"שומרי האגדות".
"שומרי האגדות", אחד מסרטי האנימציה הרבים שמוקרנים כעת בבתי הקולנוע בארץ, מלא קסם והאנימציה שבו יפה, אך כמו סרטים רבים (מדי) הוא ארוך מדי והיה מרוויח מקיצוצים מסוימים.
"שומרי האגדות" הוא הסרט ה-24 של אולפני דרימוורקס, וביים אותו פיטר רמזי, שעד כה עבד כאמן סטוריבורד ("מועדון קרב"). כמו ב"שרק" שלהם, התסריט מבוסס על ספר; אך במקרה הזה לא מדובר בדמויות מתוך אגדות, אלא בדמויות אגדתיות דוגמת פיית השיניים וסנטה קלאוס.
"שומרי הסף".
האם שנה זו תהיה השנה שלנו? האם סרט ישראלי יזכה באוסקר?
אני צופה ש"למלא את החלל" יוכרז בין 9 המועמדים הסופיים לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, אך לא בטוח שיגיע למועמדות לאוסקר. וגם אם יהיה מועמד ויהפוך לסרט הישראלי העשירי שמועמד בקטגוריה, המתמודד המוביל לניצחון הוא המועמד האוסטרי, "אהבה" של מיכאל הנקה (סקירה מלאה של המועמדים הזרים לאוסקר 2013).
מלבד תשעת הסרטים הישראלים שהיו מועמדים בקטגוריית הסרט הזר, ישראלים נוספים היו מועמדים בעבר לאוסקר, והבמאי משה מזרחי ("אני אוהב אותך רוזה") אף זכה באוסקר על הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו" (1977) שקטף את פרס הסרט הזר. הצלם אדם גרינברג – שעבד בארץ, בין השאר, על "מיכאל שלי" ו"אסקימו לימון" – היה מועמד על צילום "שליחות קטלנית 2", המשורר חיים גורי היה מועמד לאוסקר יחד עם דיויד ברגמן וז'אקו ארליך על סרטם התיעודי "המכה השמונים ואחת" (1974). ואפשר, אם רוצים, להזכיר גם את נטלי פורטמן שגדלה בארץ עד גיל 3 וקראה לבנה הבכור אָלֶף, וזכתה באוסקר כשחקנית ראשית ב"ברבור שחור".
אך נראה שהשנה, לצד "למלא את החלל", ישנו סיכוי לסרט ישראלי נוסף לזכות בפרס.
"ראלף ההורס".
"ראלף ההורס" הוא סרט האנימציה השנתי של דיסני, אך האם להיות סרט מצויר של דיסני (עדיין) אומר משהו? לא בטוח. הסרט מהנה, נראה טוב, ויש בו חלקים מוצלחים ובדיחות מצחיקות. אחרי כשעה מימיני ומשמאלי בדקו חבריי מה השעה (לא סימן טוב לְסרט) ולא התאפקתי וראיתי שנותרה בסרט עוד יותר מחצי שעה, וזה לא מצא חן בעיניי. למעשה, זהו סרט האנימציה העלילתי (כלומר, לא כולל את "פנטזיה") הארוך ביותר של דיסני, ואין לו סיבה להיות כל כך ארוך.
זהו סרטו הראשון של הבמאי ריץ' מור, שבתחילת שנות ה-90 ביים כמה מהפרקים הטובים ביותר של הסדרה "משפחת סימפסון", כולל אחד הפרקים הטובים ביותר בתולדות הסדרה: Cape Feare שבו בוב (קלסי גרמר) משתחרר מהכלא ויוצא להרוג את בארט, שעלה על ניסיונו להפליל את קראסטי בפרק מוקדם יותר.
בתחילת הסרט רואים את ההכרזה על סוף היום במשחקייה של מכונות משחקים שצריך לשלם 25 סנט למשחק, שנפוצו בשנות ה-80 ועדיין יש פה ושם גם היום (בעיקר בארה"ב), וחשבתי שזו הולכת להיות גרסת דמויות ממכונות משחק כמו ב"צעצוע של סיפור", מעין מה קורה כשהלקוחות אינם וכולם מסתובבים חופשי. אך זה רק חלק, ולא ממש כך.
"הזייפנים".
החל מיום חמישי יוקרן בארץ הסרט "המלכודת" בבימויו של סטפן רוזוויצקי האוסטרי. סביר להניח שהוא לא היה זוכה לביים את הסרט האמריקאי הזה לולא היה זוכה באוסקר על בימוי "הזייפנים" שזכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בשנים האחרונות קטגוריית הסרט הזר היא מעין כרטיס כניסה להוליווד. גם במאים שסרטיהם מועמדים לאוסקר זוכים לחשיפה (ארי פולמן עובד בימים אלו על "כנס העתידנים" שחציו מצויר ומככבים בו רובין רייט, הארווי קייטל), אך לעיקר תשומת הלב זוכים הזוכים.
איך משפיעה הזכייה באוסקר על הקריירה של הבמאים?
בסוף המאה ה-20 זכו שלושה במאים מפורסמים באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר: רוברטו בניני על "החיים יפים" (1998), פדרו אלמודובר על "הכל אודות אמא" (1999) ואנג לי על "נמר, דרקון" (2000). "החיים יפים" ו"נמר דרקון" היו מועמדים לאוסקר גם לסרט הטוב ביותר והבמאים שלהם לבמאי הטוב ביותר. בפחות מ-15 השנים שחלפו מאז, בניני כמעט נעלם מהקולנוע: הוא ביים את "כשתראי נמר בשלג" ואת "פינוקיו" ושיחק בסרטו האחרון של וודי אלן, "לרומא באהבה". פדרו אלמודובר זכה באוסקר גם על התסריט של "דבר אליה" (2002), הוא שב ודוחה הצעות לביים סרטים באנגלית (לזמן מה היה אמור לביים את "העיתונאי") וממשיך לביים סרטים בקצב של אחד לשנתיים בממוצע- האחרון שבהם היה "העור בו אני חי" והוא כבר צילם סרט נוסף שיוקרן בשנה הבאה. אנג לי ביים סרטים באנגלית לפני "נמר, דרקון" – שהיה הסרט הטייוואני הראשון שזכה באוסקר, אחרי שלוש מועמדויות (כולן לסרטים שלי ביים) – ומאז הוא ביים בעיקר סרטים באנגלית. הוא זכה באוסקר על בימוי "הר ברוקבק" והשנה יש סיכוי גבוה שיהיה מועמד על "חיי פיי".
"פרנקנוויני".
"פרנקנוויני" הוא סרט סטופ-מושן (stop motion, שבו עוסקים אנשים בעלי הסבלנות הגדולה בעולם, ולפיו מזיזים בובות במילימטרים ספורים בכל פעם כדי ליצור תנועה רציפה של סרט), שיטה שבה יש לטים ברטון ניסיון כבמאי "חתונת רפאים" וכמפיק "הסיוט שלפני חג המולד" ו"ג'יימס והאפרסק הענק". הסרט נראה מדהים, ויש בו תנועות מצלמה יפות, אפקטים ודמויות מצחיקות עד שלגמרי שוכחים שמדובר בבובות קטנטנות בשחור-לבן. "פרנקנוויני" הוא סרט טים ברטון טיפוסי, עם לא מעט הומור. השעה הראשונה שלו נהדרת, ואז יש עוד 25 דקות.
יש מעט מאוד במאים עם סגנון ייחודי וקל לזיהוי כמו זה של טים ברטון. מספיק לראות פריים מסרט ולדעת שזה סרט שלו. בשנים הראשונות העיצוב שירת את הסיפורים והסרטים שלו: "ביטלג'וס", "באטמן", "המספריים של אדוורד" ועד "סליפי הולו". אך בשנים האחרונות ההשקעה בעיצוב עלתה על איכות הסרטים: "אליס בארץ הפלאות", "צ'רלי בממלכת השוקולד", "צללים אפלים".
"העיתונאי". זאק אפרון.
יש באנגלית את המושג "זבל לבן" (white trash) שמתייחס לאנשים לבנים ממעמד נמוך הגרים בדרום ארצות הברית. סרט על אנשים מהאוכלוסיה הזאת יכול להיות מהוגן, לא נצלני ולא מטופש, אך כזה הוא "העיתונאי" – סרט זבל (לבן).
במאי הסרט לי דניאלס, ביים גם את "פרשס", זוכה פסטיבל סאנדאנס, שזכה באוסקר על תסריט מעובד ושחקנית משנה. הסרט ההוא עסק בהתעללות קשה שעברה ועוברת נערה שחורה צעירה וקהת חושים למה שעובר עליה, וכך גם אני הרגשתי בשעת הצפייה ב"פרשס": לא נגע ללבי סיפורה של הגיבורה. ב"העיתונאי" אין אפילו ניסיון לרגש. הסרט עוסק, כביכול, באסיר נידון למוות שנלחמים על הוכחת חפותו, אך כמו שלאסיר לא ממש אכפת מכך, כך גם לצופים.
אודי פרסי.
אודי פרסי עומד בפני שינויים גדולים בחיים שלו. בשבוע הבא יחגוג את יום הולדתו ה-30, בסוף השנה הוא יתחתן, והחל ממחר (ה') יוקרן בבתי הקולנוע בארץ הסרט "חדר 514" שבו הוא מככב.
רובו המוחץ של "חדר 514" מתרחש בחדר אחד, חקר חקירות צבאי, והוא עוקב אחרי החוקרת הצבאית אנה, שאותה מגלמת אסיה נייפלד (ושהיתה מועמדת על התפקיד לפרס אופיר). פרסי מגלם מ"פ המואשם בהתנהגות אלימה, ורגע השיא בסרט שייך לו. את הסרט כתב וביים שרון בר-זיו ומשחקים בו גם גיא קפולניק, אוהד הול ורפי קלמר.
איך הגיע אליך התפקיד הזה?
"אני הגעתי אל שרון עם הסרט הזה. שרון בחן כל מיני שחקנים, ובא אליי שחקן, חבר טוב שלי, שאני אכין אותו לתפקיד בסרט."
לתפקיד שלך?
"לאחד משני תפקידים. אחרי שעזרתי לו להיבחן, והוא לא התקבל, ביקשתי ממנו רשות לפנות לבמאי. הוא חבר טוב מאוד, ולא היתה לו שום בעיה עם זה, ושלחתי לשרון הודעה שקראתי את הטקסטים שלו ונראה לי שאני מתאים לאחד התפקידים ומאוד אשמח שהוא יראה אותי. לקח לו כמעט איזה חודש לחזור אליי. הוא עשה לי משהו כמו חמישה אודישנים."
אודי פרסי עם אסיה נייפלד בסרט "חדר 514".
באופן יוצא מן הכלל לסרטים בכלל ולסרטים ישראלים בפרט, קדם לצילומים של "חדר 514" תהליך חזרות של חמישה חודשים. הצילומים התפרשו על ארבעה ימים וחצי בלבד. תאר לי את תהליך החזרות.
"לסרט יש אמירה פוליטית אבל לא דיברנו בכלל על פוליטיקה. דיברנו על אנשים, על פחדים, על רצונות, ולא התעסקנו בפוליטיקה."
ואז כשהגעת לצילומים, מה הרגשת?
"באנו מוכנים, באנו לקרב. אני באתי לקרב, להילחם על המקום שלי. שרון נתן לנו מצע של ביטחון, שיכולנו להפתיע אחד את השני והוא הלך אתנו. הוא במאי מוכשר והוא יכול לדבר אתך על ין ויאנג אבל בסופו של דבר הוא במאי פרקטי בצילומים, וזאת מתנה לכל שחקן."
הסרט נהנה מהמשיכה בשנים האחרונות בחו"ל לסרטים ישראלים. הוא נקנה להפצה בארה"ב, והוא הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, כולל בקאן, בהולנד ובטורקיה. אילו תגובות אתה קיבלת?
"התגובות בעולם מדהימות. אנשים תפסו אותי ויכלו לדבר על הסרט שעות, ועל התפקיד שעשיתי. סרטים שקשורים לצבא מעניינים אנשים בחו"ל. כל שיח של ימין-שמאל מעניין אנשים מבחוץ."
אודי פרסי הוא יליד בת ים, ובגיל 13 עבר עם משפחתו לראשון לציון. הוא היה ילד מופנם וביישן, אחד שלא חלם מאז גיל שלוש לבדר את ההמונים. ובכל זאת, לקראת סוף השירות הצבאי שלו כחייל קרבי ערך רשימה של עשרה חלומות, דברים שהוא רוצה להגשים ובראש הרשימה כתב: להיות בצוות הווי ובידור במלון באילת; הדבר השני ברשימה היה לטוס לאוסטרליה. כמעט עשור לאחר מכן, הוא עדיין לא הגיע לדבר השני ברשימה כיוון שתחת שמי אילת, על שפת בריכה של מלון, התאהב בעולם הבמה.
אודי פרסי עם יהלי פרידמן מתוך "10% ילדה שלי". צילום: יעל לב-רם
הוא למד בסמינר הקיבוצים שלוש שנים משחק ושלוש שנים נוספות כדי להוציא תואר ראשון בבימוי והוראת תאטרון. אחרי תפקידים בהצגות פרינג' ובתאטרון הקאמרי ("האריסטוקרטים"), הגיע תפקיד ראשון גדול בסרט ישראלי. "חדר 514" צולם לפני כשנתיים ומאז הספיק גם להופיע בתפקיד קטן ב"העולם מצחיק" של שמי זרחין, לשחק בתפקיד ראשי בסרט נוסף, והוא ממשיך להופיע בתאטרון.
מה הפרויקטים הבאים שלך?
"צילמתי סרט שכתב וביים אורי בר-און ושנקרא "10% ילדה שלי". הוא נמצא בשלבי עריכה ואמור לצאת בשנה הבאה. אני מגלם את ניקו, החבר החדש של אמא של פראני בת ה-7. בכל פעם אנחנו פוגשים דמויות אחרות בתל אביב, שאותן מגלמים עידן אלתרמן, ורד פלדמן, גור בנטביץ' ואורי קלאוזנר."
"המטרה שלי היא לא תהילה. המטרה היא להתעסק בדמויות מורכבות ולנסות לספר איזה סיפור דרך הדברים שאני עברתי בחיים, שנפגשים ביחד עם הסיפור, ולספר את זה לקהל. כשאני קורא מחזה, או דברים שאני קורא ומרגשים אותי, בא לי לתת את המתנה הזאת גם לאנשים אחרים, וזה חלק מהדבר הזה."
אתה גם מלמד.
"חשוב לי להתעסק בהוראה. אני מלמד משחק בסמינר הקיבוצים, גם במכינה וגם קורס בוגרים פרטי שאני פותח. הייתי חודש וחצי אצל אוונה צ'בק בלימודים בלוס אנג'לס. היא נחשבת לאחת ממנחי השחקנים הגדולים ביותר היום. עשיתי סצנות אצלה בסטודיו עם שחקנים שהם כוכבים גדולים ביוון, באיטליה, בצרפת, באוסטרליה, בגרמניה… זו היתה מהחוויות היותר משמעותיות שעברתי בחיים שלי. היא פשוט מורה מדהימה. הייתי על גג העולם אצלה, החוויה לעבוד איתה ולקבל ממנה פידבק תרמה בעיקר לחיזוק הערך העצמי שלי והגושפנקה שאני במקום הנכון ובזמן הנכון."
חדר 514
ישראל, 2012
הפצה: החל מה-25.10.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
"אהבה" (אוסטריה)
עכשיו כשהוכרזו כל הסרטים הזרים המתמודדים על האוסקר, אפשר לערוך סקירה שלמה על הקטגוריה של הסרט הזר.
בארבע מתוך חמש השנים האחרונות היה מועמד סרט ישראלי לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הם הצטרפו לשישה סרטים קודמים שהיו מועמדים לפרס ולא זכו. האם "למלא את החלל", הנציג שלנו השנה, יוכרז כמועמד ב-10 בינואר 2013? השנה יש מספר שיא של סרטים מ-71 מדינות ובין המתמודדים השנה, כולל הנציגות הראשונה אי פעם של קניה, יש מתחרים חזקים מאוד. (כשבועיים לפני ההכרזה צפויה הודעה על הרשימה המצומצמת של 9 סרטים, שמתוכם ייבחרו חמשת המועמדים.) האם שנה אחרי ש"הארטיסט" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, יזכה סרט אילם בפרס הסרט הזר? אלו הם המתמודדים העיקריים על הפרס:
"אהבה" (אוסטריה) סרטו דובר הצרפתית של מיכאל הנקה ("מחבואים") זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, על בעל ואישה בני שמונים. הנקה היה מועמד לפני 3 שנים על סרטו "סרט לבן".
"סיפור מלכותי" (דנמרק) זכה בפסטיבל ברלין בפרסים על תסריט ומשחק (מדס מיקלסון, שסרט גם בסרטים באנגלית, כולל "קזינו רויאל"). סרט שעשוי להיות מועמד גם בקטגוריית התלבושות (מועמדויות בקטגוריות נוספות לא מבטיחות זכייה בפרס הסרט – אלא אם הסרט מועמד לסרט הטוב ביותר כמו במקרה של "החיים יפים" ו"נמר דרקון").
"משפחת סימפסון". הסדרה הכי ותיקה בטלויזיה האמריקאית.
בחודש האחרון עלו לאוויר עונות חדשות של סדרות אמריקאות רבות, ובהדרגה יצטרפו אליהן סדרות נוספות. גל נוסף של עונות חדשות של סדרות מוכרות יגיע בינואר, ומעכשיו עד אז ינסו עשרות סדרות חדשות להפוך ל'דבר הבא' (אני מתעלם לגמרי מתחום סדרות המציאות, "אמריקן איידול", "המירוץ למיליון" ודומותיהן).
מבין הסדרות שהחלו בשנה שעברה וממשיכות לעונה שנייה (ראו רשימה מלאה למטה), לא היתה אפילו סדרה אחת שנחשבת ללהיט. סביר להניח שחצי מהן לא ימשיכו לעונה שלישית. גם בין הסדרות שהחלו לפני שנתיים אין סדרה עם הצלחה או חשיפה בסדר גודל של "סופרנוס", "סקס והעיר הגדולה", "חברים", "אי-אר" או אפילו "רוק 30", "גלי" ו"מד מן".
מבין הסדרות החדשות לא נראה שהולכת להיות השנה סדרת להיט, אבל אי אפשר לדעת מהיכן זו תצוץ. בדרך כלל דווקא הסדרות ללא הכוכבים, שלא זוכות ליחסי ציבור לפני עלייתן לשידור, הן שמצליחות לעורר הדים.
"לופר".
"לופר" הוא סרט מדע בדיוני עם קטעי פעולה מוצלחים, ומיועד בעיקר למי שחובב מדע בדיוני – רק אל תצפו ל"דוח מיוחד" או ל"זכרון גורלי" (1990) מבחינת מרדפים ופעולה.
קטעי הפעולה בסרט טובים, אך צריך לדעת שיש גם לא מעט דיבורים במהלך הכמעט שעתיים של הסרט, וחלקם מיותרים. גם האפקטים טובים, אך הסרט לא אחיד ברמתו, הוא משנה סגנונות ויחד עם הקצב המשתנה שלו נדמה שיש בו הלחמה לא מוצלחת של שלושה סרטים שונים.
"הומלנד".
הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2012 (ה-64 במספר) לטלוויזיה האמריקאית. "הומלנד" זכה בכל הפרסים הגדולים בדרמה: סדרה, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, תסריט ובימוי. ובקומדיה זכתה "משפחה מודרנית" בפעם הרביעית בסדרה הטובה ביותר ושוב לשחקן משנה ולשחקנית משנה (וגם לבימוי). לא היו הפתעות גדולות, אך אפילו ג'ון קרייר היה בהלם כשזכה בפרס לשחקן הראשי על הקומדיה "שני גברים וחצי". עדיין לא ברור מי חושב שג'ימי קימל, שהנחה את הטקס, הוא אדם מצחיק.
רשימת הזוכים בפרסי אמי 2012:
סדרת הדרמה הטובה ביותר
"הומלנד"
שחקן ראשי
דמיאן לואיס, "הומלנד"
שחקנית ראשית
קלייר דיינס, "הומלנד"
"זהות גנובה". ג'רמי רנר.
"זהות גנובה" הוא סרט המשך שמשתמש ב"עולם" של שלושת סרטי "זהות" בכיכובו של מאט דיימון, שגילם את הדמות ג'ייסון בורן אשר יצר הסופר רוברט לודלום. כל אחד משלושת הסרטים הצליח יותר מקודמו, ובסרט הזה מאט דיימון לא מופיע אך את דמותו, ג'ייסון בורן, מזכירים באופן מפתיע שוב ושוב. אך לא רק הוא נעדר מהסרט הזה. אחד הדברים הבסיסיים בסרטי פעולה, כל סרט פעולה, הוא דמות של רשע. פה אין כזה. כל אחד משלושת הסרטים הראשונים היה בני פחות משעתיים. בזה החליטו שמגיע לנו שעתיים ורבע! כשרק ב-35 דקות יש מתח או פעולה והשאר… דרמה לא מעניינת.
את התפקיד הראשי תופס הפעם ג'רמי רנר ("הנוקמים", "משימה בלתי אפשרית 4"), שהוא שחקן טוב, אבל הוא לא כוכב ואנשים לא רוצים לראות סרט בשבילו. הסרט בדרך לחצות את קו 100 מיליון הדולר בארצות הברית (וגם זה בקושי) – רובם בזכות שלושת הסרטים הראשונים ולא בזכות איכות הסרט עצמו.