ביקורות קולנוע (עמוד 34)

"רצח כתוב היטב" – ביקורת: הקצב מגחיך באופן לא חיובי את העלילה

"רצח כתוב היטב". ג'יידן מרטל, ריקי לינדהום, מייקל שאנון, דון ג'ונסון, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, קת'רין לנגפורד.

"רצח כתוב היטב" הוא דרמת תעלומה בסגנון ספריה (והסרטים המבוססים עליהם) של אגת'ה כריסטי על רצח שמתרחש באחוזה, אשר כל המשפחה ומקורביה חשודים במעשה. כפי שהמעמד דורש, העלילה מלאת תפניות והצופים עסוקים בלנחש מיהו האשם האמיתי, אבל הגילויים המוקדמים שמנטרלים את המתח והבימוי הבעייתי מרחיקים את הצופים מלשבת בקצה המושב בציפייה לבאות. התסריט חסר המעוף לא ממש עוזר לסרט להתרומם. אולי היחידים שעשויים להנות ממנו הם צעירים שלא צפו בסרט תעלומה מימיהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סיפור נישואים" – ביקורת: השחקנים נהדרים

"סיפור נישואים". אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון.

"סיפור נישואים", שכתב וביים נואה ("נוח") באומבך, אינו השם הנכון לסרט והוא אפילו מטעה כי הוא לא על נישואים וגם לא לגמרי על סיום נישואים, מה שהיה עדיף. הסרט של נטפליקס, שמוקרן בבתי הקולנוע לפני שיגיע למכשיר הביתי של המנויים, כמו "רומא" בשנה שעברה ו"האירי" של מרטין סקורסיזה, ארוך מדי וצריך היה להיות ממוקד יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עיר יתומה" – ביקורת: משחק איכותי בקצב עלילה איטי

"עיר יתומה". אדוארד נורטון.

"עיר יתומה" הוא דרמת פשע בסגנון פילם נואר שעוסקת בתעלומה מורכבת ומסואבת אותה מנסה לפתור עוזר בחברה לבילוש פרטי הסובל מתסמונת טורט בשנות ה-50 בניו יורק. העלילה נוגעת בנושאים של מתח בין-גזעי, פערים חברתיים-כלכליים ושחיתות פוליטית (יחסי הון-שלטון בפרט) – נושאים טעונים בפוליטיקה האמריקאית העכשווית (גם הישראלית, בעצם). למרות הבסיס המבטיח של הסרט, הוא לא ממש תופס ומרגיש ארוך יותר מאורכו הארוך ממילא (כמעט שעתיים וחצי), אך ניתן להנות מהליהוק המוצלח שלו והמשחק האיכותי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האירי" – ביקורת: מלהיב ומתסכל, גדוש אך מתגמל

"האירי". אל פאצ'ינו, רוברט דה נירו.

"האירי" של מרטין סקורסזה הוא סרט מלהיב ומתסכל, מרתק ומשעמם, מהיר ואיטי, ארוך וארוך. יש בו גודש רב, לפעמים רב מדי, ועם זאת, למי שיתן לו סיכוי מצפה תגמול גדול.

ראשית, שניים מגדולי השחקנים של שנות השבעים נותנים בסרט הזה תפקידים מעולים. שנים רבות עברו מאז שהם החלו לבלבל בין משחק למניירות. מי זכר שאל פאצ'ינו יודע לשחק ככה? מי זכר שהוא יודע מצד אחד להיות עוצמתי ומצד שני להיות פגיע? מי זכר שהוא יכול לחשמל את המסך? אני זכרתי. לכן השנים האחרונות היו כל כך מתסכלות. מי זכר שרוברט דה נירו הוא אחד מגדולי השחקנים אי פעם? מי זכר שהחיוך והמבט שלו יכולים להעביר כל כך הרבה? מי זכר שהוא יכול להיות כל כך רגיש ועדין? אני זכרתי. דה נירו באמת היה גדול השחקנים של דורו ואבדה גדולה לקולנוע. והנה, לפתע, שניהם מציגים תצוגת משחק מפעימה. זה לא פחות ממרגש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשבור את הקרח 2" – ביקורת: מקוריות שמוצגת בצורה שטוחה

"לשבור את הקרח 2".

בדיוק כשהשיר "Let It Go" הפסיק להתנגן לנו בראש, מגיע "לשבור את הקרח 2" – סרט ההמשך ללהיט האנימציה ההיסטרי של דיסני משנת 2013 על שתי האחיות בנות המלוכה אנה ואלזה, כשלזו האחרונה יש כוח הקפאה קסום. גילוי נאות, הסרט הראשון היה בעיני לא מוצלח במיוחד, כך שמי שאהב אותו מאוד, צריך לקרוא את הביקורת בערבון מוגבל. סביר להניח שהסרט יצליח מבלי קשר לאיכויות שלו, ואולי על זה דיסני הסתמכו כשאישרו תסריט כל כך לא מעניין ותבניתי. העיקר שאלזה מחליפה מספר תלבושות במהלכו (וזאת, חברים, חשיבה עסקית!).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #3: סוחף ומהנה עם סצינות מיותרות

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי" הוא דרמת מרוצים המבוססת על סיפורם האמיתי של קרול שלבי, נהג מרוצים לשעבר ומנהל עסק לבניית מכוניות מרוץ ושל קן מיילס, מכונאי ונהג מרוצים, אשר מציגה את הדינמיקה המיוחדת ביניהם וההישג המפעים אליו הגיעו בשנת 1966. הסרט מתחיל טוב מאוד בצלילה עמוקה לתוך עולם הרכב, אך מתלכלך בסצינות מיותרות שנועדו לנפח את העלילה ללא צורך. ובכל זאת, מדובר בסרט סוחף ומהנה לצפייה על המסך הגדול.

אין אחידות באיכות ובתוכן סרטיו של הבמאי ג'יימס מנגולד – מסרטים שאהבתי מאוד, הדרמה "נערה בהפרעה" (1999), המערבון "3:10 ליומה" (2007) וסרט הפעולה-מד"ב "וולברין" (2013) ועד לסרטים שהיו סבירים עד בלתי צפיים – "כמו יום ולילה" (2010) ו"קייט וליאופולד" (2001). הוא ללא ספק יודע להציג מכלול סיפורי בצורה טובה, אך מתקשה להתמקד בעיקר, מה שלא רק פוגם בקצב של הסרט, אלא גם מסכן את העיניים שלי מפגיעה אחרי מספר רב של גלגולי עיניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #2: מלהיב ומשעשע לבאים עם הציפיות המתאימות

"המלאכיות של צ'רלי". נעמי סקוט, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה מהסוג החדש – כזה שמצד אחד מנסה להרגיש אותנטי, מסוכן ועוצמתי ומן הצד השני להיות הומוריסטי ומודע לעצמו, תוך העברת מסר חברתי, כשכמובן, במקרה הזה הוא העצמה נשית. הסרט על סוכנות הריגול היפהפיות והמיומנות סוחף, מלהיב ומשעשע, אבל צריך להגיע אליו עם ציפיות מותאמות לסרט שלא מספק איזשהי הבנה עמוקה יותר על העולם, שזה, כמובן, לא דבר רע ("ניקוי הראש הוא הכרחי", ככה לימדו אותי).

אליזבת' בנקס ביימה, כתבה, הפיקה ומשחקת בסרט והוא מתאים כמו כפפה ליד למישהי שחרטה על דגלה קידום תפקידים נשיים עגולים. כמו בסרט הארוך הראשון אותו ביימה, "פיץ' פרקפט 2" משנת 2015 (שלא היה טוב), היא דאוגת לשלב הומור שנון, ברמה זו או אחרת, והומור פיזי. שלא כמו בסרטים הקודמים בזיכיון (מהשנים 2000 ו-2003), האווירה הקאמפית נחתכה מסרט זה ופינתה מקום לסצינות פעולה בסגנון "משימה בלתי אפשרית" שכמעט ולא עוצרות לקחת אוויר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #1: כימיה לא מושלמת בסרט מבדר

"המלאכיות של צ'רלי". אליזבת' בנקס, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט, נעמי סקוט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה קליל שבכל שנה יש כמה כמותו, אך בזה מככבות ארבע נשים (שלוש מלאכיות ובוסלי) ותחת מותג מפורסם מאוד.

אל קריסטין סטוארט (סרטי "דמדומים") צירפו שתי שחקניות ממוצא בריטי בתחילת דרכן: נעמי סקוט (יסמין ב"אלאדין" השנה) ואלה בלינסקי. כל אחת מהן בסדר, אך יחד הכימיה עוד לא לגמרי שם; אולי בסרט ההמשך שיופק אם הסרט יצליח מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #2: לכריסטיאן בייל סיכוי טוב באוסקר

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל.

עולם הרכב ומכוניות המרוץ, ובוודאי זה של שנות ה-60 בארה"ב, היה גברי (ולבן) מאוד לכן אין כמעט נשים ב"פורד נגד פרארי". יש בסרט בן השעתיים וחצי הרבה מנועים, צמיגים, נהגים וגברים בחליפות. בחלק גדול מהסרט רואים מישהו נוהג אבל זה לא משעמם.

קרול שלבּי (מאט דיימון, שנדמה שנעדר הרבה זמן מסרטים), אלוף מרוץ 24 השעות "לה מאן", נאלץ לפרוש מהספורט מסיבות בריאותיות ומשתמש בפרסום שלו למכירת מכוניות. מלבד זה אין לו חיים פרטיים, לא חושפים פרט נוסף כלשהו עליו מעבר לעבודתו. אחד ממכריו הוא קן מיילס (כריסטיאן בייל), מוסכניק נשוי חובב מרוצים ממוצא בריטי, עם בן שמעריץ אותו. קרול מגייס את קן לעזרתו כשחברת "פורד מוטורס" שוכרת אותו כדי לעצב את מכונית המרוצים הראשונה שלהם. המטרה הסופית: זכייה במרוץ "לה מאן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דיוקן של נערה עולה באש" – ביקורת: פוטנציאל שנופל ליותר מדי רגעים מתים

"דיוקן של נערה עולה באש". נעמי מרלן, אדל האנל.

"דיוקן של נערה עולה באש" הוא סרט דרמה צרפתי תקופתי, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, והיה לו פוטנציאל להיות סרט טוב אבל הרעיון שלו מוצלח יותר מהביצוע. אפילו השם המוצלח, שנשמע כמו שם של יצירה אמיתית, חוטא לסרט גם אם הוא משמש בעיקר כמטפורה.

יש סיפור מסגרת קטן ומיותר ורוב העלילה מתרחשת ב-1770. ה"נערה" שבשם המקורי של הסרט היא "ליידי", כלומר "אישה" וגם מעיד על המעמד שלה. זוהי אלואיז (אדל האנל בת ה-30 מ-"120 פעימות בדקה") שחזרה לאחרונה לגור באחוזה המשפחתית בצרפת עם אמה ומשרתת. מריאן (נעמי מרלן, שנראית כמו בת דודה צרפתייה ופחות יפה של אמה ווטסון מסרטי הארי פוטר) מובאת כדי לצייר דיוקן שלה מאחורי גבה, מבלי שהיא תדע שזו המשימה שלשמה הגיעה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החוחית" – ביקורת: דרמה שחוזרת על עצמה עם משחק מאולץ

"החוחית". ניקול קידמן, אוקס פגלי.

"החוחית" הוא דרמה כבדה ואיטית, המבוססת על ספר רב מכר באותו השם, על התבגרות בצל טראומה, שיכולה הייתה להיות טובה בהרבה, אילו לא הייתה חוזרת על עצמה לדעת. בעיה רצינית נוספת היא המשחק המאולץ של שני השחקנים הראשיים (שמגלמים את אותה הדמות בנערותה ובבגרותה). הניסיון לרגש את הצופים ניכר, אבל בשל המתיחה המיותרת של העלילה, המטען הרגשי כמעט מתפוגג. אולי קוראים שאהבו את הספר יוכלו למצוא איזשהו חן בעיבוד שלו לקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שליחות קטלנית: גורל אפל" – ביקורת #2: שום דבר מסעיר בסצינות האקשן

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר.

"שליחות קטלנית: גורל אפל" הוא סרט מיותר לחלוטין. זה לא הופך אותו באופן מיידי לסרט גרוע – בשביל זה צריך אלמנטים רבים אחרים, שלצערי כולם נמצאים בו.

כל סרט המשך הוא מיותר בבסיסו. מעטות הפעמים שסרט המשך מצדיק באמת את קיומו. אבל אם סרט המשך מצליח להיות מהנה, זה מספיק כדי להפוך אותו לבעל ערך כלשהו, כי בסופו של דבר תמיד כיף להיפגש שוב עם דמויות אהובות.

אחרי כמה המשכים לא מושכים, החלק החדש בסדרת "שליחות קטלנית" הבטיח להחזיר את העניין לסדרה כי ג'יימס קמרון, היוצר ומי שביים וכתב את שני הסרטים הראשונים, נמצא בעמדת המפיק. טים מילר, שביים את סרט דדפול הראשון, הבטיח להביא רעננות חצופה. ואולי הכי חשוב: ארנולד שוורצנגר ולינדה המילטון חזרו לתפקידים המיתולוגיים שלהם. הציפייה מכל אלה היא, כנראה, הסיבה שהתוצאה מאכזבת במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »