אני אוהב מאוד את הסרט "מרי פופינס". הסרט מ-1964 עדיין מקסים, שובה לב ולא נמאס מהשירים המעולים ששזורים לכל אורכו. ג'ולי אנדרוז, כזכור, גילמה בסרט את האומנת של ג'יין ומייקל בנקס. "להציל את מר בנקס" מורכב משני חלקים השזורים זה בזה -לקראת הסוף יש גם קטע איום שבו הם משתלבים- ומיד אחרי הפסקה שתסביר על עלילת הסרט, אבקר כל חלק בנפרד (בעברית שכחו לתרגם את המילה "מיסטר" למר או אדון, אז עשיתי זאת בשבילם). כמו כל סרט שמתייחס לסרט אחר, מומלץ להכיר היטב ו/או לאהוב את "מרי פופינס" כדי ליהנות מהסרט הזה כמו שצריך. והישארו לשבת בזמן כתוביות הסיום.
האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה פרסמה את המועמדים שלה לפרסים בתחום היצירה הטלויזיונית 2013-2014 (ה-11 במספר). HOT מובילה עם 16 מועמדויות, ואחריה מיד yes עם 15 מועמדויות. הערוצים המסחריים משתרכים מעט מאחור, עם 11 מועמדויות לקשת, ואחריה ערוץ 10 עם 10 מועמדויות ורשת עם 9 מועמדויות. הערוץ הראשון הצליח לקלוע לשתי מועמדויות, והחינוכית צמודה עם מועמדות אחת.
טקס הענקת הפרסים יתקיים ב-24 בינואר, 2014, במסגרתו גם יוענק פרס מפעל חיים לבמאי, התסריטאי והמפיק, רם לוי.
"חלום אמריקאי" היא דרמת פשע קומית המתארת את סיפורם של שני נוכלים זוטרים, הנאלצים לקחת חלק בתרמית פרי דמיונו של סוכן FBI שאפתן. כאשר כל אחד מהם מונע על ידי חלומו- להצליח, להיות נאהב, למצוא ביטחון, נרקמת סביב השלושה הרפתקה הגוררת פנימה פוליטיקאים, אנשי מאפיה, חברים ובני משפחה. מתובל בהומור חכם וקצב טוב, "חלום אמריקאי" מבטיח כי יש בו את כל המרכיבים הנכונים להפוך ללהיט. זו הסיבה שעל אף שחלקי הסרט לא חוברים זה לזה באופן חלק, "חלום אמריקאי" מצליח עדיין להיות מהנה ונחמד, גם אם פספס את האפשרות להיות סרט נהדר באמת.
אם גם אתם נתקלתם במונולוג של בן סטילר, המוצג בקולנוע כהקדמה לטריילר של סרטו החדש "חייו הסודיים של וולטר מיטי", ייתכן שגם אתם שאלתם את עצמכם כיצד להבין פניה נרגשת זו. השחקן מקדיש יותר מדקה להסבר כמה הפרויקט אישי עבורו וכמה הוא מקווה שהקהל יהנה ממנו לפחות כמוהו. האם זו פניה שמטרתה לשכנע את הקהל לבוא ולצפות בסרט שלמעשה הוא אינו מוצלח או שמא יש כנות פשוטה בדבריו? צפייה ב"חייו הסודיים של וולטר מיטי" מגלה שהאופציה השניה היא כנראה הנכונה מאחר ודרמת ההרפקתאות של סטילר היא בעיקר מסע אישי ומרשים ויזואלית אותו הוא מבקש לחלוק עם הקהל. זה נעים, זה מעורר אמפתיה וזה אפילו מפתה את הצופה לשקול להגשים חלומות ישנים. עם זאת, זה בוודאי לא מרגש כפי שסטילר התכוון לו ונותר כסרט חמוד ובינוני בלבד.
השנה במאים מוכרים שעשו סרטים טובים בעבר כשלו בגדול, כולל דני בויל עם "טראנס", פדרו אלמודובר עם "לעוף מהתרגשות", סטיבן סודרברג עם "תופעות לוואי" ורידלי סקוט עם "היועץ". שני סרטים האחרונים עשויים בצורה מעולה, עם שחקנים טובים מפורסמים ובשום אופן אני לא ממליץ למישהו לראות אותם. "תופעות לוואי" הוא כמו סרט טלוויזיה משנות ה-90 ו"היועץ" חסר עלילה באופן פושע.
"אוגוסט: מחוז אוסייג'". מריל סטריפ, ג'ולייט לואיס.
העובדה שמדובר במאורע איכותי הוא אולי הדבר הבולט ביותר שניתן לומר על "אוגוסט: מחוז אוסייג'". הטקסט המתוחכם וצוות השחקנים המרשים והכשרוני ממלאים את המסך במלוא הדרם, שלא לומר משקלם הלא-קליל, ויש להודות שהתוצר נפלא גם אם אינו בהכרח קל להכלה. בכל זאת, עם איכות כל כך בולטת וברורה לא ניתן להתווכח, במיוחד לא כשלצידה טקסט והעמדת הדמויות חכמות כל כך. כאשר מוסיפים לזה צוות שחקנים מדויק ונהדר, המובל על ידי מריל סטריפ המופלאה, מתקבל סרט שאינו מתפשר על טיבו ועושה זאת בצורה מצויינת.
"סיפור משפחתי" מגולל את סיפורה של משפחה יפנית המגלה כי בנה בן ה-6 אינו בנה הביולוגי. בעקבות המידע יוצאים ההורים למסע רגשי מורכב, שבסופו עליהם לקבל החלטה כיצד לנהוג בבנם. הסרט דן בפערים בין מסורת לבין רגש, כאשר הדגש הוא על קשר בין אב לבנו והעברה בין דורית של יחסים אלה. העלילה והאופן בן היא נפרשת מדגישה כי "סיפור משפחתי" הינו סרט יפני – העלילה מחולקת לסצנות מדודות ונקיות המוגשות זו אחר זו וסך הכל נפרשות באיטיות על פני 120 דקות. מצד אחד יש בכך יופי ועניין אך מצד שני, מאחר והתסריט אינו מצטיין, יש מספר סצנות מיותרות המאריכות את הסרט ומעניקות לו רושם מעט פשטני.
"אוגוסט: מחוז אוסייג'" הוא סרט דרמה מוצלח עם משחק מצוין ותסריט טוב. הסרט מבוסס על מחזה זוכה פרס פוליצר שהועלה גם ב"הבימה" (בכיכובם של גילה אלמגור, ליליאן ברטו, מרים גבריאלי, שרון אלכסנדר ועוד); ההצגה נמשכה שלוש שעות ולא רציתי שהיא תיגמר (לשמחתי הרבה לא זכרתי את כל הגילויים ונהניתי מהסרט). הסרט נמשך שעתיים ואין בו קטעים מיותרים. לפעמים התפרים בין הקטעים מעט גסים, ולא ברור אם הדברים מתרחשים בהמשך אותו יום או למחרת (ואיפה כולם ישנים), אך זה בדיוק מה שחסר בסרטי קולנוע אמריקאיים בשנים האחרונות: סרטי דרמה ששמים את הדמויות במרכז, על יחסים בין אנשים, לא-מותחן, בלי פיצוצים או אפקטים.
"החגיגה של פולט" היא לא פחות מחגיגה צרפתית, המציעה עלילה מצחיקה להפליא ומהנה באופן שטותי ופשוט. זוהי קומדיית פשע שבמרכזה סבתא עצבנית וגזענית המואסת, בחיי העוני ומחליטה להצטרף למקצוע הפופולרי בשכונתה- סחר בסמים. בחן מוגבל וסבלנות מינימלית, מצליחה פולט לעשות ולהגיד את כל הדברים הלא נכונים רק שיחד הם יוצרים סרט נפלא המעורר צחוק ואהבה גדולים לסבתא המשונה שבמרכזו. בזכות התסריט, השומר על קצב ודיוק לכל אורכו, וברנדט לפונט המגלמת בהצלחה יתרה את פולט, אין ספק ש"החגיגה של פולט" מציעה את אחת החוויות המהנות והמחויכות ביותר שהחורף הקר יכול להציע.
אנשי תעשית הקולנוע והטלויזיה בישראל משמיעים את חששם מפני סגירת הארגון המסדיר את התמלוגים שלהם באמצעות הכותרת "אני מונופוליסט" ברשתות החברתיות. חברת תל"י המסדירה את תשלומי התמלוגים ליוצרי הקולנוע והטלויזיה בישראל, נמצאת בסכנת פירוק לאחר שהרשות להגבלים עסקיים בוחנת את עיסוקה, ולאישור חששותיה של הרשות התייצבו חברת פרטנר וזכייניות ערוץ 2, קשת ורשת.
תל"י הוקמה בשנת 2000 ודאגה מאז להסדרת התמלוגים לכ-1,700 יוצרים על יצירותיהם הטלויזיוניות והקולנועיות, מול תאגידי שידור כגון ערוץ 2, ערוץ 10, הוט ויס (על שידוריהן השוטפים ועל ה-VOD), חברות סלולר, אתרי אינטרנט ומקומות ציבוריים המציגים תכניות וסרטים. היא פנתה לרשות להגבלים עסקיים כדי להסדיר את פעילותה מול החוק, מתוך מחשבה שהיא מעין גרסה של ועד עובדים העומד על זכויותיהם של היוצרים.
רשות השידור, ערוץ 10 ו-yes תומכים במיסודה החוקי של תל"י בדומה לארגון אקו"ם עבור יוצרי המוסיקה. אלא שחברת פרטנר (מפעילת מותג הסלולר "אורנג'", שעתידה להיכנס לשוק הטלויזיה) דווקא מתנגדת להתנהלותה, ובשבוע האחרון הצטרפו להתנגדות גם זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת. קשת מסרה: "כמו התסריטאים והבמאים, אנו מחויבים ליצירה, כפי שאפשר ללמוד מהסכומים שאנו משקיעים מדי שנה בהפקות מקור ומהמאמצים הבלתי נלאים להביא את היצירה העברית אל מרכז המסך. אנו רואים חשיבות גדולה בטיפוחם של היוצרים וקידומם ולכן איננו מתנגדים לקיומה או פעילותה של תל"י. עם זאת, אנו סבורים כי יש להציב שורה של תנאים לפעילותה של תל"י, בדומה לארגוני תמלוגים אחרים כגון אקו"ם והפדרציות לתקליטים."
השחקן הקומי פול ראד ("הכל יחסים", "אחינו האידיוט") יגלם את גיבור-העל "אנט מן" ("איש הנמלה" בתרגום חופשי) על פי קומיקס מבית אולפני מארוול ("איירון מן", "ספיידרמן"). האישור הסופי לליהוק המוזר בסרטו של אדגר רייט, הגיע שלשום באתר הרשמי של מארוול.
"אנט מן" הוצג לראשונה ב-1962, פרי מוחם של ענקי הקומיקס סטן לי וג'ק קירבי, יחד עם לארי ליבר. "אנט מן" המקורי היה מדען שהצליח לשנות את גודלו הפיסי, ויחד עם חברתו "וואספ" ("הצרעה" בעברית) היו מהחברים המייסדים של קבוצת "הנוקמים" ("האוונג'רס" בלעז). לימים, "הנוקמים" עובדו לאחד מהסרטים הרווחיים ביותר בקולנוע, ולכן נראה הגיוני שמארוול תנסה לסחוט מהחבורה כמה שיותר כסף עם סרטים אישיים לכוכביה (והקשר ההדוק לסרט ההמשך "הנוקמים 2", הוא שאת הנבל הרשע בסרט יצר אנט מן). אבל פול ראד בתור גיבור על שכזה? זה כאמור מוזר. לא משום הקריירה הקומית של ראד – כי הקומדיה של רוברט דאוני ג'וניור היא מה שהפכה את "איירון מן" הראשון להפתעה הנפלאה ביותר בתולדות הקומיקס בקולנוע. ראד, שהשתתף בין היתר בסדרת הלהיט "חברים" וקנה לעצמו מקום חם בליבי על אף המשך הקריירה שלו, הופיע מאז בעיקר בסרטי קולנוע קומים-מדכאים שבהם הוא גם לא חשש להציג את פנים מגוחכות בתרבות האמריקאית: "אחינו האידיוט", "את, אני והשאר" ו"אידיוט לארוחה" למשל.
"אנט מן" עתיד להגיע לאקרנים בארה"ב ב-31 ביולי, 2015. סרטים שיוצאים ב(סמוך ל-)חודש אוגוסט הם לאו דווקא סרטי קיץ מאופי זהה לאלו שיוצאים במאי ויוני (ולהדגמה ניתן לבחון את סרטי "איירון מן" ו"תור" מול "קפטן אמריקה").
תשעה סרטים התמיינו בדרך לחמישיה הסופית המועמדת לפרס האוסקר 2014 (ה-86 במספר) לסרט הזר הטוב ביותר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע. בין הסרטים העולים שלב לא ניתן למצוא את "בית לחם" הישראלי, ואף לא את הסרט "העבר" האיראני של אשגאר פרח'אדי זוכה 2012, אבל כן את הסרט "עומאר" הפלשתיני של האני אבו-אסעד ("גן עדן עכשיו"). "עומאר" יגיע לסינמטקים בישראל ב-9 בינואר, ועוד מבין אלו שכבר הוקרנו בארץ ניתן למצוא את "גרנד מאסטר" שחלף גם הוא בסינמטקים, ואת "ניצוד" הדני שהרעים כאן בביקורות עם הפצה רחבה יותר.
טקס הענקת פרסי האוסקר 2014 יערך ב-2 במרץ.
תשעת הסרטים עולי השלב בדרך לאוסקר 2014 לסרט הזר:
"עומאר", האני אבו-אסעד, פלשתין
"ניצוד", תומאס וינטרברג, דנמרק
"גרנד מאסטר", וונג קאר ואי, הונג קונג
"המחברת" (The Notebook), יאנוס סאס, הונגריה
"היופי הגדול" (The Great Beauty), פאולו סורנטינו
"The Broken Circle Breakdown", פליקס ואן גרונינגן, בלגיה
"An Episode in the Life of an Iron Picker", דניס טנוביץ', בוסניה
"The Missing Picture", רית'י פן, קמבודיה
"Two Lives", גאורג מאס, גרמניה
