גיא ברמן מכליס - רשימת מאמרים בבלוג

"אלמנטלי" – ביקורת #2: יש בו קסם והדברים פשוט עובדים

"אלמנטלי".

"אלמנטלי" מבית חברת "פיקסר" מקסים ומצליח במקום שבו כשלו כל סרטיהם האחרונים. הסרט מספר על עולם שבו האלמנטים של הטבע (אש, מים, רוח ואדמה) הן יישויות דמויות אדם, כפי שכבר קרה בסרטים קודמים של "פיקסר". יש מקומות שבהם הם מתערבבים, אבל לרוב הם חיים באזורים נפרדים.

אמבר עובדת בחנות השכונתית של משפחתה בשכונת האש. היא מחכה ליום שבו אביה ייתן לה את משרת ניהול החנות. היום הזה כמעט מגיע, כשאחת התפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שלה יוצרת דליפת מים, שבעקבותיה מגיע באופן לא צפוי הפקח וייד, שהוא עצמו אלמנט מים. הדוח שהוא נותן לה מתחיל תגובת שרשרת שתייצר מספר רב של בעיות שאותן ינסו לפתור בזמן שהם מתאהבים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפלאש" – ביקורת: מפתיע ומתגלה כסרט גיבורי-על מצוין

"הפלאש".

למרות הציפיות הנמוכות שהיו לי ממנו, סרט גיבורי-העל של די-סי "הפלאש" מפתיע ומתגלה כסרט גיבורי-על מצוין. הסרט עוסק בצורה יפה מאוד בנושא חרטות, כשהוא מצליח לשלב בין רגעים מצחיקים מאוד לרגעים מרגשים.

הסרט מסיים את היקום הקולנועי של די-סי. שהחל עם זאק סניידר, יקום קולנועי שידע לא מעט משברים (כולל התפטרותו-פיטוריו של סניידר בזמן צילומי "ליגת הצדק", שם הופיעה לראשונה דמותו של הפלאש). "הפלאש" כמעט נגנז מכיוון שהכוכב שלו, עזרא מילר, הואשם במעשי אלימות שונים. לשמחת הצופים, האולפנים שלחו את מילר לטיפול והחליטו, לאחר דחיות של מועד ההפצה, להוציא את הסרט בתקווה שהאווירה הציבורית של מעשיו לא תשפיע על הצפייה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שומרי הגלקסיה: חלק 3" – ביקורת #2: כל שמתרחש מאולץ וחסר חן

"שומרי הגלקסיה: חלק 3". דייב בטיסטה, כריס פראט, קארן גילן.

"שומרי הגלקסיה: חלק 3" הוא עוד מסמר בארון הקבורה של היקום הקולנועי של מארוול, פרוייקט קולנועי מרשים שאיבד את הכיוון וצריך ככל הנראה להסתיים ויפה שעה אחת קודם או במקרה הזה שעתיים וחצי, שמרגישות כמו נצח.

מעולם לא חיבבתי את ג'יימס גאן, שעזב את מארוול והפך לאחראי ליקום הקולנועי של חברת DC. כל סרט שלו נראה כאילו הוא נוצר מתוך האמונה האישית של גאן שהוא הבחור הכי שנון ומגניב ביקום (של מארוול, די. סי. ובכלל). גם פה כמו בסרטיו האחרים לא נראה שהסיפור מעניין אותו, או אולי אין לו פשוט את היכולת להתמקד בסיפור בתוך כל קשקושי המגניבות שלו. יש לציין שרמת השרירותיות התסריטאית בסרט הזה מוגזמת אפילו עבורו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה" – ביקורת: איבד את ההומור והפך כבד

"אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה". פול ראד, קתרין ניוטון.

הסרט "אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה" ממשיך את ההדרדרות של סרטי מארוול כשהוא לוקח את סדרת הסרטים הקלילה והכיפית בכיכובו של אנטמן והופך אותה לעוד מוצר כבד ותפל.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אווטאר: דרכם של המים" – ביקורת: שעתיים של שעמום ואז שעה אחרונה מסעירה

"אווטאר 2: דרכם של המים".

"אווטאר: דרכם של המים" מגיע לקהל עמוס בציפיות שכמעט ולא ניתן לעמוד בהן. הוא בו-זמנית מצליח ונכשל במשימה הזאת. התוצאה מוזרה ביותר: סרט לא מספיק טוב שכדאי מאוד ללכת לראות בקולנוע.

13 שנים חלפו מאז יצא הסרט הראשון. סרטי ההמשך המוכרזים היו אמורים לצאת כבר מזמן אבל נדחו שוב ושוב. גיבורי העל של "מארוול" השתלטו על הקולנוע והעולם הקולנועי שבו עולה "אווטאר" השני אינו אותו עולם של הסרט הראשון, כשפעלולי המחשב נמצאים בכל פינה ומאיימים להפוך את "אווטאר 2" לסתם עוד סרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התפריט" – ביקורת: החידוש הצורני מתברר כשגרתי וצפוי

"התפריט". רייף פיינס.

"התפריט" מתיימר להיות יצירה עם אמירה יחודית, אבל האמירה שלו שחוקה וגם אופן הביטוי שלה הפך מזמן לשגרתי. מה שנשאר זה סרט תפל מאוד.

הסרט מספר על ארוחת ערב במסעדת בוטיק יוקרתית שנמצאת על אי. כל ערב מתכנסים במקום אנשים אמידים מאוד שיכולים לעמוד במחיר הסעודה בה השף הידוע סלוביק (רייף פיינס) מציג כל מנה ומנה. הסרט מתמקד בערב אחד בו מתקבצים יחד מספר אנשים לארוחה שלא ישכחו בחיים ולא בגלל המנות המצוינות שיוגשו בה. לאט לאט נחשפת הסיבה לבחירת האנשים הספציפיים שנמצאים במסעדה בערב זה וככל שהזמן עובר האירועים הופכים למוזרים ומאיימים יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גברת האריס נוסעת לפאריז" – ביקורת: מרי פופינס הפרטית של דיור

"גברת האריס נוסעת לפריז". לסלי מנוויל.

"גברת האריס נוסעת לפאריז" מנסה להיות סרט אנגלי קטן ומקסים, אבל נסיונותיו כושלים והוא נותר סרט ארוך, משעמם ומיותר.

השנה היא 1957 והמצב הכלכלי אינו קל. גברת האריס (לסלי מנוויל) עומלת על ניקיון בתי אחרים ומחכה שבעלה שנעלם במלחמה יחזור הביתה. כאשר היא רואה שמלה של המעצב כריסטיאן דיור אצל אחת הלקוחות שלה, היא מחליטה לאסוף את כל הכסף שיש לה ולטוס לפאריז כדי להגשים את חלומה החדש ולרכוש בסכום לא הגיוני שמלה של המעצב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בלאק אדם" – ביקורת: אף רגע של הגיון פנימי או עניין

"בלאק אדם". דוויין ג'ונסון.

חברת די.סי. קומיקס ממשיכה להקשות על הרצון לחבב את הסרטים שלהם. נראה שאפילו מארוול עושים מאמץ ומורידים את הרמה כדי לאפשר תחרות בינהם, אבל מול סרט כמו "בלאק אדם" כנראה שאי אפשר להתחרות והוא מנצח בהליכה תוך קטיפת התואר סרט גיבורי-העל הגרוע ביותר מאז… סרטי די.סי. הקודמים.

הסרט הזה נראה כאילו נכתב על ידי מחולל סרטי גיבורי על. מדובר בחיקוי חיוור לחיקוי חיוור של חיקוי חיוור. בסרט יש כל כך הרבה בלאגן ואין אף לא רגע אחד של הגיון פנימי או עניין. אם הסרט היה לפחות מהנה באופן כלשהו ניתן היה לגלות גישה סלחנית יותר, אך הוא מתיש ומרגיש כסרט שאינו נגמר, זאת למרות שאורכו מעט יותר משעתיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דיוויד בואי: Moonage Daydream" – ביקורת: יצירת מופת אישית ומרתקת

"דיויד בואי: מונאג' דיידרים".

הסרט הדוקומנטרי "דיוויד בואי: Moonage Daydream" אודות האמן הוא יצירת מופת אישית ומרתקת של במאי מרתק. גם היותו מיועד בעיקר למעריצים אדוקים לא פוגעת ביופיו ובחשיבותו.

הקולנוע הדוקומנטרי שמוקדש לביוגרפיות של אמנים מסוגים שונים הוא די שבלוני וצועד בשבילים מוכרים. ראשים מדברים מספרים לנו על חשיבות האמן תוך שאנו עוברים מסע החל מילדותו, דרך חייו ועד מותו, ומגלים כמה נפלא הוא בעזרת קטעי ארכיון.
הסרט הזה אינו סרט ביוגרפי. ברט מורגן שידוע בהיותו יוצר דקומנטרי לא שגרתי (יצר בין היתר סרטים על קורט קוביין וג'יין גודול) יצר סרט אישי מאוד על אמן זיקית שמחפש את עצמו ואת המקום בו ירצה להישאר. הסרט הזה הוא על ברט מורגן לא פחות מאשר על דיוויד בואי. מדובר במסה בה מורגן מבקש לספר סיפור אישי באמצעות סיפורו של בואי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רכבת הקליע" – ביקורת #2: מבטיח הרבה ובפועל מיותר

"רכבת הקליע". בראד פיט, אהרון טיילור-ג'ונסון.

"רכבת הקליע" הוא סרט שמבטיח הרבה – בראד פיט, אקשן, צבעים, מוסיקה – ברם, בפועל מדובר בסרט מיותר ואף מרגיז.

הסרט מספר כמה סיפורים במקביל שמתרחשים כולם על רכבת הקליע המהירה שביפן בקו שבין טוקיו לקיוטו. הראשון מספר על סוג של רוצח שכיר (בראד פיט) שמקבל את הכינוי ליידיבג (פרת משה רבינו) מהמפעילה שלו. תפקידו הוא לאסוף מזוודה שנמצאת על הרכבת והמפעילה שלו מבטיחה לו שמדובר בעבודה קלה מאוד. השני מספר על שני רוצחים שכירים אחרים (אהרון טיילור ג'ונסון ובריאן טיירי הנרי) שאמורים להחזיר לראש המאפיה הגדול (מייקל שאנון) את אותה המזוודה שליידיבאג מחפש ואת בנו של ראש המאפיה שנחטף כמה ימים קודם לכן. הסיפור השני הוא על בחורה צעירה (ג'ואי קינג) שבעזרת סחיטה מאלצת פושע זעיר לעזור לה במאבקה הצודק אולי בראש המאפיה. בנוסף לאלה, נמצאת על הרכבת גם מחסלת בשם "הצרעה" (זאזי ביטס). כצפוי, בשלב מוקדם מאוד כל הסיפורים מצטלבים בינהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תור: אהבה ורעם" – ביקורת: קומדיה מצחיקה ופרועה

"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.

"תור: אהבה ורעם" מפגיש בפעם השניה בין הבמאי טייקה ווייטיטי לכוכב כריס המסוורת' סביב עלילות הגיבור המארוולי. הסרט סובל מפגמים רציניים, אבל זה לא מפריע לו להיות הסרט המהנה ביותר ביקום הקולנועי של מארוול עד כה. הפעם, בניגוד ל"תור: ראגנרוק", ווייטיטי קיבל את המושכות באופן מוחלט ועשה מה שמתחשק לו. העובדה שהפעם הוא גם כתב את התסריט (יחד עם ג'ניפר קייטין רובינסון) מאפשרת לו להכניס את ההומור הנהדר שלו, שמוכר למי שנחשף לסרטיו האחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלביס" – ביקורת: ההתרגשות המוסיקלית עוברת באופן מופלא

"אלביס". אוסטין באטלר.

"אלביס", סרטו של באז לורמן ("מולין רוז'", "רומיאו ויוליה", "גטסבי הגדול") על מלך הרוקנרול, הוא סרט לא אחיד שממשיך את קו העשייה הקבוע שלו – או שתאהבו אותו מאוד או שלא תסבלו אותו.

הסרט מספר את סיפור חייו של הזמר מהרגע בו קולונל פארקר, האמרגן הידוע לשמצה שלו, מתחיל לנהל את חייו (קצת לאחר שההצלחה מגיעה אל אלביס הצעיר) ועד מותו בטרם עת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »