יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 21)

סיכום העשור (2019-2010) חלק ד': הכרזות היפות ביותר

סיכום 2010-2019: הפוסטרים. מימין: "משחקי שלטון", "להציל את מיסטר בנקס", "בקתה ביער".

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השלישי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

לכל סרט יש כרזה, ורובן נראות אותו דבר: שם הסרט באותיות מעוצבות, הפנים של השחקנים המפורסמים ואיזה דימוי שנוגע לסרט- מקום ההתרחשות, חיות, ילדים, רובים, מטוסים, אש ועשן וכו'. כרזה טובה מתארת את הסוגה של הסרט ומקבלת השראה מהעלילה שלו ומעבירה את האווירה של הסרט- אם אתם רואים זוג צמוד, מדובר בסרט רומנטי; לקומדיות לא יהיה רקע שחור.
הנה 17 כרזות יפות, מיוחדות, ייחודיות או יוצאות דופן ל-16 סרטים שיצאו בעשור האחרון ואינם בהכרח טובים, מוצלחים, ייחודיים או מעניינים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

על השחקן אלפרד מולינה

"אויבות". אלפרד מולינה.

אני מאמין שכל שחקנית ושחקן רשאיים לשחק מי ומה שהם רוצים. שאמריקאי יגלם רוסי, שגבר יגלם אישה, שלסבית תגלם סטרייטית – ולהפך, כמובן. לא צריכה להיות הגבלה, זו לא גזענות או אפלייה. האדם הטוב ביותר לתפקיד צריך לגלם את הדמות. שחקנים בריטיים רבים מגלמים אמריקאים בסרטים ובסדרות טלוויזיה. אלפרד מולינה הוא שחקן שראיתם בעבר ואולי אתם לא זוכרים מאיפה. הוא הופיע בסרטים מאז שנות ה-80 ועד היום רואים ושומעים אותו בסרטים הוליוודיים גדולים לצד סרטים קטנים יותר כמו "ספיידרמן 2", "לילות בוגי" ו"אפריל הקסום". הוא נולד ב-1953 באנגליה לאם איטלקייה ולאב ספרדי, והוא כנראה גילם אנשים מהכי הרבה מוצאים, אפילו יותר מבן קינגסלי. הוא שיחק רוסי, פרסי, צרפתי, מכסיקני, בברודווי הוא גילם את טוביה ב"כנר על הגג" ועכשיו בבתי הקולנוע הוא אבא של אנה ואלזה ב"לשבור את הקרח 2".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום העשור (2019-2010) חלק ג': השחקנים

השחקנים של 2019-2010. מימין לשמאל: מייקל פסבנדר, אוסקר אייזק, דונל גליסון, אדם דרייבר.

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השלישי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

—

נדמה שבכל סרט שני מופיעים שחקן או שחקנית מ"משחקי הכס" או מתכנית המערכונים Saturday Night Live.
ברשימת השחקנים שפרצו בעשור הזה יש גברים מכל העולם, שרובם לא נולדו בארצות הברית.

מייקל פסבנדר
נולד בגרמניה וגדל באירלנד. ב-2006 הופיע ב-"300", ב-2008 כיכב ב"רעב" של סטיב מקווין ושנת הפריצה שלו היתה ב-2009 עם "מחוץ למים" (שהופיע בסיכום שלי של אותה שנה) ו"ממזרים חסרי כבוד" של קווינטין טרנטינו. בעשור האחרון הופיע בסרטים רבים (בכל שנה), שונים מאוד זה מזה, ב-2011 כמגניטו הצעיר בסרט הפעולה "אקס מן: ההתחלה", ב"ג'יין אייר" הרומנטי, בדרמה התקופתית הנוראית "שיטה מסוכנת" של דיויד קרוננברג ובדרמה המצוינת "בושה" של סטיב מקווין. הוא שיחק בסרטים של סטיבן סודרברג, רידלי סקוט, דני בויל, ונראה שאין ז'אנר שהוא לא טוב בו. בשנתיים האחרונות הקצב שלו הואט, גם בעקבות הנישואים לאליסיה ויקנדר ששיחקה אתו ב"אור בין האוקיינוסים", והוא מתרכז במרוצי מכוניות (מה שמערים קשיים לְבַטֵּחַ אותו, כלומר חברות הביטוח מעלות את המחיר במקרה הזה עד שזה לא שווה לחברות ההפקה לקחת אותו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #1: כימיה לא מושלמת בסרט מבדר

"המלאכיות של צ'רלי". אליזבת' בנקס, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט, נעמי סקוט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה קליל שבכל שנה יש כמה כמותו, אך בזה מככבות ארבע נשים (שלוש מלאכיות ובוסלי) ותחת מותג מפורסם מאוד.

אל קריסטין סטוארט (סרטי "דמדומים") צירפו שתי שחקניות ממוצא בריטי בתחילת דרכן: נעמי סקוט (יסמין ב"אלאדין" השנה) ואלה בלינסקי. כל אחת מהן בסדר, אך יחד הכימיה עוד לא לגמרי שם; אולי בסרט ההמשך שיופק אם הסרט יצליח מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #2: לכריסטיאן בייל סיכוי טוב באוסקר

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל.

עולם הרכב ומכוניות המרוץ, ובוודאי זה של שנות ה-60 בארה"ב, היה גברי (ולבן) מאוד לכן אין כמעט נשים ב"פורד נגד פרארי". יש בסרט בן השעתיים וחצי הרבה מנועים, צמיגים, נהגים וגברים בחליפות. בחלק גדול מהסרט רואים מישהו נוהג אבל זה לא משעמם.

קרול שלבּי (מאט דיימון, שנדמה שנעדר הרבה זמן מסרטים), אלוף מרוץ 24 השעות "לה מאן", נאלץ לפרוש מהספורט מסיבות בריאותיות ומשתמש בפרסום שלו למכירת מכוניות. מלבד זה אין לו חיים פרטיים, לא חושפים פרט נוסף כלשהו עליו מעבר לעבודתו. אחד ממכריו הוא קן מיילס (כריסטיאן בייל), מוסכניק נשוי חובב מרוצים ממוצא בריטי, עם בן שמעריץ אותו. קרול מגייס את קן לעזרתו כשחברת "פורד מוטורס" שוכרת אותו כדי לעצב את מכונית המרוצים הראשונה שלהם. המטרה הסופית: זכייה במרוץ "לה מאן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום העשור (2019-2010) חלק ב': השחקניות

משחקניות העשור. מימין: ג'ניפר לורנס, אמה סטון, ברי לרסון, ג'סיקה צ'סטיין

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השני בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם להנות מסיכום העשור הקודם.

בהוליווד אוהבים תגליות, בעיקר שחקניות צעירות. הרבה מהשחקניות המובילות החדשות החלו בקולנוע העצמאי ודואגות לבחור פרויקטים שונים זה מזה כדי לא להיתקע בדמויות או בז'אנר מסוימים.
תוכלו לקרוא את סיכום "השחקניות" של העשור הקודם כאן.

ג'ניפר לורנס
הכוכבת החדשה הגדולה ביותר של העשור נולדה ב-1990. היא היתה מועמדת לאוסקר על "קר עד העצם" (2010), שנה לאחר מכן הופיעה ב"אקס-מן: ההתחלה" (2011) כמיסטיק הצעירה וב"החיים על פי וולטר" של ג'ודי פוסטר. שנה לאחר מכן היתה שנה גדולה בשבילה עם הסרט הראשון של "משחקי הרעב" (2012) שהצליח מאוד ו"אופטימיות היא שם המשחק" של דיויד או. ראסל, שעליו זכתה באוסקר. היא המשיכה כמיסטיק הצעירה בשלושה סרטים נוספים, האחרון שבהם -"הפיניקס האפלה"- השנה, כי היתה מחויבת על פי חוזה. היא שיחקה גם בשני סרטים נוספים של דיויד או. ראסל: "חלום אמריקאי" ו"ג'וי"; "נוסעים" עם כריס פראט ו"אמא!" של דארן ארונופסקי. הרבה פעמים גילמה נשים מבוגרות ממנה בהרבה (כולל אמהות), היא משחקת בעיקר בדרמות אבל בראיונות מתגלה כשטותניקית ומצחיקה שאין לה בעיה לרדת על עצמה.

ג'סיקה צ'סטיין
נולדה ב-1977 והתפרסמה בגיל מבוגר (יחסית לשאר הנשים ברשימה). שנה אחרי ששיחקה בגרסה האמריקאית של "החוב" הישראלי (2010) הופיעה ב-5(!) סרטים כולל "עץ החיים" לצד ברד פיט, "העזרה" עם אמה סטון וויולה דיויס, "סערת רוחות" עם מייקל שאנון ו"קוריולאנוס" של רייף פיינס, על פי שייקספיר. היא משחקת כמעט בלי הפסקה מאז, עם "כוננות עם שחר" (2012) של קת'רין ביגלו, "בין כוכבים" (2014) של כריסטופר נולאן, The Martian (להציל את מארק וואטני, 2015) של רידלי סקוט ו"המשחק הגדול" (2017) של אהרון סורקין וסגרה את העשור עם "אקס-מן: הפיניקס האפלה" ו"זה: חלק שני". יש בה משהו רציני, רהוט, מחושב וסוג של כוח ואלגנטיות. רק עניין של זמן עד שתזכה באוסקר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דיוקן של נערה עולה באש" – ביקורת: פוטנציאל שנופל ליותר מדי רגעים מתים

"דיוקן של נערה עולה באש". נעמי מרלן, אדל האנל.

"דיוקן של נערה עולה באש" הוא סרט דרמה צרפתי תקופתי, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, והיה לו פוטנציאל להיות סרט טוב אבל הרעיון שלו מוצלח יותר מהביצוע. אפילו השם המוצלח, שנשמע כמו שם של יצירה אמיתית, חוטא לסרט גם אם הוא משמש בעיקר כמטפורה.

יש סיפור מסגרת קטן ומיותר ורוב העלילה מתרחשת ב-1770. ה"נערה" שבשם המקורי של הסרט היא "ליידי", כלומר "אישה" וגם מעיד על המעמד שלה. זוהי אלואיז (אדל האנל בת ה-30 מ-"120 פעימות בדקה") שחזרה לאחרונה לגור באחוזה המשפחתית בצרפת עם אמה ומשרתת. מריאן (נעמי מרלן, שנראית כמו בת דודה צרפתייה ופחות יפה של אמה ווטסון מסרטי הארי פוטר) מובאת כדי לצייר דיוקן שלה מאחורי גבה, מבלי שהיא תדע שזו המשימה שלשמה הגיעה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום העשור (2019-2010) חלק א': גיבורי-על, עיבודים וישראלים בהוליווד

"הנוקמים 4: סוף המשחק".

במהלך השבועות הקרובים, שיביאו אותנו עד שנת 2020 ותחילתו של העשור הבא, נפרסם כאן באידיבי סדרה של סקירות מקיפות מאת יונתן דורון על העשור המסתיים של 2010 עד 2019 בקולנוע. יסוקרו השחקנים, השחקניות, הבמאים, המוזיקה, ואפילו הכרזות – אז לקריאה של כל החלקים בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם להנות מסיכום העשור הקודם.

גיבורי-על

לקראת סוף העשור הקודם, במאי וביוני ב-2008, יצאו שני סרטים על גיבורי העל "איירון-מן" ו"הענק הירוק" (אז עם אדוורד נורטון). הראשון היה אחד הסרטים המצליחים של אותה שנה, ורוברט דאוני ג'וניור הופיע בשני בתפקידו כטוני סטארק/איירון-מן. ב-2010 יצא "איירון-מן 2", ב-2011 "ת'ור" ו"קפטן אמריקה", וב-2012 "הנוקמים" שהפתיע בהצלחתו הגדולה: הוא הרוויח מעל מיליארד דולר. ומשם "מארוול" המשיכו להפציץ עם "איירון-מן 3" ו"ת'ור 2", ב-2014 "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"שומרי הגלקסיה" שהצליחו מאוד, ב-2015 "הנוקמים: עידן האולטרון" ו"אנט-מן", ובכל השנים הבאות יצאו שלושה סרטים בשנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שליחות קטלנית: גורל אפל" – ביקורת #1: הבנה שטחית של הרעיון

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר, גבריאל לונה.

אפשר להאשים גם את הנשיא דונלד טראמפ בחסרונות של "שליחות קטלנית: גורל אפל", אך בראש ובראשונה נדמה שהיוצרים לא הבינו את המהות שבסרטי "שליחות קטלנית" אלא רק לקחו את הרעיון באופן שטחי, וזה כולל את ג'יימס קמרון, שביים את שני הסרטים הראשונים בסדרה ובנוסף להיותו אחד המפיקים של הסרט חתום גם על הרעיון לתסריט.

אף אחד לא יזדעק שמתעלמים כאן מסדרות הטלוויזיה ומסרטי ההמשך שנעשו אחרי "שליחות קטלנית 2" (1991), שהיה סרט פעולה נהדר עם אפקטים חדשניים ומרהיבים וקצב נפלא, יחד עם דמויות מעניינות בנוסף לשתיים מהסרט הראשון (ג'ון הנער, המחסל T-1000 המאיים). בניגוד ל"שליחות קטלנית 2" ול"שובו של הנוסע השמיני", שקמרון ביים ויצר בהם משהו שונה מהסרט שקדם לכל אחד מהם, בסרט הזה משתמשים ומשחזרים קטעים אייקוניים במקום לנסות לייצר חדשים, בין השאר עם מסוק ומראה המפעל שבו נלחמים ברשע. נראה שלג'יימס קמרון יש אובססיה כלשהי למים. עם "טיטאניק", "מצולות" וסרט המשך של "אווטאר" שיתרחש בתוך ים, פה יש קטע שלם מתחת למים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטים על פי ספרים זוכי פרס הפוליצר

"החוחית". אוקס פגלי, ג'פרי רייט

החל מה-31.10 יוקרן בבתי הקולנוע "החוחית", על פי ספרה של דונה טארט. הספר זכה ב-2014 בפרס הפוליצר, המוענק לספר מאת סופר אמריקאי מאז 1948 (יש קטגוריות נוספות, כולל למחזות ולספרי עיון). 23 מתוך 64 הספרים שזכו עובדו לסרט/סרט טלוויזיה/סדרה/מיני סדרה (7 פעמים לא מצאו ספר שיצא לאור באותה שנה הראוי לפרס), ביניהם "השעות", "הדרך", "הצבע ארגמן", "אל תיגע בזמיר" ו"המרד על הקיין". לרוב רואים את העיבוד 3-2 שנים אחרי יציאת הספר לאור, אולם היו מקרים שזה לקח הרבה יותר. זו הרשימה המלאה של הזוכים והעיבודים:

השנה זכה בפרס הספר The Overstory מאת ריצ'רד פאוורס. הזוכה של שנה שעברה, "לס" מאת אנדרו שון גריר (שכבר תורגם לעברית), הוא ספר מצחיק ומוצלח על סופר כמעט בן 50 שמקבל הזמנה לחתונה של החבר לשעבר שלו. הספר יכול בקלות להיות מעובד לסרט, ואולי עדיף למיני סדרה (כנראה ב-2021). אין הרבה מיני סדרות קומיות.

הספר הזוכה מ-2017, The Underground Railroad מאת קולסון וייטהד, מצולם עכשיו לסדרה של "אמזון" שבעונתה הראשונה יהיו 11 פרקים על הדרכים הסודיות לבריחה ששימשו את העבדים השחורים בארצות הברית במאה ה-19. בין השחקנים: ג'ואל אדג'רטון ("גאטסבי הגדול", "ילד מחוק"). זה לא הספר הראשון שעוסק בעבדות שזכה בפרס (וזכה לעיבוד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 48- "יום גשום בניו יורק" (2019)

"יום גשום בניו יורק". טימותי שאלאמיי, אל פאנינג

סקירה זו של "יום גשום בניו יורק" מנתחת את החיבור של הסרט עם סרטיו הקודמים של וודי אלן כמו גם עם סרטים ותכנים אחרים. הסקירה היא חלק מסדרת ענק שלי אשר סוקרת את כל סרטיו של אלן.

בניגוד לרוב הסרטים של אלן, "יום גשום בניו יורק" מתרחש כמעט כולו במהלך יום אחד (בדומה ל"דני רוז האיש מברודווי" ו"לפרק את הארי") וכמו יותר מדי סרטים שלו, הוא נפתח עם קריינות. בעבר הוא ידע להשתמש בזה בצורה טובה ונכונה אבל כבר הרבה יותר מדי זמן הוא עושה זאת מתוך עצלנות.

גטסבי ולס (טימות'י שאלמיי, "קרא לי בשמך", "ליידי בירד"), שילוב של הדמות מ"גטסבי הגדול" ושל אורסון ולס, הוא עוד דמות של בן למשפחה עשירה חובב בלייזרים, כמו הולדן (אדוורד נורטון) ב"כולם אומרים אני אוהב אותך", שגם לו היה שם ספרותי. הוא מכיר ציירים, סרטים ושירים ישנים. הוא לומד באוניברסיטה עלומה בצפון ניו יורק ויוצא עם אשלי (אל פאנינג), שכמוהו כותבת לעיתון בית הספר. הם נוסעים למנהטן כדי שהיא תראיין במאי קולנוע (ליב שרייבר), ואחרי זה הם מתכננים לבלות יחד ולהתחמק מהוריו של גטסבי שעורכים באותו סוף שבוע מסיבה עונתית גדולה. זה לא צירוף המקרים המדהים הראשון בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יום גשום בניו יורק" – ביקורת: שטחיות בלתי נסבלת

"יום גשום בניו יורק". אל פאנינג, טימות'י שאלאמיי

וודי אלן ידע בעבר לעשות סרטים קלילים. ל"יום גשום בניו יורק" אין יומרות להיות סרט "רציני" או עמוק, אך השטחיות בלתי נסבלת. לא ברור איזה סיפור הוא רצה לספר וגם בלי להשוות אותו ליצירות קודמות שלו (והיו לו יצירות מופת), הסרט, שלא יוקרן בבתי הקולנוע בארה"ב אחרי ש"אמזון" חזרו בהם מההסכם עם אלן, לא מספק את הסחורה. הוא לא מבדר ולא מחדש דבר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »