גיא ברמן מכליס - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 5)

"ספיידרמן: רחוק מהבית" – ביקורת

"ספיידרמן: רחוק מהבית".

תפקיד לא פשוט הוטל על "ספיידרמן: רחוק מהבית". לא קל להיות הסרט שמגיע אחרי "הנוקמים: סוף המשחק". אין זה קל גם להיות הסרט שמגשר בין הסאגה הראשונה לבאה אחריה. בהתחשב בכל המכשולים שניתן לדמיין בסיטואציה הזו, הסרט מצליח לעמוד באתגר באופן מרשים ולהעניק לצופים הנאה, סגירת מעגל ופתיחה חדשה.

ההתחלה דווקא לא מבשרת טובות. הסרט לא מצליח למצוא את הטון והקצב שלו, ונראה כי הוא עומד להיות כישלון. גם הסיפור מעט תמוה: קבוצת תלמידי בית ספר יוצאת למסע ברחבי אירופה. לכל מקום שבו הם מגיעים, המזל שלהם מזמן להם מפלצת איומה שמאיימת להשמיד את כדור הארץ. אך אל דאגה, ספיידרמן שלנו נמצא שם, יחד עם גיבור-על מכדור-ארץ אלטרנטיבי. בשילוב כוחות הם מצליחים למנוע את הסכנה. אבל בעולם שכולו פייק ניוז, לא כל מה שנראה מושלם מתגלה ככזה. מבלי לגלות יותר מדי אומר רק כי פיטר פארקר עומד בו מול אויבים לא פשוטים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יסטרדיי" – ביקורת

"יסטרדיי". הימש פאטל.

הנה דבר שמפתיע אותי כל פעם מחדש – מפיקים ויוצרים שחושבים שגימיק מעניין, מאפשר להם לוותר על מאמץ בכל שאר תחומי העשייה. "יסטרדיי", סרט עם רעיון ממש חמוד, מדגים איך אפשר לקחת גימיק שהיה מחזיק יופי כסרט קצר של חצי שעה, ולהפוך אותו לסרט מפרך. והגימיק באמת מוצלח – מה יקרה, אם בעקבות מאורע מסתורי ימחק קיומם של הביטלס מההיסטוריה? ומה יקרה אם יוצר וזמר כושל יהיה היחיד שכן יזכור אותם? ומה יקרה אם אותו יוצר יתחיל לבצע את השירים שלהם כשירים שהוא כתב כביכול?

נקודת הפתיחה המעניינת הזו יכולה להוביל למספר דיונים העוסקים ביצירה ואמנות. הסרט, לצערי, מוותר על כל דיון מעניין באמת ונשאר ברמת הגימיק.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גברים בשחור: אינטרנשיונאל" – ביקורת

"גברים בשחור: אינטרנשיונל". כריס המסוורת', טסה תומפסון.

הסרט "גברים בשחור: אינטרנשיונאל" מוכיח שגם עם תסריט חלש מאוד סרט יכול להיות מהנה. כל מה שהוא צריך זה שחקן כריזמטי מאוד מאוד, שחקנית שיודעת את העבודה ושהכימיה בין השניים תהיה מושלמת.

סרט זה הוא ריבוט (התחלה מחודשת) לסדרת סרטי "גברים בשחור" שבה כיכבו ויל סמית וטומי לי ג'ונס. הפעם מגלמים את תפקידי שני הסוכנים כריס המסוורת' וטסה תומפסון, שעבדו כבר כצוות ב"ת'ור ראגנרוק", הוא כת'ור והיא כוואלקירי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוקטמן" – ביקורת #2

"רוקטמן". טארון אגרטון.

"רוקטמן", הסרט על אלטון ג'ון, הוא סרט מתסכל מאוד. החצי הראשון שלו הוא מחזמר פנטזיה יוצא מן הכלל. החלק השני שלו הוא מהסרטים הגרועים שראיתי בשנים האחרונות. נראה כאילו שני חלקי הסרט נעשו על ידי יוצרים שונים לגמרי, והצופה יוצא ממנו עם טעם מר בפה לאחר שעה איומה שמצליחה להשכיח את כל מה שקדם לה.

הסרט מספר על חיי אלטון ג'ון, שנולד בשם רג'י דוויט. הוא עוקב אחר סיפורו החל מילדותו הקשה כבן לשני הורים בעייתיים, דרך לימודי הפסנתר באקדמיה, הפגישה עם ברני טופין, ההצלחה, ההתמכרות ועד גמילתו מסמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלאדין" (2019) – ביקורת #2

"אלאדין". וויל סמית', מנה מסעוד.

"אלאדין", גרסת הלייב אקשן החדשה של דיסני לסרטם המצויר האהוב משנת 1992, הוא דוגמה מצויינת לאיך אפשר לעשות הכל בצורה חסרת טעם ומיותרת, כזו שתשאיר בסופה סרט ארוך, משעמם, מיותר ונשכח.

אין לי התנגדות מיידית לרימייקים שדיסני עושים בשנים האחרונות לקלאסיקות שלהם. חבל לי שהם הפסיקו לחפש סיפורים מקוריים, אך עדיין כמה מהחידושים היו טובים מאוד בפני עצמם. "ספר הג'ונגל", גם אם לא השתווה למקור המושלם, היה סרט נהדר ו"היפה והחיה" ו"דמבו", לפחות לטעמי, עלו על המקור. לצערי, על הגרסה החדשה של "אלאדין" אין לי שום דבר טוב לומר. מדובר בסרט שכל עשייתו, על כל היבטיה היא בינונית וחסרת השראה במקרה הטוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ווילי: מהיר וחייכני" – ביקורת

"ווילי מהיר וחייכני".

הסרט "ווילי: מהיר וחייכני" הוא דוגמה לאופן בו היה נראה הסרט "מכוניות" של אולפני פיקסר, אם הייתם מזמינים אותו מאתר "אלי אקספרס": חיקוי דהוי וחסר נשמה. סרט ללא מחשבה מקורית אחת.

זה מתחיל בבחירת הסרט אותו רצו לחקות: אין עוררין על כך שסרטי "מכוניות" הם סדרת הסרטים החלשים ביותר של אולפני פיקסר. מצד שני, אין ויכוח על העובדה שילדים קטנים מתים על סרטים אלה ושהמרצ'נדייז שלהם נמכרים במהירות מסחררת. אם אתה בוחר בסרט כל כך חלש כמודל החיקוי שלך, אתה מצהיר בכך שמלכתחילה אין לך עניין בערך האומנותי של המוצר, אלא בערך הכלכלי שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" – ביקורת

"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו". קתרין ניוטון, ג'סטיס סמית'.

"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" הוא סרט שרואים את הפוטנציאל שלו לכל אורכו, אבל הוא לא מתממש אפילו לרגע אחד. מה שנשאר הוא סרט בינוני, משעמם יותר ממשעשע, כזה שמותיר את קהל הצופים אדיש.

אינני מאמין בטענה כי סרט שמתבסס על צעצועים/פארק שעשועים/סדרות טלוויזיה/קומיקס נידון לכישלון אמנותי, מפני שראיתי כבר סרטים ראויים מידיהם של יוצרים מוכשרים (למשל "הנוקמים: סוף המשחק" המופתי). הטריילר של "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" משעשע מאוד, נראה מבטיח מבחינה ויזואלית ומעניק תחושה כללית שמדובר בסרט מיוחד מאוד. ברם הטריילר הוא הדבר הטוב ביותר שאני יכול לייחס לסרט הזה, שאיני מצליח לפענח מי קהל היעד שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים: סוף המשחק" – ביקורת

"הנוקמים 4: סוף המשחק". סקרלט ג'והנסון, פול ראד, קארן גילן, כריס אוואנס, רוברט דאוני ג'וניור, דון צ'ידל, ג'רמי רנר.

"הנוקמים: סוף המשחק" הוא הרבה יותר מסרט. הוא אירוע קולנועי בסדר גודל שמזמן לא נראה כמוהו. סיכויו של הסרט להסתיים בהצלחה היו 1 ל-14,000,605. העובדה שעל אף הציפיות הרבות הוא מצליח להיות סרט מופלא כל כך, לבטח הטוב ביותר ביקום הקולנועי של מארוול, רק מחזק את ההישג.

נתחיל בשורה התחתונה: אם אתם מעריצים של סרטי מארוול, אתם לא צריכים אותי בשביל להחליט אם ללכת לסרט. אם לא ראיתם אף סרט של מארוול אין לכם טעם לראות את הסרט כי הוא לא עומד בפני עצמו. מכאן חוזקו ומכאן חולשתו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סרט לגו 2" – ביקורת

"סרט לגו 2".

"סרט לגו 2" הוא קשקוש סתמי. אפשר לסכם אותו כסרט בסדר – בינוני – משום שהוא אינו מבריק ואינו מצחיק במיוחד, ומאידך גם לא גרוע יותר מדי או ממש משעמם. אם אתם הולכים בשביל הילדים שלכם ולא בשביל עצמכם, רוב הסיכויים שהם יהנו מאוד.

אני מודה שאף פעם לא הבנתי את המשיכה אל סרטי הלגו. אני מבין שהילדים שלי, שאוהבים לשחק בלגו, ירצו לראות את הסרטים האלה, אבל מעולם לא הבנתי מה יש בסרטים שמושך גם אנשים מבוגרים. הסרט הראשון היה חביב ו"לגו בטמן" היה לא מזיק, אבל אם מישהו צריך דוגמה לסרט שנולד בחטא, הרי שסרטים אלה, שכל מטרתם למכור סטים של לגו, הם הדוגמה המובהקת ביותר. בניגוד לחביבות של קודמיו, "סרט לגו 2" נעדר החביבות של קודמיו, והוא כאמור, סתמי, לא מעניין במיוחד, מכיל שלל רפרנסים אין סופי (רפרנסים חלולים שלא אומרים כלום על כלום) ואפילו לא מתהדר באנימציה יפה במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מיסטר לינק" – ביקורת

"מיסטר לינק".

"מיסטר לינק" של אולפני האנימציה לייקה, הוא סרט נפלא ותענוג ויזואלי יוצא דופן שיגרום הן לילדים והן להורים להנאה עצומה.

אולפני לייקה מפיקים מזה שנים רבות סרטי אנימציה בסגנון סטופ מושן. על מנת ליצור את סרט האנימציה שלהם הם בונים תפאורה ומייצרים בובות, אותן הם מזיזים בכל פעם קצת, ומצלמים. בעזרת הצגת התמונות הבודדות אחת אחרי השניה נוצרת אשליית התנועה (אני ממליץ להישאר לקטע הכתוביות, שם תוכלו לראות חלק קטן מהעבודה על הסרט ולהתרשם מהיצירתיות, הסבלנות והדיוק המושקעים ביצירת אומנות זו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה חתולית בהחלט" – ביקורת

"משימה חתולית בהחלט".

"משימה חתולית בהחלט" הוא סרט מטופש ומרגיז לעיתים קרובות, עם תכנים בעיתיים, שחרף הכל – גרם להנאה גדולה אצל בני בן ה-7. עקב כך, אם אתם הורים לילדים בגיל 5 עד 8 שממש צריכים להעביר שעה וחצי ואין לכם אופציה אחרת, אז ניתן לבחור בסרט הזה. אתם לא תהנו, אבל הילד כן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שהאזאם" – ביקורת

"שאזאם!". ג'ק דילן גרייזר, זאקרי לוי.

סרט גיבור העל "שהאזאם" של חברת הקומיקס DC, הוא סרט ילדים מושלם, כזה שלא רואים כבר בימינו. הסיבה העיקרית היא כנראה שגיבוריו הם ילדים. אין ספק שלילדים קל יותר להזדהות עם ילד בגילם מאשר עם טוני סטארק. מעבר לכך, הדרך שעושה בילי/שהאזאם בין גילוי הכוחות שלו, הגילוי העצמי, ההסתנוורות מהכוח שניתן לו ועד ההבנה שכוח אינו הכל – תדבר לילדים בגובה העיניים. כמוה גם המסר הבולט בסרט שהמשפחה היא מעל הכל. לא קשרי דם יוצרים משפחה, אלא מקום בו אנשים רוצים בטובתך ואתה רוצה בטובתם. מקום בו אתה מרגיש בבית.

בתחילה לא הורשמתי מהפרויקט: התבוננות בעבודות העבר של צמד היוצרים – הבמאי דיויד פ. סנדברג והתסריטאי הנרי גיידן – לא הבטיחה גדולות (מה שכמובן ישתנה מעכשיו). מראה החליפה של שהאזאם כפרודיה על חליפות גיבורי-על לא יצר גם הוא ציפיות. אבל כשהחלו להגיע סרטוני ה'בקרוב' כבר החלו הציפיות לגדול. והסרט עומד בציפיות הגדולות לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »