יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 22)

"משפחת אדמס" – ביקורת #1

"משפחת אדמס".

ילדים הם קהל היעד המרכזי של "משפחת אדמס" המצויר החדש, וזו בחירה מצערת של היוצרים כי מדובר במותג שיכול להתאים לסרט לכל המשפחה (מה שהיה מגדיל את פוטנציאל הרווחים) או לסרט לקהל מבוגר בלבד.

סרט האנימציה מבוסס על קומיקס שכבר הפך לסדרת טלוויזיה מצליחה, שני סרטי קולנוע בשנות ה-90, סדרת טלוויזיה פחות מצליחה ושתי סדרות מצוירות. בזכות השם "משפחת אדמס" ולא התסריט, כנראה, הצליחו למשוך סוללה מרשימה מאוד של שחקנים, שכל סרט לא-מצויר היה שמח בהם: שרליז ת'רון ואוסקר אייזק כמורטישה וגומז, קלואי גרייס מורץ ופין וולפהרד ("דברים מוזרים") כילדיהם ונדזיי ופאגסלי, ובתפקידים קטנים יותר בט מידלר, קת'רין או'הארה ומרטין שורט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'וקר" – ביקורת #1

"ג'וקר". ואקין פניקס.

בחודש שעבר חגגו 80 שנה לבאטמן. האויב המפורסם ביותר של אחת מדמויות הקומיקס המפורסמות ביותר הוא הג'וקר עם הפנים הלבנים והחיוך התמידי. הסרט "ג'וקר", שזכה בפסטיבל ונציה השנה, לא מבוסס על חוברות קומיקס מסוימות אך נשען על פרטים מהביוגרפיה של ג'וקר ושל ברוס ויין/באטמן.

הדמות של ג'וקר והשם טוד פיליפס כבמאי עלולים לגרום לך לחשוב שמדובר בסרט מצחיק, משעשע, פרוע או קליל. הסרט הזה הוא בדיוק ההיפך מכל הבחינות. פיליפס ביים לפני כן את שלושת "בדרך חתונה עוצרים ב…" (The Hangover) וקומדיות נוספות. סרטו הטוב ביותר היה הקודם, "כלבי מלחמה" (2016), עם ג'ונה היל. שום דבר לא נראה כהכנה לסרט השונה, המדכדך והמהורהר הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרטים הזרים שמתמודדים על האוסקר 2020

בין המתחרים: "פרזיטים", "כאב ותהילה", "ימים נוראים" ו"עלובי החיים".

2020 היא שנה מיוחדת מאוד בקטגוריה מכמה סיבות: קודם כל, שינו את השם של קטגורית הסרט בשפה הזרה הטוב ביותר (כלומר: סרט שרובו אינו דובר אנגלית) לסרט הבינלאומי הטוב ביותר, כי international (בין-לאומי) בטח נשמע למישהו יותר תקין פוליטית מ-foreign (זר); השנה יש מספר שיא של מועמדים: 93 סרטים (עדכון: 91, ועדיין מדובר בשיא). מתוכם ינפו ל-10 מתמודדים סופיים שיוכרזו ב-16.12, וב-13.1.20 נשמע מי חמשת המועמדים יחד עם שאר הקטגוריות. הטקס עצמו יתקיים ב-9.2.20.
ולגבינו, שני סרטים דוברי עברית מתמודדים השנה על מקום בחמישייה הסופית: חוץ מ"ימים נוראים" הישראלי, על יגאל עמיר בימים שהובילו להתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין, נבחר "תל אביב על האש" לייצג את לוכסמבורג. הסרט, שזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר, מומן עם כסף מלוכסמבורג ורובו צולם שם. כמו כן, הסרט התיעודי האירי מתרחש ברצועת עזה והסרט הלבנוני הוא על רקע מלחמת לבנון.

יש כבר שני מועמדים ודאיים, אז נותר מקום לשלושה סרטים בלבד. שניהם, אגב, מתחילים באות P.

"פרזיטים", זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן השנה, יכול להיות הסרט הקוריאני הראשון שמועמד לאוסקר. מאז שיש קטגוריית הסרט הזר באוסקר זכו בה חמישה זוכי דקל הזהב, אחד בכל אחד מארבעת העשורים הראשונים ובעשור הנוכחי: אורפאו נגרו (צרפת, 1959), גבר ואשה (צרפת, 1966), תוף הפח (גרמניה, 1979), פלה הכובש (דנמרק, 1988), אהבה (גרמניה, 2012). אגב, הסרט האחרון שזכה בפסטיבל קאן וזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר: "מרטי" (1955).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

שחקנים שגילמו קרובי משפחה שלהם בסרט

"ילד דבש".

את "ילד דבש", שיוקרן בפסטיבל חיפה בסוכות, כתב שיאה לה-באף והוא מגלם בסרט את אבא שלו. את התפקיד של שיאה (שנקרא בסרט אוטיס) מגלם לוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים", "ליידי בירד"). במקרה הזה מדובר בתסריט אוטוביוגרפי. יש לא מעט שמבוססים על סיפורים אמיתיים ששומרים על השמות המקוריים של הדמויות, ועם שחקנים שיש להם קשר משפחתי לדמויות שהם מגלמים, כולל שחקן שגילם את אביו בארבעה סרטים!

או'שיאה ג'קסון מגלם את אביו השחקן-זמר הידוע כאייס קיוב (Ice Cube) בסרט "היישר מקומפטון" (Straight Outta Compton) שהצליח מאוד בארה"ב ב-2015.
בסרט קודם שמתרחש בעולם הראפ, Notorious מ-2009 על הראפר .The Notorious B.I.G (שם הבמה של כריסטופר "ביגי" וואלס), מגלם אותו בפלאשבקים בנו כריסטופר ג'ורדן וואלס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מזל התאומים" – ביקורת #1

"איש מזל התאומים". ויל סמית'.

"איש מזל התאומים" אינו גרוע והדיאלוגים טעונים שיפור, אך הוא לא מממש את ההבטחה שבו (מה שמאכזב מאוד) ואינו סוחף או מלהיב. יש מרדף אחד, על אופנועים וברגל, שמתקרב לכך, אבל חוץ מזה זה לא ממש עובד כסרט פעולה. זה נע ומתקדם כמו סרט דרמה, אבל גם דרמה ממשית אין פה. אין פה עיסוק אמיתי בסוגיה, שגם אינה מהפכנית בימינו (התסריט נכתב בשנות ה-90 ואז אולי היה נשמע מעט מקורי וחדשני יותר). והרגעים של ה"נאומים", שבהם במקום דיאלוג אמיתי ישנה דמות שבעיקר מדברת ומעבירה לנו מסרים, הם די משעממים ומיותרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אד אסטרה" – ביקורת

"אד אסטרה". בראד פיט.

בראד פיט מצוין ב"אד אסטרה" ("עד הכוכבים" בלטינית). האם זה מספיק כדי לראות סרט בן שעתיים? לא.

גלים חשמליים מהחלל פוגעים בכדור הארץ וזה איכשהו כנראה קשור לרוי (בראד פיט), אסטרונאוט שמגלה שאביו, שנעלם במשימת חלל בפיקודו 29 שנים לפני כן והוכרז כמת, בחיים ככל הנראה, והוא יוצא ליצור קשר עמו מטעם חברת חלל, שיכול להיות שיש לה אג'נדות נסתרות (זה פחות נכלולי ממה שזה נשמע). את אביו מגלם טומי לי ג'ונס; דונלד סאת'רלנד משום מה מופיע כאסטרונאוט זקן; ליב טיילר נראית עצובה ומודאגת כפי שהיא יודעת בתפקיד מצומצם ביותר שלולא היתה מפורסמת לא הייתי טורח להזכיר; ולרות' נגה תפקיד שמרגיש שאפשר היה לפתח יותר אבל זה לא הסיפור שלה או של האנושות אלא על רוי ואביו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נוכלות בלי חשבון" – ביקורת

"נוכלות בלי חשבון". קונסטנס וו, קיקי פאלמר, ג'ניפר לופז, לילי ריינהארט.

לג'ניפר לופז בת ה-50 יש פחות שומן מאשר ל"נוכלות בלי חשבון" שבמקום להיות 90 דקות מהודקות מגיע למשקל של 105 דקות עם המון קטעים ארוכים בלי סיבה שמתחבא בהן סיפור טוב. במקום להיכנס, להמם, לעשות את המכה וללכת, נמשך הסרט יותר מדי, מדשדש ומתפזר, ומרגיש בסופו של דבר כפספוס קטן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אחוזת דאונטון: הסרט" – ביקורת

"אחוזת דאונטון: הסרט". אליזבת' מקגאוורן, יו בונוויל, מאגי סמית' ולורה קרמייקל

הסרט "אחוזת דאונטון" מיועד בעיקר למעריצים (הרבים) של סדרת הטלוויזיה שהחלה ב-2010. סרטי המשך בקולנוע לסדרות הם דבר נדיר. מפני שחלפו ארבע שנים מאז ירידת הסדרה וזה לא בא מיד אחרי זה אז הגעגועים לסדרה יביאו להצלחה של הסרט בקרב הצופים הנאמנים -כיף לחזור ולראות את הדמויות הרבות- אבל קשה להאמין שאחרים יאהבו את הסרט או יתרשמו ממנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת "אחוזת דאונטון": סדרות טלוויזיה שהמשיכו לסרטי קולנוע

"אחוזת דאונטון: הסרט".

בפרק האחרון של העונה השלישית של "משפחה בהפרעה", הסוף המקורי של הסדרה, נאמר שבמקום עונה נוספת אולי ימשיכו קורות המשפחה בסרט. זה לא קרה. במקום זאת הסדרה הוחייתה ב-2013 בתחילת דרכה של "נטפליקס" כמפיקת סדרות טלוויזיה. מאז הופקו שתי עונות נוספות, שלושתן תוספות שלא מתקרבות למקור.
אנדרו לינקולן עזב את התפקיד הראשי בסדרה המצליחה מאוד "המתים המהלכים", אך לא חיכו הרבה זמן לפני שהודיעו שחתם לככב בשלושה סרטי קולנוע שבהם ימשיך לגלם את ריק גריימס.

בסוף השבוע יגיע לבתי הקולנוע הסרט "אחוזת דאונטון", המשך לסדרה הבריטית המצליחה שהחלה כמיני סדרה מעולה ב-2010 ושזכתה להצלחה ובפרסים ששכנעו את היוצר והמפיקים להמשיך אותה כסדרה (זה קרה בסוף שנות ה-70 עם "אדונים ומשרתות" הבריטית). הסדרה ירדה אחרי חמש עונות ב-2015, ועכשיו אחרי 4 שנים הצליחו לקבץ שוב את צוות השחקנים הגדול מאוד כדי לצלם סרט.

סרטי קולנוע כהמשך לסדרת טלוויזיה אינם נפוצים. זו תופעה חדשה יחסית, והתוצאות מבחינה מסחרית חצויות, כמובן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוח" (1969) – ביקורת

"המוח". בורוויל, ז'אן-פול בלמונדו.

צפיתי בסרט "המוח" בן החמישים, משלוש סיבות: ז'אן פול בלמונדו, דיויד ניבן והז'אנר שלו. בתוך ז'אנר סרטי השודים האהוב יש תת ז'אנר של סרטי שוד רכבות.

"המוח" הוא תוצר טיפוסי ברור של שנות ה-60, כולל שיר הפתיחה האיום, עם נשים בשמלות קצרות, נשים בביקיני, מרדפי מכוניות ברחובות ערים, עיצוב במלוא העוצמה והומור. היום לא היו עושים סרט כזה שדובר אנגלית, צרפתית ואיטלקית אלא כולם היו מדברים באנגלית. מלבד ניבן הבריטי ובלמונדו הצרפתי משחקים גם אלי וולך האמריקאי (שלוש שנים אחרי "הטוב, הרע והמכוער") ובורוויל ("המעגל האדום" המעולה) שבשנות ה-60 שיחק בשלושה סרטים של במאי הסרט ז'רר אוּרי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרזיטים" – ביקורת

"פרזיטים".

כשחושבים על סרטים קוריאנים עשויים לחשוב על סרט אטי ומהורהר כמו רבים מהסרטים מהמזרח הרחוק שמגיעים לארץ (להוציא את סרטי הפעולה, שאותם ממעטים להקרין בבתי הקולנוע אצלנו). "פרזיטים" אינו סרט כזה. הוא סרט קוריאני, ללא ספק, אך הוא לא דורך במקומו, עם מתח והומור. הסרט, זוכה פרס דקל הזהב (הפרס הראשי) בפסטיבל קאן השנה, הוא סוחף וכובש. יש סרטים שאפשר להמליץ עליהם לכל אחד ("חומות של תקווה", "הנסיכה הקסומה", למשל), ו"פרזיטים" נכנס לקטגוריה של סרטים טובים שלא מתאימים לכל צופה, גם כי יש בו אלימות ודם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השיר של רוז" – ביקורת

"השיר של רוז". ג'סי באקלי.

"השיר של רוז" הוא סרט בריטי שמתרחש בגלזגו, סקוטלנד. הוא סרט דרמה "קטן", מהסוג שהבריטים טובים עד מתמחים בהם, אמין, אנושי, עם שחקנים מצוינים שמגלמים אנשים אמיתיים שגרים מחוץ ללונדון, שלא עוסקים בעבודות נוצצות ונחשבות שמצטלמות היטב (עורכי דין, עיתונאים, מעצבים למיניהם, בעולם הפרסום) בתוך חיים זוהרים וגרים בבתים מעוצבים לעילא, שגם בתפקידים הקטנים ביותר יש דמויות עם אישיות ולא קריקטורות (כמו השכנה פה). במקרה הזה מדובר בשחקניות טובות מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »