"חדר המורים". לאוני בנש.
"חדר המורים", סרטו של הבמאי הגרמני ממוצא תורכי, אילקר צ'טאק, הוא דרמה ריאליסטית אינטנסיבית הסובבת את קורותיו של מוסד חינוכי שבין כתליו מתרחשים מקרי גניבה מסתוריים. התסריט החכם שמרכיב דמויות שאף אחת מהן לא באמת רעה או טובה, אלא בעיקר טיפשה או טיפשה פחות, הופך את הסרט הזה לדבר החדש הכי טוב שניתן לראות כעת על המסכים.
"אל תוציא מילה". ג'יימס מק'אבוי.
"אל תוציא מילה" הוא מותחן מעניין כשבחלקו האחרון מגיע העימות המדמם שיודעים שיגיע. אמנם אין יותר מדי דברים מיוחדים, יוצאי דופן או מפתיעים, אך זה עשוי טוב וניכר שנעשתה מחשבה בכתיבה.
בן דלטון (סקוט מקנירי), אשתו לואיז (מקנזי דיויס) ובתם אגנס בת ה-11, אמריקאים שעברו להתגורר בלונדון, נופשים באיטליה. במהלך החופשה שלהם הם פוגשים משפחה בריטית: אבא פּאדי (ג'יימס מקאבוי), אמא קירה ובנם אנְט שהוא בערך בגיל של אגנס ואינו מדבר (הוא… לא יכול להוציא מילה).
"תמימות".
סרטו של הירוקזו קורה-אדה "תמימות" שזכה לפני כשנה ורבע בפרס התסריט בפסטיבל קאן, מגיע באיחור מאוד לא אלגנטי למסכי ארצינו ומעבר לתרגום הקצת מעפן של שם הסרט ("מפלצת" ביפאנית, באנגלית וברוב השפות האחרות, אם כי גם באיטליה ובצרפת הוא תורגם ל"תמימות", משום מה), גם היצירה עצמה קצת מקרטעת ואני חושש שאלמלא הטריק התסריטאי שבו נעשה שימוש, בסגנון "ראשומון" של קורוסאווה, הסרט לא היה מספיק מעניין בפני עצמו.
"שקר גאוני". קלינה ליאנג.
"שקר גאוני" (במקור: Bad Genius) הוא דרמת מתח, שבו במקום חבורה ששודדת בנק יש קבוצה של בני נוער שמרמים יחד במבחנים במכללה. הסרט מבוסס על סרט תאילנדי (הסרט התאילנדי הכי מצליח בתאילנד ב-2017, שגם הוליד סדרת טלוויזיה) ולדמויות הראשיות קוראים אותו דבר! השחקן המוכר היחיד הוא בנידיקט וונג, בעל תפקיד משנה בסרטי מארוול.
"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון, וינונה ריידר.
26 שנים אחרי יציאת הסרט הראשון, מגיעה אלינו "ביטלג'וס ביטלג'וס", קומדיית האימה שחוזרת אל הדמויות האהובות וממשיכה בקפיצת זמן בהתאמה את עלילותיהן עם שדים, רוחות והעולם שמעבר. יש הישענות מאוד גדולה על הנוסטלגיה מהסרט הראשון, ולחיוב היא נעשית ללא חזרתיות עלילתית, אלא רק בקריצות בטוב טעם. הבעיה היא שהעלילה שכן קיבלנו לא מאוד מעניינת ומתפרשת ליותר מדי כיוונים. לפחות נשאר להנות מהעיצוב המושקע. למי שלא ראו או אהבו את הסרט הראשון אין מה לצפות בחדש, ולא בטוח שזו צפיית חובה גם למי שכן.
"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון.
"ביטלג'וס ביטלג'וס" הוא סרט המשך בעל שם נהדר לסרט מ-1988, וחלק מגל הנוסטלגיה האיום ששוטף את הוליווד ביותר-מדי-השנים-האחרונות שכולל החייאה של סדרות טלוויזיה ("ויל וגרייס", "פרייז'ר" ועוד) וסרטי המשך לסרטים אהובים ומצליחים. על כל "אהבה בשחקים: מאווריק" שהצליח מאוד, נעשים גם עוד "השוטר מבוורלי הילס" (שבא והלך), והשנה גם נזכה -לא לבקשת הקהל- ב"גלדיאטור 2" ואחרים. הסרט לא ממש עומד בפני עצמו, ומעריצי הסרט הראשון ישמחו לחזור לאווירה ולדמויות שהם מכירים ואוהבים, אך יתאכזבו מהתוצאה.
"רצח ממבט ראשון". ווילה פיצג'רלד.
הסלאשר של ג'יי טי מולנר "רצח ממבט ראשון", מהווה מחווה לסרטי האימה הקלאסיים של שנות ה-70 ובעיקר מתהדר בטריק עלילתי שעשוי להלהיב צופים מסויימים. אבל הטריק משמש יותר בתור גימיק שמאפשר לסרט לשחק עם תודעת הצופה באופן מלאכותי, מאשר ככלי שיש לו משמעות תמטית או רעיונית כלשהי, ובסופו של דבר אנחנו נשארים עם יצירה די גנרית ומחווה ריקה לעידן הזהב של הקולנוע.
"הרוע אינו קיים".
לאחר "גלגל המזלות" ו"הנהגת של מר יוסוקה" המשובחים, חוזר אלינו ריוסוקה המגוצ'י עם סרטו "הרוע אינו קיים", שמצליח לאכזב באופן מפתיע, בעיקר בגלל חסך משמעותי במרכיב העלילתי, אשר היה האלמנט הבולט בסרטיו הקודמים וכאן חסר נוכחות של ממש. לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"צאי מזה". צ'אנינג טייטום.
"צאי מזה" מרגיש כמו פרק ארוך מדי של "אזור הדמדומים", כשבחלק האחרון יש אלימות רבה אך ברובה אינה גרפית וקשה. זהו מותחן מהסוג שבו הדמות הראשית יודעת שמשהו לא בסדר ומנסה להבין מה האמת מאחורי המציאות המעוותת שנוצרה סביבה, מה מסתתר מעל פני השטח. הומור הוא תמיד דבר מבורך אבל במקרה הזה יש לפעמים התנגשות עם מה שקורה, ניגוד שלא גורם לצחוק אלא מפריע, לכן הטון של הסרט אינו אחיד לפעמים.
"עולם מפריד ביננו".
"עולם מפריד בינינו" הוא סרט דרמה משובץ קומדיה, בעיקר בחציו הראשון, שמתרחש בכפר שקט ונידח בחבל אברוצו שבאיטליה. הוא מזכיר לפעמים בסגנון ובטון סרטים בריטיים משנות ה-90 כמו "האנגלי שעלה על גבעה וירד הר" ו"ללכת עד הסוף" שבהם תושבי כפר קטן שלם נרתמים למען מטרה טובה. במקרה הזה זה מעט יותר מצומצם אבל התוצאה מלאת חן.
"איתנו זה נגמר". בלייק לייבלי, ג'סטין בלדוני.
"איתנו זה נגמר" הוא סרט דרמה אמריקאי המבוסס על רב מכר באותו השם, המגולל את סיפורה של אישה צעירה שמנסה לבנות חיים בעיר חדשה ומשקעי העבר שמשפיעים על מערכות היחסים שהיא מפתחת. חשוב היה לי לציין שהוא אמריקאי, כי הוא קריקטורה של אמריקאיות – פשטני מדי לנושא שהוא נוגע בו, מצועצע באופן מוגזם ודוחף רגשנות בקיטשיות מובהקת, שלא מעבירה אותנטיות בהצלחה.
כוכבת הסרט, בלייק לייבלי המהממת, שגם הפיקה אותו, היא נחמה פורתא בכל החוויה. זה נכון שיש הנאה בדברים שלא צריך לחשוב יותר מדי כשצורכים אותם, אבל גם את זה חשוב לעשות במתינות. הסרט הוא משהו באזורים של סרטי הולמרק והסרטים דלי התסריט של נטפליקס.
"בורדרלנדס".
"בורדרלנדס" (Borderlands, אזורי סְפר) הוא סרט פעולה קליל שמבוסס על משחק וידיאו, לא מקור ידוע לסרטי קולנוע טובים. במקרה הזה מדובר בעלילה סבירה, עיצוב יפה, הומור חביב וקטעי פעולה שמבוימים רע. בני 14-13 עשויים להתלהב מאוד למרות האפקטים הבינוניים-מינוס.