גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 2)

"האחים סופר מריו" – ביקורת: לרחף על גלי הנוסטלגיה עם אנימציה מלהיבה

"האחים סופר מריו: הסרט".

"האחים סופר מריו" הוא סרט אנימציה המבוסס על משחק הפלטפורמה הפופולרי עם השרברב החביב מריו ואחיו לואיג'י שנשאבים לעולם מקביל ומנסים לעזור לנסיכה פיץ' להציל את הממלכה שלה מפני באוזר האיום. הסרט מכוון לילדים ולמעריצים שרופים של המשחק המקורי והמשכיו הרבים והמגוונים, ומלא באזכורים שונים ומקסימים לאלמנטים שונים בהם. לכן אם גילך לא מתחת ל-10 או אם שום דבר ממה שכתוב במשפט הראשון מצלצל לך מוכר, כנראה שאין לך מה לחפש בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בין שני עולמות" – ביקורת: אפקטיבי בהעברת מסר על הבדלי מעמדות

"בין שני עולמות". ז'ולייט בינוש. צילום: Christine Tamalet.

"בין שני עולמות" הוא סרט דרמה צרפתי בכיכובה של ז'ולייט בינוש ("שוקולד", "הפצוע האנגלי") המבוסס על סיפורה האמיתי של אישה שמתחילה לעבוד בניקיון ונחשפת לתנאים המורכבים שכרוכים בכך. הסרט אפקטיבי מאוד בהעברת המסר על הבדלי מעמדות ועל העיוורון שיש לחלק גדול באוכלוסיה על מה שעוברים אנשים שעובדים בעבודות מהסוג הזה, ומצליח להימנע כמעט לחלוטין מסחטנות רגשית. שימו לב שאלו מהסרטים שהקדימון (וגם התיאור) הורס חלק מהתפניות בסרט, אז שווה להימנע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאסטרו" – ביקורת: עיבוד מעורר הזדהות ל"הערת שוליים" הישראלי

"מאסטרו". איוון אטאל.

"מאסטרו" הוא סרט דרמה צרפתי על היחסים המתוחים בין אב ובנו ששניהם עוסקים בניצוח תזמורות ושגיאה שמכניסה את שניהם למבחן. הסרט, שמבוסס על הסרט הישראלי "הערת שוליים", החליף את עולמות האקדמיה התלמודית בעולמות המוסיקה הקלאסית ובכך הכניס אלמנט נוסף לסרט. אמנם רחוק מלהיות יצירת מופת, הוא מציג סיטואציה שמעוררת הזדהות באופן על-זמני לטווח רחב של גילים.

ברונו צ'ישה, במאי הסרט, עיבד ביחד עם יעל לנגמן את התסריט של יוסף סידר, עליו זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן (בנוסף ל-11 פרסי אופיר והמועמדות מטעם ישראל לפרס האוסקר), והם שינו חלקים לא מעטים ממנו והעמיסו בפרטים לא רלוונטיים כדי לנפח את הסיפור שהיה יכול להרוויח ממיקוד ועומק. בסך הכל, הסרט מתקדם בקצב אחיד לכל אורכו ומצליח לשמור על המתח באוויר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש ושמו אוטו" – ביקורת: מלטף את נקודות הרגש הפופולריות

"איש ושמו אוטו". טום הנקס.

"איש ושמו אוטו" הוא סרט דרמה על אלמן מבוגר ונרגן ויחסיו עם השכנים החדשים שעוברים לגור ממול, ובעיקר עם אם המשפחה המקסיקנית. הסרט לא מאוד מיוחד ומסמן "וי" על כל המקומות החשובים כולל מספר קטעים שדוחפים גיוון (diversity) בצורה די מגושמת, אבל הוא מספק בידור נעים למדי. אותי הוא לא ריגש במיוחד, אבל ל"אוטו" יש פוטנציאל לרגש קהלים מסוימים כי הוא מלטף את נקודות הרגש הפופולריות – זקנה, בדידות וילדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מילה שלה" – ביקורת #2: הפרשה שהביאה את MeToo# מועברת בצורה רגישה ומכבדת

"מילה שלה". זואי קזן, קארי מוליגן.

"מילה שלה" הוא סרט דרמה המבוסס על סיפור אמיתי על שתי העיתונאיות החוקרות של מערכת הניו יורק טיימס שפרסמו לראשונה את פרשת הארווי ויינשטיין, שהובילה לבסוף לתנועת "גם אני" (#MeToo) ולמאסרו. כיוון שמדובר בסיפור בעל פרופיל גבוה מהעבר הלא רחוק, רוב הצופים יודעים איך הוא מסתיים, ולכן המיקוד הוא בכוח ובתעוזה של השתיים והלחצים שבהם היו צריכות לעמוד כדי להביא את הסיפור אל האור. הסיפור מועבר בצורה רגישה, מכבדת כלפי הקורבנות ובשום אופן לא שמאלצית. בחירה מצוינת לכל אוהבי הדרמה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבן" – ביקורת: דרמה כבדה ואותנטית שנמנעת מסחיטת דמעות

"הבן". יו ג'קמן.

"הבן" הוא סרט דרמה כבד על מערכת היחסים של אב ובנו המתבגר מנישואיו הראשונים, שסובל מבעיות רגשיות ומקשיים בבית הספר. הדרמה מתפתחת לאט וטוב, היא מדודה ויוצרת הזדהות מיידית (גם לנטולי ילדים), ונמנעת מסחיטת דמעות בכוח. בשל התכנים המורכבים, לא יתאים לבני נוער צעירים ומטה, וגם הייתי ממליץ לצופים עם התנסויות לא פשוטות עם הילדים המתבגרים שלהם לוותר על הצפייה, שעלולה לעורר אי נוחות. לכל השאר מובטח מסע רגיש ומבט אמיץ בעיניים לסיטואציה בלתי אפשרית ואותנטית במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תתקשרי לג'יין" – ביקורת #1: מסר חברתי חשוב בעטיפה מעניינת ומבדרת

"תתקשרי לג'יין". סיגורני וויבר, אליזבת' בנקס.

"תתקשרי לג'יין" היא דרמה שנכתבה בהשראת אירועים היסטוריים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 על אישה מהמעמד הבינוני שדרכה מצטלבת עם תנועה המסייעת לנשים עם הריונות לא רצויים. למרות שהיה יכול להרוויח מקיצור מה, הסרט שומר על קצב טוב והתפתחות טבעית שמשאירה עניין לגלות את הסיפור במלואו. הנושא הפמיניסטי, שלצערי הרב, חזר להיות רלוונטי יותר בארה"ב עם ביטול פסק דין על ידי בית המשפט העליון שמאפשר לכונן איסור להפלות במדינות המחליטות על כך, שזור לכל אורכו, אך למי שדואג, הוא לא מפמפם מסרים נגד גברים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הגבר המושלם שלך" – ביקורת: סרט רגיש ופילוסופי שנפגם מקצב איטי

"הגבר המושלם שלך". דן סטיבנס, מארן אגרט.

"הגבר המושלם שלך" היא דרמה רומנטית גרמנית על ד"ר להיסטוריה שנאלצת לבחון המצאה חדשה להתאמה אישית של אנדרואיד ‏‏(רובוט דמוי אדם) שיהפוך לפרטנר המושלם. זהו סרט רגיש שמעלה סוגיות פילוסופיות מענייניות עם ‏משחק איכותי. מאוד רציתי לאהוב אותו, אבל הקצב האיטי שלו, שלא מותאם לעלילה, פוגע בחווית ‏הצפייה והחיבור עם הנושא. מי שהתלוותה אליי לסרט טענה בתוקף שהסרט פונה יותר לנשים ושקל ‏להן יותר להזדהות עם מה שעוברת הגיבורה. אני לא בטוח לגבי זה.‏

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכתב אהבה" – ביקורת: להיסחף עם הרגעים הקטנים של פרידה

"מכתב אהבה". גרגורי מונטל.

"מכתב אהבה" הוא סרט דרמה צרפתי על גבר בהליך גירושים שמתקשה לסיים את הקשר הרומנטי הבעייתי שלו עם בת הזוג ‏החדשה והצעירה שלו ומתיישב לכתוב לה מכתב ארוך בבית קפה סמוך לדירתה. סרט מקסים שמראה ‏בצורה ריאליסטית למדי איך אהבה יכולה להטריף אותנו מבפנים ולטרוף את החיים שלנו. הוא מורכב ‏מהרבה רגעים קטנים שיוצרים מארג שלם של יום בחייו של מישהו שעובר פרידה קשה. היו מספר צופים שהחליטו לנטוש באמצע את אולם הקולנוע, אבל זה אחד המקרים האלו שבאמת ‏לא היה ברור לי למה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין גברים כאלה" – ביקורת #2: מצחיק ונאמן לחיים האמיתיים

"אין גברים כאלה". לוק מקפרליין, בילי אייכנר.

"אין גברים כאלה" היא קומדיה רומנטית של סיפור אהבה בין שני גברים, שמצליחה להתגבר על תפיסות שגויות שהושרשו ולהציג את האופן בו מערכת יחסית כזאת מתנהלת (ולא כאלטרנטיבה למערכת יחסים הטרו-נורמטיבית). בילי אייכנר, כוכב הסרט ומי שכתב את התסריט ביחד עם במאי הסרט (ניקולס סטולר, "שכנים"), הוא קומיקאי אמריקאי שידוע בישירות שלו והאהבה שלו לעולם הבידור וטביעת האצבע שלו נמצאת על כולו (ולא רק כי הוא כמעט בכל הסצינות). הסרט ללא ספק מצחיק וגם אפילו קצת מרגש, אבל הניסיון לכלול את האג'נדה הלהטב"קית על שלל גווניה וקלישאותיה גורם לו להתפזר ולהתיש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כרטיס לגן עדן" – ביקורת: קלישאה שאפילו רוברטס וקלוני לא מצילים

"כרטיס לגן עדן". ג'ורג' קלוני, ג'וליה רוברטס.

"כרטיס לגן עדן" הוא קומדיה רומנטית עם ג'ורג' קלוני ("אי.אר") וג'וליה רוברטס ("אישה יפה") על זוג הורים שמנסים לחבל בחתונה של בתם לתושב באלי, ובכך משנה כיוון מהעתיד המבטיח שמחכה לה. שני השחקנים הראשיים מקסימים, כצפוי, אבל לא מצליחים להציל את הסרט מלהיות צפוי (יותר מהרגיל בז'אנר), מעצבן ועם תסריט מטופש. בסך הכל לא מדובר בסרט משעמם ואני מאמין שיהיו מי שיוכלו להנות מהדבר הזה, רק שאני לא בטוח שאלו צופים שלא צריכים לכוון גבוה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תראו אותם רצים" – ביקורת: תעלומת רצח בינונית וקלילה לאסקפיזם

"תראו אותם רצים". סירשה רונאן, סאם רוקוול.

"תראו אותם רצים" הוא סרט קומי תקופתי מסוגנן שסובב סביב תעלומת רצח בסגנון אגת'ה כריסטי, שמתגוללת בתיאטרון בו משחקת הצגה הכוללת תעלומת רצח שכתבה אגת'ה כריסטי. סרט נחמד וקליל, שאפילו מצליח לשעשע לפעמים, אבל נכשל בלשמור על מתח או עניין, שכל כך חשובים בסרט מהסוג הזה. יתאים למי שמחפשים אסקפיזם שיגרום להם לחשוב שצפו במשהו מתוחכם, בלי שהיה מתוחכם כלל ולא היה צורך שיפעילו מחשבה (הטריק הוא במבטא הבריטי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »