"אופטימיות היא שם המשחק" – ביקורת
"אופטימיות היא שם המשחק". מימין: רוברט דה נירו, ג'קי וויבר ובראדלי קופר.
הבטחה לקומדיה רומנטית בנושא לא-שגרתי, במאי טוב וקאסט מרשים – כל אלה מאפיינים את הסרט החדש "אופטימיות היא שם המשחק". הרבה לפני צאת הסרט לאקרנים נוצר סביבו באז משמעותי ונבנו ציפיות גבוהות, ולאחר צפייה ששמחה להגדיר את עצמה "ראשונה", נראה כי יש סיבה להיות אופטימים. גם אם לא הכל מושלם, גם אם ניכר שמדובר בסרט המבוסס על ספר ובהתאם יש ניסיון לדחוס פרטים, עצם החשק לצפות בסרט שוב, אומרת הכל. הסרט נעים, מצחיק, שומר על ערנות ובעיקר מתהדר בקאסט מלא דינמיקה מחשמלת.
דיויד או. ראסל ביים וגם עיבד לתסריט את הספר בעל השם הזהה. היצירה המצליחה ביותר שלו עד היום היא "פייטר" שהעניקה את פרס האוסקר לכריסטיאן בייל, אך הוא גם זה שעומד מאחורי הסרט "אני אוהב האקביז". חשוב לציין גם את הסרט הזה מכיוון שגם בעזרתו, בדומה לדמותו של בייל ב"פייטר", ניתן לראות שראסל אוהב לעסוק בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים. במה שעוד אפשר להבחין דרך שני סרטים אלה הוא שראסל אינו עוסק בנושא זה בצורה כבדה מדי ומקפיד לשמור על הומור. ב"אופטימיות היא שם המשחק" הוא לוקח את ההומור סביב הנושא צעד אחד קדימה ומצליח לייצר דרמה מקסימה, רומנטית מאוד, שלא מעלה שאלות הרות גורל סביב התנהגות שאינה נורמטיבית – אלא חוגגת אותה.
