גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 3)

"תא מספר שש" – ביקורת: מסע ברכבת למיטבי לכת שאוהבים אווירה

"תא מספר 6". סיידי הארלה.

"תא מספר שש" הוא סרט דרמה פיני-רוסי על בחורה שיוצאת למסע בן כמה ימים ברכבת וצריכה להתמודד עם הבחור שנמצא איתה בתא השינה. בשל אופיו המתפתח באיטיות ומצלמה שלעיתים עוברת לצילומים אומנותיים, הסרט, ללא ספק, מכוון למיטבי לכת. הסיטואציה שבה אנחנו צריכים להכיר בן אדם שנמצא איתנו, רק כי אנחנו תקועים ביחד, מעוררת המון הזדהות, בעיקר למטיילים, אך לא כולם יימצאו בה חן. צופים שיתחברו לסרט זה הם כאלו שאוהבים סרטים ששמים דגש על אווירה.

זהו סרטו השלישי של יוהו קוסמאנן הפיני שמוצא דווקא בתקופה המתוחה של רוסיה עם שאר העולם (והרבה חששות מצד פינלנד) את ההזדמנות להציג חיבור בין שני זרים, אחת פינית והשני רוסי, כחיונית בשביל שנזכור שמאחורי כל הממשלות והכוחניות כולנו רק אנשים. ביחד עם שותפים לכתיבה עיבד את ספרה של רוזה ליקסום הפינית (עליו זכתה בפרס פינלנדיה ב-2011). עם קצב איטי וחיבה יתרה לשיר "Voyage, Voyage" של Desireless, קוסמאנן מעביר אותנו את המסע ביחד עם הגיבורים שלה, על כל החסרונות המובהקים וגם רגעי הקסם שלא תמיד מצפים להם. הסרט זכה בגראן פרי בפסטיבל קאן 2021.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שירת סרטני הנהר" – ביקורת: מרב מכר לסרט העצמה נשית קיטשי

"שירת סרטני הנהר". דייזי אדגר-ג'ונס.

"שירת סרטני הנהר" הוא סרט דרמה המבוסס על רב מכר, המגולל את סיפור חייה של בחורה צעירה המואשמת ברצח של בחור צעיר ומצליח בעיירה קטנה בארה"ב בסוף שנות ה-60. עם במאית על מושב הנהגת, תסריטאית שעיבדה ספר שנכתב על ידי סופרת והפקה שמורכבת מרוב מוחץ של מפיקות, הסרט, כצפוי, עוסק הרבה בהעצמה נשית (ואולי אפילו קצת חוטא בהפיכת כמעט כל הגברים לאויבים). הוא לא משעמם, אבל הוא מלא בפרטים מיותרים, שאולי היו מיוחדים בספר, אבל על המסך הם פשוט לא עוברים. החלקים שהכי מפריעים הם הקיטשיות של כל הקטעים הרומנטיים והמלודרמה המכבידה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הגיבור" – ביקורת: דילמה מוסרית מדכדכת ששווה כל רגע

"הגיבור". אמיר ג'דידי.

"הגיבור" הוא סרט דרמה איראני על אסיר שמתמודד עם דילמה מוסרית שעשויה להביא לשחרורו מהכלא והמוסכמות החברתיות שממשיכות לכלוא אותו. כמו שאר סרטיו של הבמאי והתסריטאי, אסגר פרהאדי, גם סרט זה איטי ומומלץ אך ורק למיטבי לכת. הסרט אמנם מדכדך ולכן לא יתאים למי שמחפשים אסקפיזם קליל, אבל הרגישות, האותנטיות והמורכבות שבו גורמות לו להיות שווה כל רגע.

פרהאדי, שסרטיו "פרידה" (2011) ו"הסוכן" (2016) זכו באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, חוזר להביא אלינו סרט שבו הדמויות נמצאות בסיטואציה מורכבת, אך רחוקה ממופרכת, ולמרות שהאינטרסים שלהן שונים, אפשר להזדהות עם כולן ולהיות מתוסכל ביחד איתן כשהעלילה ממשיכה להסתבך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האשמה" – ביקורת: התחלה טובה והמשך דידקטי מאכזב

"האשמה". בן אטאל.

‏"האשמה" (שהייתי מתרגם ל"ההאשמה", כדי שיהיה ברור שלא מדובר באשמה) הוא סרט דרמה צרפתי ‏הנוגע בפרשנות ששני צדדים נותנים לאירוע לילי שמטלטל את חייהם וחיי משפחותיהם. הסרט שעלה ‏לאקרנים בחמישי האחרון גם הוקרן בפסטיבל ירושלים בהקרנה חגיגית בהשתתפות יוצריו. מה שמתחיל ‏מצוין מקבל תפנית באמצעו והופך לסרט איטי ונמרח עם הרבה יותר מדי התעסקות בנושאים ברורים ‏מאליהם או לא רלוונטיים לעלילה. התוצאה לא נוראית, רק מאכזבת אחרי התחלה כל כך טובה.‏

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סקירות מפסטיבל ירושלים 2022: "אגם פלקון", "הקתדרלה", "אמילי הפושעת"

"אמילי הפושעת". אוברי פלאזה.

פסטיבל ירושלים 2022 (ה-39 במספר) מתקיים בימים אלו (21-31.7) בסינמטק ירושלים, לב סמדר ויס פלאנט ירושלים ומביא עמו את מגוון רחב של סרטים, חלקם משתתפים בתחרויות השונות. בנוסף לכל סרטי הבכורה, מוקרנות גם קלאסיקות קולנועיות להנאה מחודשת של מי שהספיק לצפות ולהתאהב ולמי שהסרטים האלו עדיין חדשים לו. מטה מפורטות סקירות קצרות לשלושה סרטים מהבציר השנתי: "אגם פלקון" של שרלוט לה-בון, "הקתדרלה" של ריקי ד'אמברוז, ו"אמילי הפושעת" של ג'ון פאטון פורד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ת'ור: אהבה ורעם" – ביקורת #2: ת'ור חוזר אינפנטילי מתמיד, אבל גם חביב

"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.

"ת'ור: אהבה ורעם" הוא סרט פעולה מד"ב מבית היוצר של מארוול (בבעלות דיסני) והוא חלק מה-MCU (Marvel Cinematic Universe) שקשור לסרטי "הנוקמים". זהו הסרט הרביעי בסדרת "ת'ור" ומהווה המשך לעלילות היקום הקולנועי (מ"הנוקמים: סוף המשחק"). ברור לי שאין שום דבר לחיוב או לשלילה שאגיד שישפיע על מעריצי סדרת הסרטים, ולכן ביקורת זאת לא מכוונת אליהם. היא כנראה גם לא מכוונת למי שחושבים שסרטי גיבורי העל הם קשקוש ילדותי ומטופש. אז למי היא כן מכוונת? למי שבאמצע או למי שיש להם ילדים שמכריחים אותם ללכת לקשקושים ילדותיים ומטופשים. נתחיל מהשורה התחתונה – למרות הבדיחות המגוחכות, הסרט חביב עם קטעי לחימה טובים ואפקטים כמיטב המסורת המארוולית. שימו לב, הוא גם כולל כמה רגעים מפחידים מאוד (בעיקר לילדים צעירים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האדם הגרוע בעולם" – ביקורת: חיפוש עצמי מרגש לצפייה

"האדם הגרוע בעולם". אנדרס דניאלסן ליי, רנטה ריינסב.

"האדם הגרוע בעולם" הוא דרמה נורווגית על אישה צעירה שמנסה להבין מה היא באמת רוצה בחיים ומגלה זאת דרך מערכות היחסים שיש לה עם האנשים בחייה. ללא ספק, זהו סרט חכם, רגיש ומהנה לצפייה (גם בחלקים הקשים). הוא בהחלט לא חף ממגרעות, ודווקא לקראת הסוף שלו, כשכבר הקשר לדמויות וההזדהות איתן מבוססים, הוא נמתח שלא לצורך. מלבד צופים שרגישים לעירום ולפתיחות מינית, יתאים לצפייה של אוהבי הדרמות המקורקעות.

יואכים טרייר שביים את "אוסלו, 31 באוגוסט" (2011), "השקט שבפנים" (2015) ואת "תלמה" (2017), חבר לשותף לכתיבה הקבוע שלו אסקיל ווגט ויצר סרט שמצליח לשקף נקודת מבט נשית למדי על התחלת חיים בוגרים וחיפוש עצמי. הסרט מכניס את הצופים אליו במהירות באמצעות מעבר סצינות תכוף וקריינות עד שנכנס לקצב רגיל בצורה מושלמת. משם הדרך נסללת לדיאלוגים אותנטיים וסיטואציות חברתיות שמוכרות מאוד לכולם, וגם כאלה שקצת פחות. אלמנט שפחות עבד בסרט היה החלוקה המאולצת לפרקים, שגם חושפת מראש את מה שהולך להתרחש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אהבה בשחקים: מאווריק" – ביקורת #2: אקשן מותח ומלהיב, כמו פעם

"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.

