ביקורות קולנוע (עמוד 85)

"יחידת הגנגסטרים" – ביקורת

"יחידת הגנגסטרים".

חרף עומס הכוכבים זוכי ומועמדי האוסקר שלו והנוף התקופתי של שנות ה-1960, "יחידת הגנגסטרים" הוא בכלל הסרט הכי מגניב שעלה למסך הגדול מאז "300". כמוהו, גם "יחידת הגנגסטרים" רחוק מלהיות סרט מתוחכם מדי, אבל באמצעות בימוי, עריכה וצילום קולחים – מתקבלת תוצאה מהנה ביותר ואפקטיבית שלא מזלזלת באינטיליגנציה.

את הסרט ביים רובן פליישר, מי שהצליח להביא הרפתקה מהנה ביותר ב"ברוכים הבאים לזומבילנד" (2009) אבל לא הצליח לשחזר כמעט קמצוץ מהכיף שהיה שם לסרטו הבא "30 דקות או פחות" (2011), והלה נדחק ישירות לצפיה ביתית בארץ. עבור "יחידת הגנגסטרים" שואב פליישר השראה מן ז'אנר הפילם נואר, אבל בסופו של דבר התוצאה נזקפת לזכות ז'אנר הפעולה. פליישר גם מעצב את הסרט שלו ברוח שנות ה-1960, אז פעלה דמות הרשע האמיתית שבמרכז העלילה שלו, אבל דוחק את האפלוליות לטובת תמהיל מוצלח עם צבעוניות וססגוניות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמא מלווה" – ביקורת

"אמא מלווה". ברברה סטרייסנד, סת' רוגן.

"אמא מלווה" מצטרף למסורת של סרטי מסע אמריקאים (שבהם, כולל בזה, מזכירים את הגרנד קניון) המבוססת על המרחבים העצומים בארצות הברית – ביניהם "איש הגשם" ו"דרכים צדדיות" – ומנסה לחדש באמצעות גיבורי מסע שהם אמא ובן. הלכתי לראות את "אמא מלווה" בתקווה לסרט טוב, משהו מוצלח ומצחיק, ובחשש לסרט מביך עם הומור נמוך, והסרט לא מה שחששתי, וגם לא מה שקיוויתי.

את הסרט ביימה אן פלטשר, מי שבעבר ביימה את הקומדיות הרומנטיות "27 שמלות" עם קת'רין הייגל ו"ההצעה" המצליח עם סנדרה בולוק. לסרט המסע הזה היא לא הצליחה להביא משהו מעניין או מיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כוננות עם שחר" – ביקורת

"כוננות עם שחר". ג'סיקה צ'סטיין.

"כוננות עם שחר" מציג את אחד המרדפים המפורסמים בהיסטוריית העולם המערבי – המרדף אחר אוסמה בן לאדן לאחר פיגועי האחד עשר בספטמבר. המרדף, שנמשך עשור, מוצג כדרמת מתח היסטורית עשויה כהלכה ומאפשר הצצה מרתקת לדרכי הטיפול האמריקאי בטרור. אופן עשיית הסרט מאפשרת לצופה לקבל את התחושה כי לפנינו סרט כמעט תיעודי ובאופן זה, העומק והמורכבות המוצעים בו כמעט ונשכחים. עם זאת, אותה יכולת להשכיח מהצופה את הפער בין הסיפור הקולנועי לזה התיעודי, היא גדולתו של הסרט ובזכותה מועמדותו לאוסקר ראויה.

את הסרט ביימה קתרין ביגלו, האישה הראשונה שזכתה בפרס האוסקר ובפרס גילדת הבמאים האמריקאיים. הסרט "מטען הכאב" שביימה וזיכה אותה בפרסים אלו ואחרים, עסק גם כן בקשר בין ההגדרה 'פעילות צבאית' לבין אלימות ומחירה הממשי והנפשי. ביגלו נחשבת לייחודית מבחינת אופן עיסוקה בפעילות הצבאית האמריקאית מאחר והיא מסרבת להוסיף לעיסוק זה קונטקסט פוליטי מובחן. כפי שב"מטען הכאב" עמדתה הערכית של ביגלו התבטאה דרך הפרדתה בין התוצר בשטח לבין יוצריו, כך היא עושה גם בסרט הנוכחי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לינקולן" – ביקורת

"לינקולן".

שפילברג חוזר ומביא עמו את את אברהם לינקולן בעת מהלכו ההיסטורי לשחרור העבדים בארה"ב. החדשות הטובות הן ש"לינקולן" הוא כל מה שטוב בשפילברג ולא פגשנו בו כבר זמן מה. בבימוי צנוע ומוקפד, מציע הסרט הצצה לאחד מהמהלכים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית. הסרט מעניק למהלך את מלוא ההוד וההדר הראויים, אך למרבה המזל, כמעט ללא פאתוס או סחטנות רגשית. קרוב לשלוש שעות יעברו לכם בקלות ועוד תצאו עם השראה וקצת מחשבות פוליטיות רלוונטיות על חשבון הבית.

סטיבן שפילברג הוא אחד מהבמאים הפורים והחשובים של המאה ה- 20/21 והוא התפרסם בעיקר בזכות יכולתו להפיק ולהכיל סיפורים עצומים בגודלם- אם זה "אי.טי." המרגש או "פארק היורה" המרשים. אם זה "להציל את טוראי ריאן" שנגע בעצביה החשופים של אמריקה או "רשימת שינדלר" שבצדק או לא, נרשם בהיסטוריה כסרט השואה המשמעותי ביותר. בכל אלה בלטו כשרונו המובהק של הבמאי אך גם חיבתו למחוות גרנדיוזיות נוטפות פטריוטיות או קיטש מוגזם וסנטימנטלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עיר שבורה" – ביקורת

"עיר שבורה". מארק וולברג מימין, עם ראסל קרואו.

"עיר שבורה" היא דרמת פשע אמריקאית המתארת את קורותיו של בלש משטרה המסתבך בפוליטקה מושחתת. נשמע מוכר? סביר להניח שכן וזו גם החוויה ש"עיר שבורה" מותירה – התחושה שכבר היינו בסרט הזה, עם השחקנים האלה והעלילה הזו. מסוג הסרטים שתמצאו את עצמכם בטוחים שכבר ראיתם אותו במטוס.

אלן יוז הוא במאי הסרט ואין באמתחתו סרטים משמעותיים שיעידו על כישרון או עניין משמעותיים. הדבר היחיד שאפשר אולי לציין לטובתו הוא שאמנם הוא מוביל את "עיר שבורה" בדרך עלילתית מוכרת אך רוב הדרך חוסך מהצופה מחוות 'אמריקאיות' שחוקות מדי. באופן זה, התסריט והמשחק נותרים בזירה הבינונית והצפויה ולפחות אינם גולשים לזו היומרנית והמרגיזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'אנגו ללא מעצורים" – ביקורת

"ג'אנגו ללא מעצורים". ג'יימי פוקס.

"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא, יותר מהכל, פשוט סרט של טרנטינו: קצב מהיר, דיאלוגים שנונים, אלימות ללא סוף ומחוות על מחוות לפנינות קולנועיות ישנות. האם זה טוב? הדעות חלוקות. טרנטינו הוא יוצר ייחודי ומוכשר כשד, שהנאתו מעמדת היוצר ניכרת בכל עבודותיו. הקושי מתחיל כיוון שבסרט הנוכחי, אותה הנאה מבורכת בולטת כל כך עד שמרוב כיף נעלם קצת היער. אין ספק שעל הסט של הסרט היה כיף גדול, שטרנטינו נהנה מכל שוט ושאף הומאז' לא נתקל בסירוב. המחיר- עומס, אורך ועלילה שמניעה את עצמה. אם זה לא היה טרנטינו, המילים היו קשות יותר. מצד שני, אין במאי אחר שמסוגל להפקה, בכל זאת מרשימה, שכזו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ענן אטלס" – ביקורת

"ענן אטלס". טום הנקס, האלי ברי.

סיימתי את הצפיה בסרט "ענן אטלס" בתחושה של חוסר התרצות. מצד אחד, האחים אנדי ולאנה וושבסקי ושותפם טום טיקוור, הצליחו ליצור סרט ארוך במיוחד שהצליח לשמור אותי בכיסא. ומצד שני, לא נהנתי במיוחד מהצפיה בשש העלילות המרכיבות את הסרט, והדבר המלהיב ביותר בסרט הוא החזותיות וחוסר השגרתיות שלו (מחמאה קטנה אך בעיה גדולה במסגרת הכללית).

האחים וושבסקי מגישים לנו את "ענן אטלס" ארבע שנים אחרי הפארסה הצבעונית-עד-כאב-עיניים שהיתה העיבוד הקולנועי "ספיד רייסר". הסרט ההוא אולי הביא ל"ענן אטלס" את סוזן סרנדון, אבל את תהילתם קנו הוושבסקים עם טרילוגית ה"מטריקס" המצליחה – סרטים שהגדירו מחדש את מצג אמנויות הלחימה, אופי הצילום וההילוך האיטי בקולנוע, ומעל הכל הביאו רעיון תסריטאי מקורי למדי למסך הגדול. הם המשיכו לתסריט של "ונדטה" חביב-פושעי-הסייבר אבל לא ביימו אותו; ועתה שובם אינו מבשר על תסריט יחודי, אבל בהחלט על יצירה קולנועית מרשימה בהיקפה (לא סתם נדרש לדגל במאי שלישי – טיקוור, במאי "Run לולה Run").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הטיסה" – ביקורת

"הטיסה". דנזל וושינגטון.

"הטיסה" עשוי לעילא ודנזל וושינגטון משחק טוב, אך מה רצו להגיד בסרט? רק שאלכוהוליזם זה רע? והאם זה מה שהוא אומר בעצם? ואם כן, בשביל זה צריך 138 דקות?

את "הטיסה" ביים רוברט זמקיס, שמאז שנות ה-80 התמחה בסרטי דרמה בשילוב אפקטים – עם שלושת סרטי "בחזרה לעתיד", "מי הפליל את רוג'ר רביט?", "פורסט גאמפ" ו"קונטקט". הוא גם התנסה כבר בבימוי נחיתת אונס של מטוס ב"להתחיל מחדש" (Castaway) עם טום הנקס. שלושת הסרטים שביים מאז היו סרטי אנימציה ב-motion capture -שבה שחקנים לא רק נותנים את קולם לדמויות אלא גם את תנועותיהם תופסים ("רכבת לקוטב", "ביוולף", "רוחות חג המולד") וטוב ששב לארץ סרטי הדמויות בשר-ודם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פופולרית" – ביקורת

"פופולרית". דבורה פרנסואה.

כואב הלב לתת לסרט שני כוכבים, אבל קשה מאוד להביט בעיניים ליצירה שמגדירה מחדש את המושג 'משקל נוצה' ולתת לה יותר. "פופולרית" הוא שמה של קומדיה המעלה על נס את היכולת המרתקת של הקלדה מהירה באמתלה של סרט תקופתי שאמור להיות קסום ונאיבי. בסופו של דבר מדובר ב- 111 דקות שאמורות להיות מוקרנות, אולי, בטלוויזיה. אז, הייתם מביטים בהן, נאנחים בנחת לזכר שנות ה- 50 היפות ובין סצינה לסצינה מתפנים לנקות את הבית, לפתור תשבץ ואז לבדוק מיילים מבלי שהפסדתם ולו טוויסט אחד בעלילה המחוכמת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארגו" – ביקורת

"ארגו". בן אפלק.

"ארגו" הוא פשוט סרט מצוין: מרתק, סוחף, מעניין ואפילו מרגש – ומובטח כי תישארו דבוקים לכיסא מבלי שתשימו לב שחלפו שעתיים. עבור הבמאי וכוכב הסרט בן אפלק, מדובר גם ב'תיקון' של "גנב עירוני", הסרט הקודם בו כיכב וביים – והרס, באמצעות כפיה של עצמו על הצופה בתצלומי קלוז-אפ עצמיים ארוכים-להחריד, ומיותרים.

נראה כי אפלק השחק-במאי התבגר ב"ארגו", והפנים כי טובת הסרט לא תמיד מחייבת את הצגת פרצופו הסובל על המסך, בכל רגע נתון. ביחס ל"גנב עירוני", כאן אפלק לוקח צעד אחורה מתפקיד השחקן, ובה בעת זינק קדימה כבמאי – ואפשר רק להתרשם ולהתפעל מהתוצאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סקייפול" חצה את קו מיליארד הדולרים בקופות

"סקייפול". דניאל קרייג.

בלי תלת מימד ועם סוכן חשאי 007 יחיד בגילומו של דניאל קרייג, "סקייפול" של סם מנדז, הרוויח עד כה למעלה ממיליארד הדולרים בקופות ברחבי העולם (1.000.2 מיליארד), והצטרף למועדון האקסקלוסיבי.

הסרט ה-23 בסדרת ג'יימס בונד רץ כ-8 שבועות בבתי הקולנוע והתברג בינתים למקום ה-14 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים בעולם, מתחת ל"האביר האפל" (1.004 מיליארד דולרים). מבין הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה ללא תלת מימד, נמצא "סקייפול" כרגע במקום השביעי, גם כן מתחת ל"אביר האפל".

"שומרי הסף" – ביקורת

"שומרי הסף".

"שומרי הסף" הוא סרט ישראלי טוב, וכמו רוב הסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות הוא סרט תיעודי. סרטי התעודה שנעשים כאן מתחלקים לשני סוגים: על 'המצב' ואלה שלא. "שומרי הסף" שייך לסוג הראשון, אך כמו "שלטון החוק" המוצלח, "שומרי הסף" מספק שיעור היסטוריה מאלף, מבט מבפנים לנעשה פה עד היום, דרך עדויותיהם של דמויות מפתח שהיו בשטח, שהיו בסוד העניינים.

ישראל הפכה למעצמה בתחום סרטי התעודה. בשנים האחרונות מוקרן סרט תעודה ישראלי במסגרת כלשהי בכל פסטיבל נחשב, כולל הגדולים ביותר (קאן, ברלין, ונציה, סאנדאנס, טורונטו). גם ל"ואלס עם באשיר" המצויר, שזכה להצלחה בינלאומית, יש מבנה של סרט תעודה. וכך, הזרקור שהופנה לסרטים השונים מאיר גם את הסרטים הישראלים העלילתיים, שנופלים בהרבה באיכותם לעומת סרטי התעודה שנעשים כאן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »