ביקורות קולנוע (עמוד 11)

"דדפול ווולברין" – ביקורת #2: אקשן מרהיב ומלא אפקטים

"דדפול & וולברין". יו ג'קמן.

"דדפול & וולברין".

שש שנים אחרי קודמו, "דדפול ו-וולברין" ממשיך את הקו המופרע של שני סרטי "דדפול" הכולל אלימות גרפית ותוכן מיני ומכוון לקהל מבוגר. ריאן ריינולדס, כוכב הסרט, המפיק והתסריטאי, קידם במשך זמן רב את שיתוף הפעולה בין שתי הדמויות הראשיות והתוצאה היא סרט כיפי, מצחיק (לפעמים ההומור קצת מתאמץ מדי), עם פסקול מושקע, אלים מאוד, שכולל הרבה מאוד תפקידי אורח (חלקם לא צפויים בכלל) ואזכורים מכל הקשת הקומיקסית וההוליוודית. לגמרי אפשרי לצפות בסרט מבלי ידע מוקדם על סרטי דדפול, כי העלילה לוקחת סיבוב חזק ימינה, אבל בהחלט עדיף, ולו רק בשביל להבין את רוב הבדיחות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דדפול ווולברין" – ביקורת #1: בידור טוב

"דדפול & וולברין".

"דדפול & וולברין".

למעריצי שני סרטי "דדפול" אין צורך בהמלצה (או ביקורת) על הסרט השלישי כדי לרצות ללכת לראות את "דדפול וּוולברין". הסרט צפוי להצליח עוד יותר משני הראשונים, שהצליחו מאוד. דדפול הוא ריאן ריינולדס, שעשה הכול כדי להגשים את חלומו לגלם את גיבור-העל בסרט משלו – הוא אחד המפיקים של הסרטים, בין התסריטאים שלהם, ורוחו משתלבת מצוין עם הדמות שלא מסוגלת לשתוק או להפסיק להתבדח עם שליפות לשוניות בלתי פוסקות בשילוב פרטים של תרבות פופולרית. הפעם מצטרף אליו יו ג'קמן כוולברין, ויש גם דמויות מוכרות אחרות והופעת אורח שהצליחו לשמור בסוד. הסרט מהנה, אבל רחוק מלהיות סרט טוב מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אג'ומה" – ביקורת: דרמה חביבה ולא כבדה מהמזרח הרחוק

"אג'ומה". הונג הויפאנג.

"אג'ומה". הונג הויפאנג.

"אג'ומה" היה נציג סינגפור לאוסקר, ורובו מתרחש בקוריאה. מדובר בדרמה חביבה שאינה כבדה או אטית, כפי שאולי אפשר לצפות מסרטים מהמזרח הרחוק, שבמרכזה דמות של אישה מבוגרת בטיול בן מספר ימים בארץ זרה. מקום ההתרחשות, השפה הזרה והמנהגים השונים ללא ספק מוסיפים פן מעניין לסיפור אנושי די פשוט, שיש בו כמה תוספות שהופכות אותו שווה לצפייה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תלמה" (2024) – ביקורת פסטיבל ירושלים: חמוד ונוגע ללב

"תלמה". ג'ון סקוויב, ריצ'ארד ראונדטרי.

"תלמה". ג'ון סקוויב, ריצ'ארד ראונדטרי.

בלתי נמנע להגיד "חמוד" על "תלמה", סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים שנפתח הערב ויוקרן בארץ החל מה-8.8. אין בסרט גורי כלבים פרוותיים או תינוקות רגועים סמוקי לחיים, אך יש בת 93 מלאת חן, רגעים נוגעים ללב, עלילה פשוטה, מעט הומור וסוף טוב: זה חמוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"על עשבים יבשים" – ביקורת: למי שמאסו בתבנית הקבועה של הקולנוע הפופולרי

"על עשבים יבשים". מרבה דיזדאר, מוסאב אקג'ה, דניס ג'לילולו.

"על עשבים יבשים". מרווה דיזדר, מוסאב אקיצ'י, דניז ג'ליאוגלו.

בסרטו העלילתי התשיעי באורך מלא "על עשבים יבשים", ממשיך נורי בילגה ג'יילן לעסוק בבחינה של הנוף האנושי בתוך הנוף הסביבתי שבו הוא מתקיים והיחסים בינהם. עם מעט מאוד התפתחות עלילתית והרבה מאוד דקות מסך, אפשר לומר, בלי נימה של התנשאות, כי הסרט לא מיועד לכל אחד, אבל מי שחובב את סרטיו של ג'יילן, יעריך את היצירה שהיא בין העבודות היותר טובות ושלמות שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סוג של חסד" – ביקורת #2: יש פערי איכות בין האפיזודות

"סוג של חסד". הונג צ'או, ג'סי פלמונס, ווילם דפו.

"סוג של חסד". הונג צ'או, ג'סי פלמונס, ווילם דפו.

"סוג של חסד" של יורגוס לנתימוס מגיע אלינו כחודש לאחר שהשתתף בפסטיבל קאן והפעם מדובר בקומדיה שחורה שהיא, למעשה, אנתולוגיה של שלושה סרטים קצרים אשר כמובן קשורים אחד לשני מבחינה תימטית וגם חולקים את אותם השחקנים- רק חבל שהרמה לא אחידה והיצירה לא מצליחה להתעלות לרף גבוה באמת, כמו רוב סרטיו הקודמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סוג של חסד" – ביקורת #1: שונה, מיוחד ולפעמים מוזר רק כדי להיות מוזר

"סוג של חסד". ווילם דפו, ג'סי פלמונס, מרגרט קוויילי.

"סוג של חסד". וילאם דאפו, ג'סי פלימונס, מרגרט קוויילי.

"סוג של חסד" מורכב משלושה סרטים "קצרים" שיחד מסתכמים ביותר מ-160 דקות. בכל אחד מהם משחק אותו הרכב שחקנים (עם תוספות שונות), עם נגיעות נושאיות קטנות משותפות. זה כמו צפייה בשלושה פרקים רצופים של "אזור הדמדומים" כשבנוסף לרעיונות עם מוטיב של מדע בדיוני או פנטזיה (או טכנולוגיה כמו ב"מראה שחורה"), הרעיונות היפים מרוצפים תפניות חולניות עם דמויות משונות ומצבים קיצוניים כמו כל הסרטים של התסריטאי-במאי היווני יורגוס לנתמוס ("המועדפת", "שיני כלב", "הלובסטר").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מועדון הרוכבים" – ביקורת: שום דבר מיוחד ומעט מאוד עניין

"מועדון הרוכבים". אוסטין באטלר, טום הארדי.

"מועדון הרוכבים". אוסטין באטלר, טום הארדי.

"מועדון הרוכבים" הוא כמו שחזור של סרט תיעודי לא טוב על חבורה של אופנועונים החל מ-1965. הסרט מבוסס על ספר עיון שיצא לאור ב-1967 ואם הסרט היה יוצא זמן קצר לאחר מכן, בין "הפרא" (1953) עם מרלון ברנדו ו"אדם בעקבות גורלו" (1969) המוזכרים שניהם בסרט, אז אולי היה בו עניין. זהו מבט על צורת חיים של אנשים מסוימים בעבר, בלי טיפת מתח דרמטי, נעדר כל חידוש ועם מעט מאוד עניין. יש גם מספר רגעים עם אלימות גרפית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מת לחיות" (1988) – ביקורת: עדיין מעולה

"מת לחיות". ברוס וויליס.

"מת לחיות". ברוס ויליס.

צפיתי שוב ב"מת לחיות", שראיתי מספר פעמים מאז שצפיתי בו בקולנוע באוקטובר 1988 אך עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה. הוא עדיין סרט פעולה נהדר ומהנה.

ג'ון מקליין (ברוס ויליס) הוא שוטר בניו יורק שמגיע ללוס אנג'לס, שבה מתגוררים אשתו (בוני בדליה) ושני ילדיו מזה שישה חודשים. הוא מגיע ישר למסיבת חג המולד בקומה ה-30 בבניין, שחלקו עדיין בהקמה, שעורכת החברה בבעלות יפנית שלשמה אשתו עברה לחוף המערבי. קבוצה של פושעים דוברי גרמנית, שאותה מוביל הנס גרובר (אלן ריקמן), משתלטת על המסיבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקול בראש 2" – ביקורת #1: משתדלים לחדש ולהוסיף אבל נשענים מדי על הקודם

"הקול בראש 2".

"הקול בראש 2".

"הקול בראש 2" הוא, כמובן, המשך לסרט מלפני תשע שנים שהפך רגשות ופעולות מוחיות לסרט אנימציה מוצלח, גם אם לא מהטובים ביותר של אולפני פיקסר. הסרט החדש פחות טוב ומצחיק מהראשון, ועל אף שמשתדלים לחדש ולהוסיף לקודם, נשענים יותר מדי על התבנית העלילתית של הסרט הראשון.

ריילי בת ה-13, הילדה מהסרט הראשון, יוצאת לסוף שבוע של מחנה הוקי קרח עם שתי חברות שלה. היא נרגשת מהאפשרות שהיא תתקבל לנבחרת של התיכון שהיא עולה אליו, מכוכבת ההוקי שהיא תפגוש שם, והיא עוברת תהפוכות עם החברות שלה ומאמנת ההוקי. כשחלק נכבד מהעלילה מתרחש כמתבקש במוח שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספי" – ביקורת: יש הרבה יותר להגיד עליו

"ספי". ספי ריבלין.

"ספי". ספי ריבלין. צילום: יעל רוזן, באדיבות HOT.

אין שום דבר חדש או מעניין שאפשר ללמוד על ספי ריבלין מהסרט הדוקומנטרי "ספי" שמשודר ב-HOT8 וביים רוני קלימובסקי. וחבל, כי יש הרבה יותר להגיד עליו. זהו דוקו מוחמץ.

בסרט, שמוצג כמו ערך מקוצר בוויקיפדיה, לא מוזכרים דברים מהותיים וחשובים מחייו. למשל, שלריבלין יש בת, מחוץ לנישואין, שאחרי מותו טענה שספי התעלם ממנה ומנכדותיו. האם זה פסול לאזכור בגלל שזו "רכילות"? תלוי איך אתם מגדירים את הסקציה הזו של המידע, אבל זה בהחלט פרט ביוגרפי שיכול להציג את ריבלין שהכרנו – באור אחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הילד השישי" – ביקורת: דרמה כבדה עם שאלות מוסריות מורכבות

"הילד השישי".

"הילד השישי".

"הילד השישי" הוא דרמה צרפתית המבוססת על ספר, שמספרת על שני זוגות מרקעים מאוד שונים שדרכיהם מצטלבות ומעוררות התמודדויות עם שאלות מוסריות מורכבות. המשחק הוא ללא ספק הצד החזק של הסרט, אך מהלך העלילה שמתברר בשלב יחסית מוקדם, לא מאפשר לדרמה הבין-אישית להיות מעניינת במיוחד. בכל זאת, זו בחירה לא רעה עבור אוהבי הדרמות הכבדות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »