מגזין סרטים (עמוד 157)

השחקן שמואל וולף הלך לעולמו

שמואל וולף (משמאל) מתוך: "תגובה מאוחרת". צילום: יוני המנחם.

הלך אתמול (שבת) לעולמו השחקן שמואל וולף, והוא בן 85.

וולף נולד בהונגריה, ונעקר לגטו בבודפשט בזמן השואה. בשנת 1949 עלה לישראל, ובהמשך הצטרף לתיאטרון. הוא ביים ושיחק בתיאטראות חיפה, האוהל והמרתף. ב-1964 הופיע בתפקיד קטן בסרט הקולנוע "סלאח שבתי", וגם אחריו הופיע בתפקידים קטנים יחסית בסרטי קולנוע בולטים כגון "שמיכה חשמלית ושמה משה", "אישה ושמה גולדה" ו"חתולים על סירת פדלים".

וולף היה חולה במחלת ניוון רב מערכתי (MSA) ונפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא הותיר אחריו אישה, השחקנית מיקי מרמור, ושתי בנות תאומות.

"להיות אסטריד" – ביקורת

"להיות אסטריד". אלבה אוגוסט.

"להיות אסטריד" הוא סרט ביוגרפי דרמתי על שנותיה המוקדמות של הסופרת השבדית אסטריד לינדגרן שהיו לא פשוטות בלשון המעטה, בטח בשנות ה-20 של המאה ה-20. בסרט מוצגים מקורות ההשראה שלה לסדרת ספריה הידועה ביותר "בילבי בת גרב" והאירועים שעיצבו את אופיה והובילו אותה להיות פעילה למען זכויות הילד. קצב הסרט איטי ולמרות ההתרחשויות הדרמתיות, הוא שומר על ריחוק וסטריליות מסוימת. אני לא בטוח שאפילו מעריצי ספרות (ובפרט קוראים שגדלו על ספריה של לינדגרן) ירוויחו משהו מהסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בן חזר הביתה" – ביקורת

"בן חזר הביתה". ג'וליה רוברטס, לוקאס הדג'ס.

"בן חזר הביתה", אחד הסרטים הכי אמריקאים שתראו אי פעם, הוא סרט דרמה על פי תסריט שהיה יכול להתאים לסרט טלוויזיה בשנות ה-80 מכל בחינה, מלבד אחת גדולה: בתפקיד הראשי כוכבת הקולנוע ג'וליה רוברטס. יש אפילו רגע שבו רואים את המשפחה בסלון דרך מצלמה של מישהי, במקרה הזה כמובן באמצעות הטלפון, ולפני שלושים שנה זה היה יכול להיות מצלמת וידיאו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: "אליטה: מלאך הקרב" מוביל את סופ"ש חג יום הנשיא הגרוע מזה מעל עשור

"אליטה: מלאך הקרב".

סרט ההרפתקאות-מד"ב "אליטה: מלאך הקרב" לא הלהיב את הקהל בצפון אמריקה על אף הפרסום החזק והבלטת שמו של יוצר "אווטאר", ג'יימס קמרון, בתור המפיק והאיש מאחורי הפרויקט. בצירוף בכורה מתחת לציפיות של סרט האימה הקלילה "מז"ל טוב 2", בכורה בינונית של "כמה רומנטי" (ש.ל.ר, Isn't It Romantic) והמשך של חוסר העמידה בציפיות של "סרט לגו 2" מהסופ"ש שעבר, יצרו את הכנסות סופ"ש חג 'יום הנשיא' האמריקאי לחלשות ביותר מזה למעלה מעשור: אם כוללים את 12 המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות של סופה"ש, אזי זה סופה"ש הגרוע מאז 2004, ואם כוללים את כל הסרטים בצפון אמריקה אזי זה הגרוע מאז 2001.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית לזוכים באוסקר 2019

"הספר הירוק". ויגו מורטנסן, מהרשלה עלי

בעוד שבוע, ביום ראשון ה-24.2, יתקיים בלוס אנג'לס טקס הענקת פרסי האוסקר 2019 (ה-91 במספר). אלו ההימורים שלי לגבי הזוכים ב-21 קטגוריות מתוך 24 (בחוץ: סרט תיעודי קצר, סרט קצר, סרט אנימציה קצר).

סרט– "הספר הירוק"
בשנה רגילה הייתי מונה מבין הסרטים המועמדים את אלו שמועמדים גם לבימוי ומנפה את השאר, אך השנה מסתמן ש"הספר הירוק" יזכה למרות שאינו מועמד על בימוי כי הבמאי הוא פיטר פארלי, שהתפרסם עם אחיו בובי כבמאי של קומדיות כמו "משתגעים על מרי". זה קרה רק ארבע פעמים עם "כנפיים" (סרט אילם, הזוכה הראשון ב-1929), "גרנד הוטל" (1932; זו היתה המועמדות היחידה של הסרט! הבמאי היה אדמונד גולדינג), "הנהג של מיס דייזי" (1989; ברוס ברספורד) ו"ארגו" (2012; בן אפלק). "הספר הירוק", כמו שני האחרונים, מועמד לעריכה ("ארגו" גם זכה), קטגוריה שמלבד "בירדמן" (שערוך כטייק אחד ארוך) כל הזוכים מאז "אנשים פשוטים" (1980) היו מועמדים בה.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "מילים נרדפות" קטף את פרס דב הזהב לסרט הטוב בפסטיבל ברלין 2019

"מילים נרדפות". לואיז שבילו, תום מרסייה. צילום: Guy Ferrandis SBS Films

הסרט הישראלי "מילים נרדפות" של נדב לפיד קטף את פרס דב הזהב לסרט הטוב ביותר בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין 2019 (ה-69 במספר). זוהי הפעם הראשונה שסרט ישראלי זוכה בפרס הראשי של הפסטיבל, ולפניו זכה ב-2007 יוסף סידר בפרס הבימוי של התחרות הרשמית בפסטיבל על "בופור". אתמול (ו') קטף "מילים נרדפות" גם את פרס הסרט הטוב של ארגון מבקרי הקולנוע הבינלאומי פיפרסקי בפסטיבל, והעלה את הציפיות לקראת התחרות הראשית.

הסרט מספר על יואב (תום מרסייה), צעיר ישראלי, אשר נוחת בפריז בתקווה שצרפת והצרפתית יגאלו אותו מהשיגעון הישראלי. את התסריט כתב לפיד יחד עם אביו, הסופר חיים לפיד, בהשראת אירועים מחייו של האב בצרפת. את הסרט ערכה אימו, ערה לפיד, והיא נפטרה לקראת סיום העריכה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האם אי פעם תסלחי לי?" – ביקורת

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של לי ישראל, סופרת ביוגרפיות שלא מצליחה להתפרנס מעבודתה ופונה לאפיקי הכנסה מפוקפקים. תסריט הסרט שנון והוא משוחק היטב, אבל הוא לא ממש מתרומם. יש בו איזו כבדות שגורמת להרגשה של מריחה ולא מתאימה לסרט. קטעים שאמורים להיות מותחים או מרגשים לא מספקים את הסחורה. אני יכול רק להניח שאוהבי ספרות יוכלו למצוא בסרט משהו לאהוב, כי זה מספק הצצה, גם אם מצומצמת, לעולם של כתיבת ביוגרפיות והוצאה לאור, לשאר אמליץ לבחור בסרט אחר.

זהו סרטה השני של הבמאית מריאל הלר. היא גם הייתה התסריטאית של סרטה הראשון "יומנה של נערה מתבגרת" (2015) וכמו סרט זה, גם הוא התבסס על יצירה מוקדמת. הפעם כתבו את התסריט ניקול הולופסנר, שלרוב היא גם הבמאית של מה שהיא כותבת ("דיברנו מספיק", "חברות עם כסף"), וג'ף וויטי, שזהו הסרט הראשון שכתב. למרות שהתסריט שכתבו יחד מוצלח (הם מועמדים לאוסקר על תסריט מעובד), סיפורה של לי ישראל מעניין יותר מאיך שהסרט מציג אותו, וזהו פספוס של הבמאית. היא לא הצליחה להדגיש את הרגעים הנכונים בשביל לתת לסרט משקל אמיתי והוא עובר בעיקר כעייף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אליטה: מלאך קרב" – ביקורת

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך קרב", סרטם של רוברט רודריגז וג'יימס קמרון הוא תענוג ויזואלי מסעיר ורב אקשן. חבל רק שהתסריט החלש קצת מכריע את הסרט לקראת סופו.

ג'יימס קמרון, שהפיק את הסרט וכתב אותו יחד עם ליטה קלגרידיס ורוברט רודריגז, הוא מספר סיפורים מופלא שיודע איך לשבות את קהל הצופים שלו על ידי עושר ויזואלי, שימוש מרהיב בטכנולוגיה המתקדמת ביותר על מנת ליצור את האפקטים, ובתסריט שבדרך כלל מצליח לא להפריע יותר מדי לסיפור הפשוט שהסרט מספר. הפעם, התסריט, שהוא עיבוד למנגה Gunnm של יוקיטו קישירו, מצליח לא להפריע עד שלב מתקדם של הסרט, ואז לפתע הדמויות מתחילות להתנהג בצורה מעט מוזרה והכל הופך למלודרמה סבונית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2019: ז'יל ללוש יגיע עם "לשחות או לא להיות"

השחקנים של "לשחות או לא להיות".

השחקן-תסריטאי-במאי ז'יל ללוש יגיע עם סרטו המועמד ל-10 פרסי הסזאר הצרפתי "לשחות או לא להיות", אל פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2019 (ה-16 במספר) בישראל. "לשחות או לא להיות" יפתח את הפסטיבל, והסרט "זה בידיים שלך" ינעל אותו.

"לשחות" מספר על חבורת גברים בראשית משבר גיל הארבעים המקימה נבחרת של שחייה צורנית. ובדרכה אל התחרות אנו מגלה את המשברים, השמחות, הקנאות וההתמודדות של כל אחד ואחד מהם ושל הנשים בחייהן, הנשים הפרטיות ושתי מדריכות הקבוצה. "זה בידיים שלך" בכיכובם של ז'ול בן שטרית ולמבר ווילסון מספר על פסנתרן צעיר ומחונן שמסתבך בעולם הפשע ונערך לקראת תחרות יוקרתית שיכולה לשנות את חייו. עוד יוקרנו בפסטיבל: "קלייר דרלינג" של ז'ולי ברטוצ'לי, בכיכובן של קתרין דנב ובתה קיירה מסטרויאני, "אמנדה" עם ונסן לקוסט, "על המשמר" בכיכובן של האם ובתה, נטלי ביי ולורה סמט, "דרך האש" עם פייר ניניי, "המעבר לאהבה" המעביר לראשונה אל מאחורי המצלמה את צמד השחקנים רומן בורנג'ה ופיליפ ריבו, "לולה ואחיה" של ז'אן פול רוב על פי תסריט של הסופר דויד פונקינוס, "צילום משפחתי" של ססיליה רואו בכיכובה של ונסה פאראדי, "פריז שייכת לנו" של ז'אק ריווט, "פפה לה מוקו" עם ז'אן גאבן ו"חגיגה במאי" של לואי מאל.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי יתקיים בין ה-14 ל-30 במרץ בסינמטקים ובבתי קולנוע נבחרים מבין הרשתות. "לשחות או לא להיות" יעלה לאקרנים בארץ עם תום הפסטיבל, ב-4 באפריל.

"סולו חופשי" – ביקורת

"סולו חופשי".

"סולו חופשי" הוא סרט תיעודי על מטפס הקירות הטבעיים אלכס הונולד שמבצע את אתגרי הטיפוס לבדו ללא ציוד, מלבד הבגדים שעל גופו והנעליים שעל רגליו (אה, כן, בעצם הוא מצויד באבקה למניעת לחות בידיים), ומתרכז בהכנתו לאתגר טיפוס חופשי שלא בוצע לפניו. כיאה לסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק, הוא עשיר בצילומי טבע מדהימים. הוא מעניין ברובו, אך היה יכול להיות מורווח מעריכה קצת יותר קפדנית. על אף אווירת מתח כללית וסצינות ספורות מלחיצות ממש, הסרט לא יתאים למחפשי האקשן, אלא מכוון לצופים שמעוניינים ללמוד משהו חדש ולהתפעל מפלאי הטבע, בהם גם היצור האנושי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת האוסקר: מי תזכה, גלן קלוז או אוליביה קולמן?

גלן קלוז מתוך "האישה" ואוליביה קולמן מתוך "המועדפת".

אני מעדיף כשהזוכים באוסקר אינם ידועים מראש לא בשל אהבה להפתעות בהכרח אלא מהעדפה של מתח, כשיש קרב צמוד זה הרבה יותר מעניין. יותר כיף לראות שחקנית מופתעת ושמחה מאשר זו שצפויה לזכות ורק מחכה לרגע שיקראו בשמה. בחמש שנים האחרונות הזוכה בקטגוריית השחקנית הראשית היתה ידועה לפני הטקס. כולן זוכות ראויות שהיו צריכות להכין נאום מראש ולהיראות המומות: פרנסיס מקדורמנד (שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי), אמה סטון (לה לה לנד), ברי לרסון (חדר), ג'וליאן מור (עדיין אליס) וקייט בלנשט (יסמין הכחולה).

השנה מסתמן מרוץ צמוד בין שתיים מחמש המועמדות: גלן קלוז ואוליביה קולמן. שלוש המועמדות האחרות הן רקע להתרחשות: ליידי גאגא (היא תנסה להיראות מופתעת כשתזכה על השיר שכתבה ל"כוכב נולד"), מליסה מקארת'י ("האם אי פעם תסלחי?", סרט על פי סיפור אמיתי שג'וליאן מור כמעט כיכבה בו) ויליץ אפיריסו ("רומא" הוא סרטה הראשון, היא השחקנית הראשונה שמועמדת על תפקיד ראשי בספרדית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יצירה ללא מחבר" – ביקורת

"יצירה ללא מחבר". טום שילינג.

"יצירה ללא מחבר" הוא סרט דרמה היסטורית גרמני בן קצת למעלה משלוש שעות (!) שמגולל את חייו של איש מילדותו ועד בגרותו על רקע עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה והתמודדות עם ההשלכות שאחריהן על החברה הגרמנית. יש בו חלקים קסומים (זו המילה שבחרתי, כן) שתופסים רגשית ואינטלקטואלית, אבל הם מעטים מדי בתוך עומס של סצינות סתמיות ומיותרות. הסרט נוגע בנקודות רגישות בחיי אנשים, ובעיקר בהתחלה, הן גם גרפיות ומטלטלות במקצת.

במאי ותסריטאי הסרט פלוריאן הנקל וון דונרסמארק (זה השם המקוצר שלו!) הוא היוצר של הסרט המופתי "חיים של אחרים" (2006), ולכן למרות הסרט הממוצע "התייר" (2010) שגם עליו היה אמון, הציפיות מהסרט הזה היו גבוהות. אחרי הכל, הוא חזר לעסוק בגרמניה. כנראה שהיה להנקל וון דונרסמארק קשה מדי לערוך את היצירה שלו, כי הוא יכול היה לשפר את הסרט בהרבה אם היה מקצר אותו בשליש. הקצב בסרט איטי יחסית, אך אחיד וזה היתרון העיקרי בו, כי אין בו נפילות מתח מתישות. יש דגש גדול על האנושיות של הדמויות ויש לזה חשיבות רבה יותר כשהדמויות עוסקות באומנות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »