יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 3)

סרטים זרים שמתמודדים לאוסקר 2025- חלק ה' ואחרון

"מגע". איגיל אולפסון.

85 סרטים מ-85 מדינות מתמודדים על חמש מקומות בקטגוריית הסרט הזר (הבין-לאומי) באוסקר, כשרק 15 מהם יעברו את הניפוי הראשוני, ביניהם עוד סרט תיעודי וכמה וכמה סרטים שאין להם שום סיכוי לעבור לשלב הבא.

בוסניה: My Late Summer, סרטו של דניס טאנוביץ' (שזכה באוסקר על סרטו "שטח הפקר" מ-2001), אישה מגיעה לאי מבודד (לא בודד) בענייני ירושה משפחתית, ומוצאת את עצמה נשארת שם יותר זמן ממה שתכננה.

ארמניה: "יאשה וליאוניד ברז'נייב" ליאשה יש פנסיה מזערית, והוא מתחיל להתחכך בצמרת הפוליטית, ביניהם היו"ר ליאוניד ברז'נייב.

בוליביה: "בידיים שלנו" (Own Hand) התובע מריו וגה מנסה לעצור הוצאת להרוג של חמישה צעירים שהואשמו בגניבת כלי רכב ומתמקד באחד הצעירים ובאביו. מתרחש ב-2013.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנורה" – ביקורת #1: מעניין בזכות הדמויות

"אנורה".

"אנורה", זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ומועמד ל-5 פרסי גלובוס הזהב (סרט, בימוי, תסריט, שחקנית ראשית ושחקן משנה), שהסכימו לשבץ אותו כקומדיה אך זו יותר דרמה עם קטעים קומיים מאשר קומדיה של ממש (אם חייבים להגדיר הכול). יש הרבה עירום, גם אלימות, אך יותר מכול זה סיפור על אנשים ובעיקר הבחורה שנקראת אנורה אך לא אוהבת את השם הזה ובכל זאת קוראים ככה לסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסיבת פרידה" – ביקורת: יומרה לפילוסופיה שאין מאחוריה דבר

"מסיבת פרידה". איטסוס ארנה, ויטו סאנז.

בבסיס "מסיבת פרידה" הספרדי רעיון בעל פוטנציאל: בני זוג, גבר ואישה שגרים יחד, מחליטים להיפרד אחרי 14 שנים. ההחלטה שלהם משותפת והם מחליטים לציין את הפרידה במסיבה עם החברים שלהם, על פי רעיון שהיה פעם לאבא שלה. חוץ מהרעיון הזה אין כלום בסרט המעצבן, הבלתי נסבל והמשעמם הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרשעת: חלק 1" – ביקורת #1: אריאנה גרנדה לא הופכת את הדמות לשלה

"מרשעת". אריאנה גרנדה, סינתיה אריבו.

כמו במקרה של "חולית", גם כאן די מסתירים את העובדה שמדובר רק בחלק הראשון ושרק בעוד שנה נראה את החלק השני של "מרשעת", הגרסה הקולנועית של אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר במאה הנוכחית. המחזמר מבוסס על ספר שמתאר את קורות שתי המכשפות -הירוקה המרשעת מהמערב וגלינדה המתקתקה שמתניידת בבועה ורדרדה- לפני קורותיה של דורות'י בסרט המעולה "הקוסם מארץ עוץ", אחד הסרטים הכי מצוטטים ביותר בקולנוע. וכמו ב"חולית" של דני וילנב, החלק הראשון הוא בעיקר בנייה, הכנת השטח למה שיבוא, כש"מרשעת: חלק 2" יגיע לבתי הקולנוע בנובמבר בשנה הבאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטים זרים שמתמודדים לאוסקר 2025- חלק ד': מבחר מהמזרח הרחוק ועוד

"ניצחון"-Triumph. מרגיטה גושבה, מריה בקלובה.

מקבץ רביעי אחרי שלוש הסקירות הקודמות על המדינות שבחרו את הסרט שלהן לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר 2025. הפעם: עלה ל-7 מספר הסרטים התיעודיים שיתמודדו השנה על מועמדות בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר (לצד שני סרטי אנימציה).

בולגריה: "ניצחון" (Triumph) זה תמיד יתרון שבסרט שלך מככב שחקן מפורסם, במקרה הזה זו מריה בקלובה ("בוראט 2", "המתמחה"), בכל קטגוריה וגם בזאת. היא מגלמת אחת משתי "מומחיות" שבתחילת שנות ה-90 מכוונות כוח מיוחד של הצבא הבולגרי בחפירות למציאת ממצא מהחלל החיצון.

תאילנד: "איך להרוויח מיליונים לפני שסבתא מתה". שובר קופות מצליח מאוד על בחור צעיר מתפטר מעבודתו כדי לטפל בסבתו הגוססת, בתקווה שתוריש לו את כל כספה. כוכב פופ מקומי מגלם את התפקיד הראשי.

סין: "טביעת האונייה ליסבון מארו" עוד סרט תיעודי שהייתי מעדיף לצפות בו כסרט עלילתי: ב-1942 הצבא האמריקאי הטביע אונייה יפנית, מבלי לדעת שעליה מעל אלף חיילים בריטיים שבויים. כ-380 חיילים ניצלו מטביעה בזכות דייגים סיניים מקומיים שמשו אותם מהמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט השביעי של ג'יימס ל' ברוקס

"תנאים של חיבה". ג'ק ניקולסון.

ג'יימס ל' ברוקס בן ה-84 כתב וביים שישה סרטים בלבד מ-1983 ל-2010. השנה צילם את סרטו השביעי, שנוכל לראות בשנה הבאה. ששת סרטיו הם: "תנאים של חיבה", "משדרים חדשות", "כל מה שתרצי" (I'll Do Anything), "הכי טוב שיש", "ספנגליש", "איך אתם יודעים" (How Do You Know). ג'ק ניקולסון הופיע בארבעה מששת סרטיו, וזכה בשניים משלושת האוסקרים שלו עליהם.

ברוקס, מפיק "משפחת סימפסון", לא רק רשום כאחד משלושת יוצרי הסדרה אלא ממשיך לעבוד ולתת הערות על כל פרק גם בעונתה הנוכחית, ה-36. הסדרה הקומית המצליחה "מרי טיילור מור" רצה בהצלחה ענקית בשנות ה-70. היא ירדה כי ברוקס ושאר המפיקים רצו לעבור לפרויקטים אחרים בטלוויזיה ובעיקר בקולנוע. את צחוקו, אגב, אפשר לשמוע בפרקים שונים של הסדרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"להיות גוּדריץ'" – ביקורת: קיטון וקוניס לא מספיקים

"להיות גודריץ'". מילה קוניס, מייקל קיטון.

"להיות גודריץ'" הוא סרט הוליוודי מאוד, שסובל מתסריט מתאמץ וששני השחקנים הראשיים שלו, מלאי קסם ככל שהם, רק כמעט מצילים אותו.

אנדי גודריץ' (מייקל קיטון בן ה-72) בפרק ב' של חייו (או שמא פרק ג'; ב"מר אמא" בן 91 הדקות מ-1983 -שכתב ג'ון יוז- קיטון גילם עקר בית, מושג מהפכני באותם ימים. 41 שנים אחרי הוא מגלם אבא מבוגר למשך 110 דקות), ובקטע הראשון אשתו מודיעה לו בטלפון שהיא עוזבת אותו ואשפזה את עצמה במרכז גמילה למשך 90 יום. לראשונה בחייו הוא צריך לתפקד כאבא בפועל של הבת והבן בני ה-9 שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמיליה פרז" – ביקורת #1: דרמה עם שירים משום מה

"אמיליה פרז". זואי סלדנה.

"אמיליה פרז" הוא הרבה דברים: סרט דרמה עם שירים (רובם ללא ריקודים והפקות גדולות), סרט בספרדית (ומעט באנגלית) של במאי צרפתי מצוין עם שחקניות אמריקאיות (ושחקן ישראלי). הסרט הוא נציג צרפת לאוסקר ועשוי להיות מועמד במעט קטגוריות נוספות. אי שם ב-132 הדקות יש סיפור מעניין ומקורי, אבל בין ההתרחשויות יש חלקים גדולים מדי של בזבוז זמן ולא ברור בשביל מה יש פה בכלל שירים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הזמן שלנו" – ביקורת: בזבוז זמן של כולם

"הזמן שלנו". אנדרו גארפילד, פלורנס פיו.

אתמול, שלשום והיום שמעתם ממישהו שאתם מכירים או מבן אדם זר לחלוטין סיפור בצורה מעניינת יותר מהדבר דמוי-עלילה שנפרשת ב"הזמן שלנו", סרט דרמה בריטי גרוע מאוד, חסר עניין, שמראה דברים רגילים לגמרי בצורה סתמית ביותר. אין בו רומנטיקה, הוא בקושי מעורר רגש חיובי כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התחת הזקן שלי" – ביקורת: נחמד ומעורר מחשבה

"התחת הזקן שלי". מייזי סטלה, מריה דיזיה.

"התחת הזקן שלי" הוא סרט דרמה אמריקאי צנוע עם רעיון מסקרן (גם אם לא הכי מקורי), שחקנית ראשית מקסימה שמתרחש במסקוקה, עיירת חוף משגעת בקנדה.

הרעיון פשוט: אליוט בת ה-18 (מייזי סטלה מהסדרה "נאשוויל") עומדת לעזוב את הבית לטובת לימודים באוניברסיטה. היא מבלה את הקיץ עם משפחתה (אבא, אמא ושני אחים צעירים ממנה; את אמה מגלמת מריה דיזיה שהתארחה בלפחות סדרה אחת שראיתם בשנים האחרונות) שבבעלותה חווה, עם שתי חברות (שנקראות רו ורות) ושוכבת עם בחורה מקומית. היא מכירה בחור צעיר שבא לעבוד באזור למשך הקיץ, ופוגשת את עצמה בת ה-39. היא מנהלת שיחות פנים מול פנים עם הגרסה העתידית שלה והן מצליחות גם לשמור על קשר טלפוני במהלך אותו קיץ.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטים זרים שמתמודדים לאוסקר 2025- חלק ג': עוד סרטי תעודה וסרט אנימציה נוסף

"אני עוד כאן". פרננדה טורס, סלטון מלו.

מקבץ שלישי אחרי שתי הסקירות הקודמות על המדינות שבחרו את הסרט שלהן לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר 2025. הפעם: איטליה, המדינה עם הכי הרבה זכיות באמתחתה (11), כמה וכמה סרטים על רקע מלחמה או סכסוך צבאי, סרט אנימציה, ועוד מספר סרטי תעודה, כולל משוודיה באופן מפתיע (כי יש להם רקורד יפה של סרטים עלילתיים).

איטליה: Vermiglio הוא שם הכפר באלפּים שבו מתרחשת העלילה ב-1944 שאליו מגיע חייל עריק מהלחימה שמתרחשת הרחק משם ומתאהב בבת הבכורה של המורה המקומי.

נורווגיה: "ארמנד" (Armand) הוא ילד בן שש, שאמו (רנטה רנסיב, "האדם הגרוע בעולם") נקראת לבירור בבית ספר עם המורה והורי ילד, חברו הטוב ביותר של ארמנד, שמאשים אותו בהתנהגות בלתי הולמת.

פולין: "מתחת להר הגעש" (Under the Volcano) משפחה אוקריאנית נופשת בטנריף, וכשהם מגיעים לנמל התעופה כדי לחזור הביתה הם מגלים שהטיסה שלהם בוטלה כי רוסיה פלשה לאוקריאנה. הם הופכים לפליטים באי הספרדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוז הרובוטית" – ביקורת: סרט אנימציה עשוי ברגישות ולכל גיל

"רוז הרובוטית".

"רוז הרובוטית" (The Wild Robot) הוא סרט אנימציה שמבוגרים וילדים יכולים ליהנות ממנו, שכל אחד יבין וייקח ממנו דברים אחרים. האנימציה בכוונה אינה ריאליסטית, וברוב הסרט -בעיקר בשעה הראשונה- סומכים על הקהל להבין את מה שקורה עם הרבה רגישות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »