מגזין סרטים (עמוד 174)

הסדרה הישראלית "תאג"ד" תעובד לגרסה אמריקאית בפאראמאונט

"תאג"ד".

הסדרה היומית הישראלית "תאג"ד" של ציון רובין, נמכרה לעיבוד אמריקאי ברשת השידור פאראמאונט. את הגרסה הזרה, שתקרא Whiskey 68, יכתוב וינהל (שואו-ראנר) רוברטו בנחביב ("אלי מקביל", "העשב של השכן"), ויפיקו רון האוורד ובריאן גרייזר ("הורים במשרה מלאה", "משפחה בהפרעה"). האוורד צפוי גם לביים פרקים בסדרה.

הסדרה המקורית מספרת על חובשים בגדוד 33 של הצנחנים, שמסתבכים בפעם הראשונה כשהם נחשדים במעשים בלתי חוקיים, ופעם שניה כשהם מנסים לחקור את הפרשה בעצמם. מככבים בסדרה תומר קפון, דניאל גל, אור אדרי, שירה נאור, דין מורישניקוב ותום גרציאני. בגרסה האמריקאית תועתק זירת ההתרחשויות לאפגניסטן, ותנוהל בידי חיילים אמריקאים כמובן.

"תאג"ד" נחשבת להצלחה ב-yes, שהזמינה לה עונה שניה, אך טרם נקבעו לה תאריכי צילומים (ומאז הכוכב שלה, תומר קפון, הפך להיות יותר ויותר עסוק). על המכירה לחו"ל אחראית זרוע ההפצה וההפקה הבינלאומית של יס, yes Studios.

משרד התרבות מקדם רפורמה בקרנות הקולנוע: לקטורים, יצוג, וערעור

מירי רגב. צילום: אבי אוחיון, באדיבות דוברות נשיא מדינת ישראל.

שרת התרבות מירי רגב כינסה היום (ב') מסיבת עיתונאים על מנת להציג רפורמה בתחום הקולנוע של המשרד, שעיקרה הגבלת כוחן של קרנות הקולנוע. הרפורמה מבוססת על המלצות ועדה בראשות גלית שאשו-והבה, וכוללת הקמת מאגר לקטורים שיקטין מאד את נציגי הקרנות, מחויבות לגיוון בלקטורים, והסדרת הגשת ערער בידי היוצרים המסורבים. "עם כניסתי לפני שלוש שנים הגיעו אלי תלונות כנגד קרנות הקולנוע – היעדר שקיפות וקיומה של קליקה סגורה בקולנוע הישראלי," אמרה רגב. "אם הייתי בתחילת הקדנציה הייתי מבטלת את קרנות הקולנוע, ופותחת תאגיד כדוגמת ה-CNC בצרפת, שיהיה בו גיוון ביצוג, יטפל בכל הבקשות שמגיעות אליו. לצערי אני מצאת שנה לפני סיום כהונת הממשלה ואני לא יכולה לבטל את הקרנות."

בין הליקוים שמצאה הועדה ועליהם דיברה רגב ניתן למצוא משך כהונה בלתי מוגבל של ראשי קרנות הקולנוע, חוסר בהליך ערער מסודר לקולנוענים המסורבים, מועדון סגור של נהנים מתקצוב הקרנות, חוסר יצוג הולם לחרדים, למזרחים, לנשים, לבני העדה אתיופית ולתושבי יהודה ושומרון. כך על פי הממצאים, רק 17 בקשות מסך כל אלה שקיבלו אישור בקרנות הקולנוע הן של יוצרים מהפריפריה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קפטן מארוול": תמונת סוף צילומי סרט גיבורת-העל שיתחבר ל"נוקמים 3"

כוכבת "קפטן מארוול", ברי לארסון, פרסמה באינסטגרם תמונת סוף צילומים עם קלאפבורד הסרט, ככל הנראה חתום בידי הצוות והשחקנים, ולוח שנה מאויר ברוח הסרט המבשר על סיום הצילומים ב-6 ביולי. מלבד היותו הסרט הראשון ביקום הקולנועי של מארוול שמובילה אישה (וגם במאית חתומה עליו), "קפטן מארוול" גם יפתח את השלב השלישי ביקום של מארוול, ויתחבר אל מאורעות "הנוקמים 3: מלחמת האינסוף". בסרט, המתחיל בשנות ה-1990, קרול דנוורס (לארסון) היא טייסת חיל האויר האמריקאי שבתאונה כלשהי משתנה, והדנ"א שלה מתחבר עם זה של חייזר, מה שמקנה לה כוחות על טבעיים. אגב, העיסוק בשנות ה-1990 גרמו לפרסומים שפניו של כוכב אחר בסרט, סמואל ל. ג'קסון, יוצערו (מלשון צעיר) בכעשרים שנה, באופן דיגיטלי.

"קפטן מארוול" עתיד לעלות בארה"ב ב-8 במרץ, 2019 (ואצלנו ככל הנראה יום לפני).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורה נאה ל"אנטמן והצרעה" ול"טיהור הראשון"

"אנטמן והצרעה".

סרט הקומיקס "אנטמן והצרעה" הכניס בבכורה 76 מיליון דולרים בקרב 4,206 בתי קולנוע בצפון אמריקה, על פי הערכות, ועבר במעל 20 מיליון דולרים את הכנסות הבכורה של קודמו. מלבד "הנוקמים 2", כל סרטי ההמשך ביקום הקולנועי של מארוול הצליחו להתעלות בפער מכובד מעל קודמם, ומענין לשים לב שגם דמות משנית ותלושה יחסית מהיקום כמו של "אנטמן" מצליחה בהישג. מצד שני, זוהי בכורה נמוכה יותר משל "דוקטור סטריינג'" למשל (85 מיליון דולרים) ומשל "תור 2: העולם האפל" המושמץ (85.7 מ"ד). מחוץ לצפון אמריקה, גרף "אנטמן והצרעה" 85 מיליון דולרים מכובדים גם כן, וסך כל ההכנסות שלו מסביב לעולם נאמדות ב-161 מיליון דולרים.

עוד בכורה בסוף השבוע האחרון בצפון אמריקה היא של מותחן האימה "הטיהור הראשון" שהכניס 17.2 מיליון דולרים בקרב 3,031 בתי קולנוע. עם זאת, הוא יצא לאקרנים יום מוקדם יותר, ברביעי, הוא יום העצמאות האמריקאי (4 ביולי), וכך נהנה מתוספת הכנסות שמצטברת ל-31 מיליון בארבעה ימים. זוהי פתיחה נאה בסך הכל לסרט רביעי (ומקדים) בסדרה, אך לטעמי קצת מאכזבת. הסרט עלה יותר מקודמיו (13 מיליון דולרים למול 10 מיליון של קודמו והשאר אף פחות), אך הכניס הכי מעט בשלושה ימים, וגם בארבעה ימים הוא לא מצליח להתעלות על הכנסות קודמו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו זוכי פרסי חממת סם שפיגל 2018: "הברדלס מאנטוליה", "צ'קאאוט", "כחום היום" ועוד

המפיק שלומי אלקבץ עם הבמאית אור סיני, הזוכים בפרס השני על "כחום היום". צילום: יוסי צבקר

חממת סם ספיגל לקולנוע בינלאומי הכריזה על זוכי פרסי 2018 (ה-7 במספר), ובראשם קטפו "הברדלס מאנטוליה" של אימרי קייס מטורקיה ו"נולד ועדיין חי בירושלים" של דוד אופק ויוסי עטיה את הפרסים הגבוהים, בסך 50 אלף דולרים כל אחד. חבר השופטים מנה את הבמאי והמפיק הישראלי-ניו-יורקי אורן מוברמן (יו"ר), המנהל האמנותי של פסטיבל טרייבקה פרדריק בואייה, מנהל קרן הקולנוע הגרמנית MDM קלאס דניאלסן, מנהל סינפודסיון פסטיבל קאן ג'ורג' גולדנסטרן, היוצרת הישראלית קרן מרגלית, המפיצה הצרפתיה פיורלה מורטי, המפיק הגרמני פיטר רוהמל, מנהל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי, ומנכ"לית פורום IFP ג'ואנה ויצ'נטה. בנימוקם בבחירה ב"ברדלס" כתבו השופטים: "הסרט חודרני, בעל תעוזה ואומץ על מנהל גן חיות ערירי באנקרה, היוצר קשר עם קצינה צעירה על רקע מטוטלת המציאות העכשווית בטורקיה." הפרס השני בפסטיבל, שגובהו 20 אלף דולרים, חולק בין שני זוכים: "צ'קאאוט" של יונתן דקל ו"כחום היום" של אור סיני.

השנה הוענק לראשונה פרס 'כח טבע קולנועי בינלאומי', למחולל ורב-בנאי ששינה את רב-המערכת של הקולנוע הבינלאומי. הזוכה בפרס הוא מנהל פסטיבל ברלין דיטר קוסליק, על שינוי רב המערכת של הקולנוע הגרמני דרך הקמת קרנות הקולנוע הגרמניות הראשונות בהמבורג ובנורדריין-וסטפלייה, שבעקבות הצלחתן נולדו קרנות נוספות שהעמידו מימון ציבורי ליוצרים בגרמניה, והיו השראה גם למיזם הקולנוע והטלויזיה ירושלים שנוסד ב-2008.

רשימת הזוכים בפרסי חממת סם שפיגל 2018:

פרס ראשי
"הברדלס מאנטוליה", אימרי קייס, טורקיה

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" – ביקורת

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט".

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" הוא סרט דרמה יפני שעיקרו יחסי הורים וילדים ובפרט יחסי אם ובת, המציג סיטואציות טעונות רגשית ולפעמים מרגיש שמפספס את המטרה. עלילת הסרט מלאת פיתולים, מה שגורם לה לעתים להיות לא אותנטית, למרות הנטייה הכללית של הסרט לריאליסטיות. סצינות רבות מדי מלוות בסחטנות רגשית שהמלווה שלי לסרט תיאר שמרגיש כאילו חותכים לו בצל מול הפנים.

את הסרט ביים ריוטה נאקאנו, שזהו סרטו השני באורך מלא, וקיבל מועמדות לפרס האקדמיה היפני על עבודתו. הבימוי מעט מפוזר מבחינת רכבת ההרים הרגשית. המתח לא נבנה כראוי ומרגיש שפשוט מפילים על הצופים מנות גדושות של סצינות כבדות ללא הכנה מוקדמת. הסרט מרגיש ארוך יותר מאורכו האמיתי, כי הקצב שלו לא עקבי. לעומת "פרידות", שהשכיל להציג סיפור אנושי ישיר בתוך מסגרת של תרבות יפנית מסורתית, העומס של סרט זה לא מאפשר התמקדות במסר העיקרי של הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרס השחקן למשה פולקנפליק על "גאולה" בפסטיבל קרלובי וארי 2018

"גאולה". משה פולקנפליק, אמילי גרנין.

משה פולקנפליק קטף את פרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט הישראלי "גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב, מפסטיבל קרלובי וארי 2018 (ה-53 במספר) שבצ'כיה.

גאולה בת השבע (אמילי גרנין) היא כל עולמו של אביה האלמן החרדי, מנחם (פולקנפליק), אבל היא זקוקה לטיפול רפואי שהוא אינו יכול להרשות לעצמו. הוא שוקל לשכנע את חבריו מימי הרוקנרול שלו להתאחד שוב ללהקה שהקימו, ולתת הופעת גיוס כספים – אבל כל אחד מחברי הלהקה פנה לעיסוקיו ולשאיפותיו.

זוהי הפעם השלישית שסרט של מדמוני מתחרה בפסטיבל (אחרי "בוקר טוב אדון פידלמן" ו"מקום בגן עדן", שאת שניהם צילם שותפו הפעם לבימוי, יהונתן-יעקב). פולקנפליק מככב בימים אלה על המסך הגדול בארץ בסרט "דרייבר".

"אנטמן והצרעה" – ביקורת

"אנטמן והצרעה".

פרט ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", היקום הקולנועי של מארוול לא מצטיין בסרטים השניים בסדרה. לפעמים זה אסון כמו "ת'ור: העולם האפל" ולפעמים פשוט קצת מאותו דבר כמו "שומרי הגלקסיה 2". "אנטמן והצרעה" מצליח לקחת את כל מה שטוב בקודם, לשפר ולא להרגיש שהוא חוזר על עצמו. התוצאה היא שוב סרט המנותק מהיקום בעלילה (אך כן מקדם את גיבוריו) שונה סגנונית משאר הסרטים, מצחיק והפעם גם מרגש יותר. במקום לחזור על אותם טריקים, אנו מקבלים ואריאציה על יכולות הכיווץ/הגדלה שראינו בסרט הקודם. בין אם זה בניינים, מלחיות או סוכריות פז. יש מגוון של מצבים וחשוב מכל – זה משרת את העלילה ולא בא רק להשוויץ.

הסרט הזה נהנה מהמשכיות בצוות היוצר ולא סבל מהחלפת הבמאי כפי שהיה בסרט המקורי עם אדגר רייט. הפעם פייטון ריד ישב על כיסא הבמאי מהרגע הראשון, דבר שאפשר לו להמשיך לשחק עם הקונספט הוויזואלי הייחודי של הסרט ולהוסיף מטעמים קומיים המבוססים על שינויי גודל ופרספקטיבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

נפטר במאי הסרט "שואה", קלוד לנצמן

נפטר במאי הקולנוע התעודי היהודי-צרפתי קלוד לנצמן, הידוע בעיקר בזכות הסרט "שואה" (1985), והוא בן 92. פרט לעיסוקו בפרויקטים תיעודיים הנוגעים לישראל ולשואה, היה גם סופר, עיתונאי ופילוסוף, בן תרבות ידוע בפריס.

לנצמן נולד ב-1925 בבואה-קולומב שבצרפת, למשפחה יהודית ששורשיה במזרח אירופה. משהוריו התגרשו ב-1934, עבר עם אחיו ואחותו להתגורר עם אביהם בבריאוד, עד שעברו כעבור 4 שנים לפריס. בגיל 18 הצטרף קלוד לתנועת ההתגדות הצרפתית והשתתף בלחימה בנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה עסק בעיקר בעיתונות.

סרטו הראשון היה "ישראל, למה" (1973) ובו הציג ריאיונות עם אישים ישראלים על חצי היובל הראשון למדינה. סרטו השני, בן 9 השעות, "שואה", קנה לו את תהילתו – בין היתר בשל היעדר חומרי ארכיון, התבססות על צילומים עכשיווים במקומם, וריאיונות עם ניצולים כמו גם עם נאצים ועם משתפי פעולה שלהם. חומרים שצילם לסרט ההוא ונערכו החוצה, שימשו אותו לסרט "אחרון הלא צדיקים" (2013), ואשתקד הוציא את סרטו האחרון "ארבע אחיות" שיעלה אצלנו אוטוטו כמיני-סדרה ב-HOT.

בשנת 2001 קיבל לנצמן פרס מפעל חיים מטעם סינמטק ירושלים, וב-2015 קיבל פרס מפעל חיים מפסטיבל חיפה. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים (בנו הרביעי נפטר אשתקד בגיל 23 ממחלת הסרטן).

הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל ירושלים 2018: "אין בתולות בקריות", "גאולה" ו"פרה אדומה" בינהם

"אין בתולות בקריות". מנואל אלקסלסי ורדי, יבגניה דודינה, ג'וי ריגר. צילום: דמיאן דופרן.

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2018 (ה-35 במספר) הכריז על 15 הסרטים העלילתיים והתיעודיים הישראלים שישתתפו בתחרות הרשמית של הפסטיבל, שסך פרסיה נאמדים ב-700 אלף ש"ח. בין הסרטים ניתן למצוא את "אין בתולות בקריות" של קרן בן רפאל, שמגיע עם פרס השחקנית מפסטיבל טרייבקה, את "גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב מפסטיבל קרלובי וארי בימים אלה, ואת "פרה אדומה" של ציביה ברקאי-יעקב, שמגיע מהקרנה בפסטיבל ברלין. ואם כבר פסטיבל ברלין, אז עותק ה-4K המשוחזר שהוקרן שם בבכורה של "החיים על פי אגפא" (1992) של אסי דיין, יגיע כעת לפסטיבל להקרנה מיוחדת. זהו הסרט הישראלי הראשון שמשודרג לאיכות 4K, וזאת בזכות הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים.

פסטיבל ירושלים יתקיים השנה בין ה-26 ביולי ועד ה-5 באוגוסט.

רשימת הסרטים הישראלים בפסטיבל ירושלים 2018:

תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי
"גאולה", יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב
"אין בתולות בקריות", קרן בן רפאל
"פרה אדומה", ציביה ברקאי-יעקב
"כאן ועכשיו", רומן שומונוב
"3 אחים", יונה רוזנקיאר
"אישה עובדת", מיכל אביעד
"הד", אסף שניר ועמיקם קובנר

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורה לא רעה ל"סיקריו 2", כש"עולם היורה 2" ו"משפחת סופר-על 2" בפסגה

"סיקריו: הנקמה". בניסיו דל טורו, איזבלה מונר.

מותחן הפשע "סיקריו 2: הנקמה" עלה בצפון אמריקה (ובישראל) בסופה"ש האחרון והכניס על פי הערכות 19 מיליון דולרים בקרב 3,055 בתי קולנוע. זוהי בכורה לא רעה (אבל מתחת לתחזיות האנליסטים), והצפי הוא שהסרט יתעלה על קודמו ויכניס קצת יותר מ-50 מיליון דולרים בזמן הריצה שלו בקופות (קודמו רץ 17 שבועות באקרנים, אבל לא נראה שזה יהיה המקרה כאן בשל נושא המקוריות ואלמנט ההפתעה).

19 המיליון של "סיקריו 2" מיקמו אותו שלישי בטבלת שוברי הקופות, אחרי הענקים "עולם היורה 2: נפילת הממלכה" ו"משפחת סופר-על 2" בהתאמה. "עולם היורה 2" המשיך לאחוז בצמרת טבלת שוברי הקופות של סוף השבוע, עם תוספת של 60 מיליון דולרים בקרב 4,485 בתי קולנוע. בסך הכל בשבועיים גרף הסרט 264.8 מיליון דולרים, ובצירוף עוד 667.6 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה עד כה (56.1 מ"ד בסופה"ש עצמו), הסרט הכניס 932.4 מיליון דולרים מסביב לעולם. קומדית האנימציה "משפחת סופר-על 2" הוסיפה 45.5 מיליון דולרים בקרב 4,410 בתי קולנוע, ובסך הכל ב-3 שבועות גרף הסרט 439.7 מיליון דולרים. מדובר ב-2 מיליון דולרים פחות מ"שרק 2" כדי להפוך לסרט האנימציה השני הכי מכניס בהיסטוריה בצפון אמריקה. בצירוף כ-207 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה (45.5 מ"ד בסופה"ש עצמו), הסרט הכניס מסביב לעולם 647 מיליון דולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פוסטר מעורר ציפיה לסרט "זכוכית" של מ. נייט שאמאלאן

ברוח היקומים הקולנועיים הפורחים בימינו, גם קולנוען המתח מ. נייט שאמאלאן עובד בימים אלה על הסרט "זכוכית" (ש.ל.ר, Glass) שמחבר בין סרטו האחרון והמוערך בצדק, "ספליט", לסרט מוקדם ומצוין שלו, "בלתי שביר" (2000). ההקדמה ל"זכוכית" הופיעה בסצינת הסיום של "ספליט" (לצפיה כאן בסוף המאמר), כשברוס וויליס מ"בלתי שביר" מזכיר את שם הדמות של סמואל ל. ג'קסון בסרט ההוא, כשברקע משדר חדשות מספר על תוצאות "ספליט".

"זכוכית" צפוי להגיע לבתי הקולנוע (לפחות בארה"ב) באמצע ינואר 2019, אבל שאמאלאן מזכיר לנו את הפרויקט עם פוסטר ראשון ומסקרן מאד (ראו מתחת), שבהן לא רואים את פניהם של השחקנים כשהם יושבים במה שנראה כמו מוסד לחולי נפש, אבל בהשתקפויותיהם על הרצפה הם מופיעים בתור האלטר-אגו הגיבורי או האנטי-גיבורי שלהם. מהסרטים הקודמים אנו יודעים שהדמויות של ג'יימס מק'אבוי (מ"ספליט") ושל סם ג'קסון אכן לכודות והגיוני שיהיו במוסד, אבל מדוע ברוס וויליס גם, ולמה הוא בשלשלאות?

הפוסטר של "זכוכית".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »