"מסיבת פרידה". איטסוס ארנה, ויטו סאנז.
בבסיס "מסיבת פרידה" הספרדי רעיון בעל פוטנציאל: בני זוג, גבר ואישה שגרים יחד, מחליטים להיפרד אחרי 14 שנים. ההחלטה שלהם משותפת והם מחליטים לציין את הפרידה במסיבה עם החברים שלהם, על פי רעיון שהיה פעם לאבא שלה. חוץ מהרעיון הזה אין כלום בסרט המעצבן, הבלתי נסבל והמשעמם הזה.
"מרשעת". אריאנה גרנדה, סינתיה אריבו.
כמו במקרה של "חולית", גם כאן די מסתירים את העובדה שמדובר רק בחלק הראשון ושרק בעוד שנה נראה את החלק השני של "מרשעת", הגרסה הקולנועית של אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר במאה הנוכחית. המחזמר מבוסס על ספר שמתאר את קורות שתי המכשפות -הירוקה המרשעת מהמערב וגלינדה המתקתקה שמתניידת בבועה ורדרדה- לפני קורותיה של דורות'י בסרט המעולה "הקוסם מארץ עוץ", אחד הסרטים הכי מצוטטים ביותר בקולנוע. וכמו ב"חולית" של דני וילנב, החלק הראשון הוא בעיקר בנייה, הכנת השטח למה שיבוא, כש"מרשעת: חלק 2" יגיע לבתי הקולנוע בנובמבר בשנה הבאה.
"ניצחון"-Triumph. מרגיטה גושבה, מריה בקלובה.
מקבץ רביעי אחרי שלוש הסקירות הקודמות על המדינות שבחרו את הסרט שלהן לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר 2025. הפעם: עלה ל-7 מספר הסרטים התיעודיים שיתמודדו השנה על מועמדות בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר (לצד שני סרטי אנימציה).
בולגריה: "ניצחון" (Triumph) זה תמיד יתרון שבסרט שלך מככב שחקן מפורסם, במקרה הזה זו מריה בקלובה ("בוראט 2", "המתמחה"), בכל קטגוריה וגם בזאת. היא מגלמת אחת משתי "מומחיות" שבתחילת שנות ה-90 מכוונות כוח מיוחד של הצבא הבולגרי בחפירות למציאת ממצא מהחלל החיצון.
תאילנד: "איך להרוויח מיליונים לפני שסבתא מתה". שובר קופות מצליח מאוד על בחור צעיר מתפטר מעבודתו כדי לטפל בסבתו הגוססת, בתקווה שתוריש לו את כל כספה. כוכב פופ מקומי מגלם את התפקיד הראשי.
סין: "טביעת האונייה ליסבון מארו" עוד סרט תיעודי שהייתי מעדיף לצפות בו כסרט עלילתי: ב-1942 הצבא האמריקאי הטביע אונייה יפנית, מבלי לדעת שעליה מעל אלף חיילים בריטיים שבויים. כ-380 חיילים ניצלו מטביעה בזכות דייגים סיניים מקומיים שמשו אותם מהמים.
"תנאים של חיבה". ג'ק ניקולסון.
ג'יימס ל' ברוקס בן ה-84 כתב וביים שישה סרטים בלבד מ-1983 ל-2010. השנה צילם את סרטו השביעי, שנוכל לראות בשנה הבאה. ששת סרטיו הם: "תנאים של חיבה", "משדרים חדשות", "כל מה שתרצי" (I'll Do Anything), "הכי טוב שיש", "ספנגליש", "איך אתם יודעים" (How Do You Know). ג'ק ניקולסון הופיע בארבעה מששת סרטיו, וזכה בשניים משלושת האוסקרים שלו עליהם.
ברוקס, מפיק "משפחת סימפסון", לא רק רשום כאחד משלושת יוצרי הסדרה אלא ממשיך לעבוד ולתת הערות על כל פרק גם בעונתה הנוכחית, ה-36. הסדרה הקומית המצליחה "מרי טיילור מור" רצה בהצלחה ענקית בשנות ה-70. היא ירדה כי ברוקס ושאר המפיקים רצו לעבור לפרויקטים אחרים בטלוויזיה ובעיקר בקולנוע. את צחוקו, אגב, אפשר לשמוע בפרקים שונים של הסדרה.
"להיות גודריץ'". מילה קוניס, מייקל קיטון.
"להיות גודריץ'" הוא סרט הוליוודי מאוד, שסובל מתסריט מתאמץ וששני השחקנים הראשיים שלו, מלאי קסם ככל שהם, רק כמעט מצילים אותו.
אנדי גודריץ' (מייקל קיטון בן ה-72) בפרק ב' של חייו (או שמא פרק ג'; ב"מר אמא" בן 91 הדקות מ-1983 -שכתב ג'ון יוז- קיטון גילם עקר בית, מושג מהפכני באותם ימים. 41 שנים אחרי הוא מגלם אבא מבוגר למשך 110 דקות), ובקטע הראשון אשתו מודיעה לו בטלפון שהיא עוזבת אותו ואשפזה את עצמה במרכז גמילה למשך 90 יום. לראשונה בחייו הוא צריך לתפקד כאבא בפועל של הבת והבן בני ה-9 שלו.
"אמיליה פרז". זואי סלדנה.
"אמיליה פרז" הוא הרבה דברים: סרט דרמה עם שירים (רובם ללא ריקודים והפקות גדולות), סרט בספרדית (ומעט באנגלית) של במאי צרפתי מצוין עם שחקניות אמריקאיות (ושחקן ישראלי). הסרט הוא נציג צרפת לאוסקר ועשוי להיות מועמד במעט קטגוריות נוספות. אי שם ב-132 הדקות יש סיפור מעניין ומקורי, אבל בין ההתרחשויות יש חלקים גדולים מדי של בזבוז זמן ולא ברור בשביל מה יש פה בכלל שירים.
"הזמן שלנו". אנדרו גארפילד, פלורנס פיו.
אתמול, שלשום והיום שמעתם ממישהו שאתם מכירים או מבן אדם זר לחלוטין סיפור בצורה מעניינת יותר מהדבר דמוי-עלילה שנפרשת ב"הזמן שלנו", סרט דרמה בריטי גרוע מאוד, חסר עניין, שמראה דברים רגילים לגמרי בצורה סתמית ביותר. אין בו רומנטיקה, הוא בקושי מעורר רגש חיובי כלשהו.
"התחת הזקן שלי". מייזי סטלה, מריה דיזיה.
"התחת הזקן שלי" הוא סרט דרמה אמריקאי צנוע עם רעיון מסקרן (גם אם לא הכי מקורי), שחקנית ראשית מקסימה שמתרחש במסקוקה, עיירת חוף משגעת בקנדה.
הרעיון פשוט: אליוט בת ה-18 (מייזי סטלה מהסדרה "נאשוויל") עומדת לעזוב את הבית לטובת לימודים באוניברסיטה. היא מבלה את הקיץ עם משפחתה (אבא, אמא ושני אחים צעירים ממנה; את אמה מגלמת מריה דיזיה שהתארחה בלפחות סדרה אחת שראיתם בשנים האחרונות) שבבעלותה חווה, עם שתי חברות (שנקראות רו ורות) ושוכבת עם בחורה מקומית. היא מכירה בחור צעיר שבא לעבוד באזור למשך הקיץ, ופוגשת את עצמה בת ה-39. היא מנהלת שיחות פנים מול פנים עם הגרסה העתידית שלה והן מצליחות גם לשמור על קשר טלפוני במהלך אותו קיץ.
"אני עוד כאן". פרננדה טורס, סלטון מלו.
מקבץ שלישי אחרי שתי הסקירות הקודמות על המדינות שבחרו את הסרט שלהן לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר 2025. הפעם: איטליה, המדינה עם הכי הרבה זכיות באמתחתה (11), כמה וכמה סרטים על רקע מלחמה או סכסוך צבאי, סרט אנימציה, ועוד מספר סרטי תעודה, כולל משוודיה באופן מפתיע (כי יש להם רקורד יפה של סרטים עלילתיים).
איטליה: Vermiglio הוא שם הכפר באלפּים שבו מתרחשת העלילה ב-1944 שאליו מגיע חייל עריק מהלחימה שמתרחשת הרחק משם ומתאהב בבת הבכורה של המורה המקומי.
נורווגיה: "ארמנד" (Armand) הוא ילד בן שש, שאמו (רנטה רנסיב, "האדם הגרוע בעולם") נקראת לבירור בבית ספר עם המורה והורי ילד, חברו הטוב ביותר של ארמנד, שמאשים אותו בהתנהגות בלתי הולמת.
פולין: "מתחת להר הגעש" (Under the Volcano) משפחה אוקריאנית נופשת בטנריף, וכשהם מגיעים לנמל התעופה כדי לחזור הביתה הם מגלים שהטיסה שלהם בוטלה כי רוסיה פלשה לאוקריאנה. הם הופכים לפליטים באי הספרדי.
"רוז הרובוטית".
"רוז הרובוטית" (The Wild Robot) הוא סרט אנימציה שמבוגרים וילדים יכולים ליהנות ממנו, שכל אחד יבין וייקח ממנו דברים אחרים. האנימציה בכוונה אינה ריאליסטית, וברוב הסרט -בעיקר בשעה הראשונה- סומכים על הקהל להבין את מה שקורה עם הרבה רגישות.
"זרע התאנה הקדושה". סוהיילה גולסטאני, מיסאג זארה.
ביום שני האחרון "קרוב אליי", סרטה של תום נשר, זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר ואוטומטית הוא הנציג של ישראל לפרס האוסקר 2025 בקטגוריית הסרט בשפה הזרה הטוב ביותר (הסרט הבין-לאומי). מדינות נוספות הודיעו על הבחירות שלהם, כולל צרפת, דנמרק, גרמניה וספרד שיש להן רקורד טוב בקטגוריה הזאת. המתמודד המוביל הוא "אמיליה רז" הצרפתי, ומככב בו השחקן הישראלי מארק איווניר. הסרטים שמייצגים את קנדה ואת גרמניה הם בפרסית ועוד כמה מדינות (חלק ראשון) בחרו בסרט תיעודי.
חלק ב' של רשימת הסרטים המתמודדים על פרס האוסקר 2025 לסרט הטוב ביותר בשפה זרה:
צרפת: "אמיליה פרז" סרט מוזיקלי דובר ספרדית(!) של הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר, שאחראי לסרטים טובים כמו "נביא", "חלודה ועצם", "דיפאן" (אך גם לסרטים לא טובים: "האחים סיסטרס" ו"פריז, הרובע ה-13"). צוות השחקניות זכה בפרס בפסטיבל קאן והוא כולל את זואי סלדנה וסלינה גומז, עוד משתתפים: אדגר רמירז ומארק איווניר.
גרמניה: "זרע התאנה הקדושה", שיפתח השנה את פסטיבל חיפה, בן 167 דקות, בפרסית ושל הבמאי מוחמד רסולוף שברח מאיראן בעקבות התנגדות לסרט הזה על שופט שמקבל קידום אך צריך להתמודד עם ההתנגדות של אשתו ושתי בנותיו לשינויים שהתפקיד שלו דורש מהן.
"אל תוציא מילה". ג'יימס מק'אבוי.
"אל תוציא מילה" הוא מותחן מעניין כשבחלקו האחרון מגיע העימות המדמם שיודעים שיגיע. אמנם אין יותר מדי דברים מיוחדים, יוצאי דופן או מפתיעים, אך זה עשוי טוב וניכר שנעשתה מחשבה בכתיבה.
בן דלטון (סקוט מקנירי), אשתו לואיז (מקנזי דיויס) ובתם אגנס בת ה-11, אמריקאים שעברו להתגורר בלונדון, נופשים באיטליה. במהלך החופשה שלהם הם פוגשים משפחה בריטית: אבא פּאדי (ג'יימס מקאבוי), אמא קירה ובנם אנְט שהוא בערך בגיל של אגנס ואינו מדבר (הוא… לא יכול להוציא מילה).