החל מיום חמישי יוקרן בארץ הסרט "המלכודת" בבימויו של סטפן רוזוויצקי האוסטרי. סביר להניח שהוא לא היה זוכה לביים את הסרט האמריקאי הזה לולא היה זוכה באוסקר על בימוי "הזייפנים" שזכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בשנים האחרונות קטגוריית הסרט הזר היא מעין כרטיס כניסה להוליווד. גם במאים שסרטיהם מועמדים לאוסקר זוכים לחשיפה (ארי פולמן עובד בימים אלו על "כנס העתידנים" שחציו מצויר ומככבים בו רובין רייט, הארווי קייטל), אך לעיקר תשומת הלב זוכים הזוכים.
איך משפיעה הזכייה באוסקר על הקריירה של הבמאים?
בסוף המאה ה-20 זכו שלושה במאים מפורסמים באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר: רוברטו בניני על "החיים יפים" (1998), פדרו אלמודובר על "הכל אודות אמא" (1999) ואנג לי על "נמר, דרקון" (2000). "החיים יפים" ו"נמר דרקון" היו מועמדים לאוסקר גם לסרט הטוב ביותר והבמאים שלהם לבמאי הטוב ביותר. בפחות מ-15 השנים שחלפו מאז, בניני כמעט נעלם מהקולנוע: הוא ביים את "כשתראי נמר בשלג" ואת "פינוקיו" ושיחק בסרטו האחרון של וודי אלן, "לרומא באהבה". פדרו אלמודובר זכה באוסקר גם על התסריט של "דבר אליה" (2002), הוא שב ודוחה הצעות לביים סרטים באנגלית (לזמן מה היה אמור לביים את "העיתונאי") וממשיך לביים סרטים בקצב של אחד לשנתיים בממוצע- האחרון שבהם היה "העור בו אני חי" והוא כבר צילם סרט נוסף שיוקרן בשנה הבאה. אנג לי ביים סרטים באנגלית לפני "נמר, דרקון" – שהיה הסרט הטייוואני הראשון שזכה באוסקר, אחרי שלוש מועמדויות (כולן לסרטים שלי ביים) – ומאז הוא ביים בעיקר סרטים באנגלית. הוא זכה באוסקר על בימוי "הר ברוקבק" והשנה יש סיכוי גבוה שיהיה מועמד על "חיי פיי".
"פרנקנוויני" הוא סרט סטופ-מושן (stop motion, שבו עוסקים אנשים בעלי הסבלנות הגדולה בעולם, ולפיו מזיזים בובות במילימטרים ספורים בכל פעם כדי ליצור תנועה רציפה של סרט), שיטה שבה יש לטים ברטון ניסיון כבמאי "חתונת רפאים" וכמפיק "הסיוט שלפני חג המולד" ו"ג'יימס והאפרסק הענק". הסרט נראה מדהים, ויש בו תנועות מצלמה יפות, אפקטים ודמויות מצחיקות עד שלגמרי שוכחים שמדובר בבובות קטנטנות בשחור-לבן. "פרנקנוויני" הוא סרט טים ברטון טיפוסי, עם לא מעט הומור. השעה הראשונה שלו נהדרת, ואז יש עוד 25 דקות.
יש באנגלית את המושג "זבל לבן" (white trash) שמתייחס לאנשים לבנים ממעמד נמוך הגרים בדרום ארצות הברית. סרט על אנשים מהאוכלוסיה הזאת יכול להיות מהוגן, לא נצלני ולא מטופש, אך כזה הוא "העיתונאי" – סרט זבל (לבן).
במאי הסרט לי דניאלס, ביים גם את "פרשס", זוכה פסטיבל סאנדאנס, שזכה באוסקר על תסריט מעובד ושחקנית משנה. הסרט ההוא עסק בהתעללות קשה שעברה ועוברת נערה שחורה צעירה וקהת חושים למה שעובר עליה, וכך גם אני הרגשתי בשעת הצפייה ב"פרשס": לא נגע ללבי סיפורה של הגיבורה. ב"העיתונאי" אין אפילו ניסיון לרגש. הסרט עוסק, כביכול, באסיר נידון למוות שנלחמים על הוכחת חפותו, אך כמו שלאסיר לא ממש אכפת מכך, כך גם לצופים.
אודי פרסי עומד בפני שינויים גדולים בחיים שלו. בשבוע הבא יחגוג את יום הולדתו ה-30, בסוף השנה הוא יתחתן, והחל ממחר (ה') יוקרן בבתי הקולנוע בארץ הסרט "חדר 514" שבו הוא מככב.
רובו המוחץ של "חדר 514" מתרחש בחדר אחד, חקר חקירות צבאי, והוא עוקב אחרי החוקרת הצבאית אנה, שאותה מגלמת אסיה נייפלד (ושהיתה מועמדת על התפקיד לפרס אופיר). פרסי מגלם מ"פ המואשם בהתנהגות אלימה, ורגע השיא בסרט שייך לו. את הסרט כתב וביים שרון בר-זיו ומשחקים בו גם גיא קפולניק, אוהד הול ורפי קלמר.
איך הגיע אליך התפקיד הזה?
"אני הגעתי אל שרון עם הסרט הזה. שרון בחן כל מיני שחקנים, ובא אליי שחקן, חבר טוב שלי, שאני אכין אותו לתפקיד בסרט."
לתפקיד שלך?
"לאחד משני תפקידים. אחרי שעזרתי לו להיבחן, והוא לא התקבל, ביקשתי ממנו רשות לפנות לבמאי. הוא חבר טוב מאוד, ולא היתה לו שום בעיה עם זה, ושלחתי לשרון הודעה שקראתי את הטקסטים שלו ונראה לי שאני מתאים לאחד התפקידים ומאוד אשמח שהוא יראה אותי. לקח לו כמעט איזה חודש לחזור אליי. הוא עשה לי משהו כמו חמישה אודישנים."
אודי פרסי עם אסיה נייפלד בסרט "חדר 514".
באופן יוצא מן הכלל לסרטים בכלל ולסרטים ישראלים בפרט, קדם לצילומים של "חדר 514" תהליך חזרות של חמישה חודשים. הצילומים התפרשו על ארבעה ימים וחצי בלבד. תאר לי את תהליך החזרות.
"לסרט יש אמירה פוליטית אבל לא דיברנו בכלל על פוליטיקה. דיברנו על אנשים, על פחדים, על רצונות, ולא התעסקנו בפוליטיקה."
ואז כשהגעת לצילומים, מה הרגשת?
"באנו מוכנים, באנו לקרב. אני באתי לקרב, להילחם על המקום שלי. שרון נתן לנו מצע של ביטחון, שיכולנו להפתיע אחד את השני והוא הלך אתנו. הוא במאי מוכשר והוא יכול לדבר אתך על ין ויאנג אבל בסופו של דבר הוא במאי פרקטי בצילומים, וזאת מתנה לכל שחקן."
הסרט נהנה מהמשיכה בשנים האחרונות בחו"ל לסרטים ישראלים. הוא נקנה להפצה בארה"ב, והוא הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, כולל בקאן, בהולנד ובטורקיה. אילו תגובות אתה קיבלת?
"התגובות בעולם מדהימות. אנשים תפסו אותי ויכלו לדבר על הסרט שעות, ועל התפקיד שעשיתי. סרטים שקשורים לצבא מעניינים אנשים בחו"ל. כל שיח של ימין-שמאל מעניין אנשים מבחוץ."
המטרה היא לא תהילה
אודי פרסי הוא יליד בת ים, ובגיל 13 עבר עם משפחתו לראשון לציון. הוא היה ילד מופנם וביישן, אחד שלא חלם מאז גיל שלוש לבדר את ההמונים. ובכל זאת, לקראת סוף השירות הצבאי שלו כחייל קרבי ערך רשימה של עשרה חלומות, דברים שהוא רוצה להגשים ובראש הרשימה כתב: להיות בצוות הווי ובידור במלון באילת; הדבר השני ברשימה היה לטוס לאוסטרליה. כמעט עשור לאחר מכן, הוא עדיין לא הגיע לדבר השני ברשימה כיוון שתחת שמי אילת, על שפת בריכה של מלון, התאהב בעולם הבמה.
אודי פרסי עם יהלי פרידמן מתוך "10% ילדה שלי". צילום: יעל לב-רם
הוא למד בסמינר הקיבוצים שלוש שנים משחק ושלוש שנים נוספות כדי להוציא תואר ראשון בבימוי והוראת תאטרון. אחרי תפקידים בהצגות פרינג' ובתאטרון הקאמרי ("האריסטוקרטים"), הגיע תפקיד ראשון גדול בסרט ישראלי. "חדר 514" צולם לפני כשנתיים ומאז הספיק גם להופיע בתפקיד קטן ב"העולם מצחיק" של שמי זרחין, לשחק בתפקיד ראשי בסרט נוסף, והוא ממשיך להופיע בתאטרון.
"המטרה שלי היא לא תהילה. המטרה היא להתעסק בדמויות מורכבות ולנסות לספר איזה סיפור דרך הדברים שאני עברתי בחיים, שנפגשים ביחד עם הסיפור, ולספר את זה לקהל. כשאני קורא מחזה, או דברים שאני קורא ומרגשים אותי, בא לי לתת את המתנה הזאת גם לאנשים אחרים, וזה חלק מהדבר הזה."
אתה גם מלמד.
"חשוב לי להתעסק בהוראה. אני מלמד משחק בסמינר הקיבוצים, גם במכינה וגם קורס בוגרים פרטי שאני פותח. הייתי חודש וחצי אצל אוונה צ'בק בלימודים בלוס אנג'לס. היא נחשבת לאחת ממנחי השחקנים הגדולים ביותר היום. עשיתי סצנות אצלה בסטודיו עם שחקנים שהם כוכבים גדולים ביוון, באיטליה, בצרפת, באוסטרליה, בגרמניה… זו היתה מהחוויות היותר משמעותיות שעברתי בחיים שלי. היא פשוט מורה מדהימה. הייתי על גג העולם אצלה, החוויה לעבוד איתה ולקבל ממנה פידבק תרמה בעיקר לחיזוק הערך העצמי שלי והגושפנקה שאני במקום הנכון ובזמן הנכון."
עכשיו כשהוכרזו כל הסרטים הזרים המתמודדים על האוסקר, אפשר לערוך סקירה שלמה על הקטגוריה של הסרט הזר.
בארבע מתוך חמש השנים האחרונות היה מועמד סרט ישראלי לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הם הצטרפו לשישה סרטים קודמים שהיו מועמדים לפרס ולא זכו. האם "למלא את החלל", הנציג שלנו השנה, יוכרז כמועמד ב-10 בינואר 2013? השנה יש מספר שיא של סרטים מ-71 מדינות ובין המתמודדים השנה, כולל הנציגות הראשונה אי פעם של קניה, יש מתחרים חזקים מאוד. (כשבועיים לפני ההכרזה צפויה הודעה על הרשימה המצומצמת של 9 סרטים, שמתוכם ייבחרו חמשת המועמדים.) האם שנה אחרי ש"הארטיסט" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, יזכה סרט אילם בפרס הסרט הזר? אלו הם המתמודדים העיקריים על הפרס:
"אהבה"(אוסטריה) סרטו דובר הצרפתית של מיכאל הנקה ("מחבואים") זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, על בעל ואישה בני שמונים. הנקה היה מועמד לפני 3 שנים על סרטו "סרט לבן".
"סיפור מלכותי" (דנמרק) זכה בפסטיבל ברלין בפרסים על תסריט ומשחק (מדס מיקלסון, שסרט גם בסרטים באנגלית, כולל "קזינו רויאל"). סרט שעשוי להיות מועמד גם בקטגוריית התלבושות (מועמדויות בקטגוריות נוספות לא מבטיחות זכייה בפרס הסרט – אלא אם הסרט מועמד לסרט הטוב ביותר כמו במקרה של "החיים יפים" ו"נמר דרקון").
"משפחת סימפסון". הסדרה הכי ותיקה בטלויזיה האמריקאית.
בחודש האחרון עלו לאוויר עונות חדשות של סדרות אמריקאות רבות, ובהדרגה יצטרפו אליהן סדרות נוספות. גל נוסף של עונות חדשות של סדרות מוכרות יגיע בינואר, ומעכשיו עד אז ינסו עשרות סדרות חדשות להפוך ל'דבר הבא' (אני מתעלם לגמרי מתחום סדרות המציאות, "אמריקן איידול", "המירוץ למיליון" ודומותיהן).
מבין הסדרות שהחלו בשנה שעברה וממשיכות לעונה שנייה (ראו רשימה מלאה למטה), לא היתה אפילו סדרה אחת שנחשבת ללהיט. סביר להניח שחצי מהן לא ימשיכו לעונה שלישית. גם בין הסדרות שהחלו לפני שנתיים אין סדרה עם הצלחה או חשיפה בסדר גודל של "סופרנוס", "סקס והעיר הגדולה", "חברים", "אי-אר" או אפילו "רוק 30", "גלי" ו"מד מן".
מבין הסדרות החדשות לא נראה שהולכת להיות השנה סדרת להיט, אבל אי אפשר לדעת מהיכן זו תצוץ. בדרך כלל דווקא הסדרות ללא הכוכבים, שלא זוכות ליחסי ציבור לפני עלייתן לשידור, הן שמצליחות לעורר הדים.
"לופר" הוא סרט מדע בדיוני עם קטעי פעולה מוצלחים, ומיועד בעיקר למי שחובב מדע בדיוני – רק אל תצפו ל"דוח מיוחד" או ל"זכרון גורלי" (1990) מבחינת מרדפים ופעולה.
קטעי הפעולה בסרט טובים, אך צריך לדעת שיש גם לא מעט דיבורים במהלך הכמעט שעתיים של הסרט, וחלקם מיותרים. גם האפקטים טובים, אך הסרט לא אחיד ברמתו, הוא משנה סגנונות ויחד עם הקצב המשתנה שלו נדמה שיש בו הלחמה לא מוצלחת של שלושה סרטים שונים.
הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2012 (ה-64 במספר) לטלוויזיה האמריקאית. "הומלנד" זכה בכל הפרסים הגדולים בדרמה: סדרה, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, תסריט ובימוי. ובקומדיה זכתה "משפחה מודרנית" בפעם הרביעית בסדרה הטובה ביותר ושוב לשחקן משנה ולשחקנית משנה (וגם לבימוי). לא היו הפתעות גדולות, אך אפילו ג'ון קרייר היה בהלם כשזכה בפרס לשחקן הראשי על הקומדיה "שני גברים וחצי". עדיין לא ברור מי חושב שג'ימי קימל, שהנחה את הטקס, הוא אדם מצחיק.
"זהות גנובה" הוא סרט המשך שמשתמש ב"עולם" של שלושת סרטי "זהות" בכיכובו של מאט דיימון, שגילם את הדמות ג'ייסון בורן אשר יצר הסופר רוברט לודלום. כל אחד משלושת הסרטים הצליח יותר מקודמו, ובסרט הזה מאט דיימון לא מופיע אך את דמותו, ג'ייסון בורן, מזכירים באופן מפתיע שוב ושוב. אך לא רק הוא נעדר מהסרט הזה. אחד הדברים הבסיסיים בסרטי פעולה, כל סרט פעולה, הוא דמות של רשע. פה אין כזה. כל אחד משלושת הסרטים הראשונים היה בני פחות משעתיים. בזה החליטו שמגיע לנו שעתיים ורבע! כשרק ב-35 דקות יש מתח או פעולה והשאר… דרמה לא מעניינת.
את התפקיד הראשי תופס הפעם ג'רמי רנר ("הנוקמים", "משימה בלתי אפשרית 4"), שהוא שחקן טוב, אבל הוא לא כוכב ואנשים לא רוצים לראות סרט בשבילו. הסרט בדרך לחצות את קו 100 מיליון הדולר בארצות הברית (וגם זה בקושי) – רובם בזכות שלושת הסרטים הראשונים ולא בזכות איכות הסרט עצמו.
מימין: אנחל בונני מתוך "רוק בקסבה"; אלי פיניש, אסי לוי ודני שטג מתוך "העולם מצחיק"; ורועי אסף מתוך "המשגיחים". צילומים: יוני המנחם וורד אדיר.
בחודש הבא ייערך טקס פרסי אופיר 2012. הסרט שזוכה בפרס הסרט הטוב הוא המועמד האוטומטי של ישראל לקטגוריית הסרט הזר באוסקר (לאותה קטגוריה בגלובוס הזהב אין נציג רשמי ויכול להיות יותר מסרט אחד ממדינה כלשהי). את המועמד של כל מדינה צריך לבחור עד האחד באוקטובר בכל שנה, ואסקור במאמר זה את ששת המועמדים שלנו לשנת 2012.
10 סרטים ישראלים היו מועמדים לאוסקר. אין מדינה ללא ניצחון עם כל כך הרבה מועמדויות כמו ישראל. אחרינו פולין עם 9 מועמדויות ללא זכייה, ומכסיקו עם 8. בחמש שנים האחרונות היו מועמדים ארבעה סרטים ישראלים: "בופור", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" ו"הערת שוליים". איזה סרט כדאי לשלוח לאוסקר השנה? ששת הסרטים המתמודדים על הזכות לייצג אותנו באוסקר השנה הם: "העולם מצחיק", "המשגיחים", "רוק בקסבה", "למלא את החלל", "בלדה לאביב הבוכה" ו"ג'ו ובל".
"הוואלס האחרון" הוא סרט מקסים, הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה בהקרנה מסחרית בקולנוע. הוא מלא ברגעים יפים, נגיעות נוגעות ללב והחיסרון הגדול היחיד שלו הוא הסוף.
את הסרט כתבה וביימה השחקנית שרה פולי, שהסרט הקודם שביימה היה "הרחק ממנה" שאותו עיבדה על פי סיפור של אליס מונרו ועליו ג'ולי כריסטי היתה מועמדת לאוסקר על תפקידה כאישה הסובלת מאלצהיימר. שם סרטה הנוכחי באנגלית הוא Take This Waltz – "קחי עוד ולס", על פי השיר של לאונרד כהן שמושמע בסרט (והוא תרגום חופשי של שיר של המשורר הספרדי פדריקו גרסיה לורקה). בשם הסרט בעברית הלכו על הביטוי העברי שקיים עם המילה "ולס". שלא במתכוון מצביע השם גם על המקום שבו היה עדיף שיסתיים הסרט.
מה קרה לקולנוע העולמי? במאים טובים ישנם, שחקנים מצוינים קיימים, איכות הצילום והצליל והתלבושות והמוסיקה, האפקטים וכל מה שמסביב טובים מאי פעם, אך סרטי הקולנוע שנעשים היום פחות טובים מאלו שנעשו בעשורים קודמים, או לפחות: מספר הסרטים הטובים נמוך משמעותית מפעם. אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים, ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה לצד סקירת העתיד הקרוב.
ב-1991 היו: "תלמה ולואיז", "שתיקת הכבשים", JFK- תיק פתוח, "באגסי", "נסיך הגאות והשפל", "החבר'ה מהשכונה", "גרנד קניון", "פישר קינג", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "שליחות קטלנית 2", "מלכודת אש", "רצח מן העבר", "משפחת אדמס", "הדוקטור", "פסגת הפחד", "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!", "שוטר בגן ילדים", "קדחת הג'ונגל", "איש קטן ושמו טייט", "הדסון הוק", "לחץ", "צללים וערפל", "מפסיד מנצח", "אבי הכלה", "סיפורי אל-איי", "לרקוד עם טייסים", "אירופה אירופה", "כל הבקרים שבעולם", "עקבים גבוהים". [וגם: רובין הוד: נסיך הגנבים, החיים בזבל, איידהו שלי, חיילי צעצוע, נקודת פריצה, גיבורים מעולם אחר (איש הנצח 2), בכוננות מתמדת, לישון עם האויב, בנוגע להנרי, הדלתות, ארוחה ערומה, החברה שלי, הקומיטמינטס, היפה והחיה, ברטון פינק, בועות של אהבה, הוק, הפנג הלבן, אשם על פי חשד, בחירתה של אהבה, בילי באת'גייט, דוק הוליווד, התנפצות, מה קורה עם בוב?, לא בלי בתי, נוכלת ושמה סו, פרנקי וג'וני, רוקטיר, עד סוף העולם, מאדאם בובארי, דליקטסן, טוטו הגיבור, מדיטראנו וחייה הכפולים של ורוניק.]
אני לא מסוגל לערוך רשימה כזאת של סרטים מאף שנה בעשור האחרון. מקנדה ומאוסטרליה דוברות האנגלית יוצאים בעיקר במאים ושחקנים מצליחים, ורק לעתים רחוקות מגיע משם סרט מעורר עניין; צרפת ואיטליה, ספקיות קלסיקות ותיקות, מצויות במשבר כבר שנים רבות; מאנגליה ומגרמניה מגיעות הבלחות מוצלחות מפעם לפעם; ודווקא מהמזרח הרחוק מגיעים יותר ויותר סרטים ויוצרים פורצי דרך. אך עדיין 70% מהסרטים המוקרנים אצלנו בבתי הקולנוע הם אמריקאיים.
אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה מבלי לגלוש יותר מדי לשיעור בתולדות הקולנוע שכולל סקירה על שיטת האולפנים, הכוכבים ומלחמת וייטנאם. אתמקד בשלוש סיבות: סִפרות, סוף שבוע ראשון והטלוויזיה.
ספרות (מקורות)
אם תערכו רשימה של הסרטים האהובים עליכם, סביר להניח שרובם יהיו מבוססים על ספרים. באוסקר אמנם לא זוכים האנשים או הסרטים הטובים ביותר (הם גם לא תמיד מועמדים), אך המועמדים והזוכים לאורך השנים מצביעים על מגמות ברורות, ומבין 84 הסרטים הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר – 56 מבוססים על ספר/מחזה/סרט אחר לעומת 28 בלבד (33%) שנעשו על פי תסריט מקורי, ומספר זה כולל דרמות היסטוריות וסרטי ביוגרפיה כמו "גנדי", "מרכבות האש", "חייו של אמיל זולא", "לב אמיץ" ו"נאום המלך" [מתוך 164 הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ב-30 השנים האחרונות, רק 40% (67 סרטים) היו על פי תסריט מקורי].
"אדפטיישן".
במאה ה-21 גם עולם הספרות הוא לא מה שהיה פעם. פחות ספרים טובים ופחות הצגות בלתי נשכחות משמעם פחות סרטים טובים. רוב מחזות הזמר החדשים בברודווי מבוססים על סרטים ("נזירות בלוז", "רוח רפאים", "מרי פופינס", "מעודדות צמודות" [Bring It On], "קינקי בוטס"). הצגות מצליחות ספורות בלבד עובדו לקולנוע במאה ה-21, ביניהן "קרוב יותר", "הוכחה", "ספק", "נערי ההיסטוריה", "פרוסט/ניקסון", "אלוהי הקטל", "שם פרטי" – סרטים טובים אך אף אחד מהם לא יכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
זוהי רשימה של 66 סרטים המבוססים על מחזה או ספר (כולל סרטים שאני לא סובל):
קן הקוקיה
הסנדק
חומות של תקווה
אמדאוס
קזבלנקה
הקוסם מארץ עוץ
חלף עם הרוח
הבוגר
פסיכו
ורטיגו
חלון אחורי
מלתעות
לורנס איש ערב
הגשר על נהר קוואי
האדם השלישי
בצהרי היום
התפוז המכני
שבילי התהילה
ד"ר סטריינג'לאב
בן חור
שנים עשר המושבעים
אפוקליפסה עכשיו
זה קרה לילה אחד
חמים וטעים
הכל אודות חוה
חשמלית ושמה תשוקה
נערתו ששת
סיפור פילדלפיה
הנץ ממלטה
מות הזמיר
הבריחה הגדולה
12 הנועזים
סטלג 17
מגע של רשע
המחפשים
האיש שרצה להיות מלך
כחום הלילה
קאובוי של חצות
מאש
היצאנית והקלפן
מגרש השדים
הקשר הצרפתי
תינוקה של רוזמרי
סרפיקו
השור הזועם
היו זמנים באמריקה
הנסיכה הקסומה
יחסים מסוכנים
החבר'ה הטובים
תנאים של חיבה
קברט
צלילי המוסיקה
מרי פופינס
סיפור הפרברים
בלייד ראנר
אני והחבר'ה
מועדון קרב
טריינספוטינג
בשם האב
שתיקת הכבשים
תמונות קצרות
רשימת שינדלר
פורסט גאמפ
טרילוגיית שר הטבעות
ארץ קשוחה
זה ייגמר בדם
אפשר בקלות רבה להוסיף סרטים רבים, חדשים וישנים: רעל ותחרה, מצחיקונת, הם יורים גם בסוסים, הקשר הצרפתי, מגרש השדים, תינוקה של רוזמרי, ירח של נייר, פלישת חוטפי הגופות, אהובת הקצין הצרפתי, בחירתה של סופי, מת לחיות, מי הפליל את רוג'ר רביט, היסטוריה של אלימות, הר ברוקבק, השעות, אודות שמידט, סיפורי דגים, ועוד ועוד ועוד. בכוונה לא כללתי לעיל סרטים שאינם באנגלית; גם אלה מבוססים על ספר או מחזה: ז'אן דה פלורט, ז'יל וז'ים, ז'רמינל, דיאבוליק, עד כלות הנשימה, רשומון, סולריס, הצוללת, גנבי האופניים, הפנסים האדומים, סיפור חיים, החותם השביעי, נמר דרקון.
יש, כמובן, סרטים מעולים שמבוססים על תסריט מקורי – אך הרבה פחות, ושוב – לא את כולם אני אוהב:
האזרח קיין
שדרות סנסט
הרומן שלי עם אנני
צ'יינהטאון
נהג מונית
רשת שידור
קיד וקסידי
בוני וקלייד
רוקי
איש הגשם
פארגו
כשהארי פגש את סאלי
הטוב, הרע והמכוער
החשוד המיידי
מלחמת הכוכבים
ספרות זולה
בחזרה לעתיד
שודדי התיבה האבודה
העד
שליחות קטלנית 2
מזימות בינלאומיות
אי-טי
מפגשים מהסוג השלישי
בלתי נסלח
שושנת קהיר הסגולה
חנה ואחיותיה
שמש נצחית בראש צלול
מועדון ארוחת הבוקר
שיר אשיר בגשם
טוטסי
הפסנתר
מרד הנעורים
אשה יפה
סודות ושקרים
לשבור את הגלים
זוהר בדשא
לילות בוגי
מגנוליה
כוכב בודד
אדומים
גם כאן אפשר להוסיף עוד מספר סרטים: חידון בחרוזים, הרולד ומוד, רסיסי חיים, אליס לא גרה כאן יותר, כך היינו, השיחה, החברים של אלכס, ללכת שבי אחריו, אמון הדדי, להיות ג'ון מלקוביץ', לפני הזריחה, ג'ונו ואחרים. ובקטגוריה הזאת יש יותר סרטים זרים: החיים יפים, סינמה פרדיסו, שמונה וחצי, לה דולצ'ה ויטה, פרסונה, זעקות ולחישות, אמלי, 400 המלקות, שבעת הסמוראים, הכל אודות אמא, חיים של אחרים, שלושת הצבעים: אדום.
הספרים של היום
רוב הספרים המצליחים בעולם היום הם ספרי מתח וספרי פנטזיה. ובהתאם, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", סדרת "הארי פוטר", "צופן דה-וינצ'י", "נערה עם קעקוע דרקון", סרטי "דמדומים" ו"משחקי רעב" הם שוברי קופות. מפעם לפעם מתגנב לו לרשימת רבי המכר ספר דרמה או רומן רומנטי, אך מסיבה כלשהי הספרים של גבריאל גרסיה מרקס, טוני מוריסון וז'וזה סאראמגו לא הפכו לסרטים מוצלחים, ולא הצליחו שורה של סרטים על פי רבי מכר בינלאומיים: "האפר של אנג'לה", "רודף העפיפונים", "הכול מואר", "קרוב להפליא ורועש להחריד", "הדרך" ו"יער נורווגי". הצליחו יותר: "העזרה", "לאכול להתפלל לאהוב", "קולד מאוטן", "זיכרונותיה של גיישה"', "חניבעל" – רואים פה יצירת מופת קולנועית? אני לא.
הפקת מיני סדרה על פי "התיקונים" בוטלה והגרסאות הקולנועיות של "הרפתקאותיהם המדהימות של קוואליר וקליי", "צלה של הרוח", "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ו"ההיסטוריה הסודית" מתמהמהות, על אף שמזמן נרכשו הזכויות לעיבוד.
"אנה קרנינה": 1935, 1948, 1997, 2012.
אז כשאין מספיק מקורות ספרותיים חדשים וטובים חוזרים שוב ושוב למחזותיו האלמותיים של ויליאם שייקספיר, ובמחזוריות אין-סופית מפיקים גרסאות חדשות ל"אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות", "ג'יין אר" ו"אנה קרנינה", "טרזן" ו"סופרמן". השנה הגיע תורו של סרט "זכרון גורלי" חדש ובשנה הבאה חוזרים ל"גאטסבי הגדול" על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד (גרסה קולנועית הופקה ב-1974) ול"קארי" על פי ספרו של סטיבן קינג (גרסה קולנועית הופקה ב-1976). מעניין לציין שאחת הדרמות המסקרנות של 2013 היא גרסה קולנועית למחזה המעולה "אוגוסט: מחוז אוסייג'", כשבסרט יככבו מריל סטריפ, ג'וליה רוברטס, ג'ולייט לואיס, אביגיל ברסלין, מרגו מרטינדייל, כריס קופר ודרמוט מלרוני.
יש ספרים חדשים שמעובדים גם למיני סדרות בשל ההיקף שלהם ("עולם ללא קץ", למשל) או לסרטי טלוויזיה, ובשנים האחרונות ישנה תופעה חדשה של ספרים המעובדים לסדרה בת מספר עונות ("משחקי הכס", "דקסטר", "דם אמיתי"), מה שיביא אותנו אחרי זה לסיבה השלישית, אבל לפני כן:
סוף שבוע ראשון (קהל היעד)
על אף שרווחים של סרט לא נמדדים רק בהכנסה מההקרנות של הסרט בבתי הקולנוע -תודות למכירת זכויות השידור, מכירות של די-וי-די (עם תוספות ומהדורות חדשות) ושל מוצרים נלווים (בעיקר לסרטי פעולה, לסרטים מצוירים ולסרטי ילדים)- מסתכלים היום על ההכנסות של סרט בסוף השבוע הראשון שלו. הכול מתנקז לבום ראשוני גדול. מעט מאוד סרטים מקבלים הזדמנות לזכות ליחסי ציבור של הציבור, ליהנות מהמלצות מפה לאוזן. נגמרו הימים שספרו כמה שבועות מוקרן סרט בבתי הקולנוע; מה שחשוב היום הוא האם הסרט שבר שיא, האם פתח יותר טוב מפתיחות של סרטים דומים בתקופה המקבילה אשתקד? מה הבעיה בכך? מי שרץ לראות סרטים בסוף השבוע הראשון שלהם, והסרטים שבונים להם יחסי ציבור על כך ש"חייבים" לראות אותם ברגע הראשון הם בעיקר צעירים וסרטים עתירי תקציב, כלומר מלאים אפקטים, סרטי פעולה שיכולים להיות מבדרים ומהנים אך מטרתם העיקרית היא כסף.
"באגסי מלון".
קהל היעד המרכזי של הקולנוע השתנה. פונים בעיקר לקהל צעיר, צעיר מאוד אפילו. מספר הסרטים שעושים ל"מבוגרים" הולך וקטן, וככל שעושים פחות סרטים כאלה (דרמה, קומדיה, פעולה או מתח) – יש פחות סרטים טובים, כי אחוז הסרטים הטובים נשאר בערך אותו דבר. כמעט ואין סרטי דרמה על אנשים לא מושלמים שמתמודדים עם בעיות מהחיים, כלומר- לא רודף אחריהם מישהו עם נשק או יצור שנוצר במחשב. זאת אחת הסיבות לפריחה של תעשיית הקולנוע העצמאי בארצות הברית. ג'ורג' קלוני ובראד פיט הבינו שעל מנת לעשות סרטים כמו "לילה טוב ובהצלחה", "משחקי שלטון", "מאניבול" ו"עץ החיים", עליהם לשחק גם בסרטי "אושן".
מעדיפים ללכת על בטוח
בשל עליית משכורות השחקנים וההאמרה בעלויות ההפקה של סרט הוליוודי ממוצע (יותר מ-40 מיליון לסרט כיום), מנסים יותר מתמיד ללכת על בטוח. לא רוצים להסתכן בדברים מקוריים וחדשים (למרות שאלו הדברים שבדרך כלל הכי מצליחים – ואז מנסים לחקות אותם).
אמנם גרסאות חדשות לספרים ולסרטים אינם דבר חדש: כבר בשנות ה-30 ה-40 הופקו גרסאות חדשות לסרטים לא-ישנים ונעשו סרטי המשך לא-רק לסרטי אימה ("טוֹפּר", למשל), אך בשנות ה-80 פרחה תעשיית סרטי ההמשך בצורה בלתי רגילה, תופעה שתפסה תאוצה בשנות ה-90 וממשיכה עד היום, כשסדרות סרטים (franchise) הפכו לאחד הדברים שהאולפנים הכי חושקים בהם. לכן מיהרו להתחיל מחדש (reboot) את סרטי "ספיידרמן". לכן 19 שנים אחרי "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" הגיע "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", הסרט הרביעי והמצליח ביותר בסדרה- בזכות שלושת הסרטים הנפלאים הראשונים ולא בשל איכות הסרט עצמו; 12 שנים עברו בין "מת לחיות 3" ל"מת לחיות 4" (והחמישי בדרך) ו"גברים בשחור 3" הגיע עשר שנים אחרי הקודם. לכן עושים חידוש לסרט ישן, או לוקחים סדרה ששמה מוכר או משחק קופסה או אגדה מוכרת, והופכים אותם לסרט – כך קיבלנו את "כלבי הקש" ו"ארתור" (שאפילו לא הגיעו לבתי הקולנוע בארץ) אך גם את "אומץ אמיתי" של האחים כהן, "צוות לעניין" שמעדיפים לשכוח ואת "רחוב ג'אמפ 21" המוצלח, "באטלשיפ" על פי המשחק "צוללות" (ועובדים על "מונופול" ו"עולם הממתקים"), שני סרטי שלגיה, ובדרך "הנזל וגרטל" (עמי ותמי) ו"ג'ק ואפון הפלא".
כדי לראות משהו מקורי, שונה, מיוחד, בוגר, דרמטי ומעניין יותר ויותר יוצרים, במאים, תסריטאים ושחקנים עברו לטלוויזיה – והקהל עמם.
הטלוויזיה
לא המצאת הטלוויזיה או כניסתה לבתי מיליארדי אנשים בכל העולם פגעו בקולנוע כפי שחששו, אלא האיכות העולה של העשייה הטלוויזיונית. בסוף שנות ה-80 החלו להפיק סדרות שנראו כמו סרטים (באיכות הצילום ובמורכבות העלילתית) ובתקציב שעלה על מיליון דולר לפרק, סדרות כמו "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "טווין פיקס", "תיקים באפלה" ו"אי-אר", שהן סדרות שמתוכן צמחו גם שחקני קולנוע ונשבר המחסום שמעטים לפני כן הצליחו להתגבר עליו: המעבר מטלוויזיה לקולנוע.
עם הפנייה של יותר ויותר סרטים לקהל הצעיר, נוצר גם מצב של ריבוי ערוצי טלוויזיה. לצד רשתות השידור הוותיקות בארצות הברית קמו עשרות ערוצי כבלים ייעודיים. לצעירים מופקות סדרות שמיועדות להם, וכך HBO ובעקבותיה תחנות אחרות (Showtime, AMC, FX ואחרות) החלו להפיק סדרות -דרמה וקומדיה- שמיועדות למבוגרים. יש בהן עירום ושפה גסה ובעיקר: דמויות לא שטחיות, הרבה פעמים פגומות ולאו דווקא "נחמדות", דרמות נוגעות ללב עם קונפליקטים מורכבים, ביניהן "הסופרנוס", "דדווד", "הסמויה", "מד מן", "שובר שורות" ו"צדק פרטי". הסדרות הללו משכו יוצרים מובילים מהקולנוע ובעקבותיהם שחקנים שלא מצאו תפקידים מורכבים או סיפורים מעניינים בעולם הסרטים המשתנה. בנוסף לכך, בעקבות הזנחת קהל הצופים המבוגר, עושים פחות סרטים על נשים מעל גיל 45 – ושחקניות רבות מצאו את מקומן בסדרות.
במקביל, פגעו שתי סדרות בסרטי קומדיה רומנטית. "חברים" (שהחלה ב-1994) ו"סקס והעיר הגדולה" (1998) הן בעצם קומדיות רומנטיות. סרט בן 100 דקות לא יכול להתחרות בעומק הקונפליקטים ועם הזדהות הצופים שעוקבים לאורך שנים ביחסים המשתנים בין רוס ורייצ'ל ב"חברים" או בין קרי למר ביג ב"סקס והעיר הגדולה". שתי הסדרות מתרחשות בעיר ניו יורק וכוללות קטעים מצחיקים לצד מרגשים, עם מחוות רומנטיות "מהסרטים". אפילו קטעי המוסיקה ברקע של הפרקים, השימוש בשירים הוא דבר שלא היה נהוג בסדרות קומיות ודומה לסרטי קולנוע.
עתיד הטלוויזיה
גם סרטי הטלוויזיה השתנו בהתאם. אם תראו סרט טלוויזיה משנות ה-80 לא תראו שם כוכבי קולנוע או איכויות הפקה גבוהות. הסרטים היו זולים, שחקני עבר כוכבים לשעבר ושחקני טלוויזיה כיכבו בהם. הטלוויזיה היתה המקום למתחילים ולגמלאים. בשלוש השנים האחרונות היו מועמדות לאמי בקטגוריית השחקנית במיני סדרה/סרט טלוויזיה (ושוב, זה לא אומר שאלו היו ההופעות הטובות ביותר של השנה, אך זה מצביע על המגמה הרווחת בשנים האחרונות): ג'וליאן מור, ניקול קידמן, אמה תומפסון, קייט וינסלט, ג'ואן אלן, ג'ודי דנץ' ומאגי סמית'.
אך נראה שמצב סדרות הדרמה אינו טוב כפי שהוא מצטייר. לוחות המשדרים מלאים בתכניות מציאות ("הישרדות", "המירוץ למיליון"), תחרויות שירה וריקוד ("רוקדים עם כוכבים", "אמריקן איידול"), סדרות-בת וסדרות-העתק ("זירת פשע: ניו יורק/מיאמי", "מרפאה פרטית", "NCIS: לוס אנג'לס" ובדרך "יומני קארי" על קארי -"סקס והעיר הגדולה"- הצעירה) וגרסאות חדשות לסדרות ישנות ("הוואי חמש-אפס", "90210", "ניקיטה" שמבוססת במקור על הסרט, כמובן).
רוב הסדרות המצליחות ו/או המוערכות הן ותיקות מאוד, חלקן מתקרבות לסופן. על אף שבכל עונה מתחילות את דרכן עשרות סדרות חדשות, בשלוש שנים האחרונות היבול היה דל בסדרות סוחפות, מהפכניות או הצלחות גדולות מאוד, וניתן להזכיר רק שלוש סדרות חדשות שמצאו להן קהל משמעותי: "משחקי הכס", "הומלנד" ו"בנות".
מה הלאה
אז מה הלאה? מה נראה בקולנוע בשנה הקרובה? "סקייפול" (ג'יימס בונד החדש), Gangster Squad (ריאן גוסלינג, אמה סטון ושון פן בסרט תקופתי על המפיה) ו-Oz: The Great and Powerful (סרט מקדים -prequel- ל"הקוסם מארץ עוץ" עם ג'יימס פרנקו בתפקיד הראשי) ועוד כמה סרטי מדע בדיוני מסקרנים.
10! מתוך 16 הסרטים הגדולים של קיץ 2013 הם סרטי המשך: מהיר ועצבני 6, איירון-מן 3, ההנגאובר 3 ("בדרך לחתונה עוצרים ב"?), RED 2, מפלצות באוניברסיטה (סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ"), וולברין 2, מסע בין כוכבים חדש, גנוב על הירח 2, מגודלים 2 (אדם סנדלר) וסרט המשך ל-"300". ששת הנותרים הם "סופרמן- איש הפלדה", The Lone Ranger עם ג'וני דפ, After Earth עם ויל סמית' ובנו, רובוקופ המחודש, Pacific Rim של גיירמו דל טורו ו-World War Z עם ברד פיט.
בשנים האחרונות סרטי קיץ השתלטו על בתי הקולנוע בעונה החמה, וצריך לחפש את הסרטים שנועדו לקהל אוהב קולנוע שצורך סרטים "שקטים", בלי פיצוצים. זו אחת הסיבות להצלחה הגדולה של "מחוברים לחיים" הצרפתי בארץ ובכל העולם וש"מלון מריגולד האקזוטי" הבריטי -שתקציבו היה 10 מיליון דולר- הרוויח בארצות הברית 45 מיליון דולר, יותר מאשר Rock of Ages המוסיקלי עם טום קרוז שעלה 75 מיליון, קומדיית המדע-בדיוני "שומרים על השכונה" עם בן סטילר ווינס ווהן או "אברהם לינקולן- צייד הערפדים".
רוב סרטי הדרמה, "סרטי האוסקר" שקורצים לדחיפה של המועמדויות, יוצאים בשליש האחרון של השנה.
יבול השנה הקרובה
היבול השנה כולל את תריסר הסרטים הללו:
"חיי פיי" במאי: אנג לי, על פי הספר המצליח של יאן מרטל. בתלת מימד.
"לינקולן" במאי: סטיבן ספילברג, עם דניאל דיי-לואיס כנשיא ה-16 של ארה"ב.
Hyde Park on Hudson במאי: רוג'ר מיצ'ל, עם ביל מורי כנשיא ה-32 של ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, וסיפור האהבה שלו עם מרגרט סאקלי (לורה ליני) בעת ביקורם של מלך ומלכת אנגלייה בארצות הברית.
"ג'אנגו ללא מעצורים" במאי: קווינטין טרנטינו, עם ג'יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו די קפריו, סמואל אל. ג'קסון, דון ג'ונסון ואחרים, בעלילה שמתרחשת בימי העבדות בארה"ב.
"המאסטר" במאי: פול תומס אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם"), עם ואקין פינקס, פיליפ סימור הופמן ואיימי אדמס בסיפור שמתרחש בשנות ה-50 והוא סיפור על הסיינטולוגיה מבלי להזכיר את המילה סיינטולוגיה.
To the Wonder. במאי: טרנס מאליק ("עץ החיים"), עם בן אפלק, רייצ'ל מקאדמס, רייצ'ל וייז, חוויאר ברדם וג'סיקה צ'סטיין.
"עלובי החיים" במאי: טום הופר, סרט מוסיקלי על פי המחזמר המצליח. עם יו ג'קמן, ראסל קרואו, אן האת'ווי, אמנדה סייפרד, הלנה בונהם קרטר וסשה ברון כהן.
"אהבה" במאי: מיכאל הנקה ("סרט לבן", "מחבואים"), זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. דרמה בצרפתית על גבר ואישה בשנות השמונים לחייהם, עם ז'אן לואי-טרינטיאן.
Argo במאי: בן אפלק, שגם מככב, עם בריאן קרנסטון וג'ון גודמן. על ניסיון חילוץ של שישה בני ערובה אמריקאים שמצאו מקלט בשגרירות קנדה באיראן בזמן ההפיכה.
"ההוביט- חלק 1: מסע בלתי צפוי" במאי: פיטר ג'קסון, אחרי שעיבד את שלושת ספרי "שר הטבעות" לשלושה סרטים מצליחים, הוא עובר לספר המקדים והופך אותו לשלושה סרטים. חלק 2 יוקרן ב-2013 וחלק 3 ב-2014.
"טיסה" במאי: רוברט זמיקס, עם דנזל וושינגטון.
"רביעייה" [Quartet] במאי: דסטין הופמן(! וסימן הקריאה בגלל שלא זה הסרט שהייתם מצפים שהוא יביים), דרמה-קומית בריטית שרונלד הרווד ("להיות ג'וליה", "הפרפר ופעמון הצלילה") עיבד על פי מחזהו, על בית אבות המאוכלס בזמרי אופרה לשעבר, עם מאגי סמית' ומייקל גמבון.
