"שקר גאוני". קלינה ליאנג.
"שקר גאוני" (במקור: Bad Genius) הוא דרמת מתח, שבו במקום חבורה ששודדת בנק יש קבוצה של בני נוער שמרמים יחד במבחנים במכללה. הסרט מבוסס על סרט תאילנדי (הסרט התאילנדי הכי מצליח בתאילנד ב-2017, שגם הוליד סדרת טלוויזיה) ולדמויות הראשיות קוראים אותו דבר! השחקן המוכר היחיד הוא בנידיקט וונג, בעל תפקיד משנה בסרטי מארוול.
"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון, וינונה ריידר.
26 שנים אחרי יציאת הסרט הראשון, מגיעה אלינו "ביטלג'וס ביטלג'וס", קומדיית האימה שחוזרת אל הדמויות האהובות וממשיכה בקפיצת זמן בהתאמה את עלילותיהן עם שדים, רוחות והעולם שמעבר. יש הישענות מאוד גדולה על הנוסטלגיה מהסרט הראשון, ולחיוב היא נעשית ללא חזרתיות עלילתית, אלא רק בקריצות בטוב טעם. הבעיה היא שהעלילה שכן קיבלנו לא מאוד מעניינת ומתפרשת ליותר מדי כיוונים. לפחות נשאר להנות מהעיצוב המושקע. למי שלא ראו או אהבו את הסרט הראשון אין מה לצפות בחדש, ולא בטוח שזו צפיית חובה גם למי שכן.
"ביטלג'וס ביטלג'וס". מייקל קיטון.
"ביטלג'וס ביטלג'וס" הוא סרט המשך בעל שם נהדר לסרט מ-1988, וחלק מגל הנוסטלגיה האיום ששוטף את הוליווד ביותר-מדי-השנים-האחרונות שכולל החייאה של סדרות טלוויזיה ("ויל וגרייס", "פרייז'ר" ועוד) וסרטי המשך לסרטים אהובים ומצליחים. על כל "אהבה בשחקים: מאווריק" שהצליח מאוד, נעשים גם עוד "השוטר מבוורלי הילס" (שבא והלך), והשנה גם נזכה -לא לבקשת הקהל- ב"גלדיאטור 2" ואחרים. הסרט לא ממש עומד בפני עצמו, ומעריצי הסרט הראשון ישמחו לחזור לאווירה ולדמויות שהם מכירים ואוהבים, אך יתאכזבו מהתוצאה.
"רצח ממבט ראשון". ווילה פיצג'רלד.
הסלאשר של ג'יי טי מולנר "רצח ממבט ראשון", מהווה מחווה לסרטי האימה הקלאסיים של שנות ה-70 ובעיקר מתהדר בטריק עלילתי שעשוי להלהיב צופים מסויימים. אבל הטריק משמש יותר בתור גימיק שמאפשר לסרט לשחק עם תודעת הצופה באופן מלאכותי, מאשר ככלי שיש לו משמעות תמטית או רעיונית כלשהי, ובסופו של דבר אנחנו נשארים עם יצירה די גנרית ומחווה ריקה לעידן הזהב של הקולנוע.
"הרוע אינו קיים".
לאחר "גלגל המזלות" ו"הנהגת של מר יוסוקה" המשובחים, חוזר אלינו ריוסוקה המגוצ'י עם סרטו "הרוע אינו קיים", שמצליח לאכזב באופן מפתיע, בעיקר בגלל חסך משמעותי במרכיב העלילתי, אשר היה האלמנט הבולט בסרטיו הקודמים וכאן חסר נוכחות של ממש. לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"צאי מזה". צ'אנינג טייטום.
"צאי מזה" מרגיש כמו פרק ארוך מדי של "אזור הדמדומים", כשבחלק האחרון יש אלימות רבה אך ברובה אינה גרפית וקשה. זהו מותחן מהסוג שבו הדמות הראשית יודעת שמשהו לא בסדר ומנסה להבין מה האמת מאחורי המציאות המעוותת שנוצרה סביבה, מה מסתתר מעל פני השטח. הומור הוא תמיד דבר מבורך אבל במקרה הזה יש לפעמים התנגשות עם מה שקורה, ניגוד שלא גורם לצחוק אלא מפריע, לכן הטון של הסרט אינו אחיד לפעמים.
"עולם מפריד ביננו".
"עולם מפריד בינינו" הוא סרט דרמה משובץ קומדיה, בעיקר בחציו הראשון, שמתרחש בכפר שקט ונידח בחבל אברוצו שבאיטליה. הוא מזכיר לפעמים בסגנון ובטון סרטים בריטיים משנות ה-90 כמו "האנגלי שעלה על גבעה וירד הר" ו"ללכת עד הסוף" שבהם תושבי כפר קטן שלם נרתמים למען מטרה טובה. במקרה הזה זה מעט יותר מצומצם אבל התוצאה מלאת חן.
"איתנו זה נגמר". בלייק לייבלי, ג'סטין בלדוני.
"איתנו זה נגמר" הוא סרט דרמה אמריקאי המבוסס על רב מכר באותו השם, המגולל את סיפורה של אישה צעירה שמנסה לבנות חיים בעיר חדשה ומשקעי העבר שמשפיעים על מערכות היחסים שהיא מפתחת. חשוב היה לי לציין שהוא אמריקאי, כי הוא קריקטורה של אמריקאיות – פשטני מדי לנושא שהוא נוגע בו, מצועצע באופן מוגזם ודוחף רגשנות בקיטשיות מובהקת, שלא מעבירה אותנטיות בהצלחה.
כוכבת הסרט, בלייק לייבלי המהממת, שגם הפיקה אותו, היא נחמה פורתא בכל החוויה. זה נכון שיש הנאה בדברים שלא צריך לחשוב יותר מדי כשצורכים אותם, אבל גם את זה חשוב לעשות במתינות. הסרט הוא משהו באזורים של סרטי הולמרק והסרטים דלי התסריט של נטפליקס.
"בורדרלנדס".
"בורדרלנדס" (Borderlands, אזורי סְפר) הוא סרט פעולה קליל שמבוסס על משחק וידיאו, לא מקור ידוע לסרטי קולנוע טובים. במקרה הזה מדובר בעלילה סבירה, עיצוב יפה, הומור חביב וקטעי פעולה שמבוימים רע. בני 14-13 עשויים להתלהב מאוד למרות האפקטים הבינוניים-מינוס.
"דדפול & וולברין".
שש שנים אחרי קודמו, "דדפול ו-וולברין" ממשיך את הקו המופרע של שני סרטי "דדפול" הכולל אלימות גרפית ותוכן מיני ומכוון לקהל מבוגר. ריאן ריינולדס, כוכב הסרט, המפיק והתסריטאי, קידם במשך זמן רב את שיתוף הפעולה בין שתי הדמויות הראשיות והתוצאה היא סרט כיפי, מצחיק (לפעמים ההומור קצת מתאמץ מדי), עם פסקול מושקע, אלים מאוד, שכולל הרבה מאוד תפקידי אורח (חלקם לא צפויים בכלל) ואזכורים מכל הקשת הקומיקסית וההוליוודית. לגמרי אפשרי לצפות בסרט מבלי ידע מוקדם על סרטי דדפול, כי העלילה לוקחת סיבוב חזק ימינה, אבל בהחלט עדיף, ולו רק בשביל להבין את רוב הבדיחות.
"דדפול & וולברין".
למעריצי שני סרטי "דדפול" אין צורך בהמלצה (או ביקורת) על הסרט השלישי כדי לרצות ללכת לראות את "דדפול וּוולברין". הסרט צפוי להצליח עוד יותר משני הראשונים, שהצליחו מאוד. דדפול הוא ריאן ריינולדס, שעשה הכול כדי להגשים את חלומו לגלם את גיבור-העל בסרט משלו – הוא אחד המפיקים של הסרטים, בין התסריטאים שלהם, ורוחו משתלבת מצוין עם הדמות שלא מסוגלת לשתוק או להפסיק להתבדח עם שליפות לשוניות בלתי פוסקות בשילוב פרטים של תרבות פופולרית. הפעם מצטרף אליו יו ג'קמן כוולברין, ויש גם דמויות מוכרות אחרות והופעת אורח שהצליחו לשמור בסוד. הסרט מהנה, אבל רחוק מלהיות סרט טוב מאוד.
"אג'ומה". הונג הויפאנג.
"אג'ומה" היה נציג סינגפור לאוסקר, ורובו מתרחש בקוריאה. מדובר בדרמה חביבה שאינה כבדה או אטית, כפי שאולי אפשר לצפות מסרטים מהמזרח הרחוק, שבמרכזה דמות של אישה מבוגרת בטיול בן מספר ימים בארץ זרה. מקום ההתרחשות, השפה הזרה והמנהגים השונים ללא ספק מוסיפים פן מעניין לסיפור אנושי די פשוט, שיש בו כמה תוספות שהופכות אותו שווה לצפייה.