נטלי וגיא דולינגר - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 7)

ביקורת: עידן הקרח 3: עלייתם של הדינוזאורים

מתוך עידן הקרח 3.

מתוך עידן הקרח 3.

אין ספק שהציפיות היו נמוכות, הרי כמה אפשר כבר למחזר את הסנאי עם הבלוט האבוד, את הממותה עם האיטיות האינסופית ואת העצלן הטיפש שמכניס את עצמו לסיטואציות… לא עלינו… ובכל זאת, "עידן הקרח 3: עלייתם של הדינוזאורים" מספק את הסחורה ומעביר שעה וחצי בכיף, עם הרבה צחוקים וממש מעט שיעמום – כל כך מעט, שעדין שווה לראות את הסרט. סרט האנימציה של הקיץ בהחלט חוזר, ובהחלט בגדול – עם דינוזאורים ענקיים, בדיחות גדולות, דמויות בינוניות והפתעה מזערית. ואם אפשר בתלת מימדי – הרי זה משובח.

עידן הקרח 3 החליף חברת הפקה (והפעם: Blue Sky Studios) אבל זה בהחלט לא בעוכריו. להיפך, הסרט מספק אנימציה מופלאה, כזו שהתרגלנו אליה בשני הסרטים הקודמים. העלילה, בנאלית להפליא, גם כן עושה את העבודה, במיוחד בזכות הוספת חבר חדש לקאסט, הלא הוא באק הסמור (פרטים בהמשך). בקצב מהיר, כיאה לעידן הקרח, הוא מטשטש את הצופה עם בדיחות מכל הסוגים ובעיקר כאלו קטנטנות שלא משאירות אותך אדיש לרגע (איכות הבדיחות אינה מובטחת בגרסה המדובבת).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: חיבוקים שבורים

פנלופה קרוז. מתוך חיבוקים שבורים.

פנלופה קרוז ולואיס הומאר. מתוך חיבוקים שבורים.

"חיבוקים שבורים" רחוק מלהיות מאכזב, אבל גם אינו סרטו המוצלח ביותר של פדרו אלמודובר. מדובר בסרט מורכב מאד, עם אלמנטים אפלים, קצת ארוך מידי, עם תסריט מעורפל שבסופו של דבר קצת צפוי, ובעיקר עם מסר אחד ועיקרי והוא: "סרטים חייבים לסיים". יש ניסיון לשחזר מן ההצלחה של "דבר אליה", או להתקרב מינימלית להרגשה של "הכל אודות אמא", "חינוך רע", או אפילו "לחזור" המשמים-יחסית (רק יחסית!); ומה שבטוח הוא שרף הציפיות האסטרונומי שהקהל יביא איתו לצפיה בסרט יהיה עקב האכילס הגדול של הסרט.

פדרו אלמודובר, במאי נערץ שמתקרב לגיל 60, מרגיש שכוחו עודנו בשיאו וכך בעשור אחד בלבד הוא מוציא את הסרט החמישי ברציפות, וממשיך לקטוף מועמדויות (ולעיתים גם זוכה, אלא שהפעם לא) לפרסים עטורי יוקרה בעולם כולו. הפעם אלמודובר משתמש באלמנטים חוזרים של מגדר ונשים חזקות (מעין פאם-פטאל), מוות, חושניות ושימוש חכם בצבעים חזקים כגון האדום. עם אותם אלמנטים שכה מאפיינים אותו, ועם עלילה שקשה להאמין שאין לו קשר אישי אליה, הוא מרתק בעוד סרט משגע שמאדיר את גוף האישה, והפעם גם את עבודת הבימוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #2: רובוטריקים 2: הנקמה

שייה לביוף ומייגן פוקס. מתוך רובוטריקים 2: הנקמה.

אופטימוס פריים. מתוך רובוטריקים 2: הנקמה.

גיא: חשבתם שהשמדתה של ה"אול-ספארק" תביא לסיום המלחמה בין השקרניקים ובין הרובוטריקים? או שלפחות תביא לסיום התעניינותם של הראשונים בכדור הארץ? – אז טעיתם! או כך לפחות רוצה מייקל ביי שתחשבו…
למרות ש"רובוטריקים 2: הנקמה", המשכו של שובר הקופות מקיץ 2007, אינו מחדש דבר או מעלה את הרף בנוגע לכלום ומדובר למעשה בסרט טיפשי למדי – הרי שבדומה לקודמו, מדובר בסרט מהנה, כיפי, רווי אקשן ומעט הומור.

ולמה ציפיתם מבמאי כגון מייקל ביי, במאי המפורסם ביותר בגין כשרונו הבלתי יתואר לפוצץ ולהעיף רכבים, להרוס מבנים, ובאם אפשר – להחריב ערים שלמות? לכן, בדברים הללו – ורק בהם – מצטיין רובוטריקים 2, ותו לא – ולא יעזור שעל רשימת המפיקים נמנה השם סטיבן שפילברג, בכדי לתקן את זה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: וולקאם (WELCOME)

ונסן לנדון (משמאל) ופיראט איוורדי. מתוך וולקאם.

ונסן לנדון (משמאל) ופיראט איוורדי. מתוך וולקאם.

נטלי: נתחיל בשורה התחתונה: אני התרגשתי. ובעצם, סרט כמו "וולקאם" שנוגע בנקודה כה חמה במציאות המעורבבת שלנו, לא יכול שלא לגרום לצופה להתרגש, להפנים, ולהגדיר מחדש דברים בינו לבין עצמו. "וולקאם" הוא סרט צרפתי – לא צרפתי, שמאופיין באלמנטים של קולנוע צרפתי, בבמאי צרפתי, בכמה שחקנים צרפתיים, אבל יחד עם זאת הוא כאמור, כל כך לא צרפתי. מעין אבסורד שכזה, אבל מצד שני טבעי לגמרי. סרט שמדוברת בו גם אנגלית, שעוסק בחלום להיות חלק מהעם האנגלי, דרך עיניהם של אלו הנמצאים בצד השני והרגוע של המתרס במלחמה בעיראק. סרט שבעיקר מאופיין על ידי אנושיות אוניברסאלית, כזו שמאפיינת בן אדם באשר הוא. כך יוצא שהסרט הזה מדבר לכולנו, לא פוסח על אף אחד, מותאם אישית כמו כפפה שנבנה באיטיות ומתפרץ בעוצמתו לקראת הסוף, כראוי לסרט מרגש שמעלה סוגיות חשובות.

פיליפ ליורה, שסרטו האחרון "אל תדאגו, אני בסדר" גרף כמה פרסים, בחר לעסוק בסוגיה של גירוש והגירה משולבת עם הרבה אומץ ואהבה, לאחר שבעצמו הופתע מהמציאות שטילטלה אותו כשפגש בה במקרה. ואולי לא במקרה, שהרי תשוקה לעסוק בנושא היתה בו לאחרונה אולם הוא לא הבין עד כמה התשוקה מציאותית עד שנסע לקאלה, עיר הנושא בסרט, ושם למד סיפורים אמיתיים מצמררים. ובדיוק על אותה צמרמורת פשוטה הוא בונה את סיפורו במהלך הסרט, ומשלב את הדברים עם אותנטיות ראויה להערכה שמתבטאת החל מבחירת השחקנים וכלה בצילומים במקומות האמיתיים בהם מתרחשת העלילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: סטארטרק

זאקרי קווינטו (מימין), קארל אורבן וכריס פיין. מתוך סטארטרק.

זאקרי קווינטו (מימין), קארל אורבן וכריס פיין. מתוך סטארטרק.

"סטארטרק" החדש הינו האחרון שבסדרת הטלווזיה והסרטים סטארטרק הפולחנית, אשר החלה עוד בשנות השישים העליזות, ואשר על ברכיה גדלו והתחנכו רבים מילדי העולם המערבי. למרות החשש מפני הרס נכס נוסטלגי, גילינו להפתעתנו כי מדובר בחוויה קולנועית מהנה ומדהימה, והמסע החדש בין הכוכבים בהחלט עומד בסטנדרטים אשר הוצבו על ידי קודמיו בסדרה.

ואין לבטל את הישגו של הבמאי, ג'יי-ג'יי אברמס (יוצר הסדרה המעולה "אבודים") שכן בפניו עמדה משימה אימתנית: ליצר סרט חדש, אשר יעמוד בסטנדרטים העכשוים (לרבות אפקטים, תחכום ורמה מסוימת של רמיזות מיניות), תוך כדי שמירה על התבנית המוכרת והאהובה של הסרטים הקודמים. אה, וכל זאת מבלי לאבד אף אחת מהאיכויות שאיפיינו כל כך את הסרטים הקודמים. ובכן, אברמס, לטעמנו, עשה את עבודתו מעל ומעבר למצופה וייצר סרט מהפנט, מהנה כיפי – מתי יוצא כבר סרט ההמשך?!

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: אקס-מן המקור: וולברין

יו גקמן. מתוך אקס-מן המקור: וולברין

יו ג'קמן. מתוך אקס-מן המקור: וולברין

גיא: לאחר הצפיה ב"אקס-מן המקור: וולברין", הרביעי בסדרת האקס-מנים, כלל אינני מופתע מהיותו חסר מקוריות בעליל, עמוס חומר ממוחזר, ובכלל – בזבוז זמן. אינני מופתע כי בכל מה שקשור לסרטים, ישנו קונצנזוס כמעט נחרץ לגבי סרטי המשך: כל המוסיף גורע. ואם לנסח זאת באופן מתמטי: טיבו של הסרט יורד ביחס ישיר למיקומו הכרונולוגי (עם מספר יוצאי דופן, כגון "שר הטבעות").

האחראי למחדל הקולנועי הזה הינו גווין הוד, אשר היעדרם של פרויקטים משמעותיים ברזומה שלו היו צריכים להדליק נורות אדומות אצל קברניטי אולפני פוקס, בשעה שהפקירו בידיו את הפרק הרביעי בסדרת סרטי אקס-מן. כאשר סרטים כמו "קיקבוקסר 5" (!) מהווים את גולת הכותרת של הקריירה שלו, אין פלא שהתוצאה הינה גיבוב עלוב של קלישאות והעמדת שחקנים הלקוחה מתיאטרון חובבנים נודד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: מפלצות נגד חייזרים

אנחנו צבעוניים. מתוך מפלצות נגד חייזרים.

אנחנו צבעוניים. מתוך מפלצות נגד חייזרים.

"מפלצות נגד חייזרים" הוא עוד סרט אנימציה מושקע מבית דרימוורקס, אשר מיועד לילדים, אך ממש לא רק. אין בו חידוש משמעותי, או הומור מיוחד במינו, אך מה שכן יש הוא "Real 3D" (תלת-מימד אמיתי), וזה רבותי – פשוט משנה את ה-כ-ל.

כגילוי נאות, אודה כי מעולם לא הייתי חסיד גדול של אמנות התלת-מימד, ובזה אני כולל את חוברות הקומיקס שאמורים לקרוא עם "משקפי תלת-מימד" (חתיכת קרטון עם נייר צלופן בכחול ואדום), או התמונות שאמורים להביט עליהן מבלי להביט עליהן באמת (תוך עשיית פרצוף פוזל ומגוחך) וכמובן גם סרטים שיוצריהם טוענים שהם תלת-מימדיים. כל אלה תמיד נראו בעיני עלובים וממש לא בשלושה מימדים. ובכן, לאחר צפיה במפלצות נגד חייזרים, פתאום הבנתי! – ומאותו היום ארצה לראות את כל הסרטים רק בתלת מימד – אמיתי!

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: משחק כפול

קלייב אוון וגוליה רוברטס, משחק כפול

קלייב אוון וג'וליה רוברטס, משחק כפול

"משחק כפול" אמור להיות סרט ריגול רווי מתח, פעולה וספינים למכביר, ועל אף שיכול היה להיות סרט "הפוך-על-הפוך" מאד מהנה, התוצאה היא אנקדוטה טיפשית ובזבוז זמן, המעוטרת במספר נקודות שיא, אשר ממש לא מצדיקות את הצפיה הלא-כל-כך קצרה בו.

את הסרט כתב וביים טוני גילרוי, האיש שכתב את התסריט לטרילוגית "זהות אבודה" (המשמימה ביותר לדעתנו). הוא אף כתב וביים את "מייקל קלייטון", סרט נוסף בעל פוטנציאל אדיר, אך עם תוצאה מאכזבת ביותר. ב"משחק כפול", גילרוי מציג יכולת יוצאת דופן ליצירת סצינות מיוחדות במינן, ובאופן מקורי ביותר (בלי להפעיל את אזעקת הספויילרים, מי שיצפה בסרט מתבקש לשים לב לסצינת הריב בין שני המנכ"לים המתחרים). אולם, כמו בסרטים הקודמים בהם לקח גילרוי חלק פעיל, גם הפעם אנו רואים המון פוטנציאל ורגעי חסד נדירים, אך בשורה התחתונה: פשוט פספוס נוראי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: בחזרה לכפר

קלוטילד הזמה וניקולס קזאל, בחזרה לכפר

קלוטילד הזמה וניקולס קזאל, בחזרה לכפר

מי ידאג לזקנים? זו השורה התחתונה של הסרט המקסים, "בחזרה לכפר". להקרנת הסרט התלוותה אלי (נטלי) אִמי – חובבת הז'אנר הצרפתי, דוברת צרפתית ובעלת חיבה מיוחדת לפרובאנס ונופיו. היא השביעה אותי שהכותרת של הביקורת שאכתוב תהיה "מי ידאג לזקנים", ומי אני שאסרב לבקשה כה צנועה? הלא אין פה כל חטא לאמת. נהפוך הוא, העלילה הפשוטה של הסרט, הקלילות בה מועברים הדברים, כולם מתארים דאגה אחת כללית, והיא, כפי שכבר הבנתם, לזקנים.

ודאי שואלים אתם את עצמכם, אם זוהי השורה התחתונה, מדוע ללכת ולצפות בסרט הזה? ובכן, אין ספק שעל הסרט הזה אני לא מתכוונת להמליץ לכל אדם באשר הוא. ממש לא. "בחזרה לכפר", או בתרגום קצת יותר מדויק מצרפתית – "הבן של בעל המכולת" (האקדמיה שוב מעוותת שמות שלא לצורך) הוא סרט קטן, קצר יחסית, נעים, אינטימי, שלא מתיימר לטלטל את הצופה, אבל בהחלט מצליח לשבות את הלב בפשטות שלו ובסיפור המשפחתי והאמיתי כל-כך. כל מי שלא זקוק למגע הוליוודי-כאילו-מוכר, הרי שאני ממליצה לו בחום ליהנות מכמה רגעים של נחת וכיף מול מסך קולנוע לא מחייב ובכלל לא גרנדיוזי, דובר צרפתית וללא שחקנים מוכרים מדי בישראל או נופים עירוניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: הזדמנות אחרונה לאהבה

דסטין הופמן ואמה תומפסון, הזדמנות אחרונה לאהבה

דסטין הופמן ואמה תומפסון, הזדמנות אחרונה לאהבה

למרות שני השחקנים הראשיים של הסרט, "הזדמנות אחרונה לאהבה" לא מצליח להתעלות על התסריט הבנאלי והלעוס שלו. אז נכון, מדובר למעשה בקומדיה רומנטית קלילה, חסרת עומק מיותר, שגם אינה מתיימרת להיות יותר מזה. אבל בכל זאת, אחרי צפיה בסרט אי אפשר שלא להרגיש את תחושת ההחמצה שממאנת להיעלם, מרגיזה בנוכחותה ומדגישה את תחושת הזמן האבוד שנעלם לו עקב צפיה מיותרת בסרט מיותר (עם מעט הסתייגויות קלות שיבואו בהמשך).

את הסרט כתב וביים ג'ואל הופקינס. הופקינס הצעיר פרץ לתודעת עולם הסרטים בשנת 2001 עם הסרט "קפוץ מחר" שהוצג בפסטיבל סאנדנס וגרף שבחים רבים. כך גם התוודע לאמה תומפסון, שהתלהבה מסרטו הקודם ובאה להביע את רגשותיה מול במאי הסרט הנבוך. לדברי הופקינס, ההתרגשות מהשיחה עם תומפסון היא שיצרה את דמותה של קייט, הדמות הנשית המרכזית בסרט. וכך, כמעט בכוונה, יוצר הבמאי-תסריטאי הצעיר סרט על מערכת יחסים רומנטית של זוג מבוגר, סיפור די נדיר בהוויה ההוליוודית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: מילק

שון פן, מילק

את אי הנוחות שיכולה לתפוס צופים בסרט כמו "מילק", שלא חוסך בסצינות הומוסקסואליות (בין גברים בלבד במקרה הזה), תופסת דווקא תחושה הרבה יותר חזקה, משהו שקצת קשה להסביר – אולי יראת כבוד, אולי הערכה על גבול הערצה, אולי סתם הזדהות מאבקית טיפוסית. בכל מקרה, שלא כמו ב"הר ברוקבק", שם האירוטיות הייתה פשוט לשמה, "מילק" מתאר סיפור מופלא של אדם אמיץ, ומספר אותו כמו שהוא, בלי טריקים, בלי הירואיות מיותרת. פשוט כך. ואכן, כביכול ללא מאמץ מצידו (שדווקא כן קיים, ניכר ומשתלם), הסרט נוגע בך יותר ממה שיכולת לדמיין שהוא יצליח, מטלטל אותך לכל אורכו ומוציא אותך סחוט בסוף, כמו אחרי פעולת יבוש יזומה אחרי כביסה קשה במיוחד.

את "מילק" ביים גאס ואן סנט ("סיפורו של וויל האנטינג"). אפשר לכתוב את פיסת המידע הזו ולהמשיך הלאה לבחון את יכולות הבימוי של ואן סנט, את בחירת השחקנים המדויקת וכו'. אבל לא במקרה הזה. לא כאשר גאס ואן סנט הוא, בכוונה ולא בכדי, הבמאי של הסרט המצוין הזה. ואן סנט, הומוסקסואל מוצהר, בחר לכל אורך הקריירה שלו סרטים המתארים התעסקות עם הזהות המינית, בדרך זו או אחרת. נרחיב ונספר שואן סנט גם עובד הרבה עם מוסיקאים גדולים כגון דיוויד בואי והלהקה רד הוט צ'ילי פפרס ומביים להם קליפים והופעות. סרטו האחרון למשל, "הימים האחרונים" נעשה בהשפעת חייו של קורט קוביין ז"ל, סולן להקת נירוונה לשעבר (יש קונספירציות שהוא לא בדיוק ז"ל אבל נדחה את הדיון בזה). על כל פנים, כל ההקדמה הזו באה אך ורק כדי להגיד את הדבר הבא: ואן סנט לא יכל לבחור פרויקט יותר טוב מזה. בעיננו, תסריט הסרט (ותסריט חייו של מילק האמיתי, פרטים בהמשך) כאילו "נתפר" בשבילו והוא ללא ספק היחידי שידע איך לעשות מזה סרט משובח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #2: השומרים – ווצ'מן

כשעמדנו לפני "השומרים" חששנו כי הסרט יסבול מ"תסמונת הקדימון הממצה" ©. הכוונה היא שהאקשן המוצג בקדימון (הטריילר) הוא למעשה האקשן היחיד בסרט כולו, וכפי שנגזר משמה של תסמונת זו, לאחר צפיה בקדימון אין כל טעם לצפות בסרט היות ושאר הסרט הוא שעה וחצי של קטעי מעבר בין מספר מועט של קטעים מובחרים. על כן שמחנו לגלות שחששותינו התבדו, ולמרות שאנחנו כרגע רק בתחילת חודש מרץ, הרינו להכריז בזאת, בבטחה וללא כל היסוס, כי "השומרים" הוא סרט השנה של 2009. פשוט כך!

בקדימון (אותו גיא ראה בערך 'שבע-תלפים' פעמים) הבטיחו "הרומן הגרפי המהולל ביותר בכל הזמנים" וגם הבטיחו סרט "מבית היוצר של במאי עתיר החזון של 300" (הלא הוא זאק סניידר). ובכן איננו לגמרי בטוחים מה המשמעות של כל זה – אך התוצאה פשוט מדהימה, אשר תשאיר את הצופה פעור פה, נדהם, מחוסר רצון לקום מהכיסא בתום ההקרנה. יותר מזה – מרבית הצופים כנראה יחושו חשק עז להיכנס להצגה נוספת של הסרט ולצפות בו פעם נוספת (כמונו למשל).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »