גיא ברמן מכליס - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 3)

"חולית" – ביקורת #2: פרולוג ארוך, מרשים ומתסכל

"חולית". טימותי שאלאמה, זנדאיה.

"חולית", סרטו החדש של דני וילאנב המבוסס על ספרו המפורסם של פרנק הרברט, מרשים מאוד ברוב התחומים, אבל בסופו של דבר נשאר הקדמה ארוכה מאוד לסרט שאולי עתיד לבוא.

אחד הדברים המקוממים ביותר בשיווק ובהפצה של סרט הוא הניסיון להסתיר את טבעו של הסרט. זה קורה רבות בסרטים מוזיקליים בשנים האחרונות, שם הטריילרים מנסים לפעמים ממש להסתיר את העובדה שמדובר בסרט מוזיקלי. ב"חולית" השיווק מסתיר בכל מקום את העובדה שמדובר בסרט שמהווה את החלק הראשון בסיפור. הקרדיט שמופיע על המסך אומר "חולית, חלק 1", בעוד הקרדיט בפוסטרים אומר "חולית". זה מרגיז מאוד, בעיקר מכיוון שהסרט אינו עומד בפני עצמו בשום אופן. במשך כשעתיים וחצי מציגים לנו דמויות, עולם, מלחמות, אבל הכול מתכנס למה שמתחיל בדקה האחרונה, שם אומרת אחת הדמויות: "עכשיו הכול מתחיל".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לכבוד "לא זמן למות": על חמשת סרטי ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

ההתרגשות לקראת הבונד החדש "לא זמן למות" היתה אצלי בשיאה בימים האחרונים. אם הייתם אומרים לי לפני עשר שנים שאני כל כך אתרגש ושאשב עם בני לראות בשלושה ימים את ארבעת הסרטים הקודמים בסדרה, הייתי אומר שזה מופרך כמעט כמו הסרטים המדוברים. סרטי בונד מעולם לא עניינו אותי במיוחד. ראיתי לא מעט, אבל בעיקר בבית ולא בקולנוע.

מתישהו בתחילת העשור הקודם משהו גרם לי לרצות לקרוא את הספרים של איאן פלמינג. הספר הראשון, "קזינו רויאל", היה הפתעה מהנה כל כך, שגמעתי ברצף את כל 14 הספרים. כשאכתוב על הספרים אתרכז בכאבי על ההידרדרות של הדמות לקראת סוף הסדרה, אבל כיצירה כוללת אני מאוד אוהב את הספרים ועל דמותו של בונד אני מת.

ג'יימס בונד של פלמינג דומה בהרבה לגיבורי ספרי הבלש הפרטי של צ'נדלר מאשר לדמות הקולנועית שלו לאורך השנים. בונד של הספרים קשוח, אלים, בעל חוש הומור יבש ומתאהב סדרתי.

לאחר קריאת הספרים החלטתי לצפות בכל סרטי בונד. הבנתי מיד שגם אם הסרטים הראשונים נאמנים מבחינה עלילתית לספרים, בונד עצמו לא דומה לדמות שהתאהבתי בה, אלא לדמות אליה הפך בספרים המאוחרים יותר. דמות שהיתה לי קשה. בכל זאת, נהנתי מהסרטים של קונרי ודלטון. נהנתי הרבה פחות מאלו של ברוסנן ומור. כשהגעתי לסרטים עם דניאל קרייג פתאום, בפעם הראשונה, התאהבתי בסדרה. בעיני דניאל קרייג הוא בונד מושלם. אני די משוכנע שפלמינג היה אוהב אותו מאוד.

התלונה הגדולה ביותר של אנשים לקרייג ולסרטים שלו היא שזה לא ג'יימס בונד. לפחות לא מה שהם היו רגילים אליו. הם צודקים, וכמה טוב שזה קרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא זמן למות" – ביקורת #2: מרשים על אף חולשותיו

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות", הסרט האחרון של דניאל קרייג כסוכן 007, מאכזב ומתגמל גם יחד.

כשבוחנים את סדרת ג'יימס בונד בתקופת קרייג נראה כי התקבלה בהם החלטה מודעת להתנגש חזיתית במיתולוגיה של סרטי הסדרה שקדמו להם. בעוד שהסדרה החדשה מקבלת את החיזוק שלה מספרי ג'יימס בונד של איאן פלמינג, שבהם בונד הוא דמות שונה מאוד מהדמות המוכרת, הסרטים בכיכובו של קרייג פירקו את המיתולוגיה הבונדית, הרכיבו אותה מחדש, פירקו אותה בשנית וחוזר חלילה. זו הסיבה שהסרט החדש, המוזר והלא אחיד, מהווה שני סרטים בעטיפה אחת. הראשון הוא סיומו של הסיפור שסופר במשך חמישה סרטים וככזה, נעשים דברים יפים מאוד שאי אפשר שלא להעריך. השני הוא סרט אקשן בו הנבל מאיים על העולם ובונד מנסה לעצור אותו, וככזה הסרט כושל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טד לאסו", עונה 2 – ביקורת אמצע העונה: כמו חיסון טבעי נגד ציניות ומרירות

"טד לאסו". ג'ייסון סודייקיס.

לא תכננתי גם אני לכתוב על הסדרה הזו, בטח לא עד שאסיים לצפות בה, אבל פרק 5 של "טד לאסו" הוא פשוט הדבר הכי מקסים שראיתי השנה.

די מדהים שלמרות שחצי העונה שראיתי עד כה פחות טובה מהעונה הקודמת, היא עדיין מצליחה להיות סדרה מופלאה ויוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני. אם בעונה הראשונה היו דמויות שליליות שטד לאסו היה צריך להמיר אותן, בעונה הזו, החל מהפרק הראשון, כולם אנשים טובים ונעימים. כולם! זה לא אמור לעבוד בשום צורה שהיא אבל זה עובד וזה נפלא והיא מצליחה לומר דברים יפים על מערכות יחסים ועל החיים. הסדרה הזו היא כמו חיסון טבעי נגד ציניות ומרירות (או למתנגדי חיסונים – היא כמו פרוביוטיקה טבעית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יחידת המתאבדים" – ביקורת: ללא מגבלה, גאן רקח בלאגן עמוס, מעייף ומתאמץ

"יחידת המתאבדים". אידריס אלבה, דניאלה מלכויר, מרגו רובי.

"יחידת המתאבדים", קומדיית האקשן הקומיקסית הקיצונית של הקיץ תפלג את הקהל. יהיו מי שישבעו שהיא גאונית ויהיו מי שיבקשו, אם אפשר, להנמיך קצת את הסאונד, ואם אפשר אז גם את התמונה.

אבל רגע לפני, בואו נדון בשם – "יחידת המתאבדים". סרט זה הוא ריבוט (עם התייחסויות קלות) לסרט קודם באותו השם שיצא בשנת 2016 וזכה, למרות היותו אחד הסרטים הגרועים של העשור הקודם, להצלחה גדולה. שמו של הסרט הקודם היה Suicide Squad. על מנת להבהיר שלא מדובר בסרט ההוא, החליטו יוצרי הסרט ללכת על אבחנה משמעותית – שמו של הסרט החדש הוא The Suicide Squad. האמת היא שזה מבריק בעיני. הדבר המבריק היחידי בסרט. בארץ שני הסרטים קיבלו את אותו השם, וזאת משום שהתרגום האמיתי של הסרט הקודם היה אמור להיות "יחידת מתאבדים". אז מה עושים? יכלו לפתור זאת בקלות באופן הטבעי בו מתייחסים לתרגומי שמות סרטים בארץ ולקרוא לזה "2 יחידת 2 מתאבדים" או באופן סולידי יותר "היחידת המתאבדים", אבל במקום זאת החליטו לקרוא לו באותו שם. משעשע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האלמנה השחורה" – ביקורת: האקשן מרשים, הקומדיה והדרמה עובדות

"האלמנה השחורה". סקרלט ג'והנסון.

"האלמנה השחורה", הסרט החדש ביקום הקולנועי של מארוול, מתחיל מצוין והולך לאיבוד בחלקו האחרון. למרות מגרעותיו הסרט מצליח להיות ייחודי ומעניין.

אחרי שנים רבות בהן הגיעו לקולנוע מספר סרטי מארוול בשנה, חוו המעריצים, בחסות מגפת הקורונה, תקופת יובש ארוכה. בתקופה הזו נדחתה יציאת הסרט "האלמנה השחורה" מספר פעמים ובמקביל החלו לשדר בערוץ דיסני פלוס סדרות טלוויזיה של היקום הקשורות באופן ישיר לעולם הסרטים. עכשיו מגיע סוף סוף סרט הקולנוע הראשון של השלב הרביעי ביקום, ממנו ניתן ללמוד שמעכשיו היקום הטלוויזיוני והקולנועי אחד הם. אחזור לזה בהמשך.

שנים רבות נטאשה רומנוף, האלמנה השחורה, היתה רק רקע נשי עבור שאר חברי האוונג'רס. היא החברה הכי טובה של הוקאיי, מושא הרומן המוזר עם ברוס באנר או האדם אליו יכול טוני סטארק לשגר משפטים סקסיסטיים. כל הגיבורים הגבריים קיבלו סרטים משלהם אבל היא, שהיתה שם כמעט מתחילת הדרך, לא היתה אפילו הראשונה כשבחרו בסרט בו דמות נשית תככב. [ספוילר לסרטי "הנוקמים"]הדרך בה טופל מותה של נטאשה, שהקריבה את עצמה למען העולם (והוקאיי) ב"אוונג'רס: סוף המשחק" היתה מקוממת. מותה של הדמות האהובה נבלע בתוך רצף ההתרחשויות. כשטוני סטארק מת, הוא קיבל לווית מלכים.[/ספוילר]

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שכונה על הגובה" – ביקורת: סוחף גם אם אינו חף מפגמים

"שכונה על הגובה". מליסה בררה, אנתוני ראמוס.

המיוזיקל "שכונה על הגובה" הוא סרט מלהיב ומהנה. אם יש לכם חיבה למיוזיקלס, הסרט הזה, על אף שאינו חף מפגמים, יצליח לסחוף אתכם ולהעניק לכם מקום לברוח אליו מהחום הבלתי נסבל שבחוץ, מקום בו תוכלו להתמסר לסיפור אגדה על אהבה וחלומות.

לפני שאגע בסרט עצמו, אי אפשר שלא להתעכב על השם העברי שניתן לו. שם הסרט במקור הוא In The Heights. ה"הייטס" הוא קיצור לשם השכונה הניו יורקית "וושינגטון הייטס" בו מתרחש הסרט. אין קשר בין השם העברי למה שמתרחש בסרט. לפעמים ניתן לחשוב שהמפיצים של הסרטים בארץ לא רוצים שאנשים יבואו לראות את הסרטים שלהם. מצד שני יכול היה להיות גרוע יותר. יכלו לקרוא לסרט "ג'ננה בשכונה" או "השכונה נפלה על הראש".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"היא תמות מחר" – ביקורת פסטיבל ירושלים: לפחות המחשבות עליו מעניינות

"היא תמות מחר". קייט לין שייל.

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2020 – "היא תמות מחר" הוא סרט פסטיבלים קלאסי. כזה שההגדרה ארט-האוס יושבת עליו בול. כמו תמיד בסוג הסרטים האלה, יהיו כאלה שיחשבו שמדובר בסרט מבריק ויהיו כאלה שיחשבו שמדובר בקשקוש. אני כבר יכול לגלות לכם שאני לא נהנתי מהסרט כלל, אך בעוד שבסיום הצפייה הייתי מאמץ את הקשקוש כהגדרה קולעת, הזמן שעבר מאז הצפייה הוכיח לי שהסרט עדיין יושב במחשבותי. זה עדיין לא הפך אותו לסרט טוב, אבל לפחות המחשבות עליו מעניינות.

איימי, בחורה צעירה וגיבורת הסרט שלנו, מגיעה להכרה שהיא הולכת למות מחר. זה אינו חשש או מחשבה. זו עובדה ודאית. ג'יין, חברתה הטובה שמודאגת ממצבה באופן כללי, ועוד יותר לאחר שיחת טלפון בינהן, מגיעה לבקר אותה. היא כמובן לא מקבלת את הודעת המוות של חברתה כעובדה מוגמרת ומייחסת אותה לאלכוהול הרב ששתתה. ג'יין חוזרת לביתה, שם מכה בה הכרה ודאית כי מחר היא הולכת למות. חוסר היכולת שלה באותו הרגע להישאר לבד מוביל אותה לנסיעה לבית אחיה, ליום ההולדת של אשתו. כך, כמו מגיפה, ההכרה הזו מגיעה אל כל מי שמתקרב לאיימי או ג'יין. כל מי ששוהה בקרבתן נדבק בהכרה כי הוא עצמו עומד למות למחרת וכך הוא הופך לעוד מפיץ של המגיפה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרוקסימה" – ביקורת פסטיבל ירושלים #2: סרט קטן ומרגש

"פרוקסימה". זלי בולאן, אווה גרין.

פסטיבל ירושלים 2020 – "פרוקסימה" הוא סרט קטן ומרגש. הסרט מספר על מערכת היחסים בין אם לבתה, ועל הנסיון של האם לאזן בין הקריירה שלה לרצון להיות חלק משמעותי בחיי הבת הצעירה. זו אינה סיטואציה ייחודית והיא הוצגה באינספור סרטים בעבר. על מנת להפוך את הסיפור למעניין וייחודי יותר, הוא מוצב בתוך סיטואציה מפתיעה שלא השתמשו בה עדיין כדי לספר סיפור זה – המסע לחלל.

שרה (אוה גרין) חולמת מאז היתה ילדה קטנה להגיע לחלל. עכשיו, ברגע האחרון, היא נבחרת על ידי סוכנות החלל הצרפתית להחליף את אחד משלושת חברי הצוות שעומדים להמריא למשימה בת שנה במסגרת פרוייקט חקר מאדים. ההתרגשות הגדולה מתנגשת עם העובדה שלשרה ילדה בת שבע, סטלה (זלי בולאן), אשר היא המטפלת העיקרית בה, לאחר שהיא ובן הזוג שלה תומאס נפרדו. הניסיון לשלב בין חלום חייה לאהבת חייה הוא הבסיס והלב של הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קדימה" – ביקורת: כל חלק בסרט זועק מבינוניות ועצלות

"קדימה".

"קדימה", סרט האנימציה החדש של אולפני פיקסאר, הוא סרט כל כך בינוני וחסר ברק, ששניה לפני שתצאו מבית הקולנוע כבר תשכחו אותו.

האמת היא שזו לא צריכה להיות הפתעה גדולה מדי. פיקסאר איבדו את הייחודיות שלהם לאחר שניקנו על ידי חברת וולט דיסני ומאז הם מדשדשים. בעשור הראשון של המאה הנוכחית המצב עוד היה טוב: פיקסאר הוציאו 7 סרטים. חמישה מהם היו יצירות מופת ("מפלצות בע"מ", "משפחת סופר על", "רטטוי", "וול-אי" ו"למעלה"). נראה היה שהחברה הזו לא יכולה להוציא סרטים גרועים. ברם בעשור הקודם הוציאה פיקסאר 11 סרטים, מתוכם יצירת מופת אחת ("הקול בראש"), סרט טוב מאוד אחד ("צעצוע של סיפור 3") ועוד 9 סרטים שנעו בין החביב לבינוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קול קדומים" – ביקורת: מורגש שהסרט נעשה מתוך אהבה

"קול קדומים". האריסון פורד.

"קול קדומים" הוא סרט שהחלקים המרכיבים אותו אינם אחידים ברמתם, אך מצליח להפוך לסרט ילדים יחודי בנוף הסרטים הנוכחי שמורכב ברובו מהמשכים, מותגים ושאר ירקות. זהו אינו סיפור מקורי אלא עיבוד לספר מפורסם מאת הסופר ג'ק לונדון שנעשו לו כבר עיבודים קולנועיים בעבר, ברם התחושה היא שהסרט נעשה מתוך אהבה ורצון לספר סיפור בדרך אחרת.

זמן ההתרחשות הוא העשור האחרון של המאה ה-19 ואנו מלווים את הכלב באק מתקופת המגורים החמימים שלו בבית של שופט עיירה עשיר, דרך התלאות הרבות אותם הוא עובר. לאחר שנגנב מאותו שופט הוא הופך להיות כלב מזחלת להעברת דואר, שם הוא עובר תהליך התבגרות והופך מכלב בית למנהיג. במהלך הסרט הוא פוגש כמה פעמים את ג'ון תורנטון (הריסון פורד) ובסופו של דבר הופך להיות כלבו. אבל את הקולות הקדומים שבאק שומע הוא לא יכול להדחיק והטבע שלו קורא לו להיות נאמן לעצמו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סוניק: הסרט" – ביקורת: הומור טוב ואקשן חביב

"סוניק: הסרט".

"סוניק: הסרט" מצליח להפתיע לטובה, למרות שהוא למעשה מוצר צריכה נלווה לדמות שנולדה במשחקי המחשב ומשם יצאה לחלוש על העולם כולו. הוא עושה זאת באמצעות הומור טוב וכמה קטעי אקשן חביבים.

בניגוד לשם שנתנו לסרט בארץ, שרק מדגיש את היות הסרט מוצר נלווה, באנגלית שמו הוא כשם הדמות, "סוניק הקיפוד". ניכר שהושקעה מחשבה בסרט וניסו להפוך אותו לסרט שעומד בזכות עצמו לצד שאר המוצרים. לטעמי ההצלחה היא חלקית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »