ביקורות קולנוע (עמוד 62)

"אקס-מן: אפוקליפסה" – ביקורת #2

"אקס-מן: אפוקליפסה".

כביכול, יש חלוקה בעולם הקומיקס בין "מארוול" ל"די-סי". אבל זוהי חלוקה כלכלית – על פי בית ההוצאה/אולפן קולנועי שמפיק את חוברות הקומיקס/סרטים. מעבר לחלוקה השטחית הזו, יש חלוקה יותר מעניינת, והיא מתייחסת לנושאים בהם הקומיקס מתעסק. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" די הבהיר מהו אחד הנושאים המרכזיים שמניע את העולמות הללו: שאלה של כוח, אחריות ומוסר.

אצל ה"אקס מן" השאלה תמיד הייתה אחרת. כמובן שגם אצלם עולה שאלה של השימוש בכוח, אבל היא נדמית כשאלה משנית לצד שאלת השייכות החברתית. והדבר אינו שונה בסרט השישי בסדרה (הספירה אינה כוללת את סרטי וולברין שגם פחות מתעסק בשאלה הזו) "אקס-מן: אפוקליפסה". ומאחר ואני (כמו רבים מבני האדם שהם לא ביבי) פחות נתקל בשאלות של מה לעשות עם עודף כוח ויותר יותר במצבים של חוסר שייכות והרגשת אחרות אני הרבה יותר קשור אליהם. וכך למרות ש"אפוקוליפסה" מרגיש מעט ממוחזר ולא שלם – הוא עדיין ראוי ומוצלח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אקס-מן: אפוקליפסה" – ביקורת #1

"אקס-מן: אפוקליפסה". אוסקר אייזק, ג'ניפר לורנס.

"אקס-מן: אפוקליפסה" הוא עוד סרט אקס-מן סטנדרטי – יש  בו את אותם יתרונות ואת אותם חסרונות כמו בשבעת הסרטים שקדמו לו. על כן, אם אהבתם את הסרטים הקודמים בסדרה (בדגש על "אקס-מן: העתיד שהיה") הוא מיועד בשבילכם. אך לטעמי, ההישג הגדול ביותר של הסרט הוא הקמת דור ההמשך לחבורה המופלאה והבטחת המשך הקיום של הפרנצ'ייז.

את הסרט ביים בריאן סינגר, הזכור לטוב מ"החשוד המיידי" ומשני סרטי האקס-מן הראשונים. מצד שני, בהמשך סינגר גם ביים את "סופרמן חוזר", ואת סרט האקס-מן הקודם בסדרה ("אקס-מן: העתיד שהיה") שלא זכו לאותן ביקורות חיוביות כמו סרטיו המוקדמים. במקרה הזה, סינגר ממשיך בקו המאפיין את סרטיו האחרונים, ולא מביא למסך שום דבר חדש או מעניין מבחינה קולנועית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפלצת הכסף" – ביקורת

"מפלצת הכסף". ג'ורג' קלוני.

"מפלצת הכסף" הוא סרט מותח עם תסריט מהודק. הסרט כל הזמן מתקדם, מתפתח ומעניין, ומצליח לעסוק במצב העולם והכלכלה עם מינון נכון של הומור.

"מפלצת הכסף" הוא שמה של תכנית טלוויזיה כלכלית יומית בשידור חי שבמהלכה פורץ לאולפן אדם חמוש ומשתלט על השידור. לי גייטס (ג'ורג' קלוני) הוא המנחה תחת סכנה ופאטי (ג'וליה רוברטס) היא במאית התכנית שמלווה את לי באמצעות האוזנייה שבאוזנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבת" – ביקורת

"הבת". אודסה יאנג.

יש סרטים גרועים שלא שווה לכתוב עליהם ביקורת, ויש סרטים איומים שצריך להזהיר אנשים מפניהם. "הבת" הוא מהסוג השני. הכוכב היחיד שנתתי בסוף הביקורת הזו הוא בזכות המשחק, בעיקר של יואן לסלי, שחקן אוסטרלי שראיתי לפני כן רק בסרט "איש המסילה" ואני לא זוכר אותו שם. הוא מרשים בתפקיד שלא מסתמן בתחילה כראשי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" – ביקורת

"קפטן אמריקה 3: מלחמת האזרחים". רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוואנס.

סרטי גיבורי על בכלל, וסרטי מארוול בפרט, נהיו חלק כל כך אינטגרלי מהקולנוע כיום, שלכתוב עליהם ביקורת זה כמו לכתוב ביקורת על ארוחת ליל הסדר, בשני האירועים כמעט ולא קורה משהו מיוחד שישבור את המסורת, אבל מה שיש הוא מאד מוצלח (זה הזמן להתוודות, שאני חובב גדול של גפילטע-פיש): אתה יודע מה יהיו המנות, אתה יודע שהקטנים ימצאו את האפיקומן, שהדוד שלך יספר בדיחות לא ברורות ושסבתא שלך תשאל שוב מתי החתונה. כשאני חושב על זה יש הבדל אחת מהותי: הייתי שמח לסצנת פוסט-קרדיט גם בסדר.

"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" עושה קצת מהכל ועושה אותו טוב: אקשן, מתח, קונפליקטים – ברמה האידיאולוגית והבין-אישית – ומעלה מספר דילמות מוסריות מעניינות. זוהי גם הנקודה בה הסרט מחדש הכי הרבה לטעמי: הוא לוקח את השאלה הקבועה בסרטי גיבורי על – מי/מה הוא גיבור – רק שהפעם זה כבר לא קונפליקט פנימי של דמות אלא מאבק בין שני מחנות ושתי אידיאולוגיות שונות. מעבר למאבק אידיאולוגי, זהו גם מאבק שמעמיד בסימן שאלה את קיומן של חברויות רבות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספר הג'ונגל" – ביקורת

"ספר הג'ונגל".

על פניו, לסרט "ספר הג'ונגל" בבימויו של ג'ון פאברו יש את כל מה שצריך כדי להצליח: מותח, לא מעייף לרגע, לא קלישאתי או מטיפני, המדבבים עושים עבודה מצויינת שמונחת על אנימציה ממוחשבת שגורמת לחיות להראות אמיתיות. ברם לא ברור מי קהל היעד שלו, שכן בניגוד לסרט האנימציה מ-1967, הסרט שומר על רוח המקור, והולך לכיוון מעט אפל. זה לא "באטמן נגד סופרמן" אך גם לא משהו שילדים קטנים מדי יילכו. מצד שני, לילדים גדולים יותר יש את כל חיקויי "משחקי הרעב".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרך קלוברפילד 10" – ביקורת

"דרך קלוברפילד 10". ג'ון גודמן, מרי אליזבת' ווינסטד.

בדומה להרבה מושגים בימינו כגון 'נטרול', גם 'סיקוול' נהיה מאד גמיש. וכך הקשר בין "קלוברפילד" של מאט ריבס מ-2008 ל"דרך קלוברפילד 10" שעולה השבוע הוא בעיקר בשם הרחוב בו מתרחש הסרט הנוכחי. כל קשר אחר הוא באחריות הצופה. יותר משהוא סרט המשך, הסרט משתייך לעולם המורחב של קלוברפילד. שזה למעשה אומר שהם תחת אותה מטריית הפצה ושיווק של מותחני אימה דלי תקציב (25 מליון דולר לראשון ו-5 לנוכחי) עם גימיק באופן הסיפור (נכון לעכשיו. יש מצב שעם הסרט הבא התיאור של "הסדרה" ישתנה). בעוד הסרט הראשון הורכב מחומר מצולם (Found Footage), סרט שכולו מוצג דרך חומרים שקלטו אנשים בגוף ראשון, הסרט הנוכחי הוא הרבה יותר סטנדרטי במובן הזה. הייחוד שלו הוא שכמעט כולו מתרחש באותו חלל וכולל שלוש דמויות בלבד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הוא + היא" – ביקורת

"הוא + היא". ז'אן דוז'ארדין.

"הוא + היא" הינה 'קומדיה' רומנטית שמכוונת חזק מאוד לגיל הזהב. זהו סרט שמתנהל בצורה איטית להחריד וצפויה עוד יותר, אך גרוע מזאת, הוא לא מרגש כלל ומצחיק רק בחלקו, כך שהוא לא יותר מסרט סתמי.

זהו סרטו ה-45 (לא כולל סרטים דוקומנטריים) של הבמאי הצרפתי המוערך קלוד ללוש. כיאה לסרט שמגיע אחרי כל כך הרבה סרטים אחרים, מתקבלת התחושה שהוא נעשה "על אוטומט", כלומר פרט לכמה נקודות בהן העריכה מקשה על הצופה להבין את המתרחש, לא ניתן למצוא בו פגמים משמעותיים מחד, או חידושים מאידך. הדבר הבולט ביותר בבימוי הסרט בסרט הוא הקצב האיטי שבו הוא מנתהל, מה שבאמת מעלה את החשד כי ללוש ביים את "הוא+היא" מתוך שינה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" – ביקורת

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". הנרי קאוויל, בן אפלק.

הרגע הכי משמעותי בקולנוע ההוליוודי באלף הנוכחי היא סצינת הפוסט-קרדיט ב"איירון מן", כשניק פיורי חושף לראשונה בפני טוני סטארק את "הנוקמים". הדבר נתן את האות לפרויקט הגדול של מארוול שכבר הכניס מיליארדים ומתוכנן (נכון לעכשיו) להמשיך עד 2019. בעבר השני של הכביש, היריבים הגדולים – די.סי. קומיקס – ראו שזה הולך, והלכו בעקבות כלל היסוד בעסקים: ליד עסק מצליח, פתח עסק זהה. אז הם לקחו את הנכסים שלהם: סופרמן, באטמן, וונדרוומן ואחרים וחשבו איך למנף אותם לעולם קולנועי משלהם. הבעיה הייתה שהם היו בפיגור: בעוד שהשלב הראשון של מארוול הגיע לסיומו ב-2012 עם "הנוקמים", די.סי. אפילו לא התחילו את שלהם. לכן הם נקטו בגישה הישראלית: קודם ירו ואחר כך כיוונו. תחילה עם "איש הפלדה" ב-2013 וכעת עם "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". ההתפתחות מן הכלל אל הפרט במקום מן הפרט אל הכלל מורגשת. הסרט עמוס, מבולגן ומנסה לבסס דמויות עם עומק בכמה דקות; בעוד אצל מארוול הדבר נבנה על פני כמה סרטים. זה חבל, משום שבתוך כל הבלאגן יש סרט טוב, עם קצב בלתי פוסק (בעיקר בחלק הראשון), שהיעדר העומק פוגע בו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

זוטרופוליס – ביקורת #2

"זוטרופוליס".

"זוטרופוליס" נועד להיות סרט מלא בכיף המכוון לכל המשפחה מעצם היותו סרט של דיסני, ברם מרוויח את מעמדו כסרט מהנה מאוד בזכות ולא בחסד. עם שילוב של אנימציה נהדרת, סיפור טוב, מסר נגד סטריאוטיפים והכי חשוב – בדיחות שפונות גם אל הקהל המבוגר – אין ספק שמדובר בסרט שיהיה הלהיט של תקופת החגים הקרובה.

הבמאים הם שניים מבמאי האנימציה המנוסים שכבר הספיקו להוכיח את עצמם בתחייה הנוכחית של דיסני. ביירון האוורד ("בולט" ו"פלונטר"), וריץ' מור ("ראלף ההורס") לא מנסים לשחזר להיטי עבר בהם קו העלילה יחסית צפוי והעניין הוא הדמויות. במקום זאת הם עושים סרט שיותר מאפיין את העשייה הנוכחית של סרטי דיסני – קצב התרחשויות מהיר עם דמויות פשוטות יחסית, מה שמאפשר לחקור את העולם בו הסרט מתרחש. לדעתי, מבין השניים, השפעתו של מור הורגשה יותר בגלל הצורה שבה הסרט מטפל בעולם החי באופן דומה לצורה שבה "ראלף ההורס" טיפל במשחקי המחשב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

זוטרופוליס – ביקורת #1

"זוטרופוליס".

כותרות הסיום של "זוטרופוליס", סרט האנימציה ה-55 במספר של אולפני וולט דיסני, מאזכרות משהו כמו 8 כותבים שונים. בעת הצפייה זה היה נראה לי מוזר, אבל במחשבה שנייה, כנראה זה מה שנדרש כדי להוציא סרט שאינו מבוסס על אגדת ילדים או קומיקס (אם כי גם אלו בדרך כלל כוללים מספיק כותבים כדי לארגן משחק של שלוש על שלוש). הצורך להמציא עלילה מקורית אך לא שחוקה, חכמה אבל לא מתחכמת, שתצחיק גם ילדים וגם מבוגרים – דורש את מיטב המוחות לעבוד יחדיו ולא לעבוד אחד על גבי השני באינסוף שכתובים. זה ללא ספק המאפיין הבולט ביותר של הסרט: מורכבות בכל הרבדים שמתלכדים לכדי יצירה חכמה (אם כי לטעמי מעט ילדותית מדי – שזה הגיוני, כי בכל זאת צריך למכור מרצ'נדייז), מצחיקה ואנושית, וכל זאת תוך שימוש בטריק הכי ישן בספר: האנשה של חיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" – סוג של ביקורת

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". הנרי קאוויל.

21 נקודות שעלו לי אחרי הצפייה בסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", שמהוות כאן סוג של ביקורת:

1. הסרט בן שעתיים וחצי ורובו הוא בקרוב לסרטים הבאים בעולם הסרטים של "די-סי קומיקס" שאחראים על הדמויות של באטמן, סופרמן, וונדר-וומן, אקווה-מן, הפלאש ועוד. הסרטים העתידיים כוללים את "ליגת הצדק" ומכאן "שחר הצדק" שבשם הסרט.
2. רוב הדיאלוגים והעריכה בסרט הם כמו בקרוב לסרט עצמו. קדימון (טריילר) באורך מלא לסרט אמריקאי הוא שתי דקות וחצי. פה זה נמשך, כאמור, שעתיים וחצי.
3. אל תחפשו שום היגיון במשהו שהדמויות עושות. אין לי מושג מה דיאנה פרינס, בגילומה של גל גדות (כבוד!), עושה במטרופוליס, מה המניעים שלה ומה היא רוצה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »