"אלאדין" (2019) – ביקורת #1
"אלאדין" המצויר מ-1992 הוא סרט מעולה ומהטובים של דיסני בעת החדשה (העת החדשה של דיסני התחילה עם "בת הים הקטנה" ב-1989). בניגוד לסרטים המצוירים של דיסני שאני פחות אוהב שיש בהם שירים טובים, ב"אלאדין" גם שירים מצוינים והופעה יוצאת מן הכלל של רובין ויליאמס.
"אלאדין" (2019) בגרסה החיה בבימוי גיא ריצ'י (שגם כתב את התסריט עם ג'ון אוגוסט על פי הסרט המצויר), עם ויל סמית' כגִ'יני, הוא כמובן חלק מהגל המיותר -חסר כל טעם או ערך אמנותי מלבד הרצון לכסף- של עיבודים חיים לסרטי האנימציה של דיסני. זה השני מתוך השלושה השנה. "דמבו" לא היה הצלחה גדולה ו"מלך האריות" יהיה הצלחה ענקית וירוויח יותר ממילארד דולר כמו "היפה והחיה" עם אמה ווטסון ו"ספר הג'ונגל" שהתקרב מאוד לסכום הזה.










