"העולם מצחיק" – ביקורת #1
"העולם מצחיק". מימין: אלי פיניש, אסי לוי, דני שטג. צילום: ורד אדיר
ב"העולם מצחיק" שכתב וביים שמי זרחין ("לילסדה", "הכוכבים של שלומי") יש שלוש דמויות מעניינות בעלות סיפורים טובים המגולמים בידי שחקנים מצוינים. בשביל מה, אם כן, היה צריך את כל המסביב? דמויות המשנה, או יותר נכון: הדמויות הצדדיות לא מוסיפות דבר. ספק אם הן היו אמורות לשמש כיותר מתוספת צבע והווי מקומי וסוג של אתנחתות קומיות שנדמו כנראה נחוצות, והן רק מפריעות ומסיטות מהעיקר בסרט בן למעלה משעתיים שיש בו קטעים נוגעים ללב ומעט קטעים משעשעים והיה יכול להיות סרט ממש טוב לו היה מתרכז בסיפור סיפורם של שלושה אחים ולא של מקום וקהילה. כמו "אביבה אהובתי", סרטו הקודם והמצליח של זרחין, "העולם מצחיק" מתרחש בעיר ילדותו טבריה.
העיקר שישנו בסרט הם שלושת האחים מירון, ירדנה וגולן, שאינם בקשר אחד עם השני. מירון (ברוך השב, דני שטג) הוא אלמן שמגדל שני נערים, האחד בן 17 והשני בן 19 שבתחילת הסרט מתעורר מתרדמת ושב הביתה אחרי שנים בבית לוינשטיין. ירדנה (אסי לוי המדויקת) היא אם שכולה בתהליכי פרידה מבעלה, שמגלה שהיא בהריון מבלי לדעת ממי. וגולן (אלי פיניש המעולה, שצריך לככב בסרט באופן דחוף) הוא שדרן רדיו שישן בתחנת הרדיו אחרי שמכר את ביתו ולקח משכנתאות כדי לממן את הטיפולים של חברתו חולת הסרטן נאטשה (אולה שור סלקטר). מספיק, לא? בהחלט.
