גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 3)

"תתקשרי לג'יין" – ביקורת #1: מסר חברתי חשוב בעטיפה מעניינת ומבדרת

"תתקשרי לג'יין". סיגורני וויבר, אליזבת' בנקס.

"תתקשרי לג'יין" היא דרמה שנכתבה בהשראת אירועים היסטוריים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 על אישה מהמעמד הבינוני שדרכה מצטלבת עם תנועה המסייעת לנשים עם הריונות לא רצויים. למרות שהיה יכול להרוויח מקיצור מה, הסרט שומר על קצב טוב והתפתחות טבעית שמשאירה עניין לגלות את הסיפור במלואו. הנושא הפמיניסטי, שלצערי הרב, חזר להיות רלוונטי יותר בארה"ב עם ביטול פסק דין על ידי בית המשפט העליון שמאפשר לכונן איסור להפלות במדינות המחליטות על כך, שזור לכל אורכו, אך למי שדואג, הוא לא מפמפם מסרים נגד גברים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הגבר המושלם שלך" – ביקורת: סרט רגיש ופילוסופי שנפגם מקצב איטי

"הגבר המושלם שלך". דן סטיבנס, מארן אגרט.

"הגבר המושלם שלך" היא דרמה רומנטית גרמנית על ד"ר להיסטוריה שנאלצת לבחון המצאה חדשה להתאמה אישית של אנדרואיד ‏‏(רובוט דמוי אדם) שיהפוך לפרטנר המושלם. זהו סרט רגיש שמעלה סוגיות פילוסופיות מענייניות עם ‏משחק איכותי. מאוד רציתי לאהוב אותו, אבל הקצב האיטי שלו, שלא מותאם לעלילה, פוגע בחווית ‏הצפייה והחיבור עם הנושא. מי שהתלוותה אליי לסרט טענה בתוקף שהסרט פונה יותר לנשים ושקל ‏להן יותר להזדהות עם מה שעוברת הגיבורה. אני לא בטוח לגבי זה.‏

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכתב אהבה" – ביקורת: להיסחף עם הרגעים הקטנים של פרידה

"מכתב אהבה". גרגורי מונטל.

"מכתב אהבה" הוא סרט דרמה צרפתי על גבר בהליך גירושים שמתקשה לסיים את הקשר הרומנטי הבעייתי שלו עם בת הזוג ‏החדשה והצעירה שלו ומתיישב לכתוב לה מכתב ארוך בבית קפה סמוך לדירתה. סרט מקסים שמראה ‏בצורה ריאליסטית למדי איך אהבה יכולה להטריף אותנו מבפנים ולטרוף את החיים שלנו. הוא מורכב ‏מהרבה רגעים קטנים שיוצרים מארג שלם של יום בחייו של מישהו שעובר פרידה קשה. היו מספר צופים שהחליטו לנטוש באמצע את אולם הקולנוע, אבל זה אחד המקרים האלו שבאמת ‏לא היה ברור לי למה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין גברים כאלה" – ביקורת #2: מצחיק ונאמן לחיים האמיתיים

"אין גברים כאלה". לוק מקפרליין, בילי אייכנר.

"אין גברים כאלה" היא קומדיה רומנטית של סיפור אהבה בין שני גברים, שמצליחה להתגבר על תפיסות שגויות שהושרשו ולהציג את האופן בו מערכת יחסית כזאת מתנהלת (ולא כאלטרנטיבה למערכת יחסים הטרו-נורמטיבית). בילי אייכנר, כוכב הסרט ומי שכתב את התסריט ביחד עם במאי הסרט (ניקולס סטולר, "שכנים"), הוא קומיקאי אמריקאי שידוע בישירות שלו והאהבה שלו לעולם הבידור וטביעת האצבע שלו נמצאת על כולו (ולא רק כי הוא כמעט בכל הסצינות). הסרט ללא ספק מצחיק וגם אפילו קצת מרגש, אבל הניסיון לכלול את האג'נדה הלהטב"קית על שלל גווניה וקלישאותיה גורם לו להתפזר ולהתיש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כרטיס לגן עדן" – ביקורת: קלישאה שאפילו רוברטס וקלוני לא מצילים

"כרטיס לגן עדן". ג'ורג' קלוני, ג'וליה רוברטס.

"כרטיס לגן עדן" הוא קומדיה רומנטית עם ג'ורג' קלוני ("אי.אר") וג'וליה רוברטס ("אישה יפה") על זוג הורים שמנסים לחבל בחתונה של בתם לתושב באלי, ובכך משנה כיוון מהעתיד המבטיח שמחכה לה. שני השחקנים הראשיים מקסימים, כצפוי, אבל לא מצליחים להציל את הסרט מלהיות צפוי (יותר מהרגיל בז'אנר), מעצבן ועם תסריט מטופש. בסך הכל לא מדובר בסרט משעמם ואני מאמין שיהיו מי שיוכלו להנות מהדבר הזה, רק שאני לא בטוח שאלו צופים שלא צריכים לכוון גבוה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תראו אותם רצים" – ביקורת: תעלומת רצח בינונית וקלילה לאסקפיזם

"תראו אותם רצים". סירשה רונאן, סאם רוקוול.

"תראו אותם רצים" הוא סרט קומי תקופתי מסוגנן שסובב סביב תעלומת רצח בסגנון אגת'ה כריסטי, שמתגוללת בתיאטרון בו משחקת הצגה הכוללת תעלומת רצח שכתבה אגת'ה כריסטי. סרט נחמד וקליל, שאפילו מצליח לשעשע לפעמים, אבל נכשל בלשמור על מתח או עניין, שכל כך חשובים בסרט מהסוג הזה. יתאים למי שמחפשים אסקפיזם שיגרום להם לחשוב שצפו במשהו מתוחכם, בלי שהיה מתוחכם כלל ולא היה צורך שיפעילו מחשבה (הטריק הוא במבטא הבריטי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תא מספר שש" – ביקורת: מסע ברכבת למיטבי לכת שאוהבים אווירה

"תא מספר 6". סיידי הארלה.

"תא מספר שש" הוא סרט דרמה פיני-רוסי על בחורה שיוצאת למסע בן כמה ימים ברכבת וצריכה להתמודד עם הבחור שנמצא איתה בתא השינה. בשל אופיו המתפתח באיטיות ומצלמה שלעיתים עוברת לצילומים אומנותיים, הסרט, ללא ספק, מכוון למיטבי לכת. הסיטואציה שבה אנחנו צריכים להכיר בן אדם שנמצא איתנו, רק כי אנחנו תקועים ביחד, מעוררת המון הזדהות, בעיקר למטיילים, אך לא כולם יימצאו בה חן. צופים שיתחברו לסרט זה הם כאלו שאוהבים סרטים ששמים דגש על אווירה.

זהו סרטו השלישי של יוהו קוסמאנן הפיני שמוצא דווקא בתקופה המתוחה של רוסיה עם שאר העולם (והרבה חששות מצד פינלנד) את ההזדמנות להציג חיבור בין שני זרים, אחת פינית והשני רוסי, כחיונית בשביל שנזכור שמאחורי כל הממשלות והכוחניות כולנו רק אנשים. ביחד עם שותפים לכתיבה עיבד את ספרה של רוזה ליקסום הפינית (עליו זכתה בפרס פינלנדיה ב-2011). עם קצב איטי וחיבה יתרה לשיר "Voyage, Voyage" של Desireless, קוסמאנן מעביר אותנו את המסע ביחד עם הגיבורים שלה, על כל החסרונות המובהקים וגם רגעי הקסם שלא תמיד מצפים להם. הסרט זכה בגראן פרי בפסטיבל קאן 2021.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שירת סרטני הנהר" – ביקורת: מרב מכר לסרט העצמה נשית קיטשי

"שירת סרטני הנהר". דייזי אדגר-ג'ונס.

"שירת סרטני הנהר" הוא סרט דרמה המבוסס על רב מכר, המגולל את סיפור חייה של בחורה צעירה המואשמת ברצח של בחור צעיר ומצליח בעיירה קטנה בארה"ב בסוף שנות ה-60. עם במאית על מושב הנהגת, תסריטאית שעיבדה ספר שנכתב על ידי סופרת והפקה שמורכבת מרוב מוחץ של מפיקות, הסרט, כצפוי, עוסק הרבה בהעצמה נשית (ואולי אפילו קצת חוטא בהפיכת כמעט כל הגברים לאויבים). הוא לא משעמם, אבל הוא מלא בפרטים מיותרים, שאולי היו מיוחדים בספר, אבל על המסך הם פשוט לא עוברים. החלקים שהכי מפריעים הם הקיטשיות של כל הקטעים הרומנטיים והמלודרמה המכבידה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הגיבור" – ביקורת: דילמה מוסרית מדכדכת ששווה כל רגע

"הגיבור". אמיר ג'דידי.

"הגיבור" הוא סרט דרמה איראני על אסיר שמתמודד עם דילמה מוסרית שעשויה להביא לשחרורו מהכלא והמוסכמות החברתיות שממשיכות לכלוא אותו. כמו שאר סרטיו של הבמאי והתסריטאי, אסגר פרהאדי, גם סרט זה איטי ומומלץ אך ורק למיטבי לכת. הסרט אמנם מדכדך ולכן לא יתאים למי שמחפשים אסקפיזם קליל, אבל הרגישות, האותנטיות והמורכבות שבו גורמות לו להיות שווה כל רגע.

פרהאדי, שסרטיו "פרידה" (2011) ו"הסוכן" (2016) זכו באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, חוזר להביא אלינו סרט שבו הדמויות נמצאות בסיטואציה מורכבת, אך רחוקה ממופרכת, ולמרות שהאינטרסים שלהן שונים, אפשר להזדהות עם כולן ולהיות מתוסכל ביחד איתן כשהעלילה ממשיכה להסתבך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האשמה" – ביקורת: התחלה טובה והמשך דידקטי מאכזב

"האשמה". בן אטאל.

‏"האשמה" (שהייתי מתרגם ל"ההאשמה", כדי שיהיה ברור שלא מדובר באשמה) הוא סרט דרמה צרפתי ‏הנוגע בפרשנות ששני צדדים נותנים לאירוע לילי שמטלטל את חייהם וחיי משפחותיהם. הסרט שעלה ‏לאקרנים בחמישי האחרון גם הוקרן בפסטיבל ירושלים בהקרנה חגיגית בהשתתפות יוצריו. מה שמתחיל ‏מצוין מקבל תפנית באמצעו והופך לסרט איטי ונמרח עם הרבה יותר מדי התעסקות בנושאים ברורים ‏מאליהם או לא רלוונטיים לעלילה. התוצאה לא נוראית, רק מאכזבת אחרי התחלה כל כך טובה.‏

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סקירות מפסטיבל ירושלים 2022: "אגם פלקון", "הקתדרלה", "אמילי הפושעת"

"אמילי הפושעת". אוברי פלאזה.

פסטיבל ירושלים 2022 (ה-39 במספר) מתקיים בימים אלו (21-31.7) בסינמטק ירושלים, לב סמדר ויס פלאנט ירושלים ומביא עמו את מגוון רחב של סרטים, חלקם משתתפים בתחרויות השונות. בנוסף לכל סרטי הבכורה, מוקרנות גם קלאסיקות קולנועיות להנאה מחודשת של מי שהספיק לצפות ולהתאהב ולמי שהסרטים האלו עדיין חדשים לו. מטה מפורטות סקירות קצרות לשלושה סרטים מהבציר השנתי: "אגם פלקון" של שרלוט לה-בון, "הקתדרלה" של ריקי ד'אמברוז, ו"אמילי הפושעת" של ג'ון פאטון פורד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ת'ור: אהבה ורעם" – ביקורת #2: ת'ור חוזר אינפנטילי מתמיד, אבל גם חביב

"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.

"ת'ור: אהבה ורעם" הוא סרט פעולה מד"ב מבית היוצר של מארוול (בבעלות דיסני) והוא חלק מה-MCU (Marvel Cinematic Universe) שקשור לסרטי "הנוקמים". זהו הסרט הרביעי בסדרת "ת'ור" ומהווה המשך לעלילות היקום הקולנועי (מ"הנוקמים: סוף המשחק"). ברור לי שאין שום דבר לחיוב או לשלילה שאגיד שישפיע על מעריצי סדרת הסרטים, ולכן ביקורת זאת לא מכוונת אליהם. היא כנראה גם לא מכוונת למי שחושבים שסרטי גיבורי העל הם קשקוש ילדותי ומטופש. אז למי היא כן מכוונת? למי שבאמצע או למי שיש להם ילדים שמכריחים אותם ללכת לקשקושים ילדותיים ומטופשים. נתחיל מהשורה התחתונה – למרות הבדיחות המגוחכות, הסרט חביב עם קטעי לחימה טובים ואפקטים כמיטב המסורת המארוולית. שימו לב, הוא גם כולל כמה רגעים מפחידים מאוד (בעיקר לילדים צעירים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »