אופיר איל - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 3)

"לאנץ' בוקס" – ביקורת

"לאנצ'בוקס". נימראק קאור.

"לאנצ'בוקס". נימראק קאור.

בהודו הסואנת, ארוחת צהריים שהלכה לאיבוד יוצרת קשר בין שני זרים שאחרת לא היו נפגשים לעולם. בדידות ונחמה בתפקידים הראשיים והרבה הרהורים המתאפשרים פעמים רבות רק בפני זר מוחלט. "לאנץ' בוקס", דרמה רומנטית איטית, שלעיתים מעלה חיוך אך בעיקר מפעילה את מיצי הקיבה כי יותר מהכל היא פרסומת מצויינת לאוכל הודי מגרה.

מעבר להצלחתו הגדולה ביבשת אסיה, "לאנץ' בוקס" משך הרבה תשומת לב בעולם ואף זכה בפרס חביב הקהל בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן. אחת הסיבות היא היות הסרט עבודתו הראשונה באורך מלא של הבמאי הצעיר ריטש באטרה. סיבה נוספת כנראה היא שלעומת מסורת הסרטים המגיעים מהודו, הנחלקים לרוב לסרטי בוליווד מחד או לסרטי עוני וקושי מאידך, "לאנץ' בוקס" מציג פן שונה של הודו, ובאופן ספציפי של העיר מומביי בה מתרחשת העלילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סרט לגו" – ביקורת

"סרט לגו".

"סרט לגו".

אמט בריקובסקי הוא פועל בנין פשוט המתגלה יום אחד כגיבור העתיד להציל את העולם. עד פה תסריט לא מקורי במיוחד. רק שאמט הוא פועל בנין המוכר לכולנו מהילדות: זה שחיכה לנו בתוך קופסת הלגו. "סרט לגו" כשמו כן הוא, עולם שכל הנופים והדמויות בו עשויים לגו – ומכאן כבר ניתן להבין שאין דבר בסרט הזה שהוא צפוי או חוזר על עלילה קודמת כלשהי. מלא צבעים, דמויות מוטרפות והומור מהיר ומושחז, "סרט לגו" מוכיח שמשחקים אינם לילדים בלבד ואף סביר שיתאים יותר למבוגרים.

מאחורי הסרט המפתיע עומדת חברת לגו החכמה ואולפן האחים וורנר. בעמדת הבימוי נמצאים הצמד פיל לורד וכריסטופר מילר ("רחוב ג'אמפ 21"), שהתנסותם הקודמת עם סרט אנימציה ("גשם של פלאפל") הוכיחה כי לקיחת חומרים סטנדרטים והפיכתם למשהו בלתי צפוי הוא חלק מתחום ההתמחות שלהם. "סרט לגו", שבארצות הברית יצא לאקרנים בתחילת פברואר, גרף בשבוע הראשון להקרנתו 70 מיליון דולר, הכנסות שכמעט ושילשו את עצמן עד כה. בהתחשב בעובדה שעלות הפקת הסרט הסתכמה בכ- 60 מיליון, ניתן לומר בקלות שמדובר בהצלחה מסחררת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המבול" – ביקורת #2

"המבול". ראסל קרואו.

"המבול". ראסל קרואו.

סיפורו התנ"כי של נוח, עולה על מסכי הקולנוע בסרט "המבול". סיפור התיבה והעולם רווי הרשע ממנו היא בורחת מקבל חיים בהם אפילו לבורא יש תפקיד (על אף שהדיאלוגים שנכתבו עבורו הם מעט חד צדדיים). מלווה בשלל אפקטים, מנסה "המבול" לנתב במים עמוקים ולאזן בין הרפתקאות מרגשות לבין משמעות דתית ולקח מוסרי- אקולוגי, וזה מצליח, אך רק בחלקו הראשון של הסרט. מאוחר יותר, הכניסה לתיבה וההמתנה בה למים רדודים גובים את מחירם, לא רק מנוח המסכן, אלא גם מהצופה.

בעידן בו המדיום הקולנועי מאפשר להגשים כל חזון נרטיבי, אפשר להמשיך להמציא חייזרים, רובוטריקים או משפחות מתוסבכות, אך גם אפשר פשוט לגשת לסיפורי התנ"ך. מעבר לפן הדתי, מדובר במסמך חברתי מרתק המתאר עלילות והרפתקאות העולים על כל דמיון ומספקים מתח ואימה בלתי פוסקים. בנוסף, השילוב בין מאבקים עקובים מדם לבין תחושת שליחות וצדק חד משמעיים, אינו יוצר סתם סרט פוטנציאלי אלא סרט שיהנה במיוחד מהפקה אמריקאית. מה יתאים יותר להמחשת אותות ומופתים מאשר תקציבי ענק והיכן עוד ימצאו התסריטאים רישיון, שלא לומר הכרח, ליצירת טקסטים מלודרמטיים מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבן של אלוהים" – ביקורת

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

אב המנסה להתחקות אחר עברו ובן המלווה אותו בתקווה לתקן את יחסיהם, זהו סיפור העלילה של "הבן של אלוהים". העלילה מציעה דמויות פשוטות וכנות אך כפי שנרמז משם הסרט, לכל אחת מהן מערכת אמונות שונה המעניקה לה ביטחון להפנות את גבה אל האחרת. האם יוכלו למצוא את הדרך זו אל זו? דרמה קומית מקסימה אשר במרכזה מסע שעיקרו באימפריה היוונית השוקעת ובכיכובו של מכרם חורי, בעוד הופעה מוכשרת ושובת לב.

"הבן של אלוהים" בוים על ידי גיא נתיב וארז תדמור ("אופסייד", "זרים", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס), וכן נכתב על ידם (יחד עם שרון מימון). הסרט הוכתר כבחירה הרשמית של פסטיבל פאלם ספרינגס וכאמור, עיקר התרחשותו ביוון, מדינה שבתקופה זו נאבקת על מנת להציל את עצמה מחורבן כלכלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רכבת הקרח" – ביקורת

"רכבת הקרח". כריס אוואנס, קו א-סונג.

"רכבת הקרח". כריס אוואנס, קו א-סונג.

"רכבת הקרח", שילוב מעניין בין במאי דרום קוריאני מוערך, אולפנים אמריקאיים ועלילה המבוססת על רומן צרפתי, יוצר סרט מדע בדיוני שקשה לפסוק על איכותו ללא הוספת סייגים והערות. המפגש בין שלושת העולמות אינו עובר בצורה חלקה וכך נוצר הכרח לדבוק רק באחד מהם על מנת להעריך את הסרט. מאחר ומבט דרך מסורת הקולנוע האמריקאי מגלה כי לפנינו סרט נדוש עם משחק מגוחך, עדיף לצופה לנסות ולהבין את "רכבת הקרח" מתוך המסורת הקוריאנית. כך מתגלה עולם זר ושונה, עם איכויות מסקרנות ואסתטיקה נהדרת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גן עדן לאוהבים" – ביקורת

"גן עדן לאוהבים".

"גן עדן לאוהבים".

"גן עדן לאוהבים" יכול היה להיות מסמך אנושי ורגיש על הצורך באהבה וקבלה. עם זאת, מאחר ואת התחושות הללו מנסה גיבורת הסרט האוסטרית לקבל מגברים קנייתים צעירים, הסרט הופך לכזה המציג את יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין מדינות המערב למדינות העולם השלישי, כפי שאלה מתבטאים על ידי תעשיית המין. סרט עוצמתי וקשה לצפייה, בעל סצינות ארוכות ועירום בוטה, שיוצר תחושת חוסר נוחות אך במקביל מבהיר בצורה מדויקת את האופן בו האקזוטי הפך למטבע והריקנות מנצחת את כל המעורבים בעסקה.

את "גן עדן לאוהבים" ביים אולרייך זיידל האוסטרי, והוא הראשון בטרילוגיית סרטים שיצר הבמאי אודות שלוש נשים מאותה המשפחה. הסרט השתתף במספר תחרויות רשמיות ברחבי העולם וגרף שלושה מפרסי הקולנוע האוסטרי החשובים – הסרט, הבמאי והשחקנית הטובים ביותר. שיטת העבודה של זיידל ייחודית ומעניינת מאחר ובעוד הוא כותב באופן מדויק את הסיפור העלילתי הרצוי, הסצנות מצולמות באופן חופשי וללא תסריט. באופן זה נוצרות סצינות המאופיינות באותנטיות גבוהה, ובמקרה של "גן עדן לאוהבים", אותנטיות זו הופכת לנושכת ומעמתת עם עובדות שהצופה וודאי מעדיף שלא להתמודד איתן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרכון לאלג'יר" – ביקורת

"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז, פטשה בוימד.

"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז (משמאל) עם פטשה בוימד.

פאריד הוא צעיר צרפתי הנאלץ לטוס לארץ מוצאם של הוריו, אלג'יר, על מנת לטפל בנכס משפחתי. המפגש בין פאריד הצרפתי מלידה לבין המציאות האלג'יראית הוא שעומד בבסיס "דרכון לאלג'יר". בעוד עשרות אלפי מהגרים מתדפקים על דלתותיהן של מדינות המערב, הסרט בוחן את השלכות ההגירה על הדור החדש וכן מספק הזדמנות להכיר את אותם מקומיים הכמהים לחיים טובים יותר במדינות המודרניות. נעדר משחק מצטיין או תסריט ייחודי, בכל זאת "דרכון לאלג'יר" הוא סרט קטן ופשוט, נחמד לצפייה ובעל תום נוגע ללב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום בגן עדן" – ביקורת

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן", הסרט הישראלי החדש של יוסי מדמוני, שם במרכזו רעיונות חכמים ומעניינים וכביכול עוסק בהם בכל הדרכים הנכונות- מושגי גבריות ורוח הקמים לתחייה דרך מושגי צבאיות ויהדות, אך הפעם אלה משמשים רק כדרך ביטוי ואינם מוצגים כמונחים ישראליים אבסולוטיים. באופן זה הסרט חומק מהמשבצת הישראלית השחוקה והופך לרלוונטי ומעניין יותר. עם זאת, הסרט אינו מצליח לחמוק מרעה ישראלית אחרת והיא הנטיה להפיק סרט שהוא יותר הגות אינטלקטואלית בשיח סינימטק ופחות חומר לצפייה המונית. במובן זה, הטריילר של הסרט חושף את המצויינות הגרעינית שלו אך כשצופים בו כסרט שלם, הוא מאתגר הרבה יותר, ולא במובן החיובי.

יוסי מדמוני הוא יוצר ישראלי מוערך עם רקורד מרשים בטלוויזיה ("בת ים – ניו יורק", "30 ש"ח לשעה"), בעיקר כתסריטאי ועורך תסריטים. סרטו "המנגליסטים" לא זכה להצלחה גדולה אך בעקבות "בוקר טוב אדון פידלמן" עטור השבחים (בין היתר, התסריט הזוכה של פסטיבל סאנדנס 2011), הוא זכה להכרה גם בתחום הקולנוע. "מקום בגן עדן" הוא סרטו החדש אותו כתב וביים ובמובנים רבים, בהחלט מדובר בסרט המתבלט בנוף הישראלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בתוך לואין דיוויס" – ביקורת

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

חורף ניו-יורקי, 1961, שבוע אחד בחייו של זמר פולק הנאבק להצליח. זו עלילתו של "בתוך לואין דיוויס", סרטם החדש של האחים כהן המוכשרים. בדומה לסרטים אחרים של הצמד, גם הפעם מתמקדת העלילה במאבק היצירתי והקיומי של דמות הלוזר, כאשר היא מתובלת בהומור שחור ומפוקח. מבחינת עשייה קולנועית, "בתוך לואין דיוויס" מרשים וכמעט מושלם אך מבחינה עלילתית, כאשר השרירותיות וחוסר היציבות המאפיינים את חיי הגיבור הופכים למאפייניה של העלילה עצמה, הצפייה הופכת לברורה פחות. סרט שחתימתם של האחים כהן ניכרת בו, לטוב ולמרשים, למוזר ולמורכב.

זהו סרטם ה- 16 של האחים כהן ("ארץ קשוחה", "לקרוא ולשרוף" ו"אומץ אמיתי" הם רק קומץ מהקריירה הענפה של השניים), שכבר הוכתר על ידי החברה הלאומית של מבקרי הקולנוע האמריקאים כסרט הטוב ביותר לשנת 2013 וכן גרף את פרס ה"גרנד פרי" בפסטיבל קאן האחרון. הניסיון לאפיין את סרטיהם אינו פשוט מאחר ועבור צמד היוצרים, יותר מאשר הצורך להעניק לצופה חוויה שתהיה מוגדרת על ידו כמוצלחת, ניכר כי הם נאמנים לפיתוח האינטואיטיבי של היצירה עצמה. מבחינה זו, פעמים רבות סרטיהם מונעים על ידי זרם תודעתן ועולמן הפנימי של הדמויות ו"בתוך לואין דיוויס" עשוי כך גם הוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #1

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים" מספרת את סיפורה של רוז האת'וואי, מתבגרת חצי אנושית, חצי ערפדית, שתפקידה לשמור על ליסה, הנצר האחרון למשפחת המלוכה הערפדית. הסרט מכוון למתבגרים מינוס ומציע הומור והרפתקאות המזכירים סדרות מערוץ ניקולודיאון. מאחר ומדובר בערוץ מאוד פופולרי, עובדה זו לא בהכרח בעייתית אך היא בהחלט מורידה את גיל הצופה שעשוי להנות מהסרט. בשונה מ"משחקי הרעב" או "דמדומים", הפונים גם למבוגרים, "האקדמיה לערפדים" מתאים לצופים שגילם נע סביב חטיבת הביניים. מאחר וזה קהל יעד שלרוב לא מקבל סרטי קולנוע באורך מלא, ייתכן וצפויה לו הצלחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ציידי האוצרות" – ביקורת

"ציידי האוצרות". קייט בלאנשט, מאט דיימון.

"ציידי האוצרות". קייט בלאנשט, מאט דיימון.

"ציידי האוצרות" הוא פשוט סרט רע. ג'ורג' קלוני, משועשע כהרגלו וזחוח, הוא האיש מאחורי אוסף המערכונים הגרוע הזה, והוא מציע לצופה להוציא את כספו על כשעתיים של תלבושות מגוחכות, תפאורה של סיום מחזור י"ב, ובעיקר היעדר עלילה. יותר מהכל "ציידי האוצרות" מזכיר את "אושן 13", גם הוא בכיכובו של קלוני, וגם בו היה ברור שעיקר כוחו של הסרט טמון בשמות המפוצצים שכיכבו בו וכנראה מאוד נהנו מהמפגש החברתי שהתרחש מאחורי הקלעים. במקרה ההוא, האווירה הקלילה והלא מקצועית עוד התאימה איכשהו לעלילת הסרט אך זה לא המקרה בסרט הנוכחי. "ציידי האוצרות" סובל מהתנגשות מצערת בין עבודה קולנועית חובבנית להדהים לבין סיפור היסטורי חשוב ובעל פוטנציאל מרתק. אם ניתן לסכם זאת בעדינות- "ציידי האוצרות" הוא בזבוז זמן מוחלט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סוכריות" – ביקורת

"סוכריות". שמואל וילוז'ני, מנשה נוי, מכרם ח'ורי.

"סוכריות". שמואל וילוז'ני, מנשה נוי, מכרם ח'ורי. צילום: פרד קלמן

"סוכריות" הוא סרטו החדש של יוסף פיצ'חדזה על מאבק עסקי המחביא בתוכו מפגש רגיש וקשה בין לאומים ותרבויות. יריבות וותיקה בין יזם ערבי לבין איש עסקים ישראלי הופכת אלימה ומדממת בעקבות המציאות הטעונה בה היא מתקיימת. דרמה מפורטת בדמויות ויחסים, השולחת עוד ועוד זרועות לרבדים תרבותיים עד שהופכת רחבה מדי ולא ברורה. הצפיה מותירה תחושה כי כנראה יש אמירה משמעותית מאחורי ההתרחשויות, אך זו נותרת מחוץ להישג ידו של הצופה והוא נאלץ להתפשר על סרט ארוך ואיטי בעל אוסף מסקנות לעוס על ישראליות.

יוסף פיצ'חדזה ביים, כתב והפיק את הסרט (יחד עם נוספים). סרטו האחרון היה "שנת אפס", שיצא בשנת 2004 וזכה לשבחים רבים; וקדם לו "בסמה מוצ'ו", שזכה בפרס וולגין, פרס בו זכה גם סרטו הראשון- "לנגד עיניים מערביות". מלבד פרס וולגין, זכה סרט ביכורים זה גם בפרס חבר השופטים האקומני בפסטיבל ברלין, פרס המחולק על ידי אנשי כמורה לסרט המציג ערכים הומניים. "סוכריות" ממשיך במידה מסוימת קו זה מאחר ועיסוקו ביחסי דת ולאום והאופן בו קפיטליזם או אהבה נמזגים לתוך מערבולת זו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »