דאנה איבגי. מתוך כלת הים.
יש שלוש סיבות עיקריות לצפות ב"כלת הים" של קרן ידעיה, אחד מסרטי הדרמה הישראלים הטובים ביותר בשנים האחרונות: דאנה איבגי, מוני מושונוב ורונית אלקבץ. יחד עם רועי אסף הם מרכיבים את משפחת וולף שבמרכז הסרט. הסרט אינו מדכא וסטטי עלילתית כמו "אור" (2004), סרטה הקודם של ידעיה, שגם בו גילמו אלקבץ ואיבגי אמא ובת. אינני יודע למה הסרט נקרא "כלת הים", ושמו באנגלית הוא "יפו" – משום שלא מרגישים או רואים יותר מדי את העיר.
סאם וורת'ינגטון. מתוך התנגשות הטיטאנים.
סיפורי המיתולוגיה היוונית נהדרים, מרתקים, ותמיד ייקראו. על המסך הם עלולים להתפרש כילדותיים ו"התנגשות הטיטאנים" (2010) מיועד לקהל צעיר, מאוד. זוהי גרסה נקייה, נטולת עירום, מיניות, קללות ודם לבני 13-8 שעשויים להתלהב מהיצורים הדמיוניים וממפלצות הענק.
איזבל אדג'ני. מתוך יום החצאית.
איזה מזל שיש סרטים צרפתיים. בלעדיהם היינו נאלצים להסתפק בעיקר בסרטים אמריקאיים, שטובים לסוגם, אך עושים רק קומץ סרטי דרמה טובים בשנים האחרונות. "יום החצאית", סרטו הראשון של התסריטאי-במאי ז'אן פול לילינפלד שאני רואה, היה יכול להתרחש בכל בית ספר בעולם, אך קשה להאמין שהיו מפיקים סרט כזה, ועם תסריט כה חכם, בכל מקום אחר חוץ מצרפת.
שני הסרטים המוצלחים ביותר בבתי הקולנוע בימים אלו הופקו בצרפת, "נביא" ו"יום החצאית". שניהם גם היו מועמדים לפרס הסזאר לסרט הטוב ביותר ("נביא" זכה). "יום החצאית" היה מועמד גם על תסריט מקורי וזיכה את איזבל אדג'ני, שלא השתתפה בסרט בשש השנים האחרונות, בפרס השחקנית (החמישי שלה).
מתוך שושנת קהיר הסגולה.
הקרנת "מוקי בוערה" לכבוד יום השואה
12.4 סינמטק תל אביב 19:00
13.4 סינמטק ירושלים 21:30
סרטם של לינה וסלבה צ'פלין, "מוקי בוערה" (2008), יוקרן בבכורה לכבוד יום השואה. הסרט מספר על מוקי גרשטיין שגדל בשכונה המאוכלסת בניצולי שואה, אך עזב את המקום לפני עשרים שנה לנורווגיה. כיום, הוא מתבשר שאימו נפטרה, ומתלבט האם ללכת להלויה של האישה שעימה היו יחסיו מורכבים, כואבים והרסניים.
"פישר קינג" (1991)
אחד הסרטים המצליחים של טרי גיליאם וכמעט היחיד שהוא דרמה עם בסיס מציאותי, שלא חסרים בו הפנטזיה שגיליאם כל כך אוהב. סרט מקורי, עם משחק נהדר של כל צוות השחקנים, תסריט מקורי וקטעים בלתי נשכחים. מרסדס רוהל ("נשואה למאפיה") זכתה בצדק רב באוסקר אך הקריירה הקולנועית שלה לא שגשגה, והיא משחקת בעיקר בהצגות בברודווי.
הקרנות:
9.4 סינמטק ירושלים, 21:30
בזמן הצילומים הארוכים של דגמי החלליות לסרט "2001: אודיסאה בחלל" השמיע סטנלי קובריק מוסיקה קלאסית ברקע, והחליט להשאיר את המוסיקה בסרט. עד אז לא היה נהוג להשתמש בהקלטות של מוסיקה קלאסית בסרטים. בגלל או בזכות קובריק, "כה אמר זרתוסטרא" מזוהה עם כוכב צדק, מונולית שחור וכל התגלות פלאית.
ברשימה זו קטעי מוסיקה קלאסית שמופיעים באופן בולט בסרט שאינו "פנטזיה" או שעוסק במלחין מסוים.
"אלווירה מדיגן" (1967)
הקונצ'רטו לפסנתר מס' 21 של מוצרט מכונה "אלווירה מדיגן", כמעט מאתיים שנה אחרי שנכתב, בעקבות הסרט השוודי היפה הזה!
טאהר רחים. מתוך נביא.
בתי כלא הם אתר מושך לסיפורים ולסרטים, והסרט הצרפתי החדש "נביא", שמתרחש רובו בין כותלי בית כלא, הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בקולנוע מזה זמן רב. הוא אלים מאד, כצפוי מסרט שמתרחש בבית כלא, עם קטעים קשים לצפייה (רצח, קטטות, סכין גילוח בפה).
הסרט מתחיל ללא הקדמות מיותרות עם העברתו של מאליק (טאהר רחים), עבריין צעיר וּותיק ממוצא ערבי, לבית כלא לבוגרים. אנו עוקבים אחרי התאקלמותו, כשכבר בימיו הראשונים הוא נקלע בעל כורחו לסכסוך המתמשך בין אסירים קורסיקאים לאסירים ערביים.
בשבוע שעבר ערכנו רשימה של שירים שמוכרים בעיקר משיבוצם בסרט זה או אחר. הפעם, תריסר גרסאות כיסוי לשירים שהופיעו בסרט וזכו להצלחה גדולה. רובם הוקלטו במיוחד בשביל הסרט שבו הם מופיעים. אפשר להרכיב רשימה נפרדת כמעט משירים שמופיעים בסרטיו של אמן איסוף השירים (והתסריטאי-במאי) קווינטין טרנטינו. גם קמרון קרואו ("כמעט מפורסמים", "סינגלס") ידוע בידע המוסיקלי הנרחב שלו. בשבוע הבא, חלק שלישי ואחרון על קטעי מוסיקה קלאסית בסרטים.
"קזבלנקה" (1942)
מעבר לזוג האוהבים, לאשרות המעבר, ללואי ולמטוס שימריא איתה או בלעדיה, לאורך כל הסרט המצוין הזה מתנגנת המוסיקה של השיר שסם הפסנתרן שר: As Time Goes By. השיר נכתב במקור למחזמר ב-1931.
טים רובינס עם מורגן פרימן. מתוך חומות של תקוה.
"חומות של תקווה" (1994)
האם צריך להמליץ על הסרט המעולה הזה? למי שטרם ראה, למי שכבר ראה ורוצה לראות פעם נוספת את אחד הסרטים הטובים ביותר של שנות ה-90 ואולי אחד הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר אי פעם. זהו סרטו הראשון של פרנק דרבונט שגם עיבד את התסריט על פי נובלה מאת סטיבן קינג. גם שניים מתוך שלושת סרטיו הבאים של דרבונט היו מבוססים על ספרים של קינג: "גרין מייל" (1999) עם טום הנקס אשר מתרחש גם הוא בבית כלא, ומבוסס על ספר שפורסם בהמשכים; ושני אחרים שהפכו לסרטים טובים מאד גם כן: "אני והחבר'ה" (1986) ו"תלמיד מצטיין מדי" (1998), והוצאו מתוך אותו ספר בן ארבעה סיפורים, בו הופיע "חומות של תקווה".
הקרנות:
25.3 חולון, 22:00
קווינטון ארון. מתוך הזדמנות שניה.
האמריקאים אוהבים פוטבול, כל כך אוהבים פוטבול. בכל שנה המשדר הנצפה ביותר בטלויזיה האמריקאית הוא הסופרבול (הגמר של ליגת הפוטבול). השנה הסופרבול היה המשדר הנצפה ביותר אי פעם, עם 106 מיליון צופים (מתוך אוכלוסיה של 307 מיליון). "הזדמנות שנייה" הוא סרט הספורט המצליח ביותר בארה"ב אי פעם עם רווחים של למעלה מ-250 מיליון דולר(!).
כמו סרטי חג מולד שמצליחים בארצות הברית ובשאר העולם לא (רובם לא מוקרנים בארץ בבתי הקולנוע), סרטי פוטבול מיועדים בעיקר לקהל האמריקאי. "הזדמנות שנייה", שלא עוסק אך ורק בפוטבול, מוקרן בארץ בבתי הקולנוע בעקבות זכייתה של סנדרה בולוק באוסקר. בשל הרחבת הקטגוריה של הסרט הטוב ביותר באוסקר מחמישה לעשרה מועמדים, הסרט גם הצליח להשיג מועמדות לסרט הטוב ביותר. אם צריך למצוא סיבה שחייבים להחזיר את מספר המועמדים בקטגוריה לחמש, הסרט הזה הוא הוכחה ברורה.
מתוך הדרקון הראשון שלי.
השנה, לראשונה, יצאו שלושה סרטים מצוירים מבית אולפנים אחד. הראשון מתוך השלושה של דרימוורקס השנה הוא: "הדרקון הראשון שלי". הסרטים של דרימוורקס ("שרק", "מדגסקר", "קונג פו פנדה") שונים במהותם מאלו של אולפני פיקסר ("למעלה", "וול-אי", "צעצוע של סיפור"). בעוד הסרטים של פיקסר מתמקדים יותר בדמויות ובסיפור, בדרימוורקס מעדיפים סרטי הרפתקאות מבדרים עם דמויות צבעוניות המדובבות בידי שחקנים מפורסמים.
"הדרקון הראשון שלי", סרטם השני בסך הכל של הבמאים כריס סנדרס ודין דה'בלויס אחרי "לילו וסטיץ'" (2002) של דיסני, אשר מוקרן גם בתלת מימד כמו כל הסרטים המצוירים בימינו, הוא מעל לכל סרט הרפתקאות. מינון הבדיחות בו נמוך יחסית, ולמרבה השמחה אין בו אינסוף אזכורים לסרטים אחרים וגיבורי תרבות. זהו הסרט שמשתמש במימד הנוסף שמקנים המשקפיים המיוחדים בצורה הכי טובה שאני ראיתי עד היום. האנימציה בו משגעת, השיער של הדמות הראשית ומי הים נראים אמיתיים, קטעי המעוף והקרבות יפים מאוד והמוסיקה של ג'ון פאוול ("שרק", "בולט") מוצלחת.
יחד עם זאת, אינני חושב שהסרט, שמגיע אל בתי הקולנוע בארץ במקביל לתחילת הקרנתו בארצות הברית, ישחזר את ההצלחות הענקיות הקודמות של דרימוורקס שהובילו לסרטי המשך: השנה יצא "שרק 4", בשנה הבאה "קונג פו פנדה 2" וב-2012 "מדגסקר 3" – לא בגלל שהוא פחות טוב מהם, אלא בגלל שהוא לא כך מצחיק וקהל היעד שלו מצומצם יותר: ילדים עלולים לפחד מקטעי הקרבות, ומבוגרים עשויים למצוא את הסרט ילדותי/פשטני מדי, בעיקר בגלל שהדמויות לא מפותחות מספיק.
הלנה בונהם קרטר. מתוך אליס בארץ הפלאות.
הסרטים של טים ברטון נראים מדהים לכן לא מפתיע ש"אליס בארץ הפלאות" מעוצב להפליא ומשגע ויזואלית, אך אחרי התרגשות ראשונית שהיתה לי בתחילת הסרט, התגובה הכללית שלי בסופו היתה די פושרת. השילוב של הפעלולים השונים מהממת, בכל גודל אליס משתלבת עם השחקנים האחרים והדמויות המצוירות בצורה מושלמת אך הסרט רחוק ממושלם.
ברטון לא עשה סרט ממש טוב מאז "סליפי הולו" (1999). "כוכב הקופים" (2001) היה בסדר; את "צ'רלי בממלכת השוקולד" אהבתי מאוד – עד שהם נכנסים למפעל; וב"סיפורי דגים", לו יש את האוהדים שלו, היו רגעים מקסימים אך הוא אינו סרט חף מבעיות (שני הסרטים הנוספים של ברטון בעשור הזה היו "חתונת רפאים" ו"סוויני טוד").
מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מסרטים, ולשירים חלק גדול בביסוס אווירה של קטע ומשמשים לעתים קרובות כרקע למונטז' – רצף של קטעים חסרי דיאלוג. שירים יכולים להיות חלק אינטגרלי מסרט, לא רק בסרטים מוסיקליים.
בימינו כמעט לא נכתבים שירים מקוריים לסרטים כי מעדיפים להשתמש בשירים מפורסמים, או בגרסאות כיסוי לשירים מוכרים. קווין סמית' סיפר שקניית הזכויות לשירים לסרטו הראשון "מוכרים בלבד" עלתה יותר מתקציב צילום הסרט.
הנה רשימה של 13 שירים שלא נכתבו במיוחד בשביל הסרטים אלא הופיעו בסרט והתפרסמו בזכות הסרט. לפעמים השיר "התגלה", ולפעמים מדובר רק בגילוי מחדש. בחלק מהמקרים השירים הפכו להיות מזוהים עם הסרט כמעט כמו נכתבו בשבילו.
בשבוע הבא: סרטים שבהם יש גרסאות כיסוי מצליחות לשירים, לפעמים יותר מהשיר המקורי.
"עד" (1985)
השוטר המחלים מפציעה ג'ון בוק (הריסון פורד) ורייצ'ל (קלי מקגיליס) מכת האיימיש רוקדים יחד באורווה שבה מוחבאת המכונית שלו לצלילי Wonderful World שמוכר יותר במילים שלו: Don't know much about history. סם קוק ביצע את השיר במקור, בסרט נשמעת גרסתו של גרג צ'פמן.