יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג

"הכפיל" – ביקורת: גוסלינג ובלאנט נהדרים, אבל מאכילים את הקהל בכף הגשה

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

"הכפיל" הוא סרט קומדיה-פעולה-רומנטי שנשען על הקסם והחן השופעים של שני הכוכבים הראשיים שלו: ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט. הם טובים יחד וכיף לראות אותם מכרכרים זה סביב זה (לא ממש מתנצחים כפי שהיה נחמד לראות).

הסרט מבוסס על סדרת פעולה מתחילת שנות ה-80 בכיכובו של לי מייג'ורס, שגילם לפני כן את "סטיב אוסטין" בסדרה על האיש הביוני, סדרה שבמהלך העשורים האחרונים שבים ומדברים על גרסה קולנועית שלה, ומתישהו זה יקרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" – ביקורת: מלאכותי ונשכח

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית". הנרי קאוויל.

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית". הנרי קאוויל.

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" הוא סרט קליל על מבצע בריטי חשאי במלחמת העולם השנייה, שמאחורי הקלעים כלל את איאן פלמינג, שאומרים שגם בהשראת מוביל המבצע עיצב את דמותו של ג'יימס בונד (לכן הוא מציג את עצמו בסרט כפלמינג, איאן פלמינג). הנרי קאוויל (סופרמן) היה בין המועמדים הסופיים לגלם את בונד כשדניאל קרייג נבחר, ושמו שוב מוזכר בחיפוש אחר הבונד החדש. זו אולי הנקודה המעניינת ביותר בסרט שמתאמץ להיות מסוגנן והנשכח הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספר הפתרונות" – ביקורת: מצחיק ואזוטרי

"ספר הפתרונות". פייר ניני.

"ספר הפתרונות". פייר ניני.

למישל גונדרי, שכתב וביים את "ספר הפתרונות", יש רעיונות נפלאים. הקהל לסרט אינו גדול אך שמו של גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", "מדעי החלום") יכול להביא קהל סקרן לאולמות. אין ברירה אלא להגדיר את הסרט כקומדיה, ואם מוציאים את הדיאלוגים (שחלקם מצחיקים) יכול היה כמעט להיראות כמו וידיאו-קליפ ארוך, ז'אנר שגונדרי מצטיין בו כי הרעיונות שלו לא תמיד מחזיקים לסרט שלם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנטומיה של נפילה" – ביקורת: מתאמץ להיות אמנותי

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה" עטור הפרסים הוא סרט דרמה בן שעתיים וחצי דובר צרפתית ואנגלית סביב פרשייה משפטית. יאהבו את הסרט אנשים שמצאו עניין ב"פּרידה" האיראני. בשניהם יש משפט ועיסוק בשחזור ארוך. הקצב הזוחל המעיק של שניהם, הסגנון של "כמו הצצה לחיים אמיתיים", הוא הסעיף הראשון בספר ההוראות לסרטים אמנותיים, סרטי פסטיבל. במקרה הזה זה הצליח ל"אנטומיה של נפילה", שזכה סרט בפרס הראשי בפסטיבל קאן, פרס דקל הזהב, והיה מועמד ל-5 פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לבימוי, שחקנית ראשית, עריכה וזכה על התסריט. את הסרט ביימה ג'סטין טרייה, שכתבה את התסריט עם בעלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפרסי האוסקר 2024: "אופנהיימר", כצפוי, הזוכה הגדול

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

כצפוי, "אופנהיימר" זכה במספר הפרסים הרב ביותר בטקס האוסקר חסר ייחוד באופן פושע. חלקית בגלל שרוב מוחץ של הזוכים היה צפוי ביותר, ולא היו תוספות, בדיחות או קטעים קומיים יוצאים מן הכלל (איזה מזל שיש את קייט מקינון).

"אופנהיימר" זכה ב-7 פרסים: הסרט הטוב ביותר, אוסקר ראשון לבמאי כריסטופר נולאן, שחקן ראשי, שחקן משנה, עריכה, צילום ופסקול. "מסכנים שכאלה" זכה ב-4 פרסים (שחקנית ראשית, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער).
במאֵי שני מועמדים אחרים לסרט זכו בפרסי התסריט: "אנטומיה של נפילה" ו"מעשייה אמריקאית".
סרט נוסף שהיה מועמד לסרט ולבימוי, "אזור העניין", זיכה את בריטניה בזכייה הראשונה בקטגוריית הסרט הזר (שזכה גם על צליל, בצדק רב). כל סרט שהיה מועמד לסרט הטוב ביותר ולסרט הזר באותה שנה זכה על השני (כולל "רומא", "אהבה" ו"נמר דרקון"). הבמאי ג'ונתן גלייזר הזכיר את השבעה באוקטובר בנאום שלו.

בקטגוריות השחקנים, קיליאן מרפי ורוברט דאוני ג'וניור זכו על "אופנהיימר", אמה סטון זכתה (בפעם השנייה אחרי "לה לה לנד") על "מסכנים שכאלה", ודה-ויין ג'וי רנדולף זכתה על "נשארים לחג".

אמילי בלאנט וריאן גוסלינג עלו לבמה בקטע חביב כדי להתנצח מי הזוכה האמיתי בתחרות בין שני סרטי השנה, "ברבי" ו"אופנהיימר", והצדיעו לפעלולנים. הם עשו זאת כי הם מככבים השנה בסרט The Fall Guy על פעלולן, ואיגוד הפעלולנים רוצה מאוד לקבל קטגוריה באוסקר על פועלם. בינתיים, החל מהטקס בעוד שנתיים תתווסף קטגוריה חדשה של ליהוק.

Godzilla Minus One, שזכה על האפקטים החזותיים, הוא סרט גודזילה הראשון שהיה מועמד לאוסקר והסרט הראשון בשפה שאינה אנגלית שזוכה בקטגוריה. הסרטים הישראלים "מכתב לחזיר" (שהיה מועמד לפרס סרט האנימציה הקצר) ו"גולדה" (שהיה מועמד לעיצוב האיפור והשיער) חוזרים הביתה ללא פרסים.

מרטין סקורסיזה ביים שלושה סרטים שהיו מועמדים ל-10 פרסים ולא זכו בדבר. השנה נוסף "רוצחי פרח הירח" ל"כנופיות ניו יורק" ול"האירי".

מי שפספס את הטקס יכול לתפוס אותו ב-yes VOD וב-STING+. גרסה ערוכה ומתורגמת תשודר ב-yes Movies Drama ביום ג' 12.3 בשעה 22:00.

רשימת הזוכים המלאה בפרסי האוסקר 2024:

הסרט הטוב ביותר
"אופנהיימר"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אזור העניין" – ביקורת: תמונת מצב עוכרת שלווה

"איזור העניין".

"איזור העניין".

"אזור העניין" הוא סרט טוב בגרמנית על רודלף הס ואשתו בימים שהתגוררו בבית צמוד לגדר של מחנה אושוויץ. הסרט מועמד ל-5 פרסי אוסקר: סרט, בימוי, תסריט מעובד, צליל (אחת המועמדויות הכי מוצדקות מזה זמן רב) וצפוי לזכות על סרט זר, הסרט הבריטי הראשון שיזכה בקטגוריה הזאת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית הזוכים באוסקר 2024

"אופנהיימר". רוברט דאוני ג'וניור.

"אופנהיימר". רוברט דאוני ג'וניור.

ביום ראשון בלילה (10.3) יתקיים טקס האוסקר 2024. נראה שברוב הקטגוריות הזוכים צפויים; אין ספק לגבי הזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר, בבימוי ושחקני המשנה. חלק מהכיף בטקסי הפרסים הללו הוא הפרצופים המופתעים, ההתרגשות האמיתית, הנאומים הספונטניים (פעם גם לא חילקו כל כך הרבה פרסים לפני האוסקר). אלה ההימורים שלי לגבי הזוכים השנה, עם הניתוחים המתאימים:

הסרט הטוב ביותר: "אופנהיימר"

בימוי: כריסטופר נולאן, "אופנהיימר" (נולאן מוכיח שלא כל בריטי מצליח הוא שנון ומבריק לשונית)

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חלום של רובוט" – ביקורת #1: רק בעיה אחת, למה כזה ארוך?

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט" הוא סרט אנימציה ללא דיאלוגים שמועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר (הוא יפסיד ל"הילד והאנפה"). מאתגר מאוד ליצור ועוד יותר לצפות בסרט באורך מלא מאוד (מעל 100 דקות) כשרק צלילים, מוזיקה ושירים מלווים את מה שרואים. שימו לב שהסרט הספרדי מתרחש בניו יורק בשנות ה-80, על כן כל השילוט והכיתוב באנגלית, והדברים האלה אינם מתורגמים לעברית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית: חלק 2" – ביקורת: לא רע כמו הראשון אלא רע בצורה אחרת

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

ב"חולית: חלק 2" יש אפקטים מרשימים מאוד, צוות שחקנים גדול, ספר טוב להסתמך עליו, אבל לא אכפת לצופה מאף אחד ואין מתח דרמטי אמיתי. גם בסרטי פעולה, שבהם ידוע שהטובים ינצחו, מעניין אותנו לדעת איך זה יקרה. פה אפילו זה לא קיים; סיפור האהבה בין פול (טימות'י שאלמה) לצ'אני (זנדאיה) כמעט לא קיים, שובו של גורני (ג'וש ברולין) נעשה בצורה די מגושמת, ועוברים מקטע לקטע בלי שיהיה עניין רב במה שיקרה. וזה לא שיש מצוקת זמן, עם 164 דקות, יותר מאשר החלק הראשון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סעי בובה" – ביקורת #1: מפתיע שזה האח כהן ולא קולנוען צעיר שמתרגש מעירום

"סעי בובה". ג'רלדין ויסוונת'ן, מרגרט קוויילי.

"סעי בובה". ג'רלדין ויסוונת'ן, מרגרט קוויילי.

לאית'ן כהן אין יכולת לעבוד בלי מישהו שהוא מכיר בקרבה גדולה מאוד. "סעי בובה" הוא סרטו הראשון מאז האנתולוגיה הגרועה "הבלדה על באסטר סקראגס" שעשה עם שותפו הקבוע, אחיו ג'ואל. לאורך עשרות שנים עבדו יחד האחים כהן, כתבו, הפיקו, ביימו וערכו סרטים רבים, ביניהם "ברטון פינק", "פארגו" ו"ארץ קשוחה" (על שני האחרונים זכו באוסקר, בין השאר, על תסריט). לפני מספר שנים נודע שהם עובדים על פרויקטים בנפרד. ג'ואל ביים את אשתו פרנסיס מקדורמנד בסרט "הטרגדיה של מקבת" הרציני והכבד, ואית'ן ביים את "סעי בובה", שאת התסריט כתב יחד עם אשתו טרישיה קוק (שגם ערכה). אולי התסריט הזה גרם לג'ואל להיפרד קולנועית מאחיו. בעקבות "סעי בובה" יכול להיות שבאקדמיה שמחלקת את האוסקר יוסיפו את האפשרות להחרים למישהו פסלון שנים אחרי שזכה בו על בסיס ביזוי. מועמדים נוספים להשבת הפרס כוללים את רוברט דה נירו (שפה ושם עדייין משתתף בסרטים שבהם הוא לא מבזה את הקריירה שלו) ואל פצ'ינו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי המשך עם שמות מיוחדים

"ביטלג'וס".

מייקל קיטון הוא "ביטלג'וס", מתוך הסרט מ-1988.

בספטמבר השנה ו-36 שנים אחרי "ביטלג'וס", טים ברטון ומייקל קיטון חוזרים עם סרט המשך שנקרא בשם הנפלא "ביטלג'וס ביטלג'וס". סרטי המשך קיימים מאז המצאת הקולנוע, ומאז שנות ה-80 לשמות של רובם המכריע פשוט מוסיפים את הספרה 2 (או 3 או… הבנתם…). בעוד יש כמה וכמה "חוזר", "מכה שנית" ו"עוד" (באטמן, הפנתר הורוד, 48 שעות), פה ושם לאורך השנים התגלתה יצירתיות בשמות של סרטי המשך.

"שובו של הנוסע השמיני" נקרא במקור Aliens. בסרט של רידלי סקוט ב-1979 היה חייזר אחד על החללית עם סיגוורני ויבר, ובהמשך היא התמודדה עם הרבה חייזרים. לסרט ההמשך שביים דיויד פינצ'ר המשיכו עם זה ו"הנוסע השמיני 3" נקרא במקור Alien3. עם הבאים כבר עברו ל"הנוסע השמיני: …".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארגייל" – ביקורת: סם רוקוול לא מספיק כדי להציל את הביזיון הזה

"ארגייל: סוכן חשאי". הנרי קאוויל, ג'ון סנה.

"ארגייל: סוכן חשאי". הנרי קאוויל, ג'ון סנה.

"ארגייל" הוא סרט פעולה "קומי" מגוחך, איום ונורא, אפילו לא בידור שטותי, שנדמה שכתב נער מתלהב בן 13 ומישהו בטעות החליט להפיק אותו ולבזבז עליו 200 מיליון דולר. בראש המגרעות הרבות שממלאות את האסון הזה (שאת חלקן אמנה בהמשך) עומד הליהוק של ברייס דאלאס האוורד (סרט "עולם היורה") בתפקיד הראשי.

האוורד, ה"ג'סיקה צ'סטיין לעניים", חסרה את הקסם השופע של כוכבות כמו אמה סטון, אנה קנדריק, סנדרה בולוק ורייצ'ל מקאדמס, בתפקיד שדורש מישהי מקסימה. אם היא מתעקשת להמשיך לצאת לעבוד אז שתתקמד בבימוי (כמו המעבר שעשה אביה, רון האוורד). היעדר הנוכחות שלה בולט עוד יותר כשמולה יש את סם רוקוול, הגדרת הקוּל, שעם בחירת תסריטים טובה יותר יכול היה להפוך לכוכב גדול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »