מימין: אנחל בונני מתוך "רוק בקסבה"; אלי פיניש, אסי לוי ודני שטג מתוך "העולם מצחיק"; ורועי אסף מתוך "המשגיחים". צילומים: יוני המנחם וורד אדיר.
בחודש הבא ייערך טקס פרסי אופיר 2012. הסרט שזוכה בפרס הסרט הטוב הוא המועמד האוטומטי של ישראל לקטגוריית הסרט הזר באוסקר (לאותה קטגוריה בגלובוס הזהב אין נציג רשמי ויכול להיות יותר מסרט אחד ממדינה כלשהי). את המועמד של כל מדינה צריך לבחור עד האחד באוקטובר בכל שנה, ואסקור במאמר זה את ששת המועמדים שלנו לשנת 2012.
10 סרטים ישראלים היו מועמדים לאוסקר. אין מדינה ללא ניצחון עם כל כך הרבה מועמדויות כמו ישראל. אחרינו פולין עם 9 מועמדויות ללא זכייה, ומכסיקו עם 8. בחמש שנים האחרונות היו מועמדים ארבעה סרטים ישראלים: "בופור", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" ו"הערת שוליים". איזה סרט כדאי לשלוח לאוסקר השנה? ששת הסרטים המתמודדים על הזכות לייצג אותנו באוסקר השנה הם: "העולם מצחיק", "המשגיחים", "רוק בקסבה", "למלא את החלל", "בלדה לאביב הבוכה" ו"ג'ו ובל".
"הוואלס האחרון" הוא סרט מקסים, הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה בהקרנה מסחרית בקולנוע. הוא מלא ברגעים יפים, נגיעות נוגעות ללב והחיסרון הגדול היחיד שלו הוא הסוף.
את הסרט כתבה וביימה השחקנית שרה פולי, שהסרט הקודם שביימה היה "הרחק ממנה" שאותו עיבדה על פי סיפור של אליס מונרו ועליו ג'ולי כריסטי היתה מועמדת לאוסקר על תפקידה כאישה הסובלת מאלצהיימר. שם סרטה הנוכחי באנגלית הוא Take This Waltz – "קחי עוד ולס", על פי השיר של לאונרד כהן שמושמע בסרט (והוא תרגום חופשי של שיר של המשורר הספרדי פדריקו גרסיה לורקה). בשם הסרט בעברית הלכו על הביטוי העברי שקיים עם המילה "ולס". שלא במתכוון מצביע השם גם על המקום שבו היה עדיף שיסתיים הסרט.
מה קרה לקולנוע העולמי? במאים טובים ישנם, שחקנים מצוינים קיימים, איכות הצילום והצליל והתלבושות והמוסיקה, האפקטים וכל מה שמסביב טובים מאי פעם, אך סרטי הקולנוע שנעשים היום פחות טובים מאלו שנעשו בעשורים קודמים, או לפחות: מספר הסרטים הטובים נמוך משמעותית מפעם. אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים, ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה לצד סקירת העתיד הקרוב.
ב-1991 היו: "תלמה ולואיז", "שתיקת הכבשים", JFK- תיק פתוח, "באגסי", "נסיך הגאות והשפל", "החבר'ה מהשכונה", "גרנד קניון", "פישר קינג", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "שליחות קטלנית 2", "מלכודת אש", "רצח מן העבר", "משפחת אדמס", "הדוקטור", "פסגת הפחד", "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!", "שוטר בגן ילדים", "קדחת הג'ונגל", "איש קטן ושמו טייט", "הדסון הוק", "לחץ", "צללים וערפל", "מפסיד מנצח", "אבי הכלה", "סיפורי אל-איי", "לרקוד עם טייסים", "אירופה אירופה", "כל הבקרים שבעולם", "עקבים גבוהים". [וגם: רובין הוד: נסיך הגנבים, החיים בזבל, איידהו שלי, חיילי צעצוע, נקודת פריצה, גיבורים מעולם אחר (איש הנצח 2), בכוננות מתמדת, לישון עם האויב, בנוגע להנרי, הדלתות, ארוחה ערומה, החברה שלי, הקומיטמינטס, היפה והחיה, ברטון פינק, בועות של אהבה, הוק, הפנג הלבן, אשם על פי חשד, בחירתה של אהבה, בילי באת'גייט, דוק הוליווד, התנפצות, מה קורה עם בוב?, לא בלי בתי, נוכלת ושמה סו, פרנקי וג'וני, רוקטיר, עד סוף העולם, מאדאם בובארי, דליקטסן, טוטו הגיבור, מדיטראנו וחייה הכפולים של ורוניק.]
אני לא מסוגל לערוך רשימה כזאת של סרטים מאף שנה בעשור האחרון. מקנדה ומאוסטרליה דוברות האנגלית יוצאים בעיקר במאים ושחקנים מצליחים, ורק לעתים רחוקות מגיע משם סרט מעורר עניין; צרפת ואיטליה, ספקיות קלסיקות ותיקות, מצויות במשבר כבר שנים רבות; מאנגליה ומגרמניה מגיעות הבלחות מוצלחות מפעם לפעם; ודווקא מהמזרח הרחוק מגיעים יותר ויותר סרטים ויוצרים פורצי דרך. אך עדיין 70% מהסרטים המוקרנים אצלנו בבתי הקולנוע הם אמריקאיים.
אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה מבלי לגלוש יותר מדי לשיעור בתולדות הקולנוע שכולל סקירה על שיטת האולפנים, הכוכבים ומלחמת וייטנאם. אתמקד בשלוש סיבות: סִפרות, סוף שבוע ראשון והטלוויזיה.
ספרות (מקורות)
אם תערכו רשימה של הסרטים האהובים עליכם, סביר להניח שרובם יהיו מבוססים על ספרים. באוסקר אמנם לא זוכים האנשים או הסרטים הטובים ביותר (הם גם לא תמיד מועמדים), אך המועמדים והזוכים לאורך השנים מצביעים על מגמות ברורות, ומבין 84 הסרטים הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר – 56 מבוססים על ספר/מחזה/סרט אחר לעומת 28 בלבד (33%) שנעשו על פי תסריט מקורי, ומספר זה כולל דרמות היסטוריות וסרטי ביוגרפיה כמו "גנדי", "מרכבות האש", "חייו של אמיל זולא", "לב אמיץ" ו"נאום המלך" [מתוך 164 הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ב-30 השנים האחרונות, רק 40% (67 סרטים) היו על פי תסריט מקורי].
"אדפטיישן".
במאה ה-21 גם עולם הספרות הוא לא מה שהיה פעם. פחות ספרים טובים ופחות הצגות בלתי נשכחות משמעם פחות סרטים טובים. רוב מחזות הזמר החדשים בברודווי מבוססים על סרטים ("נזירות בלוז", "רוח רפאים", "מרי פופינס", "מעודדות צמודות" [Bring It On], "קינקי בוטס"). הצגות מצליחות ספורות בלבד עובדו לקולנוע במאה ה-21, ביניהן "קרוב יותר", "הוכחה", "ספק", "נערי ההיסטוריה", "פרוסט/ניקסון", "אלוהי הקטל", "שם פרטי" – סרטים טובים אך אף אחד מהם לא יכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
זוהי רשימה של 66 סרטים המבוססים על מחזה או ספר (כולל סרטים שאני לא סובל):
קן הקוקיה
הסנדק
חומות של תקווה
אמדאוס
קזבלנקה
הקוסם מארץ עוץ
חלף עם הרוח
הבוגר
פסיכו
ורטיגו
חלון אחורי
מלתעות
לורנס איש ערב
הגשר על נהר קוואי
האדם השלישי
בצהרי היום
התפוז המכני
שבילי התהילה
ד"ר סטריינג'לאב
בן חור
שנים עשר המושבעים
אפוקליפסה עכשיו
זה קרה לילה אחד
חמים וטעים
הכל אודות חוה
חשמלית ושמה תשוקה
נערתו ששת
סיפור פילדלפיה
הנץ ממלטה
מות הזמיר
הבריחה הגדולה
12 הנועזים
סטלג 17
מגע של רשע
המחפשים
האיש שרצה להיות מלך
כחום הלילה
קאובוי של חצות
מאש
היצאנית והקלפן
מגרש השדים
הקשר הצרפתי
תינוקה של רוזמרי
סרפיקו
השור הזועם
היו זמנים באמריקה
הנסיכה הקסומה
יחסים מסוכנים
החבר'ה הטובים
תנאים של חיבה
קברט
צלילי המוסיקה
מרי פופינס
סיפור הפרברים
בלייד ראנר
אני והחבר'ה
מועדון קרב
טריינספוטינג
בשם האב
שתיקת הכבשים
תמונות קצרות
רשימת שינדלר
פורסט גאמפ
טרילוגיית שר הטבעות
ארץ קשוחה
זה ייגמר בדם
אפשר בקלות רבה להוסיף סרטים רבים, חדשים וישנים: רעל ותחרה, מצחיקונת, הם יורים גם בסוסים, הקשר הצרפתי, מגרש השדים, תינוקה של רוזמרי, ירח של נייר, פלישת חוטפי הגופות, אהובת הקצין הצרפתי, בחירתה של סופי, מת לחיות, מי הפליל את רוג'ר רביט, היסטוריה של אלימות, הר ברוקבק, השעות, אודות שמידט, סיפורי דגים, ועוד ועוד ועוד. בכוונה לא כללתי לעיל סרטים שאינם באנגלית; גם אלה מבוססים על ספר או מחזה: ז'אן דה פלורט, ז'יל וז'ים, ז'רמינל, דיאבוליק, עד כלות הנשימה, רשומון, סולריס, הצוללת, גנבי האופניים, הפנסים האדומים, סיפור חיים, החותם השביעי, נמר דרקון.
יש, כמובן, סרטים מעולים שמבוססים על תסריט מקורי – אך הרבה פחות, ושוב – לא את כולם אני אוהב:
האזרח קיין
שדרות סנסט
הרומן שלי עם אנני
צ'יינהטאון
נהג מונית
רשת שידור
קיד וקסידי
בוני וקלייד
רוקי
איש הגשם
פארגו
כשהארי פגש את סאלי
הטוב, הרע והמכוער
החשוד המיידי
מלחמת הכוכבים
ספרות זולה
בחזרה לעתיד
שודדי התיבה האבודה
העד
שליחות קטלנית 2
מזימות בינלאומיות
אי-טי
מפגשים מהסוג השלישי
בלתי נסלח
שושנת קהיר הסגולה
חנה ואחיותיה
שמש נצחית בראש צלול
מועדון ארוחת הבוקר
שיר אשיר בגשם
טוטסי
הפסנתר
מרד הנעורים
אשה יפה
סודות ושקרים
לשבור את הגלים
זוהר בדשא
לילות בוגי
מגנוליה
כוכב בודד
אדומים
גם כאן אפשר להוסיף עוד מספר סרטים: חידון בחרוזים, הרולד ומוד, רסיסי חיים, אליס לא גרה כאן יותר, כך היינו, השיחה, החברים של אלכס, ללכת שבי אחריו, אמון הדדי, להיות ג'ון מלקוביץ', לפני הזריחה, ג'ונו ואחרים. ובקטגוריה הזאת יש יותר סרטים זרים: החיים יפים, סינמה פרדיסו, שמונה וחצי, לה דולצ'ה ויטה, פרסונה, זעקות ולחישות, אמלי, 400 המלקות, שבעת הסמוראים, הכל אודות אמא, חיים של אחרים, שלושת הצבעים: אדום.
הספרים של היום
רוב הספרים המצליחים בעולם היום הם ספרי מתח וספרי פנטזיה. ובהתאם, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", סדרת "הארי פוטר", "צופן דה-וינצ'י", "נערה עם קעקוע דרקון", סרטי "דמדומים" ו"משחקי רעב" הם שוברי קופות. מפעם לפעם מתגנב לו לרשימת רבי המכר ספר דרמה או רומן רומנטי, אך מסיבה כלשהי הספרים של גבריאל גרסיה מרקס, טוני מוריסון וז'וזה סאראמגו לא הפכו לסרטים מוצלחים, ולא הצליחו שורה של סרטים על פי רבי מכר בינלאומיים: "האפר של אנג'לה", "רודף העפיפונים", "הכול מואר", "קרוב להפליא ורועש להחריד", "הדרך" ו"יער נורווגי". הצליחו יותר: "העזרה", "לאכול להתפלל לאהוב", "קולד מאוטן", "זיכרונותיה של גיישה"', "חניבעל" – רואים פה יצירת מופת קולנועית? אני לא.
הפקת מיני סדרה על פי "התיקונים" בוטלה והגרסאות הקולנועיות של "הרפתקאותיהם המדהימות של קוואליר וקליי", "צלה של הרוח", "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ו"ההיסטוריה הסודית" מתמהמהות, על אף שמזמן נרכשו הזכויות לעיבוד.
"אנה קרנינה": 1935, 1948, 1997, 2012.
אז כשאין מספיק מקורות ספרותיים חדשים וטובים חוזרים שוב ושוב למחזותיו האלמותיים של ויליאם שייקספיר, ובמחזוריות אין-סופית מפיקים גרסאות חדשות ל"אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות", "ג'יין אר" ו"אנה קרנינה", "טרזן" ו"סופרמן". השנה הגיע תורו של סרט "זכרון גורלי" חדש ובשנה הבאה חוזרים ל"גאטסבי הגדול" על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד (גרסה קולנועית הופקה ב-1974) ול"קארי" על פי ספרו של סטיבן קינג (גרסה קולנועית הופקה ב-1976). מעניין לציין שאחת הדרמות המסקרנות של 2013 היא גרסה קולנועית למחזה המעולה "אוגוסט: מחוז אוסייג'", כשבסרט יככבו מריל סטריפ, ג'וליה רוברטס, ג'ולייט לואיס, אביגיל ברסלין, מרגו מרטינדייל, כריס קופר ודרמוט מלרוני.
יש ספרים חדשים שמעובדים גם למיני סדרות בשל ההיקף שלהם ("עולם ללא קץ", למשל) או לסרטי טלוויזיה, ובשנים האחרונות ישנה תופעה חדשה של ספרים המעובדים לסדרה בת מספר עונות ("משחקי הכס", "דקסטר", "דם אמיתי"), מה שיביא אותנו אחרי זה לסיבה השלישית, אבל לפני כן:
סוף שבוע ראשון (קהל היעד)
על אף שרווחים של סרט לא נמדדים רק בהכנסה מההקרנות של הסרט בבתי הקולנוע -תודות למכירת זכויות השידור, מכירות של די-וי-די (עם תוספות ומהדורות חדשות) ושל מוצרים נלווים (בעיקר לסרטי פעולה, לסרטים מצוירים ולסרטי ילדים)- מסתכלים היום על ההכנסות של סרט בסוף השבוע הראשון שלו. הכול מתנקז לבום ראשוני גדול. מעט מאוד סרטים מקבלים הזדמנות לזכות ליחסי ציבור של הציבור, ליהנות מהמלצות מפה לאוזן. נגמרו הימים שספרו כמה שבועות מוקרן סרט בבתי הקולנוע; מה שחשוב היום הוא האם הסרט שבר שיא, האם פתח יותר טוב מפתיחות של סרטים דומים בתקופה המקבילה אשתקד? מה הבעיה בכך? מי שרץ לראות סרטים בסוף השבוע הראשון שלהם, והסרטים שבונים להם יחסי ציבור על כך ש"חייבים" לראות אותם ברגע הראשון הם בעיקר צעירים וסרטים עתירי תקציב, כלומר מלאים אפקטים, סרטי פעולה שיכולים להיות מבדרים ומהנים אך מטרתם העיקרית היא כסף.
"באגסי מלון".
קהל היעד המרכזי של הקולנוע השתנה. פונים בעיקר לקהל צעיר, צעיר מאוד אפילו. מספר הסרטים שעושים ל"מבוגרים" הולך וקטן, וככל שעושים פחות סרטים כאלה (דרמה, קומדיה, פעולה או מתח) – יש פחות סרטים טובים, כי אחוז הסרטים הטובים נשאר בערך אותו דבר. כמעט ואין סרטי דרמה על אנשים לא מושלמים שמתמודדים עם בעיות מהחיים, כלומר- לא רודף אחריהם מישהו עם נשק או יצור שנוצר במחשב. זאת אחת הסיבות לפריחה של תעשיית הקולנוע העצמאי בארצות הברית. ג'ורג' קלוני ובראד פיט הבינו שעל מנת לעשות סרטים כמו "לילה טוב ובהצלחה", "משחקי שלטון", "מאניבול" ו"עץ החיים", עליהם לשחק גם בסרטי "אושן".
מעדיפים ללכת על בטוח
בשל עליית משכורות השחקנים וההאמרה בעלויות ההפקה של סרט הוליוודי ממוצע (יותר מ-40 מיליון לסרט כיום), מנסים יותר מתמיד ללכת על בטוח. לא רוצים להסתכן בדברים מקוריים וחדשים (למרות שאלו הדברים שבדרך כלל הכי מצליחים – ואז מנסים לחקות אותם).
אמנם גרסאות חדשות לספרים ולסרטים אינם דבר חדש: כבר בשנות ה-30 ה-40 הופקו גרסאות חדשות לסרטים לא-ישנים ונעשו סרטי המשך לא-רק לסרטי אימה ("טוֹפּר", למשל), אך בשנות ה-80 פרחה תעשיית סרטי ההמשך בצורה בלתי רגילה, תופעה שתפסה תאוצה בשנות ה-90 וממשיכה עד היום, כשסדרות סרטים (franchise) הפכו לאחד הדברים שהאולפנים הכי חושקים בהם. לכן מיהרו להתחיל מחדש (reboot) את סרטי "ספיידרמן". לכן 19 שנים אחרי "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" הגיע "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", הסרט הרביעי והמצליח ביותר בסדרה- בזכות שלושת הסרטים הנפלאים הראשונים ולא בשל איכות הסרט עצמו; 12 שנים עברו בין "מת לחיות 3" ל"מת לחיות 4" (והחמישי בדרך) ו"גברים בשחור 3" הגיע עשר שנים אחרי הקודם. לכן עושים חידוש לסרט ישן, או לוקחים סדרה ששמה מוכר או משחק קופסה או אגדה מוכרת, והופכים אותם לסרט – כך קיבלנו את "כלבי הקש" ו"ארתור" (שאפילו לא הגיעו לבתי הקולנוע בארץ) אך גם את "אומץ אמיתי" של האחים כהן, "צוות לעניין" שמעדיפים לשכוח ואת "רחוב ג'אמפ 21" המוצלח, "באטלשיפ" על פי המשחק "צוללות" (ועובדים על "מונופול" ו"עולם הממתקים"), שני סרטי שלגיה, ובדרך "הנזל וגרטל" (עמי ותמי) ו"ג'ק ואפון הפלא".
כדי לראות משהו מקורי, שונה, מיוחד, בוגר, דרמטי ומעניין יותר ויותר יוצרים, במאים, תסריטאים ושחקנים עברו לטלוויזיה – והקהל עמם.
הטלוויזיה
לא המצאת הטלוויזיה או כניסתה לבתי מיליארדי אנשים בכל העולם פגעו בקולנוע כפי שחששו, אלא האיכות העולה של העשייה הטלוויזיונית. בסוף שנות ה-80 החלו להפיק סדרות שנראו כמו סרטים (באיכות הצילום ובמורכבות העלילתית) ובתקציב שעלה על מיליון דולר לפרק, סדרות כמו "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "טווין פיקס", "תיקים באפלה" ו"אי-אר", שהן סדרות שמתוכן צמחו גם שחקני קולנוע ונשבר המחסום שמעטים לפני כן הצליחו להתגבר עליו: המעבר מטלוויזיה לקולנוע.
עם הפנייה של יותר ויותר סרטים לקהל הצעיר, נוצר גם מצב של ריבוי ערוצי טלוויזיה. לצד רשתות השידור הוותיקות בארצות הברית קמו עשרות ערוצי כבלים ייעודיים. לצעירים מופקות סדרות שמיועדות להם, וכך HBO ובעקבותיה תחנות אחרות (Showtime, AMC, FX ואחרות) החלו להפיק סדרות -דרמה וקומדיה- שמיועדות למבוגרים. יש בהן עירום ושפה גסה ובעיקר: דמויות לא שטחיות, הרבה פעמים פגומות ולאו דווקא "נחמדות", דרמות נוגעות ללב עם קונפליקטים מורכבים, ביניהן "הסופרנוס", "דדווד", "הסמויה", "מד מן", "שובר שורות" ו"צדק פרטי". הסדרות הללו משכו יוצרים מובילים מהקולנוע ובעקבותיהם שחקנים שלא מצאו תפקידים מורכבים או סיפורים מעניינים בעולם הסרטים המשתנה. בנוסף לכך, בעקבות הזנחת קהל הצופים המבוגר, עושים פחות סרטים על נשים מעל גיל 45 – ושחקניות רבות מצאו את מקומן בסדרות.
במקביל, פגעו שתי סדרות בסרטי קומדיה רומנטית. "חברים" (שהחלה ב-1994) ו"סקס והעיר הגדולה" (1998) הן בעצם קומדיות רומנטיות. סרט בן 100 דקות לא יכול להתחרות בעומק הקונפליקטים ועם הזדהות הצופים שעוקבים לאורך שנים ביחסים המשתנים בין רוס ורייצ'ל ב"חברים" או בין קרי למר ביג ב"סקס והעיר הגדולה". שתי הסדרות מתרחשות בעיר ניו יורק וכוללות קטעים מצחיקים לצד מרגשים, עם מחוות רומנטיות "מהסרטים". אפילו קטעי המוסיקה ברקע של הפרקים, השימוש בשירים הוא דבר שלא היה נהוג בסדרות קומיות ודומה לסרטי קולנוע.
עתיד הטלוויזיה
גם סרטי הטלוויזיה השתנו בהתאם. אם תראו סרט טלוויזיה משנות ה-80 לא תראו שם כוכבי קולנוע או איכויות הפקה גבוהות. הסרטים היו זולים, שחקני עבר כוכבים לשעבר ושחקני טלוויזיה כיכבו בהם. הטלוויזיה היתה המקום למתחילים ולגמלאים. בשלוש השנים האחרונות היו מועמדות לאמי בקטגוריית השחקנית במיני סדרה/סרט טלוויזיה (ושוב, זה לא אומר שאלו היו ההופעות הטובות ביותר של השנה, אך זה מצביע על המגמה הרווחת בשנים האחרונות): ג'וליאן מור, ניקול קידמן, אמה תומפסון, קייט וינסלט, ג'ואן אלן, ג'ודי דנץ' ומאגי סמית'.
אך נראה שמצב סדרות הדרמה אינו טוב כפי שהוא מצטייר. לוחות המשדרים מלאים בתכניות מציאות ("הישרדות", "המירוץ למיליון"), תחרויות שירה וריקוד ("רוקדים עם כוכבים", "אמריקן איידול"), סדרות-בת וסדרות-העתק ("זירת פשע: ניו יורק/מיאמי", "מרפאה פרטית", "NCIS: לוס אנג'לס" ובדרך "יומני קארי" על קארי -"סקס והעיר הגדולה"- הצעירה) וגרסאות חדשות לסדרות ישנות ("הוואי חמש-אפס", "90210", "ניקיטה" שמבוססת במקור על הסרט, כמובן).
רוב הסדרות המצליחות ו/או המוערכות הן ותיקות מאוד, חלקן מתקרבות לסופן. על אף שבכל עונה מתחילות את דרכן עשרות סדרות חדשות, בשלוש שנים האחרונות היבול היה דל בסדרות סוחפות, מהפכניות או הצלחות גדולות מאוד, וניתן להזכיר רק שלוש סדרות חדשות שמצאו להן קהל משמעותי: "משחקי הכס", "הומלנד" ו"בנות".
מה הלאה
אז מה הלאה? מה נראה בקולנוע בשנה הקרובה? "סקייפול" (ג'יימס בונד החדש), Gangster Squad (ריאן גוסלינג, אמה סטון ושון פן בסרט תקופתי על המפיה) ו-Oz: The Great and Powerful (סרט מקדים -prequel- ל"הקוסם מארץ עוץ" עם ג'יימס פרנקו בתפקיד הראשי) ועוד כמה סרטי מדע בדיוני מסקרנים.
10! מתוך 16 הסרטים הגדולים של קיץ 2013 הם סרטי המשך: מהיר ועצבני 6, איירון-מן 3, ההנגאובר 3 ("בדרך לחתונה עוצרים ב"?), RED 2, מפלצות באוניברסיטה (סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ"), וולברין 2, מסע בין כוכבים חדש, גנוב על הירח 2, מגודלים 2 (אדם סנדלר) וסרט המשך ל-"300". ששת הנותרים הם "סופרמן- איש הפלדה", The Lone Ranger עם ג'וני דפ, After Earth עם ויל סמית' ובנו, רובוקופ המחודש, Pacific Rim של גיירמו דל טורו ו-World War Z עם ברד פיט.
בשנים האחרונות סרטי קיץ השתלטו על בתי הקולנוע בעונה החמה, וצריך לחפש את הסרטים שנועדו לקהל אוהב קולנוע שצורך סרטים "שקטים", בלי פיצוצים. זו אחת הסיבות להצלחה הגדולה של "מחוברים לחיים" הצרפתי בארץ ובכל העולם וש"מלון מריגולד האקזוטי" הבריטי -שתקציבו היה 10 מיליון דולר- הרוויח בארצות הברית 45 מיליון דולר, יותר מאשר Rock of Ages המוסיקלי עם טום קרוז שעלה 75 מיליון, קומדיית המדע-בדיוני "שומרים על השכונה" עם בן סטילר ווינס ווהן או "אברהם לינקולן- צייד הערפדים".
רוב סרטי הדרמה, "סרטי האוסקר" שקורצים לדחיפה של המועמדויות, יוצאים בשליש האחרון של השנה.
יבול השנה הקרובה
היבול השנה כולל את תריסר הסרטים הללו:
"חיי פיי" במאי: אנג לי, על פי הספר המצליח של יאן מרטל. בתלת מימד.
"לינקולן" במאי: סטיבן ספילברג, עם דניאל דיי-לואיס כנשיא ה-16 של ארה"ב.
Hyde Park on Hudson במאי: רוג'ר מיצ'ל, עם ביל מורי כנשיא ה-32 של ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, וסיפור האהבה שלו עם מרגרט סאקלי (לורה ליני) בעת ביקורם של מלך ומלכת אנגלייה בארצות הברית.
"ג'אנגו ללא מעצורים" במאי: קווינטין טרנטינו, עם ג'יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו די קפריו, סמואל אל. ג'קסון, דון ג'ונסון ואחרים, בעלילה שמתרחשת בימי העבדות בארה"ב.
"המאסטר" במאי: פול תומס אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם"), עם ואקין פינקס, פיליפ סימור הופמן ואיימי אדמס בסיפור שמתרחש בשנות ה-50 והוא סיפור על הסיינטולוגיה מבלי להזכיר את המילה סיינטולוגיה.
To the Wonder. במאי: טרנס מאליק ("עץ החיים"), עם בן אפלק, רייצ'ל מקאדמס, רייצ'ל וייז, חוויאר ברדם וג'סיקה צ'סטיין.
"עלובי החיים" במאי: טום הופר, סרט מוסיקלי על פי המחזמר המצליח. עם יו ג'קמן, ראסל קרואו, אן האת'ווי, אמנדה סייפרד, הלנה בונהם קרטר וסשה ברון כהן.
"אהבה" במאי: מיכאל הנקה ("סרט לבן", "מחבואים"), זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. דרמה בצרפתית על גבר ואישה בשנות השמונים לחייהם, עם ז'אן לואי-טרינטיאן.
Argo במאי: בן אפלק, שגם מככב, עם בריאן קרנסטון וג'ון גודמן. על ניסיון חילוץ של שישה בני ערובה אמריקאים שמצאו מקלט בשגרירות קנדה באיראן בזמן ההפיכה.
"ההוביט- חלק 1: מסע בלתי צפוי" במאי: פיטר ג'קסון, אחרי שעיבד את שלושת ספרי "שר הטבעות" לשלושה סרטים מצליחים, הוא עובר לספר המקדים והופך אותו לשלושה סרטים. חלק 2 יוקרן ב-2013 וחלק 3 ב-2014.
"טיסה" במאי: רוברט זמיקס, עם דנזל וושינגטון.
"רביעייה" [Quartet] במאי: דסטין הופמן(! וסימן הקריאה בגלל שלא זה הסרט שהייתם מצפים שהוא יביים), דרמה-קומית בריטית שרונלד הרווד ("להיות ג'וליה", "הפרפר ופעמון הצלילה") עיבד על פי מחזהו, על בית אבות המאוכלס בזמרי אופרה לשעבר, עם מאגי סמית' ומייקל גמבון.
"העולם מצחיק". אולה שור סלקטר עם אלי פיניש. צילום: ורד אדיר.
האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה הכריזה על המועמדים לפרסי אופיר 2012 (ה-23 במספר), ובראשם מוביל הסרט "העולם מצחיק" עם 15 מועמדויות. סרטו של שמי זרחין מציג מועמד אחד בכל אחת מן הקטגוריות העלילתיות, שלהן נוספה השנה חברה חדשה: קטגורית ליהוק (קטגוריה שקיימת בפרסי האמי – לטלוויזיה האמריקאית – אך לא באוסקר). "ג'ו ובל" שנבחר מבין המועמדים בקטגורית הפרינג' לסרטים העצמאים, יתמודד מול "העולם מצחיק" ושאר הענקים, על קטגורית הסרט העלילתי הטוב ביותר, וכצפוי לא מועמד בשום קטגוריה נוספת. כבכל שנה, הזוכה בקטגורית הסרט העלילתי הטוב ביותר יצג את ישראל בתחרות על פרס האוסקר.
אחרי "העולם מצחיק", מובילים את כמות המועמדויות, הסרטים: "למלא את החלל" שמחזיק ב-13 מועמדויות; "בלדה לאביב הבוכה" ו"המשגיחים" עם 9 מועמדויות; ו"רוק בקסבה" עם 8. מתוך 29 הסרטים העלילתיים שנשארו במירוץ לפרסים ולא פרשו, רק 11 נכנסו לחמישיות הסופיות, ומתוכן יצביעו כעת כ-750 חברי האקדמיה על בחירותיהם. כמו כן, מתוך 35 הסרטים התיעודיים, רק חמישה נבחרו כמובן לקטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר. עם זאת, נראה אחוז משמעותי של חברי אקדמיה צפה בסרטי התעודה: 440 חברים (כ-59%) נרשמו לצפיה בסרטים באמצעות אתר האקדמיה (סטרימינג), ונרשמו 5,154 צפיות. את פרס מפעל החיים יקבל השנה התסריטאי אלי תבור, שבין 21 הסרטים שכתב ניתן למנות את "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", סרטי "אסקימו לימון", "אלכס חולה אהבה" ועוד.
לא אהבתי את "עלייתו של האביר האפל". אנשים מתבלבלים בין סרט שעשוי טוב לסרט טוב. כשאני שואל אנשים איך סרט כלשהו והדבר הראשון שהם מדברים עליו הוא הצילום, אני מבין שזה כנראה לא סרט שאני אוהב. כדאי שהסרט ייראה טוב, אבל זה לא הדבר החשוב ביותר. ב"עלייתו של האביר האפל" הסאונד מדהים, כריסטיאן בייל מוצלח בתפקיד הראשי (אלון אבוטבול מופיע הרבה לפניו כד"ר פאוול), וגם: המוסיקה המוצלחת של הנס זימר -כמעט כתבתי "מתנגנת"- רועמת במהלך 160 דקות לפחות מתוך 167 דקות הסרט.
** שימו לב: זוהי ביקורת המיועדת לאנשים שראו את הסרט (עם המון דברים בסוגריים) **
כריסטופר נולאן הוא במאי מוכשר שיודע להעמיד סצנות מוצלחות ולתזמר קטעי פעולה מרשימים. ויש לו רעיונות יפים, אך כתסריטאי -יחד עם אחיו- הוא נכשל שוב ושוב (ב"התחלה" היה רעיון טוב, שוב- עשוי מעולה, אפקטים מרשימים, אך הסיפור לא שירת טוב את הרעיון והיה חסר חוש הומור באופן משווע). "עלייתו של האביר האפל" סובל מעודף דרמטיות, ואני לא מתכוון לחלקים של הלחץ ההגיוני מפצצת האטום (שאליה עוד אגיע), אלא לרגעים שונים בעיקר בתחילת הסרט, כמו – אך ממש לא רק – בדוגמה הזאת: בשיחה הראשונה בין ברוס ויין (כריסטיאן בייל) ללשיוס פוקס (מורגן פרימן). המוסיקה מנסה לרמוז לנו שיש פה מתח אבל אין פה שום כלום, זו שיחת רקע, תרגיעו. זה זה כמו לביים הכנת ביצת עין כסרט אימה, ובסוף הביצה מועברת מהמחבת החמה לצלחת, זהו, זה לא הוסיף שום דבר למתח.
הוכרזו מועמדי פרסי האמי לטלויזיה 2012 (ה-64 במספר), "אחוזת דאונטון" מראה נוכחות נכבדה בעונתה השנייה כשהיא מועמדת כסדרה ולא כמיני סדרה. לסדרה הבריטית 16 מועמדויות, רק אחת פחות מ"מד מן" ומ"סיפור אימה אמריקאי" (המועמדת בקטגוריות של המיני סדרות). בין הקומדיות המובילה היא הזוכה בשנתיים האחרונות "משפחה מודרנית" עם 14 מועמדויות, שכוללות את כל צוות המבוגרים של הסדרה (שתי שחקניות משנה, ארבעה שחקני משנה). "הומלנד", המבוססת על "חטופים" הישראלית, מועמדת לפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר, וגם לפרסי השחקן והשחקנית הראשיים.
ניתוח המועמדים מופיע בכל קטגוריה וקטגוריה להלן. הטקס לשנת 2012 יערך ב-23.9, בהנחיית ג'ימי קימל.
רשימת המועמדים לפרסי אמי 2012:
סדרות דרמה
סדרת הדרמה הטובה ביותר
1. "מד מן" (Mad Men) – עונה חמישית. זכתה ארבע שנים ברציפות, ואם תזכה תשבור את השיא של "הבית הלבן" ו"בלוז לכחולי המדים". ("פרקליטי אל-איי" זכתה גם היא ארבע פעמים, אך לא ברציפות).
2. "הומלנד" – עונה 1, בדרך כלל מצליחה להשתחל סדרה חדשה לקטגוריה. העונה השנייה כבר צולמה (חלקה בישראל).
3. "אחוזת דאונטון" – עונה 2, זכתה בשנה שעברה בקטגוריית המיני סדרה הטובה ביותר, אך בשל מספר הפרקים בעונה השנייה, עברה לתחום הסדרות. (דבר דומה קרה עם הסדרה/מיני סדרה "אדונים ומשרתות" בשנות ה-70.)
4. "שובר שורות" – עונה 4, עכשיו שהחמישית מתחילה (ויש הטוענים שזה טוב טקטית לסדרה). מועמדות ראשונה לסדרה בקטגוריה זו.
6. "אימפריית הפשע" – עונה 2. העונה הראשונה לא זכתה, אז קשה להאמין שהשנייה תצליח בכך (על אף שדבר דומה קרה עם "NYPD", "אי-אר" ו"הסופרנוס" שזכו על העונות השניות כשכולם היו בטוחים שיזכו על העונה הראשונה שלהן).
סרטי האנימציה של פיקסר מצליחים לבלוט בשלל הסרטים המצוירים הרבים המוקרנים מידי שנה בבתי הקולנוע. "אמיצה", הסרט ה-13 שלהם, אינו מהסרטים הטובים ביותר שלהם, אך הוא מבדר ומעניין, הוא יפה לעיניים והוא עולה על לא-מעט סרטים לא-מצוירים של ימינו.
יש סרטים שאני חייב לראות, לא בשל חובה מקצועית, אלא כהתניה. כזה הוא סרטו השנתי של וודי אלן. ראיתי סרטים של וודי אלן מאז שהייתי בגיל שלא ברור לי היום מה הבנתי מהם. לפני שהייתי בן 11 וראיתי את "אליס" בקולנוע, ראיתי סרטים שלו בטלוויזיה. צפיתי בסרטיו הטובים פעמים רבות מאוד. ברשותי שלושה ספרים של דברים שפרסם בכתבי עת שונים, כולל "הניו יורקר", ויש לי תקליט של ערב סטנד-אפ שלו. יש לו חלק נכבד בעיצוב חוש ההומור שלי. אני מעריץ גדול שלו ובעתיד הקרוב אצפה שוב ב""הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה" או סרט אחר, פחות מושלם, שלו.
בזמנו ביקש וודי אלן לגנוז את "מנהטן" (1979) המושלם כי חשב שהוא איום; אחרי מספר ימי צילום עם מייקל קיטון ("באטמן") בתפקיד הדמות שיוצאת מהסרט ב"שושנת קהיר הסגולה" (1985) אלן פיטר אותו והחליף אותו עם ג'ף דניאלס; הוא חתך שליש שצילם ב"פשעים ועבירות קלות" (1989) וצילם קטעים אחרים במקום כל מה שהוצא (בין השחקנים בחלק הזה היו השחקניות שון יאנג ודריל האנה). אני מעדיף לא לחשוב שהוא נעשה עצלן, אך בסרטים רבים שלו בחמש עשרה השנים האחרונות יש הרגשה שצילמו גרסה ראשונית של תסריט שהיה צריך עוד כמה שכתובים ואולי אין מישהו בסביבתו שחש בנוח להגיד לו: "אולי תעבור על זה שוב, אתה בטוח שאתה רוצה לצלם את זה?"
לא התכוונתי להשוות בין "ספיידרמן" (2002) המשעמם עם טובי מגוויר ל"ספיידרמן המופלא" החדש, אך זה בלתי נמנע במקרה הזה. במקום סרט רביעי בסדרה המצליחה במיוחד בבימוי סאם ריימי ובכיכובם של טובי מגוואייר וקירסטן דאנסט, הוחלט לאתחל את סדרת הסרטים על גיבור-העל המפורסם (שלישי רק לסופרמן ולבאטמן) עם במאי אחר (מארק ווב, הבמאי של "500 ימים עם סאמר") ושחקנים צעירים. על פניה, לא החלטה רעה בהכרח.
אז נראה שוב את פיטר פרקר עובר לגור עם דודיו, עכביש עוקץ אותו, איך הוא "הופך" לספיידרמן, נלחם בפושעים ברחוב, מסתיר את זהותו ומתפרסם בציבור. זה בסדר וצפוי, אך הבעיה במקרה הזה: הכול דומה מדי למה שראינו בסרט מלפני עשור. אמנם כל השחקנים מוצלחים, אך קשה למצוא הצדקה אמיתית לסרט הזה מלבד הידיעה שהשם "ספיידרמן" שווה שובר קופות מובטח שיכניס מאות מיליוני דולרים, וזה כל מה שמעניין אותם ("אותם" שווה המפיקים, האולפנים בארצות הברית).
כבר מזמן לא רציתי כל כך להמליץ על חצי ראשון של סרט כמו במקרה הזה של הקומדיה הרומנטית "עד החתונה זה יעבור" (במקור: "חמש שנות אירוסין"). הבעיה: בעוד שבסרטים רבים בשליש האחרון יש נפילה בקצב, בעניין, בבדיחות או בדרמה, ואז הסוף החביב מפצה מעט על הירידה, "עד החתונה זה יעבור" נמשך שעתיים, כך שבמקרה הזה יש שעה שלמה חלשה מאוד. חוסר האחידות, ההומור שלא עובד והקטעים הסתמיים של החלק השני רק מתעצמים כשהם באים אחרי שעה ראשונה מוצלחת ביותר.
"עידן הקרח 4: יבשת בתנועה" הוא מוצר טוב ומהנה, חטיף אנימציה בתלת מימד שאינו משביע, לא נשאר ממנו טעם אחרי זה, אך הוא עובר מהר והוא מבדר תוך כדי. 90 הדקות של הסרט, כאמור, חולפות במהירות. הדמויות מוצלחות והאנימציה משגעת, לא מתעכבים יותר מדי דבר על דבר, אז מה אם לא טרחו להשקיע בעלילה? העיקר שהדברים מתקדמים וזורקים בדיחה פה ושם.
"פרומתיאוס" הוא סרט מדע בדיוני. לא מותחן-אימה שמתרחש בחללית כמו "הנוסע השמיני", לא פעולה מדע בדיוני כמו "שובו של הנוסע השמיני", אלא דרמת מדע בדיוני שמתרחשת בעתיד בכוכב לכת מרוחק, ועל כן הסרט מיועד לחובבי סרטי מדע בדיוני.
בימינו אלה נדמה שכל סרט אולפנים אמריקאי שני הוא סרט המשך או סרט מקדים (prequel), גרסה חדשה לסרט ישן או "אתחול" (reboot; בתקווה שהסרט יצליח ויפתח סדרת סרטים חדשה, כמו ג'רמי רנר שלוקח את המושכות ממאט דיימון בסרטי ג'ייסון בורן שבשמות כולם המילה "זהות"). אל האופנה הזאת מצטרף "פרומתיאוס" שמתרחש בעולם של "הנוסע השמיני" (1979), שהתרחש בחלל ושינה לעד את סרטי המדע הבדיוני- בראש ובראשונה בעיצוב החללית ובעיצוב היצור מהחלל שעל שמו נקרא הסרט במקור (Alien, כמובן). סדרת סרטי "הנוסע השמיני" בכיכובה של סיגוורני ויבר מיוחדת גם בכך שבמאים שונים ביימו כל אחד מארבעת הסרטים, שהופקו בשלושה עשורים(!): 1979, 1986, 1992 ו-1997. כעת שב הבמאי רידלי סקוט, שביים את "הנוסע השמיני" הראשון, ומביים את "פרומתיאוס", סרטו הראשון בתלת-מימד.
