מגזין סרטים (עמוד 156)

הוכרזו הזוכים בפרסי הטלויזיה הישראלית 2019: "על הספקטרום" הזוכה הגדולה

"על הספקטרום". בן יוסיפוביץ', ניב מג'ר, נעמי לבוב.

הוכרזו הזוכים בפרסי הטלויזיה הישראלית 2019 (ה-16 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובראשם מובילה "על הספקטרום" עם 9 זכיות, כולל לסדרת הדרמה הטובה ביותר, לבימוי, לתסריט ולשחקנית. בתחום הקומדיה זכתה "ככה זה" בארבעה פרסים כולל הסדרה הקומית הטובה ביותר, ובמיני סדרה זכתה "שטוקהולם". גם "על הספקטרום" וגם "ככה זה" יצאו מבית yes, שהוא גוף השידור בעל מספר הפרסים הגדול ביותר – ואחריו כאן 11 ("שטוקהולם" בין היתר) שעקף את כל שאר הגופים המסחריים. בקטגוריות הילדים שלטה הסדרה "אובוי".

כרגיל, האקדמיה מכבדת את חברי התעשיה, ואלה לא בהכרח מחזירים לה את הכבוד הראוי – וכך בלטו בהיעדרם זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בדרמה יהודי לוי, יוצר "אובוי" אורי גרוס, ירון לונדון על "לונדון את קירשנבאום", רביב דרוקר וברוך קרא על "המקור" ואחרים.

רשימת הזוכים בפרסי האקדמיה בתחום היצירה הטלויזיונית לשנת 2019:

סדרת דרמה
"על הספקטרום"

מיני סדרה
"שטוקהולם"

סדרה קומית
"ככה זה"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו מועמדי קרן פרלוב 2019: סרטים על ריזורט לפצועי מלחמה, התמודדות עם העליה מצרפת ועוד

"אותו האיש".

הוכרזו מועמדי תחרות קרן פרלוב ליצירה דוקומנטרית צעירה 2019 (ה-16 במספר), שנבחרו מבין כמאה הצעות שנשלחו מ-13 בתי ספר גבוהים לקולנוע ואמנות. חבר השופטים שיבחר בזוכה במענק ששוויו 40 אלף ש"ח, מונה את מנהל התעודה לשעבר של כאן 11 סיני אבט, מבקרת הקולנוע מרלין וניג, יואב אברמוביץ' מקרן רבינוביץ' לאמנויות, מנהלת הדוקו של קשת עדי גרתי, והעורכת והמפיקה יעל פרלוב, בתו של דוד.

ההכרזה על הזוכה בתחרות תתקיים ב-12 במרץ, בסינמטק תל אביב. עוד במסגרת ההכרזה יוקרן זוכה השנה שעברה, "אותו האיש" של אהרון טרייטל ממנשר.

מועמדי תחרות קרן פרלוב 2019:

"נפישות", שירי חבצלת, אוניברסיטת תל אביב
עשרה ימים במלון מפנק בים המלח שהפך לריזורט לפצועי מלחמה, מסע אל השפעות הלחימה הישראלית על הגוף והנפש.

"בניינים נטושים", נטליה רז, סם שפיגל
הזמן בבניינים הנטושים היה תקוע כמו ערימה של אבנים, כמו קלטת וידיאו שנתקעה. מאז הם הפכו לקבר בשביל הבמאית, לזיכרון האחרון של סאשה, שעדיין עומד ומחייך אליה כמו אז, כשחשבו שהכל אפשרי.

"בוגרשוף", מאי אלימלך, בצלאל
הסרט מספר על עזיבת הבמאית את השכונה שבה גדלה, בוגרשוב, לאחר העלייה המסיבית מצרפת אשר הרסה את השכונה בהשתלטות התרבותית והכלכלית שלה. הבמאית סובלת מהצרפתים ותוך כדי מאוהבת בהם ובקולנוע הצרפתי ומתעקשת להכיר אותם טרם עזיבתה ולשחזר איתם סצנה מהגל הצרפתי החדש בפריז הקטנה, בוגרשוף.

"אדיס זמאן", אצ'נפה גלה, סמינר הקיבוצים
הסרט "אדיס זמאן" מתבונן בקשישים בני העדה האתיופית, שבכל יום מגיעים למועדון מט"ב תל אביב, ובו הם מתמודדים יחד עם הבדידות התרבותית והחברתית, שהיא תוצאת חווית הגירתם לארץ שמקבלת ביטוי חדש ב"גיל השלישי".

"חוות בודדים", עומר דאידה, ספיר
סרט התבגרות שמתעד את סיפורה של נעמה בת התשע. נעמה נולדה בחווה שמגדלת צאן ובקר לשחיטה ומשמשת כיד ימינו של איתמר אביה ביילוד וגידול הטלאים בה. הסרט מתמקד במערכת היחסים בין נעמה לאביה ובשאלות אשר עולות אצלה עקב מציאות חייהם המייצרת עבורה דואליות ואמביוולנטיות בכל הנוגע לעניין החיים והמוות בחווה.

"המין החזק" – ביקורת

"המין החזק". פליסיטי ג'ונס.

מכירים את הקטע הזה בסרט שכל הדרמה מובילה אליו, שהמתח בשיאו, השקט מוחשי, כל העיניים נשואות לדמות הראשית שניגשת למיקרופון, ומה קורה? היא מזיזה אותו קלות ויש חריקה צורמת ומביכה. שתיקה. ואז היא מתחילה לדבר. ראיתם אותו באין-ספור סרטים בעבר ותראו אותו גם פה.

"המין החזק" מציג סיפור אמיתי מעניין בחיי שופטת בית המשפט העליון לעתיד רות ביידר גינסבורג, שגם היתה נושא סרט התעודה RBG שהיה מועמד השנה לאוסקר. זהו התסריט הראשון שכתב דיויד סטיפלמן, במקרה אחיין של גינסבורג. הסרט מתחיל בלימודי המשפטים שלה בהארוורד ב-1956, צעדיה הראשונים בעיר ניו יורק והתיק המשפטי ששינה את מסלול הקריירה שלה ב-1970, לפני פחות מ-50 שנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קפטן מארוול" – ביקורת

"קפטן מארוול".

"קפטן מארוול", הסרט החדש בסדרה האינסופית של האוונג'רס וחבריה, מצליח להתבלט מעל הבינוניות של הסדרה, והצפייה בו היא הנאה צרופה.

"קפטן מארוול" מספר את סיפורה של וירס/קרול דנווירס/קפטן מארוול, תלוי באיזה שלב של הסרט אתם נמצאים. היא מתחילה את הסרט כגיבורה בין-כוכבית הנלחמת לצד גזע בני הקרי. הבעיה שמעיבה עליה היא שאין לה כל זיכרון מעברה. לאורך הסרט היא תתחיל להיזכר ותבין שהדברים הם לא בדיוק כפי שהיא חשבה שהם ושלמעשה היא בת אדם שהגיעה מכדור הארץ. כוחותיה, כך תגלה, הגיעו אליה במקרה. במהלך שהותה בכדור הארץ היא תילחם בגזע הסקרולים האיום שהגיע לכוכב ושבאפשרותו להחליף צורה לכל אדם שירצה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנשף", "לפטאובר וומן" ו"סקין" של ישראלים יוקרנו בפסטיבל טרייבקה 2019

"הנשף". סתיו סטרשקו במרכז.

הסרט הישראלי "הנשף" של שרון מימון וטל גרניט, יתחרה במסגרת העלילתית הבינלאומית של פסטיבל טרייבקה 2019 (ה-18 במספר) בניו יורק, ארה"ב. כמו כן, הסרטים "לפטאובר וומן" (ש.ל.ר, Leftover Women) של הילה מדליה ושוש שלם יוקרן בתחרות התיעודית של הפסטיבל, ו"סקין" (ש.ל.ר, Skin) של גיא נתיב (על פי תסריט של שרון מימון) יוקרן במסגרת 'ספוטלייט עלילתי' (Spotlight Narrative).

"הנשף" מספר על שלוש תיכוניסטיות אשר נוסעות לחו"ל כדי לעבור ניתוחים פלסטים במזרח אירופה לקראת נשף הסיום של הלימודים בתיכון שלהן. "לפטאובר וומן" מספר על רווקות צעירות ומשכילות בסין אשר מתחרות על כמות זעומה של גברים רווקים. "סקין" הוא עיבוד באורך מלא לסרטו הקצר וזוכה האוסקר של נתיב באותו השם, המספר על גלוח ראש שיוצא מחוג השנאה בעזרתה של אקטיביסטית שחורה.

פסטיבל טרייבקה יתקיים השנה בין ה-24 באפריל ועד ה-5 במאי. "הנשף" היה מועמד לתריסר פרסי אופיר וזכה בשלושה, ו"סקין" כבר הוקרן בפסטיבלים טורונטו וברלין.

"הבטחה עם שחר" – ביקורת #2

"הבטחה עם שחר". שרלוט גינסבורג.

"הבטחה עם שחר" הוא סרט דרמה צרפתי המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של רומן גארי העוקב אחר התפתחותו מילד לבחור צעיר כבן יחיד לאם חד הורית שתלטנית. לסרט מוטיבים קומיים לא מעטים, אך הוא בעיקרו בעל נופך רגשי בשל התעסקותו הניכרת ביחסי בן ואם, על כל המורכבות בהם. הוא עצמתי ומהפנט, פיסת מציאות היסטורית שמוגשת כמראה אפלה של פנטזיה מקורקעת. יתאים לצופים בוגרים שלא אלרגיים לשפה הצרפתית (שמעתי על המחלה הזאת).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקן עודד תאומי הלך לעולמו

"ציפורי חול". עודד תאומי עם דבורה קידר ומרים זוהר, תיבדלנה לחיים ארוכים. צילום: יוני המנחם.

שחקן הקולנוע והתיאטרון עודד תאומי הלך לעולמו הבוקר (שישי) לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 81. הוא הצטרף לתיאטרון הקאמרי בשנת 1958 ומאז השתתף בעשרות תפקידים בו ומחוצה לו, ובשנת 2011 קטף פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון.

עודד תאומי נולד בתל אביב, ואביו היה מאיר תאומי, שחקן ומייסד התיאטרון העברי הראשון בארץ ישראל, שנרצח על ידי טרוריסטים על הבמה בגן הוואי בתל אביב. בגיל 10 החליט ללכת בדרך אביו, למד בגימנסיה הרצליה; משחק בסטודיו של פיטר פריי; ב-Neighborhood Play House בניו יורק וב-Actors Studio של לי שרטסברג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבטחה עם שחר" – ביקורת #1

"הבטחה עם שחר". שרלוט גינסבורג, פייר ניניי.

"הבטחה עם שחר" הוא אפוס מרשים וסוחף, מהסוג שלא עושים לעתים קרובות בימינו, שלא זכה לתשומת הלב הראויה בעולם כי הוא דובר צרפתית ועוסק בסופר שאינו מהשמות המוכרים לכולם. הסרט, שלא חף מפגמים, הוא מהנה, סוחף, מצחיק ומרגש. מי שאוהב סרטים תקופתיים -עם תחנת רכבת, כמתחייב- יאהב את הסרט. הוא לא לצרפתים שלא יודעים לקרוא עברית או אנגלית כי יש חלקים גדולים בפולנית שלא מתורגמים לצרפתית.

"הבטחה עם שחר" הוא שם ספרו של רומן גארי ("עפיפונים", "כל החיים לפניו"), שמתאר חלק גדול מחייו. בסרט יש סיפור מסגרת מיותר לחלוטין ואם השם מצלצל לכם מוכר, ב-1970 ביים ז'יל דאסין גרסה באנגלית בכיכובם של אשתו מלינה מרקורי ואסי דיין כרומן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מילים נרדפות" – ביקורת

"מילים נרדפות". לואיז שבילו, טום מרסייה.

"מילים נרדפות", סרט ישראלי שצולם בצרפת ובצרפתית, הוא סרט לפסטיבלים. הוא פלצני, אמנותי-עלק, שזוכה בפרסים ורוב הקהל לא נהנה ממנו ועלול לחשוב שהוא לא בסדר. בחלקים גדולים שלו הוא מרגיש ונראה כמו פרודיה על סרטים כאלה, רק כשבמקרה הזה הבדיחה עלינו כי הוא זכה בפרס הראשי בפסטיבל ברלין מצוות שופטים שבראשו עמדה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש, שלצד סרטים טובים כיכבה גם בלא מעט סרטים "אמנותיים" משמימים.

קיבלתי את זה שמה שקורה בסרט אינו אמין, זה עוד בסדר, אבל "מילים נרדפות" כולו מקומם ומרגיז ולא בשל התוכן שלו אלא בכך שהוא גרוע, מעצבן מה שהדמות עושה ושהכול נעשה ברצינות גמורה. בנוסף לכך, אין ממש דמויות, חסר היגיון פנימי, מעט הדיאלוגים בעברית לא נשמעים אמינים, ומרוב אלגוריות לא רואים סרט (כולל ולא רק מחוץ לקונסוליה והסוף).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שכנים" – ביקורת

"שכנים".

"שכנים" הוא סרט תיעודי ישראלי המציג מבט אינטימי על מספר דיירים בבניין בעיר רחובות וזאת מבלי להציג ראיונות איתם, אלא רק בצפייה בהתנהלותם מהצד. הבעיה העיקרית שלי היא שמלבד הפואנטה שנכפתה על הצופים בקריינות של הבמאי שמציג את הסיבה לסרט בפתיחתו ואת סיכומה בסופו, אין איזשהו נושא ברור. כל הסצינות מעורבלות אחת בשנייה ומציגות בן-כלאיים של סרט תיעודי וסרט אמנותי. למעשה, הוא מייצג באופן די מובהק את הבעיה שלי עם הרבה מהקולנוע הישראלי (גם העלילתי) בשנים האחרונות – סרטים איטיים ללא פואנטה שמתאמצים להיות מיוחדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הזוכים באוסקר 2019: "הספר הירוק" הטוב ביותר; גיא נתיב הישראלי זכה על סרט קצר

"סקין".

אלו הזוכים בפרסי האוסקר 2019 (ה-91 במספר). הטקס שהסתיים זה עתה ייזכר בעיקר ברעש שהיה לפני כן (קטגוריה חדשה שהוכרזה ובוטלה; פרסים שהתכוונו לחלק בהפסקות הפרסומות וזה בוטל; זה שנבחר מנחה וחזרו בהם). הם לא הצליחו לעמוד במשימתם שהטקס לא יעבור את קו 3 השעות, ולא צריך להוציא קטגוריות מהטקס אל הפסקות הפרסומות כדי לעמוד בזה. לא היו בו דברים שייזכרו בהם בעתיד מלבד נאום אחד (אין כמו הבריטים!).

"הספר הירוק", שזכה בפרס הסרט הטוב, זכה גם על תסריט מקורי ושחקן משנה. "רומא" זכה ב-3 פרסים גם כן: סרט זר, בימוי וצילום (שלושה פסלונים נוספים לאלפונסו קוארון). האהבה ל"הפנתר השחורה", שהיה מועמד ב-8 קטגוריות כולל לסרט הטוב ביותר, התבטאה עם זכייה ב-3 קטגוריות (עיצוב אמנותי, תלבושות ופס-קול). "סגן הנשיא" הסתפק בפרס על האיפור, "כוכב נולד" בפרס על השיר, ו"שחור על לבן" בפרס התסריט המעובד, כצפוי, בעוד "המועדפת" שהוביל יחד עם "רומא" עם 10 מועמדויות יצא עם פרס אחד בלבד, חשוב מאוד: שחקנית ראשית (הנאום של אוליביה קולמן היה מפוזר ומקסים, מרגש ומצחיק), ובכך גלן קלוז הפכה לשחקנית שהפסידה הכי הרבה פעמים (7).
"רפסודיה בוהמית" הוא הסרט הרביעי שזוכה ב-4 מתוך 5 מועמדויות ("אנני הול" ו"השתולים" זכו לסרט ולא זכו על משחק; Traffic -כמו "רפסודיה בוהמית"- לא זכה בסרט). כל הזוכים הקפידו לא להזכיר את שני הבמאים של הסרט: בריאן סינגר או דקסטר פלשטר, שהחליף אותו שבועיים לפני סוף הצילומים.

רשימת המועמדים המלאה לפרסי האוסקר 2019:

הסרט הטוב ביותר
"הספר הירוק"

בימוי
אלפונסו קוארון, "רומא"
* פעם שנייה שהוא זוכה על בימוי (אחרי "כוח משיכה"), ושוב על סרט שלא זכה לסרט הטוב ביותר. "הישג" שגם אנג לי שותף לו עם זכייה על "הר ברוקבק" ו"חיי פיי", יחד עם ג'ורג' סטיבנס ("ענק" ו"מקום תחת השמש") ופרנק בורזג (7^th Heaven ו-Bad Girl).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: "הדרקון הראשון שלי 3" הכי גבוה בסדרה

"הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר".

סרט האנימציה "הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר" הצליח היכן שרבים לפניו כשלו, ובכורתו באקרנים בצפון אמריקה היא הגבוהה ביותר בסדרה שלו, עם 55.5 מיליון דולרים בקרב 4,259 בתי קולנוע, על פי הערכות. סרטי המשך רבים, ביחוד לילדים, מגיעים לשיא שלהם בפרק השני (כשהקהל מכיר את המותג מסרט הביכורים, ועוד נמצא במצב שהוא רוצה עוד), ואז הפרק השלישי מנסה לסחוט עוד קצת את המיץ (למשל טרילוגית "גנוב על הירח" ללא "המיניונים") ולא תמיד אפילו מצליח להגיע להכנסות הסרט הראשון (סדרת "קונג פו פנדה"). עוד אנקדוטה מעניינת על הסרט: בכורתו היא הגבוהה ביותר עד כה בשנת 2019, מה שבעיקר מעיד רעות על השנה, שהבכורה הגבוהה ביותר בה עד כה היתה "מיסטר גלאס" (40.3 מ"ד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »