תוצאות חיפוש: בילי בן משה (עמוד 2)

"אלף ואחד" – ביקורת פסטיבל ירושלים: תנופת הסיפור הולכת ואובדת

"אלף ואחד". טיאנה טיילור.

פסטיבל ירושלים 2023 – "אלף ואחד", זוכה פסטיבל סאנדאנס השנה, הוא סרט עצמאי טיפוסי בכך שהוא דרמה על מישהו מסכן, כמעט על גבול של ניצול המסכנוּת, ומציג את הקשיים של חייו עם עצמו, עם הסביבה, עם הנסיבות, בידיעה שלא יהיה סוף לגמרי טוב, גם אם לא נעדר אופטימיות מסוימת.

במקרה הזה, אינז (טיאנה טיילור, ששיחקה בגרסה החדשה של "גברים לבנים אינם יכולים" שעשו משום מה) שמשתחררת מהכלא ומאתרת את בנה טֶרי בן ה-6, שבזמן היעדרה עבר בין בתי אומנה. הסרט מתרחש בניו יורק ב-1994; אין שום סיבה לציון המקום והתאריך בכתובית אחרי שרואים את העיר המוכרת כל כך ושומעים חדשות שמסגירות את התקופה. זה אמור להוסיף אותנטיות, כאילו זה סיפור אמיתי?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סלקום מתרחבת להרצאות: משיקה שיתוף פעולה עם אפליקציית Screenz

מסך סלקום TV עם תכני Screenz. צילום באדיבות יח"צ.

סלקום מתרחבת לתחום הקורסים וההרצאות, ומשיקה שיתוף פעולה עם ישומון-אפליקציית 'סקרינז' (SCREENZ) שיציע מנוי מוזל וגישה מקוצרת דרך 'סלקום TV' למעל 5,000 שעות התוכן בנושאי ההתפתחות האישית והמקצועית מאת 400 המרצים והיוצרים שבולטים בתחומם. בין המרצים והיוצרים ניתן למנות את הקולנוען אבי נשר, השחקניות חן אמסלם, מגי אזרזר, אורנה בנאי ודניאל גל, העיתונאי עמית סגל, הסופר מאיר שלו, הפרופסור יורם יובל, הסופר מאיר שלו, איש העסקים רמי לוי ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סרט בסנטר" – ביקורת פסטיבל דוקאביב: יפתיע גם את מי שחשב שיודע הכל על המקום

"סרט בסנטר". באדיבות פסטיבל דוקאביב 2023.

"סרט בסנטר" של קובי פרג' ומוריס בן מיור ("להאיר את יוסי"), המוצג כעת במסגרת "דוקאביב", ועוסק בסיפורו של הקניון הישראלי הראשון, מצליח להפתיע גם את מי שחשב שהוא יודע הכל על המקום וגם יוצר דיון בהקשר רחב יותר ועמוק יותר ממה שהיה ניתן לצפות לו, אולי, בהסתמך על קריאת תקצירו.

אני מניח בוודאות שלמעלה מ-90 אחוז מבני ה-50 ומטה שנוהגים לבקר בדיזנגוף סנטר, לא יודעים מה שכן במקום זה לפני כ-50 שנה ויותר. הם בוודאי יופתעו לגלות ואולי גם לא יאמינו, בדיוק כמו אותה מוכרת של "צומת ספרים" שמוזכרת בסרט, שעד שנות ה-70 שכנה במקום מעין מעברה, אוסף של צריפים רעועים, במרכז תל אביב של אז, כ-100 מטר מהכיכר המפורסמת ו-100 מטר נוספים מקפה כסית המיתולוגי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אור קטן" – ביקורת: מיושנת ומלודרמטית, אך נאמנה לעובדות

"אור קטן". ליב שרייבר, בל פאולי.

"אור קטן" היא מיני סדרה חדשה מבית דיסני+, בהפקה משותפת של רשת "איי בי סי סיגנצ'ר" האמריקנית ו"קשת" הישראלית עבור נשיונל ג'אוגרפיק, עוסקת בדמותה של מיפ חיס, שדאגה להסתיר בזמן השואה את משפחת פרנק ויהודים נוספים וסיפורה תמיד חסה בצילו והיה משני לסיפורה של אנה פרנק עצמה. הבעיה היא שלמרות הזווית המקורית, הסדרה מיושנת, מלודרמטית ולפעמים לא ברור אם הנושא הוא השואה של היהודים או בעיות האהבה של נוצרים פריבילגים, מצד שני היא נאמנה לעובדות ההיסטוריות ולכן היא כן עשויה לעניין את "חובבי" הז'אנר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כרטיס לגן עדן" – ביקורת: קלישאה שאפילו רוברטס וקלוני לא מצילים

"כרטיס לגן עדן". ג'ורג' קלוני, ג'וליה רוברטס.

"כרטיס לגן עדן" הוא קומדיה רומנטית עם ג'ורג' קלוני ("אי.אר") וג'וליה רוברטס ("אישה יפה") על זוג הורים שמנסים לחבל בחתונה של בתם לתושב באלי, ובכך משנה כיוון מהעתיד המבטיח שמחכה לה. שני השחקנים הראשיים מקסימים, כצפוי, אבל לא מצליחים להציל את הסרט מלהיות צפוי (יותר מהרגיל בז'אנר), מעצבן ועם תסריט מטופש. בסך הכל לא מדובר בסרט משעמם ואני מאמין שיהיו מי שיוכלו להנות מהדבר הזה, רק שאני לא בטוח שאלו צופים שלא צריכים לכוון גבוה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין גברים כאלה" – ביקורת #1: קומדיה רומנטית חמודה שמנסה להיות רגילה וגם לא-רגילה

"אין גברים כאלה". בילי אייכנר.

"אין גברים כאלה" (שם גרוע כמעט כמו השם המקורי Bros) היא קומדיה רומנטית שבמרכזה שני גברים. הסרט חמוד, ובעיקר מוצלח כשהוא מתרכז בחיי האהבה של הדמות הראשית.
מדהים שב-2022 עושים עניין מכך שאולפן הוליוודי מפיק סוף סוף סרט שכזה, אבל העולם הוא כזה עדיין, למרבה הצער. ישראל מוקפת מדינות שבהן לא יוקרן הסרט, ובשבוע הראשון של ההקרנות בארה"ב הסרט הכניס ממש מעט כסף. אני משער שיצבור צופים ומעריצים כשיגיע בעוד כמה חודשים לטלוויזיה/שירות סטרימינג כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דיוויד בואי: Moonage Daydream" – ביקורת: יצירת מופת אישית ומרתקת

"דיויד בואי: מונאג' דיידרים".

הסרט הדוקומנטרי "דיוויד בואי: Moonage Daydream" אודות האמן הוא יצירת מופת אישית ומרתקת של במאי מרתק. גם היותו מיועד בעיקר למעריצים אדוקים לא פוגעת ביופיו ובחשיבותו.

הקולנוע הדוקומנטרי שמוקדש לביוגרפיות של אמנים מסוגים שונים הוא די שבלוני וצועד בשבילים מוכרים. ראשים מדברים מספרים לנו על חשיבות האמן תוך שאנו עוברים מסע החל מילדותו, דרך חייו ועד מותו, ומגלים כמה נפלא הוא בעזרת קטעי ארכיון.
הסרט הזה אינו סרט ביוגרפי. ברט מורגן שידוע בהיותו יוצר דקומנטרי לא שגרתי (יצר בין היתר סרטים על קורט קוביין וג'יין גודול) יצר סרט אישי מאוד על אמן זיקית שמחפש את עצמו ואת המקום בו ירצה להישאר. הסרט הזה הוא על ברט מורגן לא פחות מאשר על דיוויד בואי. מדובר במסה בה מורגן מבקש לספר סיפור אישי באמצעות סיפורו של בואי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סקירת טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022 ו"משולש העצבות"

אורחי טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022. מימין: נשיא המדינה יצחק הרצוג, הבמאי רובן אוסטלונד, מנהל הפסטיבל רוני מהדב-לוין, ורעיית הנשיא מיכל הרצוג. צילום: סיון פרג'.

לפסטיבל ירושלים הגעתי השנה בהתרגשות כפולה, שהרי כבר שנתיים שהפסטיבל החליף מתכונת, למעשה לפני שנתיים הוא לא התקיים פיזית כלל ובשנה שעברה במליאה מצומצמת ולכן התחושה היא שהשנה ההשקעה תהיה משולשת. בלי כוונה יצא פה משחק מילים כיוון שהסרט הפותח של הפסטיבל היה "משולש העצבות" של הבמאי רובן אוסטלונד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלך הצפון" – ביקורת: נטול יחודיות ונטול איכות

"מלך הצפון". אלכסנדר סקארסגרד.

דם, אש, תמרות עשן, כוכבים הוליוודים מובילים וגם ים של יחצנות בלתי פוסקת- כל אלה לא עוזרים ל"מלך הצפון" להתעלות מעל המינימום ההכרחי הדרוש עבור שובר קופות טיפוסי. בקיצור- מהומה רבה על לא דבר.

רוברט אגרס הפך לסנסציה כבר לאחר סרטו הארוך הראשון כבמאי, "המכשפה", שהיה סרט אימה-ארטהאוס עצמאי ונמנע מלהציג אימה גראפית ומפורשת, בדומה לכמה סרטים נוספים שהופקו על ידי האולפן העצמאי "איי-24", כמו "תורשתי" של ארי אסטר או "גרין רום" של ג'רמי סולנייה. סרטו השני של אגרס, "המגדלור", כבר לא היה בדיוק סרט אימה, אבל עדיין ניכרו בו מסימני הז'אנר. כעת יוצא למסכים סרטו החדש, "מלך הצפון", והוא כבר הופק על ידי פוקוס פיצ'רס, אולפן גדול יותר ופחות עצמאי מ"איי-24", כשגם הסרט עצמו נטול מאפייני אימה כקודמיו ודווקא הגראפיות שנעדרה מהסרטים הקודמים, עומדת פה בחזית הבמה. בכך אגרס מוותר, למעשה על האלמנטים שאייפנו אותו בשני סרטיו הקודמים ומגיש לנו מוצר נטול יחודיות וגם נטול איכות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" – ביקורת #1: בלגן לא מלהיב

"דוקטור סטריינג' 2: במימדי הטירוף". זוצ'יטל גומז, בנדיקט קמברבאץ', רייצ'ל מק'אדמס.

הסרטים של "מארוול" אינם מצטיינים בעלילות שלהם אך רובם לפחות מבדרים. ב"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" העלילה מופרכת, לא מושכת וחסרת משמעות; כל זה היה נסלח אילו הסרט היה מצחיק, מרגש, מרשים, מקורי ו/או מלהיב, אך הוא לא עונה על אף אחד מהפרמטרים האלה. זה אינו סרט רע כמו "הפנתר השחור" (הביקורת שלי), התחתית של התחתית בסרטי "מארוול", אבל הוא לא מהסרטים שייזכרו לטובה בשרשרת הארוכה והלא נגמרת של סרטי גיבורי-העל שבאופן לא צפוי הפכו להצלחה גדולה יותר מהסרטים אודות גיבורי-העל המפורסמים יותר, סופרמן ובאטמן של החברה המתחרה DC.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הכול בכל מקום בבת אחת" – ביקורת: חכם, מטופש, מושקע, מופרע

"הכל בכל מקום בבת אחת". קיי היו קוואן, מישל יו, סטפני הו.

מזמן לא היה שם של סרט שמבטא אותו כל כך במדויק. "הכול בכל מקום בבת אחת" ארוך מדי וקצר מדי, חוזר על עצמו, לא מוצא את עצמו, מוגזם, מגוחך, מרגש, מצחיק, חכם, מטופש, מושקע, מופרע, מצולם נהדר, ומכיל חלקים גדולים במנדרינית (כולל דיאלוגים מעורבים באנגלית). הוא בעיקר לא אחיד. אבין כאלה שיחשבו שהוא נוראי ואת אלו שיחשבו שהוא גאוני. הוא בהחלט לא לכל אחד, ונהדר שהוא מוקרן בארץ בבתי הקולנוע.

הסרט עוסק בבעלת מכבסה (מישל יאו, "נמר דרקון" ועוד הרבה סרטים טובים מ"עשיר בהפתעה"), הקשר שלה עם בעלה (קיי היו קוואן, שידוע כילד שלצד אינדיאנה ג'ונס ב"המקדש הארור" וב"הגוניס"), היחסים שלה עם בתה, אביה המבוגר, זכרונות, חרטות, הגשת דוח מס שנתי ועולמות מקבילים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אדומה אש" – ביקורת #2: הכל מוקצן ומביך מאד

"אדומה אש".

החל בתחילת דרכם אולפני פיקסר ביקשו להוביל את עצמם ואת עולם האנימציה הקולנועי לשיאים חדשים. אני שמח לבשר שגם סרטם החדש "אדומה אש" שובר שיא ומקבל ממני את התואר 'הסרט המביך הראשון של פיקסר'.

אולפני דיסני, שקנו את פיקסר לפני שנים, דחקו את הסרטים האחרונים של האולפן בארצות הברית אל שירות הסטרימינג דיסני פלוס ולא הוציאו אותם לבתי הקולנוע. ההסבר, כמובן, היה הקורונה. כשהודיעו אולפני דיסני שגם הפעם הסרט יצא ישירות לשירות הסטרימינג, וזאת למרות שהקולנוע חזר לפעילות, דווח כי אנשי פיקסר זעמו. התחושה באמת היתה שדיסני מנסים לחסל את האולפן שהיה פעם תקוות עולם האנימציה. אחרי צפייה בסרט, אני חושב שיכול מאוד להיות שדיסני פשוט לא חשבו שהוא טוב מספיק. הם צודקים – הוא לא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »