ריאיון עם דוד פישר, במאי "מוסטאר הלוך ושוב"
דוד פישר
אידיבי פועל לקידום הקולנוע הישראלי – הסרט "מוסטאר הלוך ושוב" של דוד פישר יצא בסוף השבוע האחרון לבתי הקולנוע, בדיוק 11 שנים אחרי יציאת סרטו הקודם, "רשימת אהבה". בסרט מתעד פישר את בנו, יובל, שבחר לבלות את שנות לימודיו האחרונות לפני הצבא בתיכון אירופאי בעיר המסוכסכת מוסטאר, שבבוסניה-הרצגובינה. הנער שהוא שולח ללימודים המרוחקים הוא דעתן וביקורתי, ודווקא על בסיס הריחוק בינהם, מנסה פישר לבנות עם בנו מערכת יחסים הדוקה יותר משהיתה להם בארץ.
הקריירה של פישר מתחילה בשנות השמונים בהן היה במאי סרטי אקטואליה עבור מגזינים טלויזיונים, "מבט שני", "יומן השבוע" וכדומה. בשנת 1996 הוא הוציא את סרטו העצמאי הראשון שהיה "קברו אותו חי", אודות פעיל הפנתרים השחורים דני סעיל שחבריו חשדו כי הוא סוכן מוסד, ואילו שלטונות הבטחון חשדו בו כבוגד. מאז יצר עוד כמה וכמה סרטים עד שב-1999 הפך לראש הקרן החדשה לקולנוע ולטלויזיה, ובמקביל סיים את עבודתו על הסרט "רשימת אהבה" שיצא שנה מאוחר יותר וזכה בפסטיבל ירושלים ובפרס אופיר (אז עוד פרס האקדמיה לקולנוע ולטלויזיה). מלבד העיסוק בקרן, פישר לימד ב'מעלה' ובבתי ספר נוספים לקולנוע וסייע ליוצרים רבים בשיווק סרטים לחו"ל, כתיבת הגשות וכדומה.
אתה עובר להיות יוצר במשרה מלאה?
"נפרדתי מהקרן באופן מלא. פרידה מלאה. כמו שהייתי שם טוטלי לגמרי בעבודה שעבדתי שם נפרדתי טוטאלית מהעבודה כשנפרדתי מהם. הקמתי במסגרת הקרן את פרויקט גרינהאוס שהוא פרויקט בתמיכת האיחוד האירופי והשארתי אותו להמשך העבודה בקרן. את שאר היוזמות שלי והפרויקטים האחרים שיזמתי בתחום הדוקומנטרי, גם בתחום הדרמה – כל הנושאים האלה השארתי מאחורי לגמרי; והמקום היחידי שנשארתי בו באופן כזה או אחר היה הוראה וחזרה ליצירה. היום אני יוצר במשרה מלאה: בהפקות שלי שאני גם מביים וגם בהפקות של יוצרים אחרים שאני אפיק להם ואעבוד איתם כחברת הפקה, וזה מספיק בהחלט."
איך התגבש הסרט?
"בראש שלי, התחלתי את הסרט ביום הראשון שהוא יצא מהבית. אבל זה היה רק בראש שלי. אני אמרתי לו: קח מצלמה איתך ותצלם כשבא לך ונראה מה יוצא. הוא היה יותר חכם ממני, כי הוא בדרך כלל יותר חכם ממני, והוא אמר לי 'אני לא רוצה לקחת מצלמה איתי, אני רוצה לחיות את החיים המלאים בלי המצלמה, אני הולך לחיות שם, להנות, לבלות, לעשות מה שצריך ואת המצלמה אני משאיר לך.' אז באתי לבקר אותו שלוש-ארבע פעמים, כולל פעם אחת עם אישתי, אמא שלו, והאחיות. ביקרנו אותו, הוא ביקר בבית והיו לנו אינטרקציות שונות עד שבחצי השנה האחרונה שהוא היה שם – הגעתי בפעם הראשונה ואז התחלתי לצלם במשך שבועות מספר – גם כן הלוך-חזור ולא באופן רצוף.
