"מחוברים לחיים".
פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2012 (ה-9 במספר) ייערך מה-17.3 ועד ה-5.4 בסינמטקים ברחבי הארץ, בתל אביב, בחיפה, בירושלים, בשדרות, בראש פינה, בחולון, בהרצליה ובאשדוד. כל הסרטים בפסטיבל יוקרנו עם כתוביות תרגום בעברית, ולחלקם יתווספו כתוביות תרגום גם באנגלית.
"ג'ון קרטר". טיילור קיטש.
כבר במאי מתחילה עונת הקיץ בקולנוע האמריקאי. העובדה ש"ג'ון קרטר" נמנע מהתחרות החריפה של סרטי הקיץ, על אף שיש בו את כל המרכיבים של סרט קיץ שובר קופות: פעולה, אפקטים ותקציב גבוה, מצביעה שמקבלי ההחלטות ידעו משהו על הסרט שבידם: הוא לא סרט מוביל, הוא לא סרט שישבור שיאים.
ג'ק ניקולסון מתוך "איך אתם יודעים".
אין הרבה שחקנים, "כוכבים", כמו ג'ק ניקולסון. לא רק הכישרון הענק, עשר המועמדויות לאוסקר (שלוש זכיות!) אלא גם הגיל והוותק. עם שם שכיח כמו ג'ק, בכל זאת כשאומרים בטון הנכון "ג'ק" יודעים שמתכוונים לניקולסון.
הוא החל לשחק בסרטים של רוג'ר קורמן בשנות ה-60, והשתתף כשחקן ראשי או כשחקן משנה בסרטים בלתי נשכחים בכל עשור מאז: "אדם בעקבות גורלו" (1967), "קן הקוקיה" (1975), "הניצוץ" (1980), "הדוור מצלצל פעמיים", "אדומים" (1981), "תנאים של חיבה" (1983), "הכבוד של פריצי" (1985), "משדרים חדשות" (1987), "באטמן" (1989), "בחורים טובים" (1992), "הכי טוב שיש" (1997), "אודות שמידט" (2002), "השתולים" (2006). כתבתי את הרשימה החלקית הזאת והשתוממתי מחדש מהיבול המדהים שלו. בשנים האחרונות הוא הפחית את הקצב, בכל זאת עשיר, אוהד מושבע של הלוס אנג'לס לייקרס שהשנה יחגוג את יום הולדתו ה-75. שחקנים מעטים בלבד זוכים לקריירה כה ארוכה ופורייה. התחילו באותן שנים פחות או יותר ועדיין שמות מוכרים הם דסטין הופמן, רוברט רדפורד, אל פצ'ינו ורוברט דה-נירו. הקריירות של השחקניות שכיכבו לצד ג'ק ניקולסון, שזכו לפרסום והצלחה, לא החזיקו מעמד. כי זה עסק קשה ושוחק, במיוחד לשחקניות, במיוחד לשחקניות שעוברות גיל מסוים, הכול נכון. אז איפה הן היום הנשים של ג'ק?
"אודם". קלרה ח'ורי.
לא ברורה לי מה היתה כוונת התסריטאי-במאי יהונתן סגל עם סרטו השני "אודם". אני לא מתכוון ל"מה המסר שהתכוון להעביר" אלא: איזה סיפור בדיוק רצה לספר?
"מקום לחלום עליו". מאט דיימון.
אלה שאוהבים משחקי מילים על שם הסרט שהם מבקרים היו כותבים, אולי: "מקום לחלום עליו הוא סרט שכדאי לוותר עליו". בסרט, שיש בו נתונים פותחים טובים ומבטיחים, יש כל כך הרבה דברים גרועים שזה ממש מפתיע שמדובר בסרט אולפנים של יוצר בעל ותק. זו חידה בעיניי איך "מבלי שנרגיש", "מקום לחלום עליו" גרף כ-75 מיליון דולר בארה"ב, יותר מסרטים הרבה יותר מדוברים אחרים, כמו "הוגו", "דרייב" ו"50/50" – שלושה סרטים שגם עולים עליו באיכות – אך מזמן כבר נוכחנו לגלות שאיכות של סרט לא מבטיחה הצלחה קופתית.
פיימן מואדי מתוך "פרידה" - הסרט האיראני שניצח את "הערת שוליים" הישראלי בקטגוריית הסרט הזר.
טקס פרסי האקדמיה (פרס האוסקר) 2012 (ה-84 במספר) הסתיים לפני מספר דקות עם ההכרזה (הצפויה) על "הארטיסט" כסרט הטוב ביותר. מריל סטריפ זכתה בפעם השלישית! "הוגו" שלט בפרסים הטכניים וזכה על צילום, עיצוב אמנותי, אפקטים חזותיים ושתי קטגוריות הצליל . הטקס עצמו היה יותר טוב מטקסי האוסקר של השנים האחרונות, אבל לא יותר מבינוני. בילי קריסטל, שהנחה בפעם התשיעית, כמעט ולא ניסה להצחיק. הנאומים היו ברובם יפים. מרשימת המתים השנתית (על רקע אחד השירים האהובים עליי What a Wonderful World) נעדר שמו של הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס, וסגרה אותו -כמובן- המלכה אליזבת טיילור.
"הארטיסט" ו"הוגו" מובילים את מספר הזכיות עם 5 כל אחד, כאשר "הארטיסט" מתהדר בקטגוריות החשובות יותר: הסרט הטוב ביותר, הבימוי והשחקן (לעומת הפרסים הטכנים כאמור של "הוגו": צילום, עיצוב אמנותי וכן האלה). "הוגו" זיכה את הצלם רוברט ריצ'רדסון באוסקר השלישי שלו, והיה לסרט תלת המימד השני שזוכה בפרס הצילום אחרי "אווטאר", שכמו "הוגו" זכה גם בעיצוב אמנותי. כריסטופר פלאמר זוכה שחקן המשנה ובן ה-82, הוא הזוכה המבוגר ביותר בקטגוריות המשחק אי פעם. בקטגורית העריכה, הפתעה ענקית: "נערה עם קעקוע דרקון" זכה, והוא הסרט היחיד מתוך חמשת המועמדים שלא מועמד לסרט הטוב ביותר. שני העורכים זכו שנה שנייה ברציפות, אחרי "הרשת החברתית", גם הוא בבימוי דיויד פינצ'ר.
הסרט הטוב ביותר
"הארטיסט"
במאי
מישל הזנוויצוס, "הארטיסט"
שחקן ראשי
ז'אן דוז'ארדין, "הארטיסט"
"קרוב להפליא ורועש להחריד". טום הנקס.
אלו הקדימונים של תשעת הסרטים המועמדים לאוסקר 2012 בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. שמונה מתוך התשעה כבר הוקרנו בארץ בבתי הקולנוע, ואת האחרון ברשימה תוכלו לראות החל מהחודש הבא. כמה מהם כבר ראיתם? איזה מהם הכי אהבתם? מי אתם חושבים שצריך לזכות?
הארטיסט – הביקורת של אלי שגב.
הוגו – הביקורת של יונתן דורון.
"הארטיסט" יהיה הסרט הטוב ביותר, ומתוכו ז'אן דוז'ארדין לפרס השחקן הראשי.
איזה כיף שביום ראשון יתקיים טקס האוסקר 2012 (בלילה בין ראשון ה-24.2, לשני על פי שעוננו). איזה כיף שהשנה לא ברור לגמרי מי יזכה בכל הקטגוריות. האם "הוגו" ילך בעקבות "כנופיות ניו יורק" של סקורסיזה, שהיה מועמד ל-10 פרסים ויצא בידיים ריקות, או "הטייס" של סקורסיזה שהיה מועמד ל-13 פרסים וזכה בחמישה (כולל לעריכה, צילום, עיצוב אמנותי ותלבושות – הסרט היחיד בהיסטוריה שזכה בכל ארבעת הפרסים האלה מבלי לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר)? "הארטיסט" יזכה, אמנם, בסרט הטוב ביותר, אך כנראה שלא יגבר על "הוגו" בכל הקטגוריות.
האם יזכו את במאי "הארטיסט" בשלושה פרסים – על בימוי, תסריט ועריכה? קשה להאמין אך לא בלתי אפשרי. האם תהיה הפתעה באחת מקטגוריות המשחק?
הסרט הטוב ביותר
השנה, לראשונה, יש תשעה סרטים מועמדים לסרט הטוב ביותר. "הארטיסט" יזכה בפרס. אל תאמינו לאנשים שינסו להסביר למה יכולה להיות הפתעה. לא בגלל שמדובר בסרט הטוב ביותר של השנה (מה הקשר?), אלא מכיוון שמדובר בסרט אילם, שמצדיע לקולנוע (האמריקאי), ומסופר בו על שני שחקנים.
במאי
כשהוכרזו המועמדים חשבתי שמישל הזנוויציוס, במאי "הארטיסט" שיזכה בפרס הסרט, לא בהכרח יזכה בעצמו בפרס. הוא יזכה. מרטין סקורסיזה זכה בפרס הבימוי על "השתולים" ולא נראה שיזכה באוסקר השני שלו על "הוגו" על אף שבמאים שזכו באוסקר שני עשו זאת לרוב שנים ספורות אחרי הזכייה הראשונה שלהם. וודי אלן, שלא יגיע לטקס, זכה באוסקר על בימוי "הרומן שלי עם אנני" (שעליו זכה גם בפרס התסריט, וכמו כן זכה על התסריט של "חנה ואחיותיה").
"ד"ר פומרנץ". אסי דיין.
שש שנים חלפו בין שני סרטיו הקודמים של אסי דיין כבמאי ותסריטאי, "מר באום" ו"הבשורה על פי אלוהים", שבשניהם אף כיכב. חלפו שמונה שנים מאז האחרון ועד סרטו החדש "ד"ר פומרנץ". בין "הבשורה על פי אלוהים" ל"ד"ר פומרנץ" אסי שיחק בסרטים שעליהם זכה להערכה רבה, ושמו עלה לא-פעם לכותרות בשל חייו האישיים. בדרך כלל אני מצליח להתעלם ממה שאני יודע על שחקן כאדם פרטי אך במקרה הזה דמותו של ד"ר פומרנץ והסרט היו טובים יותר לו שחקן אחר היה מחליף את דיין, עם כל המטען שהוא מביא אתו.
"זאת מלחמה". טום הארדי, כריס פיין
אוהבים לסווג את קהל היעד המרכזי של קומדיות רומנטיות לנשים ואת חובבי הפעולה העיקרים לגברים, וב"זאת מלחמה" החליטו לנסות לפנות לכולם. קטעי הפעולה מוצלחים, אך ה"עלילה" מאחורי החלק הזה חלשה ביותר וכמעט לא קיימת. אחד המרכיבים החשובים ביותר בקומדיה רומנטית הוא הכימיה בין השחקנים, ובמקרה הזה יש אינטראקציה טובה טובה בין שלושת השחקנים הראשיים: ריס ווית'רספון, כריס פיין וטום הרדי.
"רמפארט". וודי הארלסון.
"רמפארט" (שם המחוז בלוס אנג'לס שבו מתרחש הסרט) הוא כמו שני פרקים של סדרת דרמה משטרתית, רק לא מעניין, מעמיק או טוב כמו סדרה טובה של ימינו. פעם אחת לפני שנים מעטות עבדו בטלוויזיה האמריקאית שחקנים, תסריטאים ובמאים שרצו לעסוק בקולנוע או טרם הצליחו לפרוץ לעולם הסרטים. בשנות השמונים והתשעים רצו סדרות דרמה טובות ומצליחות, ולקראת סוף שנות התשעים כחלק מתהליך מורכב ורב פנים, חל שינוי בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות יחד עם ירידה באיכות סרטי הדרמה שיצאו מהוליווד (הדבר קשור, כמובן, לכסף; וגם לפריחת הקולנוע העצמאי, ריבוי ערוצי כבלים שמפיקים סדרות מקוריות, חשיבותן המוגזמת של ההכנסות בסוף השבוע הראשון של סרט, פנייה לקהל צעיר, הורדת סרטים באינטרנט ועוד ועוד).
"הוגו". אסא באטרפילד.
אין ספק שמרטין סקורסיזה, במאי "הוגו", אוהב סרטים, וסביר להניח שמה שמשך אותו לעיבוד הקולנועי של הספר "התגלית של הוגו קברה" הוא קו העלילה על הקולנוען. אם אגלה פה את שני המשפטים שמסכמים את הסיפור ב"הוגו" תבינו כמה הוא רזה ולא מושך. העובדה שהסרט עשוי טוב במעטפת יפה ובתלת מימד מצליחה רק במעט להסתיר את המחסור בסיפור (מושך).