ביקורות קולנוע (עמוד 95)

הדרדסים – ביקורת

"דרדסים: הסרט". ניל פטריק האריס.

כל מי ששמע שהלכתי השבוע להקרנת המבקרים של "הדרדסים" היה משוכנע שהסרט מיועד למבוגרים. אולי זה נבע מהעובדה שאנשים מעל גיל 25 זוכרים את סדרת הילדים המצוירת מערוץ 1, משוכנעים שהסרט העכשווי מכוון אליהם כמעריצים ותיקים, ולפיכך צריך להתבגר כמו שהם עשו מאז שנות ה-1980. ואולי זה נבע מכך שהסתגלנו לסטנדרטים חסרי התקדים של סרטי פיקסאר, שעושים סרטי אנימציה מאוד בוגרים בתכנים ובהומור שלהם. כי סצנת הפתיחה של "למעלה", שמתארת ב-4 דקות מהלך חיים של זוג אוהבים במשך כל עשרות שנות חייהם המשותפים, היא יצירת מופת בכל רמה קולנועית שהיא.

כך או כך, ההנחה מהמשפט הראשון שקראתם חסרת כל הצדקה ומהווה טעות מרה. כי הדרדסים אינו סרט למבוגרים. הוא אפילו לא סרט למתבגרים. או לילדים. הוא סרט לזאטוטים, כאלה שלא עברו את גיל 5 לכל היותר. כך העידו עשרות הקטנטנים שהתפקעו מצחוק והשתוללו כאוות נפשם באולם הקולנוע. ההורים שלהם, לעומת זאת, בעיקר ניצלו את ההפסקה הנדירה למצב של כיבוי המוח, תופעה ששכיחה לרוב בצפייה בריאליטי הטלוויזיוני. את הכרת התודה שלהם הם חייבים לראג'ה גוסנל, מי שביים בשנים האחרונות מספר סרטים מטופשים למדי ("הצ'יוואווה מבוורלי הילס", "סקובי דו" 1+2) לאחר שהצליח מאוד בשנות ה-1980 וה-1990 כעורך ("גברת דאוטפייר", "9 חודשים")

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קפטן אמריקה – ביקורת

"קפטן אמריקה". כריס אוואנס.

מוכנים לעוד סרט על גיבור-על…? קבלו את "קפטן אמריקה". אין שום דבר מיוחד או יוצא דופן בעלילה בסרט, בצורת סיפור העלילה או משהו מקורי ו/או מדהים במהלכו. זהו סרט לא-זול (תקופתי ועם הרבה פעלולים) שבא לעשות מכה גדולה ולהיעלם בלי יותר מדי מעריצים או שונאים חדשים. סרט שלא יוזכר בעתיד לטובה או לרעה, ולא יחקו אותו: מוצר בידור חולף, וגם כאלה צריך, אך לא כזה – לא ככה.

במאי הסרט, ג'ו ג'ונסטון, ביים סרט מוצלח אחד בחייו – הראשון שלו: "מותק, הילדים התכווצו" (1989) – ומאז המשיך בסרטים לכל היותר בינוניים שברובם יש אפקטים מיוחדים ("ג'ומנג'י" , "פארק היורה 3") ושהסיפור בהם משני. כמו כל גיבור-על ותיק וראוי, גם קפטן אמריקה עבר גלגולים רבים מחוברות הקומיקס שבהן הופיע לראשונה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כולל סדרות טלוויזיה (גם מצוירות) ואפילו סרט זניח ודל תקציב מ-1990 בהפקת מנחם גולן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סופר 8 – ביקורת

"סופר 8".

פעם אחת לפני שנים רבות בסוף השורה 'סרטו של' נכתב שם המפיק ולא שם הבמאי, כפי שזה היום. לרוב לא מציינים בביקורת את שם המפיק, אך במקרה של "סופר 8" התסריטאי והבמאי ג'יי. ג'יי. אברמס ("מסע בין כוכבים") שאב השראה ולקח אלמנטים רבים (גם) מסרטיו של מפיק הסרט סטיבן ספילברג.

ב-1979 חבורה של נערים צעירים בחופשת קיץ, כולל צ'רלס הקולנוען הצעיר וג'ו (סרטם הראשון של ריילי גריפיתס וג'ואל קורטני) שאיבד באותה שנה את אמו ואביו הוא ג'ק –פלבול עיניים מהשם– סגן השריף (קייל צ'נדלר), מצלמים סרט במצלמת 8 מ"מ ("סופר 8") ועדים לתאונת רכבת מסתורית שאחריה החיילים הצובאים על עירם מסתירים את ההתרחשויות יוצאות הדופן שקורות במקום לאחר מכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני – ביקורת

"הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני". דניאל רדקליף.

"הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני" הוא הפרק האחרון והטוב ביותר מבין שמונת סרטי הקוסם הצעיר, וסוף סוף גם סרט ראוי ומהנה באמת. לפגוש את הסרט בתור החוויה הראשונה עם הארי פוטר יכול להיות, לשם שינוי, לא רעיון נורא כל כך. הסרט מוצלח מספיק כדי להוות חוויה נעימה לכל צופיו, והעובדה שאת כל התלאות המשעממות-לרוב עברנו כבר בשבעת הפרקים הקודמים מפנה מקום לסרט שכמעט כולו אקשן ולהט העשוים נהדר. כדאי לקרוא או לשמוע קודם תקציר אירועים ופירוש למונחים בסיסיים בעולם הקסום סביבו, אבל לדעתי זה יספיק כדי להפיק את המיטב מהסרט הבאמת חביב, מלהיב, מותח ואף משעשע הזה. אפילו התלת מימד היה מורגש דיו כדי לא לקלל את הקפיטליזם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בגינרס – ביקורת

"בגינרס". יואן מק'גרגור, מלאני לורן.

בסרט "בגינרס" יש משהו שמבלבל אותך ומוציא ממך שילובים לא מוסברים של רגשות, כאשר בסופו של דבר לא נותר לך אלא לבחור מתוך האמביוולנטיות – לאן נושבת הרוח של "בגינרס". אנחנו לא נבחר כרגע, אלא נספק את התהיות והתחושות שעולות מצפייה בו, וניתן לכם לבחור בשביל עצמכם. בסך הכל, מדובר בסרט קטן ויפה להפליא שמשלב סיפור יוצא דופן ביחד עם שגרה מבהילה. מעין מתכון מנצח של עצבות משולבת עם רגעים קטנים של אושר. ואולי ככה נראים החיים באמת?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: רובוטריקים 3

"רובוטריקים 3".

גיא — "רובוטריקים 3" יותר מאשר מחזיר את סדרת הסרטים למסלולה אחרי ההבטחה הגדולה של "רובוטריקים" הראשון לאקשן מרהיב ומהנה; והאכזבה הגדולה מ"רובוטריקים 2" (הביקורת שלי). הפרק השלישי מעלה את הסדרה רמה או שתיים ומספק את הסחורה. הנאה צרופה מובטחת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: חצות בפריז

"חצות בפריז". אוון ווילסון, רייצ'ל מק'אדמס.

"חצות בפריז" הוא הסרט השנתי של וודי אלן שמזה שנים מקפיד לכתוב ולביים סרט בשנה. אלן הוא היוצר של "קח את הכסף וברח" (1969), "הרומן שלי עם אנני" (1977), "שושנת קהיר הסגולה" (1985), "בעלים ונשים" (1992) ואחרים שאני אוהב מאוד. ראיתי רבים מסרטיו מהעשורים הללו פעמים רבות ותודות להם אני מחכה ומצפה מידי שנה בשנה לראות את יצירתו החדשה, על אף שכל סרטיו במאה ה-21 נופלים מההישגים של סרטיו הקודמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: מכוניות 2

"מכוניות 2".

"מכוניות 2" מבית פיקסר מגיע אלינו שבועיים אחרי "קונג פו פנדה 2" מבית דרימוורקס. לעומת אולפני דרימוורקס שמרבים להפיק סרטי המשך לסרטים המצליחים שלהם ("שרק", "מדגסקר", "קונג פו פנדה"), פיקסר הפיקו עד היום שני סרטי המשך בלבד, שניהם ל"צעצוע של סיפור". מאז יציאתו של הסרט הלא-מדהים "מכוניות" הראשון ב-2006, מוצרים נלווים שלו הרוויחו סכום מדהים של שני מיליארד דולר בשנה (!!!), כל שנה! זו יכולה להיות אחת הסיבות שהוחלט בפיקסר שמכל הסרטים המצליחים שלהם, יזכה "מכוניות" (2006) לסרט המשך ולא "משפחת סופר-על" (2004) שהצליח יותר ופשוט מאוד למצוא לו עילה ועלילה להמשך, או "מוצאים את נמו" (2003) שהפך לסרטם המצליח ביותר אחרי "צעצוע של סיפור 3" (2010). העובדה שבמאי ויוצר "מכוניות", ג'ון לסטר, הוא ראש החברה בוודאי תרמה לכך גם כן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: בין השמשות

"בין השמשות". אורלי זילברשץ.

בשל היצע הסרטים הישראלים בשנה האחרונה, סרט דרמה בינוני כמו "בין השמשות" הופך לטוב בסרטים דוברי העברית שהוקרנו השנה. הוא מציג משחק טוב, דיאלוגים מוצלחים, ורצון כן להראות אנשים שבדרך כלל לא רואים בסרטים ישראלים: אנשים מן הישוב שחיים את חייהם, בלי שום קשר ל'מצב', לַסכסוך, ללא חיילים או דתיים. זאת מעלה גדולה של הסרט, אך הוא צפוי מדי (פיר פתוח של מעלית, מעניין מה יקרה… ו'גילויים' שונים אחרים לאורך הסרט).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ג'יין אייר

"ג'יין אייר". מיה ווסיקובסקה.

"ג'יין אייר" החדש, המבוסס על ספרה של שרלוט ברונטה מ-1847, הוא דוגמה לאחד הדברים הקבועים במאה-ומשהו שנות הקולנוע: לכל דור יש "טרזן", "עליסה בארץ הפלאות" ו"שלושת המוסקטרים" משלו, וגם "רומיאו ויוליה", "אנה קרנינה" ו"גאוה דעה קדומה" משלו, סרטים שמופקים בגלים בכל פעם מחדש. בכל המקרים מדובר בסיפור ידוע, שהצלחתו (של הסיפור) מוכחת, ויוצריהם המקוריים מתים מזמן כך שגם לא מוציאים כסף לקניית הזכויות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: קונג פו פנדה 2

"קונג פו פנדה 2".

קל יותר לכתוב על סרטים גרועים (כמו "הערת שוליים", למשל) או סרטים טובים (כמו "עץ החיים", למשל) כי אז עליי לציין את הדברים שגרמו לי לשנוא את הסרט או לאהוב אותו. הכי קשה לכתוב על סרטים בינוניים, וכזה הוא "קונג פו פנדה 2". לעומת סרט ההמשך, "קונג פו פנדה" (2008) הוא אחד הסרטים של אולפני דרימוורקס ("שרק", "מדגסקר") שהכי נהניתי מהם. זו היתה הצלחה בלתי צפויה יחסית, גדולה יותר ממה שציפו על אף הכוכבים הגדולים מאחורי הקולות של הדמויות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: אקס-מן – ההתחלה

"X-מן: ההתחלה". מייקל פסבנדר, ג'יימס מקאבוי

ההצלחה הגדולה של שלושת סרטי "אקס-מן" בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 תרמה לפריחה העצומה בסרטים על פי חוברות קומיקס. כך נחתו עלינו סרטים מצליחים כמו "ספיידרמן" ו"באטמן מתחיל", ופחות מצליחים דוגמת "דרדוויל" ו"אלקטרה". לסרטים המצליחים עשו סרטי המשך עד שאלה נעשו יקרים מדי והחליטו ל'אתחל' אותם; "ספיידרמן" (2012) עם שחקנים חדשים, ובמקרה של אקס-מן החליטו ללכת על המקורות, מאיפה הגיעו האנשים שאנחנו מכירים כאנשי אקס. אחרי "וולברין" עם יו ג'קמן (סרט ההמשך שלו בדרך), מגיע "אקס-מן: ההתחלה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »