"שקר גאוני". קלינה ליאנג.
"שקר גאוני" (במקור: Bad Genius) הוא דרמת מתח, שבו במקום חבורה ששודדת בנק יש קבוצה של בני נוער שמרמים יחד במבחנים במכללה. הסרט מבוסס על סרט תאילנדי (הסרט התאילנדי הכי מצליח בתאילנד ב-2017, שגם הוליד סדרת טלוויזיה) ולדמויות הראשיות קוראים אותו דבר! השחקן המוכר היחיד הוא בנידיקט וונג, בעל תפקיד משנה בסרטי מארוול.
"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון.
"ביטלג'וס ביטלג'וס" הוא סרט המשך בעל שם נהדר לסרט מ-1988, וחלק מגל הנוסטלגיה האיום ששוטף את הוליווד ביותר-מדי-השנים-האחרונות שכולל החייאה של סדרות טלוויזיה ("ויל וגרייס", "פרייז'ר" ועוד) וסרטי המשך לסרטים אהובים ומצליחים. על כל "אהבה בשחקים: מאווריק" שהצליח מאוד, נעשים גם עוד "השוטר מבוורלי הילס" (שבא והלך), והשנה גם נזכה -לא לבקשת הקהל- ב"גלדיאטור 2" ואחרים. הסרט לא ממש עומד בפני עצמו, ומעריצי הסרט הראשון ישמחו לחזור לאווירה ולדמויות שהם מכירים ואוהבים, אך יתאכזבו מהתוצאה.
"צאי מזה". צ'אנינג טייטום.
"צאי מזה" מרגיש כמו פרק ארוך מדי של "אזור הדמדומים", כשבחלק האחרון יש אלימות רבה אך ברובה אינה גרפית וקשה. זהו מותחן מהסוג שבו הדמות הראשית יודעת שמשהו לא בסדר ומנסה להבין מה האמת מאחורי המציאות המעוותת שנוצרה סביבה, מה מסתתר מעל פני השטח. הומור הוא תמיד דבר מבורך אבל במקרה הזה יש לפעמים התנגשות עם מה שקורה, ניגוד שלא גורם לצחוק אלא מפריע, לכן הטון של הסרט אינו אחיד לפעמים.
"עולם מפריד ביננו".
"עולם מפריד בינינו" הוא סרט דרמה משובץ קומדיה, בעיקר בחציו הראשון, שמתרחש בכפר שקט ונידח בחבל אברוצו שבאיטליה. הוא מזכיר לפעמים בסגנון ובטון סרטים בריטיים משנות ה-90 כמו "האנגלי שעלה על גבעה וירד הר" ו"ללכת עד הסוף" שבהם תושבי כפר קטן שלם נרתמים למען מטרה טובה. במקרה הזה זה מעט יותר מצומצם אבל התוצאה מלאת חן.
"בורדרלנדס".
"בורדרלנדס" (Borderlands, אזורי סְפר) הוא סרט פעולה קליל שמבוסס על משחק וידיאו, לא מקור ידוע לסרטי קולנוע טובים. במקרה הזה מדובר בעלילה סבירה, עיצוב יפה, הומור חביב וקטעי פעולה שמבוימים רע. בני 14-13 עשויים להתלהב מאוד למרות האפקטים הבינוניים-מינוס.
פרסי האוסקר. צילום באדיבות Paul Hudson, cc-by-2.0-generic
אתמול (ו') הוכרזו שני הסרטים הראשונים שיתמודדו באוסקר בקטגוריית הסרט בשפה הזרה הטוב ביותר ("הסרט הבין-לאומי" בלשון המכובסת של האקדמיה, כלומר: סרט לא באנגלית).
ישראל היא המדינה עם הכי הרבה מועמדויות בקטגוריית הסרט הזר ללא זכייה (10), כשהמפסידה הגדולה ביותר אחרינו היא בלגיה עם 8 מועמדויות.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"דדפול & וולברין".
למעריצי שני סרטי "דדפול" אין צורך בהמלצה (או ביקורת) על הסרט השלישי כדי לרצות ללכת לראות את "דדפול וּוולברין". הסרט צפוי להצליח עוד יותר משני הראשונים, שהצליחו מאוד. דדפול הוא ריאן ריינולדס, שעשה הכול כדי להגשים את חלומו לגלם את גיבור-העל בסרט משלו – הוא אחד המפיקים של הסרטים, בין התסריטאים שלהם, ורוחו משתלבת מצוין עם הדמות שלא מסוגלת לשתוק או להפסיק להתבדח עם שליפות לשוניות בלתי פוסקות בשילוב פרטים של תרבות פופולרית. הפעם מצטרף אליו יו ג'קמן כוולברין, ויש גם דמויות מוכרות אחרות והופעת אורח שהצליחו לשמור בסוד. הסרט מהנה, אבל רחוק מלהיות סרט טוב מאוד.
"אג'ומה". הונג הויפאנג.
"אג'ומה" היה נציג סינגפור לאוסקר, ורובו מתרחש בקוריאה. מדובר בדרמה חביבה שאינה כבדה או אטית, כפי שאולי אפשר לצפות מסרטים מהמזרח הרחוק, שבמרכזה דמות של אישה מבוגרת בטיול בן מספר ימים בארץ זרה. מקום ההתרחשות, השפה הזרה והמנהגים השונים ללא ספק מוסיפים פן מעניין לסיפור אנושי די פשוט, שיש בו כמה תוספות שהופכות אותו שווה לצפייה.
"תלמה". ג'ון סקוויב, ריצ'ארד ראונדטרי.
בלתי נמנע להגיד "חמוד" על "תלמה", סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים שנפתח הערב ויוקרן בארץ החל מה-8.8. אין בסרט גורי כלבים פרוותיים או תינוקות רגועים סמוקי לחיים, אך יש בת 93 מלאת חן, רגעים נוגעים ללב, עלילה פשוטה, מעט הומור וסוף טוב: זה חמוד.
"סוג של חסד". וילאם דאפו, ג'סי פלימונס, מרגרט קוויילי.
"סוג של חסד" מורכב משלושה סרטים "קצרים" שיחד מסתכמים ביותר מ-160 דקות. בכל אחד מהם משחק אותו הרכב שחקנים (עם תוספות שונות), עם נגיעות נושאיות קטנות משותפות. זה כמו צפייה בשלושה פרקים רצופים של "אזור הדמדומים" כשבנוסף לרעיונות עם מוטיב של מדע בדיוני או פנטזיה (או טכנולוגיה כמו ב"מראה שחורה"), הרעיונות היפים מרוצפים תפניות חולניות עם דמויות משונות ומצבים קיצוניים כמו כל הסרטים של התסריטאי-במאי היווני יורגוס לנתמוס ("המועדפת", "שיני כלב", "הלובסטר").
"מועדון הרוכבים". אוסטין באטלר, טום הארדי.
"מועדון הרוכבים" הוא כמו שחזור של סרט תיעודי לא טוב על חבורה של אופנועונים החל מ-1965. הסרט מבוסס על ספר עיון שיצא לאור ב-1967 ואם הסרט היה יוצא זמן קצר לאחר מכן, בין "הפרא" (1953) עם מרלון ברנדו ו"אדם בעקבות גורלו" (1969) המוזכרים שניהם בסרט, אז אולי היה בו עניין. זהו מבט על צורת חיים של אנשים מסוימים בעבר, בלי טיפת מתח דרמטי, נעדר כל חידוש ועם מעט מאוד עניין. יש גם מספר רגעים עם אלימות גרפית.
"מת לחיות". ברוס ויליס.
צפיתי שוב ב"מת לחיות", שראיתי מספר פעמים מאז שצפיתי בו בקולנוע באוקטובר 1988 אך עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה. הוא עדיין סרט פעולה נהדר ומהנה.
ג'ון מקליין (ברוס ויליס) הוא שוטר בניו יורק שמגיע ללוס אנג'לס, שבה מתגוררים אשתו (בוני בדליה) ושני ילדיו מזה שישה חודשים. הוא מגיע ישר למסיבת חג המולד בקומה ה-30 בבניין, שחלקו עדיין בהקמה, שעורכת החברה בבעלות יפנית שלשמה אשתו עברה לחוף המערבי. קבוצה של פושעים דוברי גרמנית, שאותה מוביל הנס גרובר (אלן ריקמן), משתלטת על המסיבה.