"אהבה בשחקים: מאווריק" היא דרמת פעולה על טייס מבוגר בחיל הים האמריקאי שמוחזר ליחידה המובחרת בה צמח כדי להכשיר את הדור הבא של הטייסים במשימה מיוחדת. זהו סרט המשך לסרט "אהבה בשחקים" משנת 1986 בכיכובו של טום קרוז ומשתמש בלא מעט אזכורים ויזואליים. בכלל הסרט מרגיש כאילו הגיע מתקופה אחרת (נלך על שנות ה-80, למה לא?), לא מותאם ל-2022 ואולי זו בדיוק הסיבה שכדאי היה ליצור אותו. סרט בלי יותר מדי תוכן או עומק, צפוי מאוד, עם קטעי אקשן מותחים ומלהיבים ופשוט כיפי לצפייה, כמו פעם. קצת מעל שעתיים שעוברות מהר מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלום ולא להתראות" – ביקורת: הומור קליל ונושא משמעותי

"שלום ולא להתראות". וירג'יני אפירה.

בפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב הוצג הסרט ‏"שלום ולא להתראות" – דרמה קומית שמתחילה נהדר ומתקדמת למחוזות ההימרחות חסרת הסיבה על אישה בשנות ה-40 ‏לחייה שמתבשרת על מותה הקרב וחיפושה אחר בנה שנמסר לאימוץ ללא רצונה בגיל 15. למרות שהעלילה נשמעת מדכאת, הסרט מלא בהומור. מנסה לשמור על קלילות ולחזור לכובד ‏המתבקש ברגעים הדרמטיים. בשני הקצוות האלו הסרט מפספס. ההומור הפיזי שמשולב לאורך רוב הסרט יחסית מטופש (עיוור נתקע בקיר, לדוגמה) והסצינות הדרמטיות כל כך מוגזמות ולא אמינות שלא ממש משאירות ‏מקום להזדהות של הצופים.‏ יחד עם זאת, בשל הנושא המרכזי שבו, אני מאמין שצופים מבוגרים יוכלו להנות ממנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אייפל" – ביקורת: בימוי רגיש בדרמה-תקופתית מוצלחת

"אייפל". רומן דוריס.

"אייפל" נבחר לסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב. הפסטיבל מציג מגוון רחב של סרטים צרפתיים, כשהפעם מארגנת הפסטיבל שמה דגש על סרטים של יוצרות וסרטים שמכילים דמויות נשיות בולטות. דרמה תקופתית זאת נכתבה במקור על ידי קרולין בונגרד בשנת 1997, ולקח לו 24 שנים עד שיצא לאקרנים, בבימויו של מרטין בורבלון. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים שמגוללים את סיפורו של גוסטב אייפל בזמן בניית המגדל המפורסם הקרוי על שמו. למרות שאפשר להתבלבל ולחשוב שהסרט הוא על תכנון והנדסה מפוארים שהפכו לאגדה בזמן חיי האדריכל, הוא דווקא מתרכז בסיפור האהבה שאייפל היה מעורב בו באותו הזמן והדרמה המחייבת שהתלוותה אליו. עם משחק מצוין, בימוי רגיש ועלילה בקצב סביר, זו בחירה די בטוחה לאוהבי ז'אנר הדרמות התקופתיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איפה אנה פרנק" – ביקורת: סגנון עשיר שלא מתרכז רק בעצב, תסכול ואפרוריות

"איפה אנה פרנק".

כולנו שמענו על אנה פרנק, גם אם לא קראנו את היומן שלה, שהוא, כמובן, מה שהפך אותה לסמל. סיפרו את סיפור חייה הקצרים אינספור פעמים בסרטים ובהצגות, על פי מה שהיא כתבה ביומנה, מנקודת מבטה של נערה מתבגרת. אחרי ההצלחה הגדולה של סרטו התיעודי המונפש "ואלס עם באשיר" וההצלחה הביקורתית של "כנס העתידנים" היצירתי (שבו השחקנית רובין רייט משחקת את עצמה, גם בהנפשה), ארי פולמן לקח על עצמו פרויקט מונפש של אנה פרנק, ביחד עם יוצרים ומפיקים מקומיים, בין השאר. לעומת שני סרטיו הקודמים, סרט זה "איפה אנה פרנק" כן מיועד לילדים. צפיתי בו בגרסה העברית והדיבוב עובד מצוין, כך שאין סיבה לדאוג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

“משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" – ביקורת: מסע משוגע וכיפי

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". ניקולס קייג'.

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" היא קומדיית אקשן בכיכובו של ניקולס קייג' בתפקיד עצמו, או יותר נכון, פרודיה של עצמו. יכול להיות שאלו היו הציפיות הנמוכות שלי, אבל חייב להודות שהמסע המשוגע שהסרט לוקח את הצופים די כיפי. יחד עם זאת, חייבים לפחות לחבב את ניקולס קייג' בשביל הסיכוי הכי קטן להנות מהסרט. יש אזכורים בלתי פוסקים לסרטים של ימי הכוכבות שלו בשנות התשעים ובכללי יש הרבה מאוד ממנו על המסך בכל רגע נתון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »