשיש דמות של גבר ואישה שלא מסתדרים כשהם נפגשים והם יוצאים יחד להרפתקה אז הציפיות והקונבנציות הן שהם יתאהבו ויהיו יחד בסוף וזה לא קורה כאן (וזה נהדר); מוות בלתי צפוי של דמות (דבר לא רגיל, במיוחד בסרט שמיועד בעיקר לילדים); והטוב ביותר הוא שורה של * (אמה תומפסון בתפקיד קטן ונהדר) כשהיא כועסת.
- רוקטמן טארון אג'רטון בתפקיד אלטון ג'ון טוב, אולם ג'יימי בל בולט בדמות לא ראוותנית, לא צעקנית, אמינה ונכונה. (ביקורת)
"רוקטמן". ג'יימי בל, טארון אגרטון.
- השמן והרזה נינה אריאנדה מגלמת את אשתו של סטן לורל "הרזה" (סטיב קוגן) והיא מעולה.
- ספיידרמן: רחוק מהבית זה הסרט החמישי של טום הולנד כספיידרמן, השני בתפקיד הראשי והוא מושלם בתפקיד.
- הם לא יזקינו סרט תיעודי על מלחמת העולם הראשונה עם קטעי ארכיון משדות הקרב. מעולם לא ראיתי כמה מהמם יכול להיות פיצוץ מוקש (כלי הנשק המחריד והאיום שהוצא מהחוק) ללא נפגעים במקרים האלה.
- כאב ותהילה מעבר לעיצוב הנהדר כמו בכל סרטיו של פדרו אלמודובר (שאין לקחת כמובן מאליו), הסרט מתחיל עם כתוביות על רקע יפה, ובולט משחקו של ליאונרדו סבּרליה שמגלם את פדריקו, מישהו מעברו של סלבדור (אנטוניו בנדרס, שגם הוא מתעלה בקטעים הללו). (ביקורת)
- היו זמנים בהוליווד בין השחקנים בכתוביות הסיום כתוב "טים רות' (הוצא בעריכה)".
- מי אתה חושב שאני? רגע חביב ביותר שבו קלייר (ז'ולייט בינוש) מדברת בטלפון בזמן שהיא באה לאסוף את שני בניה במכונית.
- המכבסה (סרט של נטפליקס שלא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ) סטיבן סודרברג ביים, צילם וערך את הסרט במיומנות-על ויש בו מספר קטעים מוצלחים, במיוחד קטע שמתחיל בנסיעה באוטובוס.
- עיר יתומה אלק בולדווין מוצלח בתפקיד משנה; ואדוורד נורטון שכתב, ביים ומככב עשה החלטה נבונה ומבריקה כשהחליט להעביר את העלילה מההווה (הספר יצא ב-1999) לסוף שנות ה-50.
"עיר יתומה". אדוורד נורטון, אלק בולדווין.
- פורד נגד פרארי ואז קרול (מאט דיימון) מכניס למכונית המרוץ את המממן שלה, הנרי פורד ה-2 (טרייסי לטס), וזו נסיעה נהדרת. (ביקורת)
- לשבור את הקרח 2 הקטע המוצלח בסוף כתוביות הסיום לא עומד בפני עצמו, עדיף לראות את כל הסרט כדי ליהנות ממנו; לא כדאי לצפות בסרט אבל אם רואים אותו אז חייבים לחכות לסוף הכתוביות.
- סיפור נישואים קטע מריבה לוהטת מעולה בין ניקול (סקרלט ג'והנסון) לצ'רלי (אדם דרייבר) הפרודים שמתקיים בביתו בלוס אנג'לס. (ביקורת)
- קצין ומרגל ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט") מצוין, כרגיל, ומעבר קצר שאהבתי במיוחד: fade out אחרי איבוד פיקוס.
"קצין ומרגל". ז'אן דוז'רדן.
- האפיפיורים עם שיחות בלי התלהמויות והבעות רגשות קיצוניות מצליחים שני השחקנים הבריטיים הוותיקים ג'ונתן פרייס ואנת'וני הופקינס לשכנע שהם דמויות מפתח בעולם הנצרות. (ביקורת)
- מחתרת השישה הדקה השלישית עד הדקה ה-20 כולן מרדף מכוניות בפירנצה, שבטח היה מרשים עוד יותר לו הסרט הזה של מייקל ביי היה בקולנוע ולא בנטפליקס.