21 באוגוסט 2011 בשעה 12:45, מאת
אלי שגב

דוד מורן מצלם את מיכה פרנקל עבור "המרקיז מבני ברק".
אחרי כמה ראיונות עם אנשי קולנוע מוכרים יותר, הרשו לי להציג בפניכם קול חדש יחסית בקולנוע המקומי: דוד מורן, יוצר "המרקיז מבני ברק" שהוקרן בפסטיבל TLVFest של 2010. "המרקיז" מתעד הומוסקסואל מזדקן בחיפושיו אחר מישהו לחלוק איתו את חייו, וכמו בסרטו שלפניו, "האימפריה של רומה", אשר מתעד את שכנו המיוחד ודל האמצעים, בוחר מורן לצלם סיטואציות שהניסוח 'לא נוחות לצפיה' קטן עליהן. בראשון, גופו הבלתי חטוב של מושא הצילום מככב בעירום מלא על המסך לכל רוחבו ואורכו, ואילו בשני מצולמות סיטואציות של נבירה בפחי אשפה וביקור קשה בבית תמחוי. הצפיה שלי בסרטיו של מורן לא עברה בקלות, ושוחחתי איתו עליהם, על הביטוי הרחב שהוא נותן לאנשים שהוא מצלם, ועל כוונותיו לעתיד – שבינהן סרט עלילתי עשיר בתקציב בהוליווד, ופרויקט תיעוד המנטור שלו בחזרתו ליצירת קולנוע.
"אני בעצם לא רוצה להגיד כלום בסרטים האלה, אלא אני רוצה להכיר לך בנאדם," מסביר מורן. "אני רוצה לעשות את זה בצורה סמי-אנטרטיינמנט. שזה יתפוס אותך, שזה יבדר אותך, כי אני יודע שככה אתה תכיר את האדם יותר טוב. השפה של הסרט, בחירת זויות הצילום והעריכה תהיה מקבילה לשפת חייו של האדם ולאופי שלו."
זו הסיבה שמיכה פרנקל מצולם רבות בסרט "המרקיז מבני ברק" בעירום מלא, כשהמצלמה מתעקשת ללכוד את כל גופו?
"הוא ביקש ממני לצלם אותו בעירום ועניתי שאין לי בעיה. היה קטע שסיימנו לצלם וכבר הייתי על סף סיום העריכה של הסרט. ויצא לי לדבר איתו בטלפון, גם איתו אני בקשר, הוא שאל אם צילמתי אותו בעירום בסרט ועניתי שכן, אז הוא אמר לי תודה. בזמן הצילומים הוא היה בקטע של חיפוש בעל, וכאילו רצה להשתמש בסרט כמעין סוג של יחסי ציבור לעצמו. אתה יודע, אם יראו את הסרט בקהילה, אז אולי הוא ימצא מישהו שידלק עליו. זה פחות או יותר ההגיון שלו בבקשה לצלם אותו בעירום. (לי) זה לא היה כל כך קשה."
האם להתעקש לצלם את כל-כולו של מיכה בעירום, או את השכן שלך ב"אימפריה של רומה" נובר באשפה, הן לא חדירות עמוקות מדי לחייהם שמקשות על הצופה?
"הסיבה היא לא להיות חושפני וזו לא פורנוגרפיה דוקומנטרית. אני מאמין שקולנוע, בין אם עלילתי או תיעודי, צריך ללכת עד הסוף. יש קטע בסרט 'המרקיז' שהוא נכנס עם מישהו לחדר, ואם הייתי יכול, הייתי מצלם את האקט שלהם ומראה אותו בסרט. כי זה החיים שלהם. זה מה שעובר עליו. ורומה מחטט בפחי אשפה. אני לא הולך להיות פוליטיקלי קורקט, אני שונא קולנוע שהוא פוליטיקלי קורקט ואני שונא קולנוע שמיפה דברים בשביל 'לצאת בסדר'. אני חושב שאתה חוטא למה שאתה רוצה לעשות. ויש גישה פוסט מודרנית כזו שאומרת שהאמנות לא משקפת את המציאות אלא יכולה לברוא אותה. אני לא חושב שראוי בכלל לקולנוע ליצר מציאות."
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »