סיכום העשור (2019-2010) חלק ח': 36 הסרטים שהכי אהבתי, כולל אחד ישראלי, ועוד 38 סרטים שנהניתי מהם

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השמיני והאחרון בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

במשך שבעה מאמרים סיכם יונתן דורון את העשור של 2010 עד 2019 מהיבטים שונים, וכעת במאמר השמיני ימנה את 36 הסרטים שהוא הכי אהב בעשור הזה. "באופן טבעי", רשימת הסרטים בסדר עולה של מספר האותיות בשם הסרט בעברית (ומחולק לנושאים, בערך).

"חדר"
סרט דרמה עצוב/מטריד/מרשים על פי ספר שעל אף המועמדויות לאוסקר (כולל לסרט ולבימוי, וזכייה של ברי לארסון לשחקנית ראשית) לא זכה להצלחה גדולה. קראו את הביקורת שלי, הקצרה בעיקר כדי להימנע מלקלקל את הסרט כמו שנעשה בקדימון.

"בושה"
סרט דרמה, שכבר הוזכר בסיכום העשור הזה, על ניו יורקי מכור למין שאחותו באה לבקרו. עם מוזיקה מהפנטת בהשראת/גניבה של המוזיקה של הנס זימר מ"הקו האדום".

"5 עד 7"
סיפור אהבה בין אמריקאי לצרפתייה נשואה שמבוגרת ממנו, עם אנטון ילצ'ין שנהרג שנה אחרי שהסרט הוקרן בארץ. והסרט שגילה לי שיש הקדשות אישיות על כמעט כל אחד מאלפי הספסלים בסנטרל פארק.

"גאווה"
סרט בריטי שלא זכה בהצלחה ובהערכה הראויות ולפעמים אי אפשר להבין למה (תאריך יציאה? יחסי ציבור?).

"שבורה"
סרט בריטי, שלא הוקרן בארץ בבתי הקולנוע (הכוונה באופן יומי; לגביו ולגבי סרטים אחרים ברשימה הזא יכול להיות שהוקרנו בפסטיבל או בהקרנה אקראית בסינמטק), עצוב ונוגע ללב על משפחה שבראשה עומד טים רות'.

"בירדמן"
השעה הראשונה טובה יותר מהשנייה, והיא כל כך טובה ומרשימה שהיא מבטיחה את מקומו של הסרט ברשימה הזאת. הסרט החזיר את מייקל קיטון לסרטים מהשורה הראשונה. מצולם כמו בשוט אחד ארוך, עם מוזיקה נהדרת כל השחקנים פה טובים, כולל אמה סטון ואדוורד נורטון. ואולי בלעדיו לא היה עולה בדעתו של סם מנדס לביים את "1917" כך שייראה כמצולם בשוט אחד ארוך.

"127 שעות"
על פניו הסיפור כולו ידוע ולא ברור איך זה יכול להחזיק סרט שלם: בחור צעיר מטייל לבד ונתקע בנקיק כשזרועו תפוסה תחת אבן כבדה במשך 127 שעות. אך בזכות הבימוי של דני בויל והמשחק של ג'יימס פרנקו זה עובד.

"מאניבול"
נושא מעט סבוך, על פי ספר של מייקל לואיס (שספר אחר שלו עובד ל"מכונת הכסף"), שעם בימוי, תסריט ומשחק נכונים הופך לסרט מעניין ולא משעמם.

"עץ החיים"
הסרטים הבאים של טרנס מאליק לא היו נהירים כמו זה, שגם הוא לא סרט לגמרי רגיל, אולם יש בו הרבה מאוד דברים יוצאים מן הכלל. וזה אחד הסרטים הראשונים שפרסמו את ג'סיקה צ'סטיין, מהשחקניות הבולטות בעשור הזה. זה גם הסרט הראשון של טיי שרידן, ששיחק מאז גם בסרט "אקס-מן" ובתפקיד הראשי ב"שחקן מספר אחת" של ספילברג.

"פילומנה"
סרט דרמה שהוא בעצם סיפור בלשי, מבוסס על סיפור אמיתי, עם ג'ודי דנץ' וסטיב קוגן, שגם כתב את התסריט המלא רגש והומור. (הביקורת שלי)

"החבובות"
קבוצת דמויות משגעת של ג'ים הנסון שלעולם לא תיעלם, ומפעם לפעם גם זוכה לעדכון מוצלח כמו זה. במקרה הזה סרט ההמשך לא היה טוב, לכן גם לא נעשו סרטים נוספים.

"רכבת הקרח"
במסגרת הפריחה של סרטים (וסדרות) על פי קומיקס ורומנים גרפיים, סרטו הראשון באנגלית של בונג ג'ו הו הדרום קוריאני (במאי "פרזיטים") מופרך לגמרי אבל העיצוב, הקצב והעוצמה מחפים על כך. וגם מצליח לרגש (תודה לג'יימי בל). עם עוד הופעה מוצלחת של טילדה סווינטון. בדרך גם לפחות שתי עונות של סדרה מושקעת על פי הקומיקס, שלא קשורה לגרסה הקולנועית הזאת שכנראה היתה מצליחה היום יותר (רק 4 מיליון דולר בארה"ב, עם עוד 82 מיליון בשאר העולם.

"גנב עירוני"
קשה לחדש ולהצליח בז'אנר הנפלא של סרטי שודים, במקרה הזה חבורה של שודדי בנקים בבוסטון, עיר ילדותו של בן אפלק, שמככב בסרט וביים אותו.

"משימה בלתי אפשרית 4"
הסרט הטוב ביותר בסדרה שהחלה ב-1996 ומספר 7 ו-8 מצולמים בימים אלו, שאותם מביים כריסטופר מקוורי, שאחראי גם לשני הסרטים הקודמים.

"התחלה חדשה"
סרט על זמרת (קירה נייטלי) ומפיק מוזיקלי (מארק רופאלו) עם שירים מקוריים, לא משהו שרואים לעתים קרובות. (הביקורת שלי)

"תלוי באויר"
סרטו המוצלח של ג'ייסון רייטמן, עם ג'ורג' קלוני, ורה פרמיגה ואנה קנדריק הוקרן בארץ ב-2010.

"הדוב פדינגטון"
סרט שהלכתי עליו בלי ציפיות גבוהות, והוא הצחיק והקסים אותי. סרט ההמשך פחות מוצלח אך עדיין מהנה וטוב.

"הואלס האחרון"
שרה פולי ביימה (הלוואי ותעבוד יותר) ולא זכה להצלחה שהגיעה לו עם סת' רוגן ומישל ויליאמס.

"אוגוסט: מחוז אוסייג'"
אין הרבה עיבודים למחזות חדשים, מה שמצביע על מגמה של ירידה ברמה בעשורים האחרונים גם בתאטרון (מרבים להעלות הצגות על פי סרטים). ההצגה ב"הבימה" היתה מצוינת והסרט, שקצר ממנה, טוב מאוד עם דיאלוגים חדים ושחקנים נהדרים כולל מריל סטריפ, ג'וליה רוברטס, יואן מקגרגור ובנידיקט קאמברבאץ'.

"ג'ולייט הגרסה העירומה"
דרמה וקומדיה על מעריץ של מוזיקאי (כריס או'דאוד, שלרגע היה בכל מקום) שחברתו לשעבר (רוז ברן) מנהלת מאחורי גבו קשר עם אותו מוזיקאי (אית'ן הוק) שלא הוציא שירים חדשים במשך שנים רבות. (הביקורת שלי)

"לא מרגישה בבית בעולם הזה"
סרט של נטפליקס שלא הופץ בבתי הקולנוע. 90 דקות בלבד, חצי השעה הראשונה כל כך מעולה שהירידה ברמה עם כל שליש עדיין הופכת אותו לסרט שכדאי מאוד לראות.

מדע בדיוני/שמתרחשים בחלל

"המפגש"
סרט על פי סיפור קצר של הבמאי הקנדי דני וילנב, בכיכובה של איימי אדמס. בסוף משתמשים במוזיקה המעולה של מקס ריכטר, שנכתבה ב-2004 והופיעה בין השאר גם ב"שאטר איילנד" של מרטין סקורסיזה.

"כוח משיכה"
לעומת שאר הסרטים בקטגוריה הזאת, היחיד שאינו סרט המשך או מבוסס על ספר/סיפור קצר. אחד הסרטים הטובים ביותר בעשור, יותר מחלק מסרטים אחרים ברשימה הזאת, ואחד הסרטים הבודדים אי פעם שנעשה בו שימוש כמו שצריך בתלת-ממד.

"המשחק של אנדר"
הסרט, עם הריסון פורד בתפקיד משנה, לא הצליח לכן לא עיבדו את שאר הספרים בסדרה שלא קראתי. אני אהבתי אותו מאוד.

The Martian (להציל את מארק וואטני)
רידלי סקוט המוכשר והוותיק עובד בקצב ובין סרטים איומים ("היועץ") עושה גם סרטים טובים ("פרומיתאוס") וכשיש לו גם חומר טוב לעבוד אתו, אז יכול לצאת לן סרט ממש טוב. מאט דיימון תקוע לבד על מאדים וצריך למצוא דרך לשרוד שם לאורך זמן. מדע בדיוני אמיתי.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
הטרילוגיה הראשונה שהחלה ב-1977 מעולה, הטרילוגיה השנייה שהחלה ב-1999 לא טובה, והציפיות והחששות מהטרילוגיה הזאת היו רבים ומגוונים. שני סרטי ההמשך היו פחות טובים מסיבות כאלו ואחרות, וגם סרט זה לא חף מפגמים ועדיין יופי של סרט.

בשפה שאינה אנגלית

"לא"
סרט צ'יליאני מרתק שעשוי מעולה, עם גאל גרסיה ברנל. סבלתי קשות בשני הסרטים של הבמאי פבלו לריין ב-2016: "ג'קי" עם נטלי פורטמן ו"נרודה" עם ברנל.

"נביא"
סרט צרפתי, שהוקרן בארץ ב-2010, דרמה לא תמיד קלה לצפייה אך שווה את זה מאוד.

"באפילה"
סרט פולני של אגנישקה הולנד (שזכיתי לפגוש בתל אביב בשביל ריאיון) למי שאוהב סרטים טובים ויש לו כוח לעוד סרט על השואה. (הביקורת שלי.)

"פרזיטים"
סרט דרום קוריאני. הסרט השני של הבמאי בונג ג'ו הו ברשימה הזאת. (הביקורת שלי)

"זרים מושלמים"
סרט איטלקי שלא במקרה הועלו גרסאות בימתיות שלו בכל העולם, כולל בארץ, והופקו 11 גרסאות שלו(!) לקולנוע בשפות שונות, כנראה הסרט עם הכי הרבה "גרסאות כיסוי" אי פעם. 11 סרטים ב-3 שנים בלבד ביוון, ספרד, טורקיה, צרפת, מכסיקו, קוריאה, הונגריה, סין, רוסיה, פולין וגרמניה! הרוב אירופה, כפי שאפשר לראות, והגרסה האמריקאית גם בדרך, כמובן.

מלחמה הוכרזה (מלחמת החיים)
סרט צרפתי שלא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ ומוכיח שסרט דרמה על נושא רציני מאוד לא חייב להיות אטי ומהורהר. התמודדות של הורים (ואלרי דונזלי וז'רמי אלקיים, בעל ואישה לשעבר במציאות, כתבו את התסריט יחד והיא גם ביימה) עם הסרטן של בנם הצעיר.

"המדריך למהפכה"
סרט מצוין וסוחף של דורון צברי, שמתנהל כמו סרט תיעודי (אך היו לו מעל 20 ימי צילום מתוסרטים לחלוטין), על מאבקו במסגרת איגוד היוצרים נגד רשות השידור.

סרטי אנימציה

"פלונטר"
הגרסה של דיסני ל"רפונזל" (פעמונית), הסרט הטוב ביותר אל אולפני דיסני בעשור הזה. (הביקורת שלי)

"מגה-מוח"
סרט של "דרימוורקס" שהצליח אך לא כמו "שרק" או "מדגסקר" למרות שהוא עוסק בנושא פופולרי: גיבורי-על, לכן לא הופקו סרטי המשך. (הביקורת שלי.)
קטע אדיר עם קולותיהם של ויל פארל, בראד פיט וטינה פיי:

"צעצוע של סיפור 3"
הסרט השני בסדרה עדיין הכי טוב, אך גם זה מצוין. סיום הולם לטרילוגיה, שהשנה צץ לו סרט המשך חביב בלבד.

ועוד 38 סרטים שנהניתי מהם בעשר השנים הללו:
פעולה/מתח- מלחמת העולם Z, סופר הצללים, אנט-מן, אושן 8, מלון מומביי, משודרג, נעלמת, מפלצת הכסף, שלושת הימים הבאים;
דרמה- פייטר, לא נשבר, השקר הטוב (עם ריס וית'רספון), הדרך חזרה, אינוויקטוס (הוקרן בארץ ב-2010), הולוגרמה למלך, מנצ'סטר ליד הים, מלון מריגולד האקזוטי, לפני חצות, משחקי השלטון, משפחת פאנג, חיי פיי;
קומדיה- בית אידיאלי (Ideal Home), רחוב ג'אמפ 21, טיפש מטורף מאוהב, אני וארל והנערה הגוססת, אנשים מקומות דברים, The Young and the Prodigious T.S. Spivet, כלבי מלחמה, תוצרת אמריקה, מה הסיכוי?, חי בסרט (The Disaster Artist);
מצויר- הקול בראש;
בשפה שאינה עברית או אנגלית- חלודה ועצם, האשמים, הבטחה עם שחר;
תעודה- שלושה זרים זהים, שלטון החוק, קאטפיש.