יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 33)

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות" – ביקורת #2

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית: התרסקות" מהנה ומבדר, והנעימה האלמותית של לאלו שיפרין מנצחת כתמיד ומוסיפה המון לכל קטע שבו היא מתנגנת.

זהו הסרט השישי והארוך ביותר בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז שהחלה ב-1996! המקור, כמובן, הוא שתי סדרות הטלוויזיה (משנות ה-60 בכיכובו של מרטין לנדאו, ומסוף שנות ה-80). כריסטופר מקוורי, שביים את הסרט הקודם, "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים", וכתב את "החשוד המיידי". הוא הראשון שמביים שני סרטים בסדרה. הרביעי ("משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים"), שביים ברד בירד, עדיין האהוב עליי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

צעירים מכדי לשחק את ההורים של השחקנים שמגלמים את ילדיהם

"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון". הריסון פורד, שון קונרי.

בעבר הגיל של השחקנים לא היה כל כך ידוע וקל לגישה כמו בימינו. ועדיין קורה בסרטים שמלהקים לתפקידי הורים וילדים שחקנים שבמציאות הפרש הגילים ביניהם קטן מכדי להיות אפשרי. לפעמים זה לא מורגש בכלל, בעיקר כשהסרט טוב והיחסים בין הדמויות אמינים.

זו רשימה חלקית בלבד של אחד עשר מקרים של הפרש גילים לא הגיוני בין שחקנים שמגלמים הורה ובן/בת, עם סרטים ושחקנים בולטים. החלטתי להגביל את זה לפרש של פחות מ-15 שנים. מוזמנים להוסיף בתגובות דוגמאות מסרטים נוספים.

שון קונרי והריסון פורד, "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" (1989)
בסרטו השלישי כהנרי ג'ונס ג'וניור פוגש הריסון פורד את אביו הקולנועי. קונרי מבוגר מפורד ב-12 שנים בלבד, אך כמו שפורד הגיב בזמנו על ההפרש: "בכל זאת, זה שון קונרי." והם נהדרים יחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אושן 8" – ביקורת #1

"אושן 8". ריהאנה, סנדרה בולוק, שרה פולסון.

"אושן 8" הוא סרט מהנה ומבדר עם רגעים מצחיקים, שמספק את הסחורה: מקבלים בדיוק את מה שמצפים, עם שחקניות טובות. גם הקטעים הצפויים עשויים בחן, והכול בקצב טוב ובתנופה.

בתחילת הסרט משתחררת דברה (סנדרה בולוק) מהכלא אחרי חמש שנים שבמהלכן תכננה את השוד שהיא מתחילה לארגן ברגע שהיא יוצאת לחופשי. היא צריכה שש נשים נוספות לביצוע שוד באירוע הגאלה השנתי שמארגן מגזין "ווג" במוזאון המטרופוליטן במנהטן. לשם כך היא מגייסת את חברתה לו (קייט בלנשט) וחמש הנוספות הן: עקרת בית שהן מכירות מהעבר (שרה פולסון), מומחית במחשבים -מה שכל אחד צריך בימינו- שחורה (ריהאנה), יהלומנית הודית (מינדי קלינג), מעצבת אופנה בריטית (הלנה בונהם קרטר) וכייסת-נוכלת רחוב ממוצא מזרח רחוק (אווקוופינה; זה שמה, Awkwafina). המטרה שלהן היא שחקנית מפורסמת (אן האת'ווי). בין לבין משתתפים גם ריצ'רד ארמיטג' ("קפטן אמריקה" וסרטי "ההוביט") וג'יימס קורדן, ושני שחקנים מטרילוגיית "אושן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת סופר-על 2" – ביקורת #1

"משפחת סופר-על 2".

"משפחת סופר-על 2" הוא הסרט ה-20 והארוך ביותר של פיקסר (שעתיים פחות שתי דקות). מלבד סרטי "צעצוע של סיפור", סרטי ההמשך של פיקסר פחות מוצלחים מהסרטים המקוריים שלהם. זה המקרה עם "מוצאים את נמו", "מפלצות בע"מ" ו"מכוניות" (השני היה פחות טוב מהראשון הבינוני ביותר, השלישי הוא הסרט היחיד של פיקסר שלא ראיתי), ולמרבה הצער גם במקרה הנוכחי. עדיין מדובר בסרט מהנה אך הוא פחות טוב מהראשון, שבו צפיתי לאחרונה שוב, לראשונה מאז שראיתי אותו בקולנוע, והוא מבדר, מקורי ומהנה כמו שזכרתי. מכל הסרטים של פיקסר, ל"משפחת סופר-על" (2004) היה הכי קל והגיוני שיהיה המשך כי קבוצת גיבורי-על תמיד יכולה לצאת למשימת סיכול של מזימה של נבל כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עולם היורה: נפילת הממלכה" – ביקורת

"עולם היורה 2: נפילת הממלכה".

"עולם היורה: נפילת הממלכה" (שם לא טוב לַסרט ובאופן כללי) הוא סרט אימה, פחות טוב מ"עולם היורה" (2015) שהיה מבדר ונשכח. לצערי ראיתי אותו בתלת מימד וזה מיותר לגמרי כי -שוב- לא התחשבו באפקט הזה בעשיית הסרט, בניגוד ל"חיי פיי" ול"כוח משיכה", למשל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מצטרף חדש למועדון ה-2 מיליארד דולר

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

החדשות על סרט שחוצה את קו מיליארד הדולר הפכו מדבר נדיר לכמעט לא-חדשות. בעוד 3 סרטים בלבד עשו זאת במהלך המאה ה-20, היום יש כבר 34 סרטים עם הכנסות של 10 ספרות. מתוך 34 הסרטים האלה רק 4 התעלו על כולם וחצו את הקו של 2 מיליארד דולר: "אווטאר" (2009), "טיטאניק" (1997), "מלחמת הכוכבים: פרק 7 – הכוח מתעורר" (2015) והמצטרף החדש: "הנוקמים: מלחמת האינסוף". ההישג של שני המובילים, שאת שניהם כתב וביים ג'יימס קמרון ואינם סרטי המשך, הוא אדיר וחסר תקדים במימדים שלו.

"הנוקמים: מלחמת האינסוף" הוא השלישי בסרטי הנוקמים. "הנוקמים" (2012) הכניס 1.5 מיליארד ו"הנוקמים: עידן אולטרון" (2015) הכניס 1.4 מיליארד. הם איגדו את כוכבי גיבורי-העל של מארוול מסרטים קודמים, ביניהם "איירון-מן" ו"ת'ור", כש"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" (הסרט השלישי עם השם קפטן אמריקה) היה יכול בקלות להיקרא "הנוקמים". את שני סרטי "הנוקמים" הראשונים ביים ג'וס וידון, את "מלחמת האינסוף" ביימו האחים אנת'וני וג'ו רוסו, שביימו את שני סרטי קפטן אמריקה" האחרונים וגם את סרט "הנוקמים" של שנה הבאה, שעדיין אין לו שם רשמי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מעשה פלאים" – ביקורת

"מעשה פלאים". ג'וליאן מור.

"מעשה פלאים" הוא סרט מעניין, נוגע ללב, מאתגר ולא קל מכיוון שבחלקים גדולים ממנו אין דיאלוגים. הוא ארוך מדי, עם רגעי קסם וסוף מעט אנטי-קליימקס.

בסרט משתתפות ג'וליאן מור ומישל ויליאמס בתפקיד קטן מאוד אך רוב הסרט מתמקד בשתי דמויות צעירות, נער ונערה צעירים. 50 שנה מפרידות בין בן וילסון לרוז. המסעות שהם יוצאים אליהם דומים במקום ההתרחשות שלהם ויש גם קשרים תיאמטיים בין שני קווי העלילה, כשברור שיש קשר נוסף ביניהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המקום" – ביקורת

"המקום".

תיאור הרעיון של הסרט האיטלקי "המקום" ועלילתו יכול לעורר וסקרנות. יש משהו מושך בסיפורים על גורל והצטלבויות בין אנשים זרים. זה מעניין, מפתה וקסום כי בבסיס יש משהו מוצלח מאוד, אך זיק של קסם וכמה רעיונות יפים לא מספיקים, למרבה הצער, כדי להציל את הסרט מהיותו פספוס ועל גבול המייגע. הבעיה אינה נעוצה בביצוע, שיש בו אלמנטים בעייתיים שעוד אגיע אליהם אלא בהחלטה לצלם את כל הסרט באתר אחד.

"זרים מושלמים", סרטו הקודם של פאולו ג'נובזה, היה מוצלח וזכה להצלחה גם בארץ. כמוהו, ב"המקום" יש משהו תאטרלי, כזה שבקלות אפשר לראות אותו מעובד להצגה. "המקום" מבוסס על The Booth at the End, סדרת רשת אמריקאית מ-2011 בת שתי עונות, בסך הכול עשרה פרקים בני 22 דקות (אך דרמה), שלא זכתה לתשומת לב כלשהי. לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עושות סדר" – ביקורת

"עושות סדר". מארי לונברגר, מקסימיליאן סימוניסצ'ק.

"עושות סדר" הוא סרט שוויצרי דובר גרמנית על המאבק לזכות ההצבעה לנשים שהגיע למדינה הנייטרלית באיחור רב אחרי שאר העולם.

ב-1971 לנשים בשוויץ עדיין לא היתה זכות הצבעה. הסרט קושר בין המהפכה המינית של שנות ה-60 לקידום שוויון הזכויות לנשים כשהסיפור בסרט מתנהל לא בזירת התרחשות עירונית מובילה אלא בכפר קטן מושלג על צלע הר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מודי" – ביקורת

"מודי". סאלי הוקינס, איתן הוק.

לקח ל"מודי" הרבה זמן להגיע לבתי הקולנוע בארץ. הסרט אודות הציירת הקנדית מוד לואיס הוא אטי ומדוד, כתוב יפה וארוך מדי. הקצב נכון לו בחצי הראשון אך בחצי השני הוא מאבד מהדרמה שבו ומדדה עד לסיום.

מוד (סאלי הוקינס, "צורת המים", "יסמין הכחולה") סובלת מדלקת פרקים קשה שפוגעת ביד וברגל שלה, היא מתגוררת אצל בני משפחה וכצעד לעצמאותה היא נענית להצעת עבודה כמנקה אצל אוורט, סוחר דגים אנאלפבית (איתן הוק) בבית שכוח אל בעיירה קטנה בנובה סקוטיה הנידחת שבקנדה. היחסים ביניהם והתפתחותה כציירת הם הצירים המרכזיים של הסרט, שמתרחש במאה ה-20 אבל בגלל הריחוק הגיאוגרפי של המקום נדמה כמו בתקופה ישנה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שחקן מספר אחת" – ביקורת #1

"שחקן מספר אחת".

זוהי ביקורת על הסרט "שחקן מספר אחת", לא על הספר ולא על העיבוד שלו. קריירת הבימוי של סטיבן ספילברג מתחלקת לסרטי הרפתקה מהנים (אינדיאנה ג'ונס, הוק, פארק היורה) ולסרטי דרמה (להציל את טוראי ראיין, רשימת שינדלר, אמיסטד). "שחקן מספר אחת" הוא מהסוג הראשון אך רחוק מהשיאים שידע בעבר.

הסרט ארוך מדי על אף שעוברים במהירות גדולה על הכול. כמו דמות מחשב, הסרט רץ כל הזמן קדימה והוא שטחי. כשלרגע וייד, הדמות הראשית, יושב לדבר עם מישהי הוא אפילו אומר משהו כמו "הכול יותר אטי בעולם האמיתי." אך קצב חסר נשימה אינו מספיק. הסרט מתרחש ב-2045 -אך 90% ממנו קורה בתוך ה"אואזיס", עולם וירטואלי, כך שזה לא ממש משנה- וכך שזה סוג של סרט אנימציה, אך לא מרגש, לא מצחיק, עם עלילה קלושה על דמויות לא מעניינות במיוחד ואין הפתעות ממשיות. כולם נורא חכמים ומחושבים מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"להתראות שם למעלה" – ביקורת #2

"להתראות שם למעלה".

בעיות מהותיות של קצב בסרט הצרפתי "להתראות שם למעלה" פוגמות במה שהיה יכול להיות סרט ממש טוב. בצרפת היה הסרט הצרפתי ה-6 הכי מצליח של 2017 ומועמד ל-13 פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזכה ב-5 מהם: על בימוי, תסריט מעובד, צילום, עיצוב אמנותי ותלבושות; שלושת האחרונים בצדק רב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »