מגזין סרטים (עמוד 159)

"הבטחה עם שחר" – ביקורת #1

"הבטחה עם שחר". שרלוט גינסבורג, פייר ניניי.

"הבטחה עם שחר" הוא אפוס מרשים וסוחף, מהסוג שלא עושים לעתים קרובות בימינו, שלא זכה לתשומת הלב הראויה בעולם כי הוא דובר צרפתית ועוסק בסופר שאינו מהשמות המוכרים לכולם. הסרט, שלא חף מפגמים, הוא מהנה, סוחף, מצחיק ומרגש. מי שאוהב סרטים תקופתיים -עם תחנת רכבת, כמתחייב- יאהב את הסרט. הוא לא לצרפתים שלא יודעים לקרוא עברית או אנגלית כי יש חלקים גדולים בפולנית שלא מתורגמים לצרפתית.

"הבטחה עם שחר" הוא שם ספרו של רומן גארי ("עפיפונים", "כל החיים לפניו"), שמתאר חלק גדול מחייו. בסרט יש סיפור מסגרת מיותר לחלוטין ואם השם מצלצל לכם מוכר, ב-1970 ביים ז'יל דאסין גרסה באנגלית בכיכובם של אשתו מלינה מרקורי ואסי דיין כרומן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מילים נרדפות" – ביקורת

"מילים נרדפות". לואיז שבילו, טום מרסייה.

"מילים נרדפות", סרט ישראלי שצולם בצרפת ובצרפתית, הוא סרט לפסטיבלים. הוא פלצני, אמנותי-עלק, שזוכה בפרסים ורוב הקהל לא נהנה ממנו ועלול לחשוב שהוא לא בסדר. בחלקים גדולים שלו הוא מרגיש ונראה כמו פרודיה על סרטים כאלה, רק כשבמקרה הזה הבדיחה עלינו כי הוא זכה בפרס הראשי בפסטיבל ברלין מצוות שופטים שבראשו עמדה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש, שלצד סרטים טובים כיכבה גם בלא מעט סרטים "אמנותיים" משמימים.

קיבלתי את זה שמה שקורה בסרט אינו אמין, זה עוד בסדר, אבל "מילים נרדפות" כולו מקומם ומרגיז ולא בשל התוכן שלו אלא בכך שהוא גרוע, מעצבן מה שהדמות עושה ושהכול נעשה ברצינות גמורה. בנוסף לכך, אין ממש דמויות, חסר היגיון פנימי, מעט הדיאלוגים בעברית לא נשמעים אמינים, ומרוב אלגוריות לא רואים סרט (כולל ולא רק מחוץ לקונסוליה והסוף).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שכנים" – ביקורת

"שכנים".

"שכנים" הוא סרט תיעודי ישראלי המציג מבט אינטימי על מספר דיירים בבניין בעיר רחובות וזאת מבלי להציג ראיונות איתם, אלא רק בצפייה בהתנהלותם מהצד. הבעיה העיקרית שלי היא שמלבד הפואנטה שנכפתה על הצופים בקריינות של הבמאי שמציג את הסיבה לסרט בפתיחתו ואת סיכומה בסופו, אין איזשהו נושא ברור. כל הסצינות מעורבלות אחת בשנייה ומציגות בן-כלאיים של סרט תיעודי וסרט אמנותי. למעשה, הוא מייצג באופן די מובהק את הבעיה שלי עם הרבה מהקולנוע הישראלי (גם העלילתי) בשנים האחרונות – סרטים איטיים ללא פואנטה שמתאמצים להיות מיוחדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הזוכים באוסקר 2019: "הספר הירוק" הטוב ביותר; גיא נתיב הישראלי זכה על סרט קצר

"סקין".

אלו הזוכים בפרסי האוסקר 2019 (ה-91 במספר). הטקס שהסתיים זה עתה ייזכר בעיקר ברעש שהיה לפני כן (קטגוריה חדשה שהוכרזה ובוטלה; פרסים שהתכוונו לחלק בהפסקות הפרסומות וזה בוטל; זה שנבחר מנחה וחזרו בהם). הם לא הצליחו לעמוד במשימתם שהטקס לא יעבור את קו 3 השעות, ולא צריך להוציא קטגוריות מהטקס אל הפסקות הפרסומות כדי לעמוד בזה. לא היו בו דברים שייזכרו בהם בעתיד מלבד נאום אחד (אין כמו הבריטים!).

"הספר הירוק", שזכה בפרס הסרט הטוב, זכה גם על תסריט מקורי ושחקן משנה. "רומא" זכה ב-3 פרסים גם כן: סרט זר, בימוי וצילום (שלושה פסלונים נוספים לאלפונסו קוארון). האהבה ל"הפנתר השחורה", שהיה מועמד ב-8 קטגוריות כולל לסרט הטוב ביותר, התבטאה עם זכייה ב-3 קטגוריות (עיצוב אמנותי, תלבושות ופס-קול). "סגן הנשיא" הסתפק בפרס על האיפור, "כוכב נולד" בפרס על השיר, ו"שחור על לבן" בפרס התסריט המעובד, כצפוי, בעוד "המועדפת" שהוביל יחד עם "רומא" עם 10 מועמדויות יצא עם פרס אחד בלבד, חשוב מאוד: שחקנית ראשית (הנאום של אוליביה קולמן היה מפוזר ומקסים, מרגש ומצחיק), ובכך גלן קלוז הפכה לשחקנית שהפסידה הכי הרבה פעמים (7).
"רפסודיה בוהמית" הוא הסרט הרביעי שזוכה ב-4 מתוך 5 מועמדויות ("אנני הול" ו"השתולים" זכו לסרט ולא זכו על משחק; Traffic -כמו "רפסודיה בוהמית"- לא זכה בסרט). כל הזוכים הקפידו לא להזכיר את שני הבמאים של הסרט: בריאן סינגר או דקסטר פלשטר, שהחליף אותו שבועיים לפני סוף הצילומים.

רשימת המועמדים המלאה לפרסי האוסקר 2019:

הסרט הטוב ביותר
"הספר הירוק"

בימוי
אלפונסו קוארון, "רומא"
* פעם שנייה שהוא זוכה על בימוי (אחרי "כוח משיכה"), ושוב על סרט שלא זכה לסרט הטוב ביותר. "הישג" שגם אנג לי שותף לו עם זכייה על "הר ברוקבק" ו"חיי פיי", יחד עם ג'ורג' סטיבנס ("ענק" ו"מקום תחת השמש") ופרנק בורזג (7^th Heaven ו-Bad Girl).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: "הדרקון הראשון שלי 3" הכי גבוה בסדרה

"הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר".

סרט האנימציה "הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר" הצליח היכן שרבים לפניו כשלו, ובכורתו באקרנים בצפון אמריקה היא הגבוהה ביותר בסדרה שלו, עם 55.5 מיליון דולרים בקרב 4,259 בתי קולנוע, על פי הערכות. סרטי המשך רבים, ביחוד לילדים, מגיעים לשיא שלהם בפרק השני (כשהקהל מכיר את המותג מסרט הביכורים, ועוד נמצא במצב שהוא רוצה עוד), ואז הפרק השלישי מנסה לסחוט עוד קצת את המיץ (למשל טרילוגית "גנוב על הירח" ללא "המיניונים") ולא תמיד אפילו מצליח להגיע להכנסות הסרט הראשון (סדרת "קונג פו פנדה"). עוד אנקדוטה מעניינת על הסרט: בכורתו היא הגבוהה ביותר עד כה בשנת 2019, מה שבעיקר מעיד רעות על השנה, שהבכורה הגבוהה ביותר בה עד כה היתה "מיסטר גלאס" (40.3 מ"ד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקן שמואל וולף הלך לעולמו

שמואל וולף (משמאל) מתוך: "תגובה מאוחרת". צילום: יוני המנחם.

הלך אתמול (שבת) לעולמו השחקן שמואל וולף, והוא בן 85.

וולף נולד בהונגריה, ונעקר לגטו בבודפשט בזמן השואה. בשנת 1949 עלה לישראל, ובהמשך הצטרף לתיאטרון. הוא ביים ושיחק בתיאטראות חיפה, האוהל והמרתף. ב-1964 הופיע בתפקיד קטן בסרט הקולנוע "סלאח שבתי", וגם אחריו הופיע בתפקידים קטנים יחסית בסרטי קולנוע בולטים כגון "שמיכה חשמלית ושמה משה", "אישה ושמה גולדה" ו"חתולים על סירת פדלים".

וולף היה חולה במחלת ניוון רב מערכתי (MSA) ונפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא הותיר אחריו אישה, השחקנית מיקי מרמור, ושתי בנות תאומות.

"להיות אסטריד" – ביקורת

"להיות אסטריד". אלבה אוגוסט.

"להיות אסטריד" הוא סרט ביוגרפי דרמתי על שנותיה המוקדמות של הסופרת השבדית אסטריד לינדגרן שהיו לא פשוטות בלשון המעטה, בטח בשנות ה-20 של המאה ה-20. בסרט מוצגים מקורות ההשראה שלה לסדרת ספריה הידועה ביותר "בילבי בת גרב" והאירועים שעיצבו את אופיה והובילו אותה להיות פעילה למען זכויות הילד. קצב הסרט איטי ולמרות ההתרחשויות הדרמתיות, הוא שומר על ריחוק וסטריליות מסוימת. אני לא בטוח שאפילו מעריצי ספרות (ובפרט קוראים שגדלו על ספריה של לינדגרן) ירוויחו משהו מהסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בן חזר הביתה" – ביקורת

"בן חזר הביתה". ג'וליה רוברטס, לוקאס הדג'ס.

"בן חזר הביתה", אחד הסרטים הכי אמריקאים שתראו אי פעם, הוא סרט דרמה על פי תסריט שהיה יכול להתאים לסרט טלוויזיה בשנות ה-80 מכל בחינה, מלבד אחת גדולה: בתפקיד הראשי כוכבת הקולנוע ג'וליה רוברטס. יש אפילו רגע שבו רואים את המשפחה בסלון דרך מצלמה של מישהי, במקרה הזה כמובן באמצעות הטלפון, ולפני שלושים שנה זה היה יכול להיות מצלמת וידיאו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: "אליטה: מלאך הקרב" מוביל את סופ"ש חג יום הנשיא הגרוע מזה מעל עשור

"אליטה: מלאך הקרב".

סרט ההרפתקאות-מד"ב "אליטה: מלאך הקרב" לא הלהיב את הקהל בצפון אמריקה על אף הפרסום החזק והבלטת שמו של יוצר "אווטאר", ג'יימס קמרון, בתור המפיק והאיש מאחורי הפרויקט. בצירוף בכורה מתחת לציפיות של סרט האימה הקלילה "מז"ל טוב 2", בכורה בינונית של "כמה רומנטי" (ש.ל.ר, Isn't It Romantic) והמשך של חוסר העמידה בציפיות של "סרט לגו 2" מהסופ"ש שעבר, יצרו את הכנסות סופ"ש חג 'יום הנשיא' האמריקאי לחלשות ביותר מזה למעלה מעשור: אם כוללים את 12 המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות של סופה"ש, אזי זה סופה"ש הגרוע מאז 2004, ואם כוללים את כל הסרטים בצפון אמריקה אזי זה הגרוע מאז 2001.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית לזוכים באוסקר 2019

"הספר הירוק". ויגו מורטנסן, מהרשלה עלי

בעוד שבוע, ביום ראשון ה-24.2, יתקיים בלוס אנג'לס טקס הענקת פרסי האוסקר 2019 (ה-91 במספר). אלו ההימורים שלי לגבי הזוכים ב-21 קטגוריות מתוך 24 (בחוץ: סרט תיעודי קצר, סרט קצר, סרט אנימציה קצר).

סרט– "הספר הירוק"
בשנה רגילה הייתי מונה מבין הסרטים המועמדים את אלו שמועמדים גם לבימוי ומנפה את השאר, אך השנה מסתמן ש"הספר הירוק" יזכה למרות שאינו מועמד על בימוי כי הבמאי הוא פיטר פארלי, שהתפרסם עם אחיו בובי כבמאי של קומדיות כמו "משתגעים על מרי". זה קרה רק ארבע פעמים עם "כנפיים" (סרט אילם, הזוכה הראשון ב-1929), "גרנד הוטל" (1932; זו היתה המועמדות היחידה של הסרט! הבמאי היה אדמונד גולדינג), "הנהג של מיס דייזי" (1989; ברוס ברספורד) ו"ארגו" (2012; בן אפלק). "הספר הירוק", כמו שני האחרונים, מועמד לעריכה ("ארגו" גם זכה), קטגוריה שמלבד "בירדמן" (שערוך כטייק אחד ארוך) כל הזוכים מאז "אנשים פשוטים" (1980) היו מועמדים בה.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "מילים נרדפות" קטף את פרס דב הזהב לסרט הטוב בפסטיבל ברלין 2019

"מילים נרדפות". לואיז שבילו, תום מרסייה. צילום: Guy Ferrandis SBS Films

הסרט הישראלי "מילים נרדפות" של נדב לפיד קטף את פרס דב הזהב לסרט הטוב ביותר בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין 2019 (ה-69 במספר). זוהי הפעם הראשונה שסרט ישראלי זוכה בפרס הראשי של הפסטיבל, ולפניו זכה ב-2007 יוסף סידר בפרס הבימוי של התחרות הרשמית בפסטיבל על "בופור". אתמול (ו') קטף "מילים נרדפות" גם את פרס הסרט הטוב של ארגון מבקרי הקולנוע הבינלאומי פיפרסקי בפסטיבל, והעלה את הציפיות לקראת התחרות הראשית.

הסרט מספר על יואב (תום מרסייה), צעיר ישראלי, אשר נוחת בפריז בתקווה שצרפת והצרפתית יגאלו אותו מהשיגעון הישראלי. את התסריט כתב לפיד יחד עם אביו, הסופר חיים לפיד, בהשראת אירועים מחייו של האב בצרפת. את הסרט ערכה אימו, ערה לפיד, והיא נפטרה לקראת סיום העריכה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האם אי פעם תסלחי לי?" – ביקורת

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של לי ישראל, סופרת ביוגרפיות שלא מצליחה להתפרנס מעבודתה ופונה לאפיקי הכנסה מפוקפקים. תסריט הסרט שנון והוא משוחק היטב, אבל הוא לא ממש מתרומם. יש בו איזו כבדות שגורמת להרגשה של מריחה ולא מתאימה לסרט. קטעים שאמורים להיות מותחים או מרגשים לא מספקים את הסחורה. אני יכול רק להניח שאוהבי ספרות יוכלו למצוא בסרט משהו לאהוב, כי זה מספק הצצה, גם אם מצומצמת, לעולם של כתיבת ביוגרפיות והוצאה לאור, לשאר אמליץ לבחור בסרט אחר.

זהו סרטה השני של הבמאית מריאל הלר. היא גם הייתה התסריטאית של סרטה הראשון "יומנה של נערה מתבגרת" (2015) וכמו סרט זה, גם הוא התבסס על יצירה מוקדמת. הפעם כתבו את התסריט ניקול הולופסנר, שלרוב היא גם הבמאית של מה שהיא כותבת ("דיברנו מספיק", "חברות עם כסף"), וג'ף וויטי, שזהו הסרט הראשון שכתב. למרות שהתסריט שכתבו יחד מוצלח (הם מועמדים לאוסקר על תסריט מעובד), סיפורה של לי ישראל מעניין יותר מאיך שהסרט מציג אותו, וזהו פספוס של הבמאית. היא לא הצליחה להדגיש את הרגעים הנכונים בשביל לתת לסרט משקל אמיתי והוא עובר בעיקר כעייף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »